“סיקאריו: הנקמה” / צילום: באדיבות פורום פילם
למי שהטמפרטורות בחוץ הן לא אינדיקציה טובה מספיק, די להביט בסוג הסרטים שיוצאים שבוע אחרי שבוע, על מנת לאבחן שאנחנו נמצאים עמוק בקיץ. "דדפול 2", "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", "משפחת סופר על 2", "אושן 8" הם קומץ מהמתקפה הממוחזרת של הוליווד למקסום רווחים ומשיכת קהל על סמך חומרים מוכרים. חס וחלילה לנסות דברים חדשים ומקוריים.
כמוהם גם "הסרט הגדול" של השבוע הוא סרט המשך, אבל הפעם לא מדובר בחלק ממותג שמיועד לכל המשפחה, או פרק נוסף לאיזו הצלחה קופתית מסחררת, אלא חזרה לאחד הסרטים היותר מחוספסים ומדכאים שהוליווד הוציאה בשנים האחרונות, "סיקאריו", שב-2015 זכה לשבחים רבים. דרמת המתח האלימה המתרחשת על גבול ארצות הברית-מקסיקו נחגגה כאחת היציאות המוצלחות של הקולנוע האמריקאי החדש, הביאה לא מעט קהל ואפילו מצאה את דרכה לשערי האוסקר.
"סיקאריו: הנקמה" מחזיר שתיים מהדמויות המרכזיות מהסרט הקודם (שאותם גילמו ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו), אך הוא מספר סיפור שאיננו קשור באופן ישיר. למעשה, אם היו משנים את שמות הדמויות והליהוק לעולם לא היינו חושדים שיש איזשהו קשר, מלבד זירת ההתרחשות העיקרית - נופיה הצחיחים והפוטוגניים להפליא של צפון מקסיקו.
מה שעבד מעולה ב"סיקאריו" הראשון היה אלמנט ההפתעה והתסריט המורכב של טיילור שרידן, כמו גם עבודת הבימוי המבריקה של דני וילנוב (שלאחר מכן ביים את "המפגש" ו"בלייד ראנר 2049"). שרידן אומנם חזר לכתוב את "סיקאריו: הנקמה", אבל את וילנוב החליף הבמאי האיטלקי סטפאנו סולימה, שהתפרסם בעיקר בזכות עבודתו ל"גומורה" הטלוויזיונית, וסרט משובח שביים במולדתו בשנת 2012, "כל השוטרים הם נבלות".
בסרט ההמשך החדש מנסה הבולשת האמריקאית להתחקות אחר הברחות טרוריסטים לגבולותיה דרך מקסיקו, ועל מנת להחריב את האופרציה מבפנים שולחת את הסוכן האמריקאי גרייבר (ברולין) בשיתוף עם המתנקש המקסיקני אלחנדרו (דל טורו) לביים את חטיפת בתו של אחד מסוחרי הסמים האכזריים של האזור ולהצית מלחמה בין הקרטלים. נכון, לא לגמרי ברור מה הם מנסים להרוויח מכל הסיפור הזה, אבל אולי עדיף לא לשאול יותר מדי שאלות.
כבמאי, סולימה נראה שאכן משתדל להרים סיקוונסים מרהיבים, והוא נתמך בצילום יוצא מן הכלל של דאריוש וולסקי הפולני ("להציל את מארק וואטני"), אבל המשימה נועדה לכישלון כאשר דווקא שרידן התסריטאי אכזב, ובגדול, ולקח איתו את הסרט מטה. התסריט פחות מהודק בלשון המעטה, הדמויות אינן מייצרות סקרנות או מעוררות אהדה והזדהות, ולכל זה אפשר להוסיף ליווי מוזיקלי דרמטי שאינו מרפה ורק הופך את החוויה למעיקה עוד יותר.
אומנם יחסית לסרטי הקיץ האחרים, "סיקאריו: הנקמה" אינו החלש שבהם, אבל עדיין ישנה הרגשה של פספוס, ושאפשר היה להסתפק בסרט הראשון.