הדמייה מוזיאון רמת גן / קרדיט: אפרת-קובלסקי
בשבועות הקרובים עומדת העיר רמת גן לחשוף את השלב הראשון בהקמת "קרית המוזיאונים", בקטע שבין מבנה המוזיאון לאמנות ישראלית, הממוקם על דרך אבא הלל סילבר בעיר, לבין גדת נחל הירקון.
ראשי העיר קוראים למיזם הזה עוגן תרבות מקומי ויש להם הרבה ציפיות, אבל מדובר באתר הממוקם על ציר תנועה מטרופוליני סואן, באזור מעבר מנוכר ולא ידידותי, מנותק פיזית ממרכז העיר, שמשני צדיו שכונות מגורים ותיקות. מבחינה תרבותית, מדובר במהלך מסקרן. מאז הקמתו לפני כ-30 שנים היו למוזיאון הישגים, אך רבים סבורים כי אף פעם לא הצליח לכבוש לעצמו מקום משמעותי בעולם האמנות המקומית.
לייצר לעיר זהות אוטונומית וערכית
שיכון ותיקים הוקם בשנת 1952 בקצה הצפוני של העיר, כיוזמה של ראש העיר המיתולוגי של רמת גן אברהם קריניצי. ברוח הימים ההם חולקו הבתים לפי תמהיל מוגדר וברור של יחסי קירבה וחשיבות: 336 "ותיקים", 87 עובדי עירייה, 22 עיתונאים, קציני משטרה וגם חיילים נכים. ממזרח לשיכון ותיקים הקצתה העירייה שטח לקריית ציירים ופסלים, אך אלה לא נהרו לכאן בהמוניהם.
היוזמה החדשה של ראש העיר רמת גן ישראל זינגר לייצר קרית מוזיאונים באתר בתי האמנים, היא בבחינת ניסיון נוסף שלו, בתור מי שרואה את עצמו כממשיכו של
קריניצי, להחיות את האידאות הנושנות והאבודות ולייצר לעיר זהות אוטונומית, ערכית.
המבנה הדומיננטי בפרויקט "קרית המוזיאונים" הוא זה של המוזיאון לאמנות ישראלית, שהוקם בתוך מבנה תעשייתי משנות ה-30 בסגנון האדריכלות הבינלאומי. המבנה מוגדר אמנם כמבנה לשימור, אך בימים אלה הוא נהרס בחלקו הגדול ונבנה מחדש.
משרד האדריכלים אפרת-קובלסקי, שאחראי בין היתר לתוספת של מוזיאון ישראל ולשיקום בית לוחמי הגטאות ובימים אלה מתכנן את מוזיאון השואה בסלוניקי שביוון,
תכננו הכפלה של גובה המבנה ושטחו, לשטח של 3,061 מ"ר. מההדמיות של המבנה החדש ניתן לראות שהצורה הבסיסית נשמרה, נופחה כלפי מעלה, ואווררה בחלונות רבים, כך שהמבנה כולו נראה כמו גוף תאורה עצום, סוג של מגדלור.
נוסף לכך, בהמשך ישוקם בית האמן אהרון כהנא, שנמצא בגדה הצפונית של דרך אבא הלל סילבר ועד היום היה די נסתר, אך יש לו אדריכלות מצוינת והוא מוגדר כמבנה לשימור מחמיר. את המבנה תכנן האדריכל יעקב רכטר (גן יעקב, כיכר אתרים, המשכן לאמנויות הבמה בת"א, התיאטרון הקאמרי) בתחילת שנות ה-50 ,בראשית דרכו, בהשפעה ברורה של האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה. מבנים נוספים שישוקמו הם האטלייה של קוסו אלול, הגלריה לפיסול ע"ש יוסף קונסטנט ועוד מבנה דו קומתי שמשמש כיום משרדים למחלקת גנים ונוף של העירייה.
על תכנון הנוף אחראית רות מעוז ממשרד אדריכלי הנוף ברוידא-מעוז (טיילת רדינג, פארק מדרון יפו ועוד). התכנון שלה מציע מרחבי דשא, אזורי שהייה, אמפיתאטרון קטן ואזורי משחק. מעוז: "יצרנו מרחב פיסולי שיהווה אטרקציה. ברגע שהטיילת תוקם וירצו מקומות אתנחתא, יהיו להם מרחבים ציבוריים. מפגש יוצא דופן בין אורבניקה לטבע".
מעוז עשתה מהלך אמיץ והעזה להשתמש בצבע אדום שחוזר על עצמו בגוון הספסלים, ריצוף אזורי המשחק לילדים ובמקומות אחרים. לדבריה, הרעיון היה של חנה הרצמן, לשעבר מנכ"לית עיריית חולון וכיום יועצת לחברה הכלכלית של ר"ג: "היא ראתה בסט גאלן בשוויץ את הרחוב שנצבע (Bleicheli Stadtlounge) באדום ורצתה ליישם את זה כאן. האדום נתפס כצבע שימשוך תשומת לב. יש בזה חן, אבל אנחנו צמצמנו את זה לגבעות הפיסוליות ולריהוט".
"לחבר את מרכז העיר לירקון"
אדריכל העיר רמת גן ארז טל, מבהיר שפיתוח קרית המוזיאונים הוא חלק ממהלך הרבה יותר רחב של חיזוק הרשת הירוקה העירונית וחיבור מרכז העיר לנחל הירקון: "ה-DNA של רמת גן זה שלכל שכונה יש את האופי שלה, את הסגנון שלה. זה דבר נהדר. מצד שני, זו עיר אחת. אחד הדברים שאנחנו שוקדים עליהם זה לייצר
חיבורים, לשדרג את הרשת הירוקה. קרית המוזיאונים תאפשר לנו חיבור של מרכז העיר לירקון.
"בשונה מהגדה הצפונית, שהיא של עיריית ת"א, הגדה הדרומית לא היתה נגישה. היה נתק בין העיר לירקון. אנחנו פועלים להשיב את גדות הירקון לתושבי רמת גן. אם בעבר היו כמה בניינים משמימים שיושבים על ציר תנועה של כלי רכב, אז מחר יהיה קומפלקס של מוזיאונים שנפתח אל ציר תנועת אופניים מטרופולינית".
ברמת גן חיים כיום 170,000 תושבים. האדריכל טל מוסיף שבמסגרת הכנת תוכנית המתאר הכוללנית המקודמת בימים אלה, גילו שבעוד כ-20 שנים יתגוררו בה יותר מ-300,000 תושבים. לדבריו, בעקבות זאת התחדדה בהנהלת העיר ההבנה שיש לשנות את הייעוד של אצטדיון רמת גן (נמצא במרחק של כ-300 מטר
ממוזיאון רמת גן) לאזור תעסוקה משני, שיכלול אולי גם מתקן ספורט או ארנה. הנחת היסוד היא שאותם אנשים שיבואו לעשות שופינג וספורט יבואו גם לקרית המוזיאונים.
מספר המבקרים הנמוך ביותר במוזיאונים
דוח שיצא בשנת 2016 ביוזמת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חושף שמספר המבקרים במוזיאון רמת גן בשנת 2014 היה הנמוך ביותר מבין מספר המבקרים במוזיאונים הפועלים בערים הגדולות. באותה שנה ביקרו במוזיאון תל אביב לאמנות 462,570 איש, במוזיאון העיצוב בחולון 49,180, ואילו במוזיאון רמת גן ביקרו 13,260 איש בלבד.
המשנה לראש העיר רמת גן מוקי אברמוביץ', לשעבר מנכ"ל חברת הביטוח הראל, מכיר את הנתונים ומודה שבמשך שנים המוזיאון הוזנח: "ככה התייחסו לתרבות ברמת גן. שמעתי שצבי בר, ראש העיר הקודם, אמר שלא צריך מוזיאונים ברמת גן כי יש בת"א. ראש העיר הנוכחי חושב אחרת. הוא חושב שצריך מרכז תרבות ומרכז
אמנות, כמו שיש לנו קונסרבטוריון ותזמורת מקומית. אנחנו רוצים להקנות ערכים אמנותיים לילדים ולנוער. ויהיו שם הרבה יותר מבקרים מהמספר האפסי שהיה עד עכשיו.
"אני חושב שצריך להתחיל מבית ספר לחנך את הילדים לערכים של תרבות וספורט, ולהביא את התלמידים כשיעורי חובה למוזיאון רמת גן זה הרבה יותר נוח מאשר
להביא אותם למוזיאון תל אביב".
גם הרצמן מאמינה שמדובר בצעד חשוב לגיבוש זהותה של העיר: "לקריניצי (ראש העיר המיתולוגי של ר"ג) היה חלום ליצור שכונת אמנים במקום הזה. אנחנו מחזירים את החלום כסדנאות של אמנים וגלריות וזה לא רק לתושבי ר"ג. הרעיון הוא ליצור טיילת תרבותית לאורך הירקון".
מי יהיו המשתמשים?
"תושבי העיר והמטרופולין. הרעיון הוא לחבר את המקום עם מערכת החינוך. במקום לעשות בבתי הספר חדרי סטודיו, הם יצאו לכאן ליום פעילות אמנותית". מאיר אהרונסון, מנהל המוזיאונים של העיר רמת גן, דוחה את הביקורת על תפקודו של מוזיאון רמת גן בעבר: "המוזיאון עמד בקריטריונים של משרד התרבות". לדבריו, מספר המבקרים הקטן כביכול שנרשמה בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת אינו קשור אלא לשיטת החישוב.
למה רמת גן צריכה קרית מוזיאונים?
"קח את מוזיאון ישראל בירושלים כדוגמא, או מוזיאון ארץ ישראל בת"א. אלה מוזיאונים שיש בהם מקבץ של נושאים במתחם גיאוגרפי אחד והמבקר יכול לנוע בין תחומים. קרית המוזיאונים שאנחנו מנסים להקים עובדת על אותו רעיון. זה החזון".
אבל אצלכם מדובר במתחם פתוח.
"זאת אחת הבעיות שהיו לי עם המתחם הזה. אני דרשתי לסגור אותו והחליטו שיהיה פתוח. עם זה, זו תהיה גינה גדולה מאוד עם מוזיאונים ופביליונים שונים".
מאיפה בא הכסף?
במכירה פומבית שהתקיימה בנובמבר 2014 בבית המכירות כריסטיס בלונדון, מכרה עיריית רמת גן את "דיוקנה של מריה צייטלין", ציור שצייר האמן ולנטין
סרוב, מתוך אוסף תמונות הנמצא במוזיאון לאמנות רוסית (כיום נמצא בקומפלקס תיאטרון רמת גן, ברחוב חיבת ציון). עבור התמונה קיבלה העירייה 8,118,000
ליש"ט (כ-50 מיליון שקל). בעיריית רמת גן נוהגים להתגאות שעלות השיפוץ וההקמה של קרית המוזיאונים מגיעה ממכירת התמונה.
המשנה לראש העיר רמת גן, מוקי אברמוביץ': "האוסף הרוסי, שמתוכו מכרנו תמונה כדי לממן את קרית המוזיאונים, הוא אוסף שמצאתי אותו במקרה, מתחת
לגרם מדרגות, סגור בדיקט. קודם לכן הוא היה מאוחסן במחסן של כימיקלים ליד הפארק הלאומי. אז מי נהנה מהאוצרות האלה? אני החלטתי, וראש העיר תמך בי, שעדיף להקריב תמונה אחת לחשוף את יתר היצירות לציבור, מאשר להחזיק אותן ספונות בתנאים לא תנאים".
דוח מבקר המדינה משנת 2016 חושף שורה ארוכה של מחדלים הנוגעים לאופן מכירת התמונה, המעידים על כך שתהליך קבלת ההחלטות בעירייה לפני המכירה
ולאחריה היה לקוי. בין היתר נטען שהעירייה לא עשתה מספיק מאמצים לקבל את אישור משפחת התורמים למכירה פריט מהאוסף, שמועצת העיר לא היתה שותפה
לעניין המכירה, ושראש העירייה ומנכ"ל העירייה חתמו על חוזה עם בית המכירות כריסטיס לפני שוועדת המכרזים אישרה את המכירה. ביקורת נוספת הוקדשה
לכך שלאף אחד לא היה ידוע מראש לאן יופנה הסכום שיתקבל כתוצאה ממכירת התמונה.
במאי 2015 הודיע מנכ"ל עיריית רמת גן למשרד מבקר המדינה שכ-32 מיליון שקל יוקצו לבניית קומה נוספת במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, שבו יוצג
האוסף ע"ש מיכאל ומריה צייטלין, ויתרת התמורה (כ-15 מיליון שקל) תוקצה לתחזוקת האוסף.