מפעל על בד / צילום: איל יצהר
בשבוע הבא תתכנס אסיפת בעלי המניות של חברת פלרם על מנת לאשר את הסכם המענקים בין החברה הקיבוצית לבין בעל השליטה, קיבוץ רמת יוחנן. הסכם זה עלה לכותרות באחרונה בעקבות התנגדותו של אחד מבעלי מניות המיעוט בחברה הקיבוצית, העוסקת בייצור ושיווק לוחות תרמופלסטיים קשיחים, וזאת בין היתר על רקע תשלומי העתק שמעבירה החברה לקיבוץ עבור שירותים שונים, המסתכמים בכ-60 מיליון שקל בשנה.
בעלת המניות "הסוררת" בפלרם, קרן רידינג של צחי אברהם, פרסמה בחודש שעבר הודעת עמדה בה העלתה טענות קשות נגד הקיבוץ וכן קראה להתנגד להצעת החברה: "נדמה שקיבוץ רמת יוחנן לא מפנים את הצורך להתנהל באופן ראוי יותר מול בעלי מניות המיעוט ולשתף אותם ברווחים. אם הקיבוץ מעוניין לקחת את כל רווחי החברה לעצמו, יתכבד ויגיש הצעת רכש וימחק אותה מהמסחר", אמר אברהם ל"גלובס".
בהמשך לכך, פלרם הורידה את הצעתה המקורית מסדר היום וגיבשה הסכם חדש לאחר כמה פגישות עם חברת הייעוץ אנטרופי ובהתאם קיבלה את המלצתה לתמוך בהסכם המעודכן, בין היתר בנימוקים של הגבהת תנאי הסף והפחתת תקרת המענק. כך או אחרת, מבדיקת "גלובס" עולה כי קיבוץ פלרם אינו לבד. בבורסה נסחרות כיום כתריסר חברות הנמצאות בשליטתם של קיבוצים, אשר נהנים גם הם בדרך-כלל מתשלומים מכובדים מאוד המועברים לידיהם מהחברה הציבורית שבשליטתם.
תשלומים אלה מצטברים במרבית המקרים לסכומים דו-ספרתיים של מיליוני שקלים בכל שנה, ומסתכמים לסכום של אדיר של כ-1 מיליארד שקל שהועבר מהחברות לבעלי השליטה הקיבוציים בשלוש השנים האחרונות (2015-2017).
מדיווחי החברות הנסחרות עולה כי במרבית המקרים, עיקר התשלומים מוענקים לקיבוץ בעל השליטה עבור שירותי כוח-אדם ועובדים, ומלבד זאת תשלומים משמעותיים נוספים כוללים דמי שכירות, תשלומים עבור נכסים שבידי הקיבוץ, שירותים אחרים שהוא מספק לה דוגמת חשמל ומים, אוכל, החזקה וכו' וכן בונוסים ומענקים. לנוכח הסכומים הגדולים שמקבלים בעלי השליטה, צריך להדגיש כי מדובר בדרך-כלל בחברות בעלות פעילות משמעותית, שבמקרים רבים מתנהלת גם בחו"ל. ככלל, מדובר בחברות תעשייה, בדרך-כלל ותיקות העוסקות בענפים הנחשבים מסורתיים - חלקן בתחומים שונים בתעשיית הפלסטיק, דוגמת פלסאון, פלרם, גולן פלסטיק ופלסטופיל.
בשל גודלן והתפתחות עסקיהן, אותן חברות מעסיקות מספר רב של עובדים שכירים בארץ וגם בחו"ל, במספרים הנעים בין כמה מאות בודדות של עובדים ומגיעות עד לכ-2,000 (פלסאון), כשמהנתונים עולה כי בדרך-כלל עובדי הקיבוץ אינם מהווים את עיקר העובדים באותן חברות (ולא פעם הם גם מהווים מיעוט מינורי), גם אם הם מקבלים לעתים עדיפות בקבלה לעבודה, על בסיס הנתונים הרלוונטיים ובהתאם לדרישות. נוסף על כך נציין כי בדרך-כלל מדובר בחברות רווחיות, שגם מניותיהן במקרים לא מעטים מניבות תשואות נאות למשקיעים.
פלסאון: המנכ"ל תמיד מהקיבוץ
בכל הקשור לתשלומים המועברים לקיבוץ בעל השליטה, בולטת מעל כולן יצרנית מוצרי הפלסטיק פלסאון, שבשלוש השנים האחרונות (2015-2017) שילמה לקיבוץ מעגן מיכאל סכום כולל מרשים שמתקרב ל-280 מיליון שקל - על בסיס סכום ממוצע של כ-90 מיליון שקל בכל שנה.
מנתוני החברה עולה כי פלסאון משלמת יותר מ-60 מיליון שקל בכל שנה למעגן מיכאל כתשלומי עבודה וכוח-אדם, סכום הכולל שכר יו"רים, גמול דירקטורים ובונוס לעובדים. מלבד התשלומים לעובדיה, פלסאון שילמה בשנים האחרונות למעגן מיכאל דמי שימוש במקרקעין בטווח של כ-11-16 מיליון שקל בשנה, בונוסים שנתיים בטווח של כ-3-7 מיליון שקל בכל שנה ותשלום שנתי של כ-4 מיליון שקל בגין שירותים כלליים.
פלסאון, המייצרת ומשווקת מוצרים טכניים בעיקר מחומרים פלסטיים לאביזרי חיבור לצנרת (מחברים, ברזים ואביזרי עזר) ולמוצרים לבעלי חיים (מערכות לאספקת מים, מערכות האבסה ועוד) היא המעסיקה הגדולה ביותר מבין החברות המוזכרות, עם כ-2,000 עובדים, מרביתם עוסקים בייצור, הרכבה ואריזה של מוצריה, ומצבת העובדים שלה מורכבת מחברי קיבוץ ומועמדים לחברות בקיבוץ לצד עובדים שכירים בארץ ובחו"ל.
הסכם העמדת שירותי כוח-אדם ושירותי ניהול בין החברה לבין מעגן מיכאל קובע כי "הקיבוץ יעמיד לרשות פלסאון, לפי צרכיה של פלסאון, עד 350 משרות, מתוכן עד 270 משרות של משובצי קיבוץ קבועים, ועד 80 משרות של משובצי קיבוץ לא קבועים".
עוד קובע ההסכם כי "הקיבוץ יספק לפלסאון מקרב משובצי הקיבוץ בעלי תפקידי מפתח - בעלי תפקיד ניהולי או הדורש מומחיות ייחודית בפלסאון, בכללם נושאי משרה משובצי קיבוץ קבועים בתפקידי מנכ"ל", ותפקידים ניהוליים רבים נוספים.
"זכות קדימה לגבי איוש כל משרה"
גם פלרם, הנמצאת כעת בכותרות, היא מהחברות הבורסאיות הקיבוציות שמשלמות את התשלומים השנתיים הגדולים ביותר, המגיעים מדי שנה לכ-60-65 מיליון שקל, ובסכום מצטבר של קרוב ל-190 מיליון שקל בשלוש שנים.
גם במקרה של פלרם עיקר הסכום (יותר ממחצית) מיועד לשירותי עבודה, והיתר שולם כדמי שכירות, בסכום של כ-7 מיליון שקל בשנה, רכישת חשמל בסכום של כ-7-8 מיליון שקל בשנה ודמי ניהול שנעו בטווח של 4.5-7 מיליון שקל בשנה.
גם פלרם, המפתחת ומשווקת לוחות תרמופלסטיים קשיחים המיועדים למגוון שימושים, בעיקר לתחומי הבניה, החקלאות, התעשייה, הפרסום ו"עשה זאת בעצמך", היא מהמעסיקות הגדולות בין החברות הקיבוציות, עם קרוב ל-1,400 עובדים.
ההסכם בינה לבין רמת יוחנן מעניק לקיבוץ "זכות קדימה לגבי איוש כל משרה ומילוי כל תפקיד בחברה, בארץ ובחו"ל, על בסיס של התאמת חבר הקיבוץ לביצוע התפקיד ומילוי המשרה".
עוד שילמה פלרם בשנים האחרונות כ-3.5 מיליון שקל בכל שנה עבור שירותים אחרים שמספק לה הקיבוץ, וכוללים בין היתר שירותי מוסך, נגריה, מסגריה, הסעדה, רכש במרכולית ועוד.
עוד בין הסעיפים המעניינים שמציגות החברות, יצרנית המערכות למדידת מים, חברת ארד, שילמה בשנה שעברה כ-1.5 מיליון שקל לקיבוץ דליה עבור אספקת ארוחות צהריים וארוחות מיוחדות, על בסיס עלות של 26 שקל לארוחה (ללא מע"מ), ויצרנית הרובוטים לניקוי בריכות שחיה, מיטרוניקס, משלמת לקיבוץ יזרעאל כ-600 אלף שקל בשנה עבור שירותי תחזוקה וניקיון, שמירה, תקשורת, שירותי חרום, עזרה ראשון ואספקת מזון בחדר האוכל של הקיבוץ.
פרייבט אקוויטי ומוסדיים במקום הנפקה
כמגמה, רבות מהחברות הקיבוציות תופסות נתח מהותי בענפי הפעילות שלהן בארץ ובעולם, ומרביתן כבר נחשבות לחברות ותיקות ועם פעילות נרחבת ומשמעותית. על רקע צמיחתן, בשנות הגאות של הבורסה בת"א ניצלו לא מעט קיבוצים את הרעב של המשקיעים למניות כדי לבצע הנפקות ורבות מהן התבררו בדיעבד כמוצלחות.
אולם, כבר יותר מעשור שדפוס הפעילות של החברות הקיבוציות השתנה, ולא בוצעה ולו הנפקה קיבוצית אחת בבורסה בת"א. מי שכבר החליטה ללכת למהלך של הנפקה, העדיפה לעשות זאת מעבר לים (כך יצרנית משטחי הקוורץ אבן קיסר של שדות ים, שבחרה לעשות זאת בארה"ב וכיום נסחרת בוול סטריט).
למרות התגמולים הנאים מהם נהנים הקיבוצים מהחברות הציבוריות שבשליטתם, האפיק הבורסאי בת"א קורץ להן כיום פחות. מדובר כאמור בדרך-כלל בחברות גדולות ומבוססות, הדורשות כוח-אדם משמעותי ושירותים נלווים בהיקפים נרחבים, כדי להמשיך להתרחב, ובהתאם דורשות משאבים גדולים.
האפיק הבורסאי הפך לפחות אטרקטיבי עבור לא מעט מאותן חברות, בזכות אפשרויות המימון המגוונות הקיימות עבורן כיום. אפשרויות אלה כוללות בעיקר השקעה של קרנות פרטיות אקוויטי בחברה וקבלת מימון מגופים מוסדיים, מה שמוביל קיבוצים לא מעטים דווקא לוותר על הזירה הציבורית, בשל היתרונות שמגלמות השקעות פרטיות ועל רקע הרגולציה שהתגברה בשנים האחרונות. הפנייה לאפיקים אלטרנטיביים לגיוס בבורסה מאפשרת במקרים רבים מאותן חברות הימנעות מ"כאבי ראש" ומדרישות המגיעות מבעלי מניות מיעוט, כמו זה איתו מתמודדת פלרם בדמות קבלת אישור בעלי המניות לתגמולים שמבקש הקיבוץ לשלם לו.
באחרונה אמר ל"גלובס" יונתן בשיא, יו"ר חברת מיטרוניקס מקיבוץ יזרעאל, המכהן גם בתפקיד יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית כי "הצעדים של רשות ניירות ערך גרמו נזק גדול לקיבוצים. הרשות, במאבק המוצדק שלה נגד דמי ניהול מופרזים שלקחו לעצמם בעלי שליטה, פגעה ביחסים עם הקיבוצים מכיוון שהיא שינתה את הכללים לפני מספר שנים והקיבוצים חשו את עצמם מרומים בגלל המהלך הזה".
בשיא כיוון בדבריו להחלטת הרשות להקשות על אישור עסקאות עם בעלי עניין באסיפות הכלליות. החלטות מסוג זה נדרשות כעת לרוב מקרב בעלי מניות המיעוט, לעומת שליש בלבד מבעלי מניות המיעוט בעבר והן תקפות לשלוש שנים. מדובר בהחלטות על תשלום לקיבוץ עבור שכירת קרקע או מבנים, תשלום של דמי ניהול או שכר ליו"ר הדירקטוריון ולדירקטורים.
בשיא הסביר כי "מדובר בקיבוצים שהנפיקו את המניות בידיעה שחלק מהרווחים יועברו אליהם כבעלי השליטה בחברה, ויום אחד שמטו את הקרקע מתחת לרגליהם. המהלכים לא תאמו את המדיניות שהייתה נהוגה בחברות הקיבוציות בעת ההנפקה. דבר זה גרם להד שלילי מאוד בקיבוצים. למעשה זה גרם לקיבוצים להסתייג באופן מוחלט מכל מה שקשור להנפקה בבורסה הישראלית. בסך-הכול אני מצדיק את הפעולות של הרשות אבל הן פגעו בקיבוצים".
עם זאת, לא מן הנמנע כי בעתיד יצטרפו לזירת המסחר המקומית חברות קיבוציות נוספות, כחלק מגל הנפקות המניות הראשוניות (IPO) הנרשם בבורסה מאז השנה שעברה. שתיים מבין החברות הקיבוציות - יצרנית דודי השמש כרומגן של שער העמקים ויצרנית יציקות המתכת אומן (OMEN) של חצור, בהן שותפה קרן הפרייבט אקוויטי טנא, כבר היו בדרכן להפוך לציבוריות במהלך שנת 2014, אולם שתי החברות החליטו לגנוז את ההנפקות בעקבות פערים משמעותיים בשווי לפיו ביקשו להנפיק לבין השווי בו היה מוכן השוק להשקיע בהן.
תשואה מלוא הטנא
קרן טנא בראשות אריאל הלפרין היא אולי הבולטת בין קרנות הפרייבט אקוויטי שהימרו, בהצלחה רבה, על חברות המשתייכות לתעשייה הקיבוצית. הלפרין שימש כראש מטה הסדר הקיבוצים בשנים 1992-2000 וצבר ידע רב שסייע לו בהשקעות הקרן. טנא משקיעה רק בחברות תעשייתיות, עם דגש על קיבוציות, שבשתיים מהן - חברת נטפים (חצרים) ויצרנית משטחי הקוורץ אבן קיסר (שדות ים) היא ביצעה אקזיטים שהניבו לה מאות מיליוני שקלים.
טנא השקיעה בנטפים 30 מיליון דולר תמורת 10% ממניות חברת ההשקיה ב-2006. ב-2011 השליטה בנטפים נמכרה לקרן הזרה פרמירה לפי שווי של 850 מיליון דולר, כלומר החזר של כ-180% לטנא תוך חמש שנים, במסגרת עסקה בה רכשה פרמירה 61% מהחברה.
טנא הייתה גם המשקיעה הראשונה בחברה הקיבוצית אבן קיסר, כשב-2006 רכשה כ-21% ממניות החברה. לאחר מכן עלתה הקרן להחזקה של כ-30% בחברה, ובהמשך דחפה להנפקת החברה בוול-סטריט. ב-2012 הפכה אבן קיסר לציבורית, כשהונפקה לפי שווי של 356 מיליון דולר. לאחר ההנפקה החזיקה קרן טנא בכ-24% ממניות אבן קיסר, וב-2013, כשנה אחרי ההנפקה, הקרן מימשה את רוב ההחזקה שלה בחברה בתמורה לכ-186 מיליון דולר - תשואה של כמעט פי 5 על השקעתה המקורית.
בפורטפוליו של טנא ניתן למצוא גם כיום מספר רב של חברות קיבוציות ומלבד כרומגן ואומן ניתן למצוא בו גם את קוטלב של קיבוץ חניתה, ת.א.ג של קיבוץ געתון וריקור של עין חרוד.