"ביבי, זה על אחריותך" - זהו מסר הפרידה שמשגרת נגידת בנק ישראל הפורשת ד"ר קרנית פלוג לראש הממשלה בנימין נתניהו. היא מעבירה אותו באמצעות התקשורת, מחוסר ברירה. פלוג התכוונה לומר לו את המסר בפגישה אישית בארבע עיניים, שנקבעה ביוזמתה לפני מספר ימים. אלא שנתניהו - כפי שהתנהל מולה לא פעם - ביקש ברגע האחרון לדחות את הפגישה למועד אחר. פלוג ציפתה למהלך כזה והייתה כבר מוכנה עם תוכנית המגירה: מכתב שעל ניסוחו שקדה ימים אולי שבועות, אולי מאז שנודע לה, באדיבות ערוץ 2, שכהונתה כנגידה לא תוארך.
את המכתב יש לקרוא כפי שקוראים את הודעות בנק ישראל על החלטות הריבית. עצמאותו של בנק ישראל מוזכרת במכתב ארבע פעמים. הביטוי "בלתי תלוי" מוזכר פעמיים נוספות. המונח "מקצועיות" מופיע לא פחות מתשע פעמים. "פוליטי" לעומת זאת מוזכר במכתב רק פעם אחת.
דווקא המונח "אחריות" לא מופיע כלל, למרות שעל זה בעצם כל הסיפור. זה על אחריותך, אומרת פלוג לנתניהו, כי נגיד בנק ישראל הוא לא תפקיד כמו יו"ר מפעל הפיס, שאפשר למנות אליו מקורב בהליך שתוצאותיו ידועות מראש. "זה על אחריותך", אומרת פלוג לנתניהו, כי אם לא ימונה לתפקיד אדם ראוי ובהליך ראוי, יבואו איתנו חשבון סוכנויות דירוג האשראי והגופים הכלכליים הבינלאומיים, שבוחנים "בשבע עיניים" את תפקודו ומקצועיותו של בנק ישראל.
וגם - וכאן פלוג כבר גולשת למחוזות אחרים - "אזרחי ישראל בכלל" יתחשבנו עם נתניהו על ההשלכות שיהיו על המשק במקרה של מינוי לא ראוי. "ביבי, זה על אחריותך", הייתה פלוג אומרת בארבע עיניים לנתניהו; "לא תוכל לחמוק מאחריות למינוי נגיד בנק ישראל כפי שחמקת מפגישות איתי".
"אין זו עת לסיכומים", כותבת פלוג לנתניהו, ויש מי שיפרש זאת כאילו יש לה בטן מלאה וחשבון שהיא מתכוונת יום אחד לסגור. בטן מלאה יש, אבל ספק רב אם הנגידה תסגור חשבון. פלוג היא התגלמות הממלכתיות. היא לא תנזוף בפומבי בראש ממשלה ולא תוציא החוצה כביסה מלוכלכת. היא לא תתדרך באוף-רקורד ואפילו את הודעת הפרישה המהדהדת שלה היא תפרסם בשישי אחה"צ, בעיתוי הכי גרוע בשבוע לחולל סערות ולנסות לתפוס את תשומת הלב הציבורית. אבל גם אם לא אמרה ולא כתבה זאת, התוכחה נמצאת שם, תאמינו לי.
אין זו עת לסיכומים. ייתכן שבסוף עוד הכול יתהפך, הבחירות יוקדמו ופלוג עוד עשויה למצוא את עצמה מתבקשת להישאר בתפקיד באופן זמני לא מעט חודשים. אין זו עת לסיכומים, אבל בכל זאת צריך לומר ביושר: נתניהו וכחלון הרוויחו לא מעט מהתנהלותה הממלכתית של הנגידה, מסירובה לשחק את המשחק הפוליטי המקובל בירושלים של משחקי כוח וכיפופי ידיים, מגבולות המגרש המאוד רחבים שפלוג סימנה להם ומההתעקשות שלה לעמוד על הגבולות האלה, כשגם אותם ניסו כחלון ונתניהו לפרוץ או לפחות לכופף. העת לסיכומים עוד תגיע, אבל ספק רב אם מישהו באמת ידרוש מנתניהו לקחת אחריות ולתת דין וחשבון.