פעילות ספורטיבית לילדים /צילום: א.ס.א.פ קרייטיב / Shutterstock
לפני שלוש שנים פרסמה חברת אולווייז, שמייצרת מוצרי היגיינה לנשים, פרסומת בסופרבול תחת השם Likeagirl# (כמו בת), שבו ביקשה מבני נוער להדגים איך בנות רצות, מרביצות וזורקות כדור. המטרה הייתה להדגיש כי קיימים סטריאוטיפים שפוגעים בביטחון העצמי של בנות. באולווייז - כחברה שפונה רק לנשים - רצו להעצים אותן ולשנות את המשמעות של הביטוי הזה.
הבחירה בפעילויות ספורט אינה מקרית, זהו אחד התחומים שבהם השוני המגדרי בא לידי ביטוי בעוצמה הגדולה ביותר. החוקרת איריס יאנג ציינה במאמר שלה 'זורקת כמו ילדה' שפורסם ב-1980 כי הגוף הנשי לא עושה שימוש מלא ביכולותיו, מכיוון שנשים מובנות למודלים של שבריריות ועדינות. לכן, אם רוצים להבין איך המגדר בא לידי ביטוי במערכת החינוך, מומלץ ללכת לסיור במגרשי המשחקים של הילדים, אלו המסודרים ואלו המאולתרים. שם ניתן לראות הפרדה כמעט מוחלטת - הבנים בוחרים לשחק כדורגל, והבנות מבצעות פעילויות רכות יותר, אם בכלל הן ישחקו בחוץ. ההבדלים ניכרים כבר בגני הילדים.
עם הגיל הפערים מתרחבים. אם בבית הספר היסודי שיעורי החינוך הגופני עוד מתנהלים בקבוצה אחת, בתיכון כבר מתקיימים השיעורים בנפרד - שיעורי הבנות מתמקדים בלימוד מיומנויות נשיות כביכול כמו התעמלות קרקע ומחול, והבנים לעומתן מתמקדים בשיפור מיומנויות גבריות כביכול כמו משחקי כדורגל וכדורסל. מחקרי מגדר מראים כי בתחומים מסוימים הפרדה בין המינים דווקא יכולה להיטיב עם הבנות, שכן היא מאפשרת להם לקבל יותר הזדמנויות, אך דווקא בשיעורי חינוך גופני הדבר מוביל להנצחת ההבדלים בין הבנים לבנות.
החוקרת ד"ר טלילה קוש זוהר, שעוסקת בנושא וכתבה בין היתר מאמר בשם '(עדיין) זורקת כמו ילדה', ציינה כי הפרדת התכנים מחזקת סטראוטיפיים מגדריים. היא הוסיפה כי מדובר בהפסד כפול, מצד אחד מוחמצת הזדמנות לאפשר לבנות להשתמש בכוחן הגופני, ומצד שני הבנים נמנעים מלהתנסות בפעילויות מעודנות יותר וללמוד לרסן את כוחם הפיזי. מורה לחינוך גופני אמר לקוש זוהר כי "לא קשה למורה להבין שבנות לא מעוניינות לשחק בכדורגל או בכל משחק אחר שנחשב גברי. אתה שומע את ההתנגדויות. ושוב זו מפחדת, וזו לא רוצה להשתתף. בסוף המציאות עושה את שלה".
מורה אחרת אמרה לה שבכל כיתה שלה "יש כמה תלמידות שהן פשוט הסטיגמה בהתגלמותה. מפחדות מכדורים, לא רוצות להזיע, לא משתלבות במהלך המשחק". בנות שכבר בוחרות לשחק כדורגל נחשבות הן בקרב הבנים והן בקרב הבנות כפחות נשיות. "יותר מכל שיעור אחר, השיעור לחינוך גופני הוא זירה שהמופע המגדרי מתחולל בה, זירה שהזהות המגדרית משוחקת ומוצגת בה, זירה שהגוף מציג את צייתנותו לגבולות המגדר. כאן טמון כוחו הגדול של החינוך הגופני: להמשיך ולשחק על פי החוקים או לשנות את חוקי המשחק ולהתחיל לזרוק את הכדור אחרת, גם בנות וגם בנים", כותבת קוש-זוהר במחקר.
המודעות עולה - ההסללה נשארת
בשנים האחרונות יש מודעות גדולה יותר לנושא המגדרי - לכך שיש אפליה בשוק העבודה שגורמת להבדלי שכר בין נשים לגברים, לאי-שוויון בהזדמנויות שמקבלים שני המינים, ולהבניות החברתיות שמונעות מנשים לבקש קידום והעלאת שכר או לקחת אחריות גדולה יותר במקום העבודה; לכך שיש גברים שלוקחים לעצמם מרחב מוגזם, למשל באוטובוסים ובמרחב הציבורי כולו, וגורמים לנשים אי נעימות; להטרדות מיניות וניצול יחסי מרות, שבין השאר המודעות להן באה לידי ביטוי בקמפיין MeToo#; ובתחומים נוספים.
החינוך הגופני הוא כמובן רק מגרש אחד שבו המגדר בא לידי ביטוי במערכת החינוך. בית הספר כולו הוא קרקע פורייה לסוגיות מגדריות. לפי מחקרים, תפיסות מגדריות משפיעות גם על הבחירה של מקצועות הלימוד בבתי הספר. בכיתות המדעים למשל יש פחות בנות מאשר בנים.
בגיל צעיר המקצועות האלה נחשבים למקצועות של בנים, ולאחר מכן הבנות לא רוצות ללמוד עם רוב מובהק של בנים, ואף יש כאלו שמוקנטות בשל כך. בלימודי 5 יחידות במתמטיקה יש אמנם 48% בנות, אך זהו עדיין שיעור הנמוך ממשקלן בקרב תלמידי התיכון. הבחירה במקצועות הלימוד בבתי הספר היא חשובה שכן היא משפיעה גם על המשך הקריירה של הבנות, ואחת הסיבות לכך שיש פחות נשים בתפקידים טכנולוגיים בתעשיית ההיי-טק נובעת מהבחירה שלהן לוותר על לימודי מדעים בשלב מוקדם.
ההשפעה של מערכת החינוך חורגת כמובן משוק התעסוקה ויש לה יכולת להשפיע על תפישות מגדריות רחבות יותר בציבור הישראלי - בתא המשפחתי, בצבא, בשוק התעסוקה, במרחב הציבורי ועוד. למרות ההזדמנות שיש למערכת החינוך בביצוע שינוי משמעותי לטווח הארוך, במשרד החינוך לא שמים את כובד משקלם, ואף רחוק מכך, כדי לקדם את הנושא.
במשרד אמנם קיימת יחידה לשוויון בין המינים, שבראשה עומדת אושרה לרר-שייב, אך תקציבה עומד על מיליוני שקלים בודדים (בשנת הלימודים 2015-2016 עמד התקציב על 3.8 מיליון שקל). בתגובה לפניית "גלובס" בנושא, סיפק משרד החינוך רשימה ארוכה של תוכניות ויוזמות שעורכת היחידה, שכוללות למשל עידוד בנות ללימודי מדעים ומתמטיקה, תוכניות מנהיגות לנערות, תוכנית העוסקת בנשים פורצות דרך מיהדות ספרד והמזרח, בניית אתר אינטרנט שיהווה מוקד מידע בנושא ועוד.
"יש תוכניות למגדר החל מהגיל הרך ועד י"ב. המטרה שלנו היא לשנות תפישות וכך לפתוח אופציות נוספות לבנים ולבנות. התפקיד שלנו הוא לזמן לכל ילד וילדה כמה שיותר התנסויות לכל אורך השנים שהם נמצאים במערכת, לא רק במגדר, אלא בכלל", אומרת לרר-שייב. "למשל בגיל הרך, אנחנו מבקשים מהגננות לזמן להם משחקים, להשתמש בשפה מתאימה, לארגן פינות בגן עם גיבורים וגיבורות, שיהיו גם נשים. אני לא יכולה להגיד ש-100% מהגננות עושות את זה, אבל יש יותר ויותר מודעות לנושא. יש יותר ערים שלוקחות את זה כפרויקט עירוני", הוסיפה.
"הגבריות היא כלי לשימור המיליטריזם"
ואולם נראה שאפשר לעשות הרבה יותר. הפעילויות הללו מתקיימות בגני הילדים בתי הספר באופן וולנטרי, כלומר בהתאם לרצון של בתי הספר, המנהלים או הרשויות המקומיות. התוצאה היא שמספר המורים שמשתתפים בהכשרות אינו מספק, וגם לא תמיד נמדד באופן אפקטיבי. ביחידה לא סיפקו נתונים, אך לפי דו"ח מחקר של הכנסת מ-2017, בשנים שקדמו לפרסום הדו"ח השתתפו ב-82 אלף מורים וכ-170 אלף תלמידים בימי עיון והשתלמויות שנגעו למגדר. מספר התלמידים במערכת עולה על 2 מיליון, ומספר המורים הוא כ-180 אלף.
"כולנו גדלנו בחברה פטריכאלית וחיים בתוך חברה כזאת אז אנחנו מפנימים את הפרקטיקות", אומרת ד"ר חגית גור-זיו, חוקרת ומרצה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב. גור-זיו מלמדת קורס חינוך ומגדר בו היא משקפת לסטודנטיות ולסטודנטים את המציאות הקיימת. "אנשים לא מבחינים בהבדלים המגדריים, למשל בכך שבנות מקבלות פחות מרחב בחצר מהבנים או שממשטרים בנות הרבה יותר מבנים לגבי המראה שלהן (‘תכניסי את החולצה למכנסיים’). צריך להגדיל את המודעות לכך", היא מוסיפה.
אם כך, איך משרד החינוך לא נושא את הלפיד ומחנך לתודעה מגדרית כבר בגילאים צעירים? מהלך שיכול להיות בעל השפעה חברתית שקשה להפריז בחשיבותה. הסיבה נעוצה ככל הנראה במבנה ואופי החברה הישראלית. קוש זוהר בחנה את הנושא יחד עם ד"ר דינה חרובי, והן הגיעו למסקנה כי אחת הסיבות היא היותה של החברה הישראלית מורכבת מכמה קבוצות אוכלוסייה שונות מבחינה תרבותית ומבחינת רמת הדתיות שלהן. "רב תרבותיות ככלל עלולה להיות מסוכנת לנשים בגלל הסובלנות הליברלית לקבוצות שיש בהן מסורת של דיכוי נשים. המציאות הישראלית מציגה תמונת מצב קשה עוד יותר, כיוון שרוב הקבוצות הן לא ליברליות, ולכן אין בהן שוויון מגדרי ואין להן עניין לקדם אותו", כותבות קוש זוהר וחרובי.
עוד מתייחסות החוקרות לכך ששימור המצב הוא חיוני לתפקודו של הצבא, ולכן אין מאמץ לשנות אותו: "הבניית הגבריות היא מהותית לשימור המיליטריזם שזקוק לאידיאולוגיה מגדרית באותה מידה שהוא זקוק לחיילים ולנשק. מיליטריזם זקוק לגברים שמאמינים בתפקידם כלוחמים, שמצייתים להוראות גם תחת סיכון חיים, ולנשים שמקבלות את התפקיד ביחס לגברים, שמוכנות להקריב את בניהן, ומאשרות לבנים התנהלות אלימה".
הן מציינות גם כי "הרעיונות המיליטריסטיים מחלחלים למערכת והופכים להיות חלק מכל הערכים שמעצבים את זהותו של דור העתיד", וכן כי בניית הקשר בין מערכת החינוך לצבא מחייבת שיתוף פעולה נשי, הן כאמהות שבעצמן תוצר של מערכת החינוך והן כמורות, שמהוות את מרבית אנשי החינוך בארץ.
"כמעט ולא מלמדים על הפמיניזם בבתי הספר"
השתלמויות של משרד החינוך יכולות להיות המפתח לשינוי. גננות, מורות ומורים שיהיו בעלי תודעה מגדרית רחבה יותר יכולים לעצב את הגן והכיתה באופן שונה, לסדר את הצעצועים אחרת, לתלות תמונות של נשים שהן מודל לחיקוי, ולעודד את הבנות לפתח מיומנויות שהן כביכול גבריות. במהלך השיעורים הן יוכלו לתת את זכות הדיבור גם לבנות, ולבנות מערכי שיעור שיתבססו על למידה בקבוצות, שבהן בנות באות יותר לידי ביטוי.
עם זאת, הכשרות לבדן אינן מספיקות. על משרד החינוך לבחון גם את האופן שבו באות לידי ביטוי תפישות מגדריות בחומרי הלימוד, במערכי השיעור, בפעילויות חוץ ועוד. "מגדר צריך להיכנס בכל תחומי הלימוד. למשל בתוכנית הלימודים לבגרות בהיסטוריה אין בכלל פרק שעוסק בהיסטוריה של הפמיניזם. אחת המהפכות הגדולות שקרו החל מהמאה ה-19 ובמיוחד במאה ה-20 זאת המהפכה הפמיניסטית. מסתפקים בתיבה קטנה על זכות הצבעה לנשים. זאת רק דוגמה, גם בשאר המקצועות זה בא לידי ביטוי, בין השאר בשאלות עצמן", אומרת גור-זיו. "מגדר זה לא נושא שמאוד מעסיק את משרד החינוך, בלי קשר לשר כזה או אחר - לא היה אף שר שהנושא היה לו מאוד חשוב. זה לא נושא שיש לו תקציבים, ואין הנהגה של המערכת ללכת לקראת זה".
הטמעה של תודעה מגדרית הייתה יכולה להתבצע ביתר קלות במכללות להוראה, וכך להכניס למערכת החינוך מורים מודעים יותר, שישפיעו גם על הסביבה הלימודית כולה. עם זאת, במכללות להוראה קורסי הלימוד בנושא מגדר עדיין אינם בגדר חובה, ולכן מי שמגיע אליהם הוא מראש בעל מודעות גדולה יותר לבעיה.
"בסמינר הקיבוצים יש הרבה יותר מודעות לפמיניזם ושוויון מגדרי מאשר הייתה לפני 10 שנים. בכל שנה יש שבוע שנקרא 'הנשמע קולך', שמטרתו להעלות את המודעות לנושא", אומרת קוש זוהר, אך מיד מסייגת, "השאלה מה קורה כשנכנסים למערכת שלא מעוניינת, רוצה, ויכולה להכניס את הנושא הזה".
גור-זיו אומרת כי "הדור הצעיר לא יותר מודע, אבל אני מרגישה שהוא יותר פתוח, ושיותר קל לי ללמד. סטודנטיות נתפסות לזה יותר מהר, ומקבלות את זה יותר בחיוב, עם פחות התנגדויות. הן בקלות מתחברות ואומרות: ‘נכון, יש פה בעיה’, ואז הן מזהות את הבעיות בגני הילדים ובכיתות. החברה שלנו יותר ביקורתית, ויותר קל לה לקבל ביקורתיות".
האם העובדה שסגל ההוראה מורכב ברובו מנשים עוזרת כי הן יכולות להיות סוכנות שינוי?
"לכאורה כן, אבל זה לא כל כך קורה כי אין מספיק הכשרה ומודעות. צריך לזכור שגם מורות הן נשים מדוכאות, המשכורות שלהן נמוכות, למרות שהעבודה שלהן קשה וחשובה, מפילים עליהן את כל צרות החברה הישראלית, משרד החינוך מפיל עליהם משימות והפך אותן לפקידות (דיווח במחשב על כל פסיק), אז כשמדברים על מגדר צריך לדבר גם על מעמד המורה. כל עוד משלמים להן כל כך מעט כסף ותנאי העבודה שלהן קשים (כיתות של 30-40 ילד בכיתה), אז ילדים רואים נשים נפלאות, אבל לפעמים שחוקות ומותקשות. בנוסף הם גם שומעים את היחס החברתי אל המורות מצד ההורים ומצד המערכת כולה".
ה-OECD: המגזר הפרטי חייב להירתם למען שוויון בין המינים
כמובן גם בשוק התעסוקה - נשים מרוויחות פחות מגברים באותה עבודה (לפי האו"ם, 24% פחות), וכן זוכות לפחות הזדמנויות קידום או מקום בשולחן מקבלי ההחלטות. אפליית הנשים מובילה לגישה מוגבלת יותר לאמצעים כלכליים, מדכאת יוזמות עסקיות ופוגעת בפוטנציאל הצמיחה של הכלכלה. לפי הערכות של האו"ם, השתתפות מלאה של נשים בשוק העבודה תגדיל במקרים רבים את קצב הצמיחה של מדינות בשיעורים דו-ספרתיים.
קצב הצמיחה הוא כמובן לא המניע מאחורי קידום השוויון בין המינים, הסיבה היא קודם כל הוגנות ושוויון זכויות, אך עצמאות כלכלית היא לכשעצמה מטרה חשובה מכיוון שהיא מאפשרת לשנות סדרי עולם בחברה כולה. זאת הסיבה שה-OECD והאו"ם הגדירו את השוויון המגדרי כאחת מהמטרות לפיתוח בר קיימא כחלק מהאג’נדה שלהם לשנת 2030. מכיוון שמערכת החינוך מזינה את השוק העסקי, קיים דגש על הצורך בשינוי שיטות הפעולה בה. קידום שוויון מגדרי צריך להתבצע באמצעות כלי חקיקה, מדיניות, בקרה וקמפיינים להעלאת מודעות. הם מציינים כי האחריות היא על המגזר הציבורי, אנשי עסקים, ארגוני עובדים והחברה האזרחית.
במסמך של ה-OECD מהשנה שעברה נכתב כי "מדיניות ציבורית מוגבלת ביכולתה להשפיע על שינויים מגדריים כל עוד קיימות גישות ותפישות סקסיסטיות ומיזוגניות בחברה. עוד הם ציינו כי צמצום אי שוויון מגדרי מצריך גישה כוללת, וכי הצלחה לא יכולה להגיע מהתמקדות רק בנשים, אלא רק מקידום מדיוניות חברתיות כוללת, כמו למשל לאפשר להורים לאזן בין שעות העבודה לחיי המשפחה.