מודיעין דיגיטלי / צילום: Shutterstock
"תאר לעצמך מצב שאתה פוגש מישהו שמוכר לך חלומות ומספר לך בדיוק את מה שאתה מאוד רוצה לשמוע, ואתה נפתח אליו ומספר לו דברים: פרטים אישיים, תוכניות, רעיונות ומה לא. ואז אתה מגלה את כל הסודות שלך באיזו כתבה בעיתון. אני לא יודע אם נכון להגדיר את סיי-גרופ כחברת מודיעין. מה שעשינו שם זה הרבה יותר מעבודת מודיעין. ההתמחות שלנו הייתה בהבאת המודיעין, אבל בעיקר להפיץ אותו תוך ניצול השילוב המנצח שבין מודיעין לעיתונות".
את הדברים הללו אמר ל"גלובס" עובד לשעבר בחברת המודיעין העסקי הישראלית PSY GROUP (סיי-גרופ), שנסגרה בפברואר האחרון לאחר כחמש שנות פעילות. שמה של סיי-גרופ עלה בחקירת התובע האמריקאי המיוחד, רוברט מולר, שחוקר את מעורבותה של רוסיה בבחירות בארה"ב, שהסתיימו בניצחונו של דונלד טראמפ. באחרונה אף ביקרו בישראל חוקרי FBI במטרה לתשאל עובדים ומנהלים בסיי-גרופ, לאחר שדווח כי בעלי החברה הציע לבנו הבכור של טראמפ שהחברה תסייע לקמפיין של טראמפ באמצעות תמרון של רשתות חברתיות.
עובד לשעבר אחר בסיי-גרופ סיפר על דפוסי הפעולה שהיו נהוגים בחברה, כאשר שירותיה נשכרו במסגרת מערכות בחירות או אירועים פוליטיים. "אלה היו יכולות להיות מערכות בחירות במדינות, ברשויות מקומיות, משאלי עם או אפילו בחירות לוועד העובדים של חברת חשמל במדינה אירופית גדולה. במערכות בחירות מה שמעניין את האנשים זה הכותרת, אף אחד לא מתעניין באותיות הקטנות, וכשאתה עושה יומינט (מודיעין אנושי המבוסס על איסוף מידע באמצעות בני אדם - י"א) במערכת בחירות ובנושא כל כך רגיש, קל מאוד להביא כותרות. אתה שואל שאלה, מישהו זורק תשובה, ומוציאים אחלה כותרות, שגם עיתונאים התעניינו בהן.
"מה שעניין אותנו זה להביא את הכותרות שרצינו - בלי לחשוב על המחיר, בלי לחשוב על מה באמת היה מסביב לנושא הזה, מה האנשים שעומדים מאחורי אותן כותרות חושבים באמת ומה כוונתם. שיחקנו עם זה, ועולם היומינט אכזר. פנינו לאנשים וגרמנו להם להגיד כל מיני דברים, והם פתאום מתפרסמים. אני חתום על סודיות ולא יכול להיות ספציפי, אבל לא מעט כותרות שיצרנו בקלות יחסית - עשו בלגן ענק.
"העבודה עצמה נעשית הרבה פעמים גם מסביב לזיקה של מודיעין ועיתונות: נפגשים עם אנשים, לפעמים גם עם עיתונאים מוכרים או דמויות מוכרות, בזהות בדויה או בדרך אחרת, ומנסים להוציא מהם מידע על המקורות שלהם. במקרים אחרים דוחפים להם מידע בזהות בדויה. לפעמים גם מוסרים מידע בשם החברה, אם כי זה פחות רווח במערכות בחירות, כי רצוי שלא ידעו שיש במערכות כאלה מעורבויות של חברות מודיעין. פעלנו מתחת לרדאר".
"העבודה התקיימה במרחב אפור"
המדיה החברתית מאפשרת הפצה רחבה של מידע. אם המידע נכון או לא - זה כבר לא חשוב. זהו גן עדן למי שמתפרנס משיימינג או מהפצת פייק ניוז ולא רוצה להשאיר אחריו עקבות, ועל פי עדויות סיי-גרופ ידעה לעשות זאת.
"עם כל הכבוד לכם העיתונאים ולמערכות שלכם - המדיה החברתית חזקה יותר מכולכם ביחד, ומלחמה שמתקיימת במדיה הזאת יכולה להיות הרסנית", אמר יועץ לשעבר של החברה. "מהבחינה הזאת סיי-גרופ הקדימה את זמנה. בהרבה מצבים עבודה נכונה בנישות כאלה יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת מכל קמפיין. אתה יכול להרים משהו, לרסק או למוטט משהו אחר, אפילו להוביל למצב שחברה תתפרק".
עובד לשעבר נוסף הודה כי: "היה לי ברור לגמרי איפה אני עובד ובאיזה מרחב אפור העבודה הזאת מתקיימת, אבל זאת חוכמה בדיעבד. כשהייתי בפנים הרגשתי שיש כוח אדיר שמניע ודוחף אותי עוד ועוד פנימה, אל האקשן. ובעבודה הזאת יש המון אקשן וים של אדרנלין.
"כשנכנס מבצע, מקימים צוות שמגבש דפוס פעולה, פותחים חמ"ל מיוחד. באוויר תמיד יש את המתח הזה אם הבן-אדם (אחד מיעדי המבצע - י"א) יענה או לא, יהיה מוכן או לא יהיה מוכן לקיים פגישה שבה נקדם את המהלך שלנו. וכל אדם נהנה להתעסק עם מניפולציות או קונספירציות, לפחות רעיונית. אם המבצע היה נגמר בהצלחה, היינו מרימים כוסית וממשיכים למבצע הבא. בזמן אמת אתה לא עוצר וחושב על מה שאתה עושה. אתה נשאב פנימה".
לדבריו, הוא עבד במשך שנתיים בסיי-גרופ. לפני כן הוא שירת באחת מיחידות המודיעין של צה"ל ואל החברה הוא הגיע עם שחרורו, בעקבות מכר שהציע לו עבודה שהשתלמה מאוד עבורו, כסטודנט: "רמות השכר שהוצעו בה היו חריגות ביחס לשוק. סטודנט היה משתכר בין 75 ל-80 שקל לשעה. רק בדיעבד, כשמתחילים לנתח את הסיבות שייתכן שהובילו לקריסת החברה, מתחילים להבין את הקשר בין הדברים. כשאתה נמצא בתוך החברה אתה לא רואה את הדברים האלה.
"הייתה אווירת עבודה של חברת הייטק, כזאת שעושה דברים מגניבים, חבר'ה איכותיים שמתעסקים כל הזמן בנושאים שנמצאים בכותרות בכל העולם. ידעתי על קונפליקטים פנימיים של אנשים אחרים שעובדים שם, שלא ממש מבינים מה מותר ומה אסור להם לעשות במסגרת התפקידים שלהם. התחושה הזאת ליוותה בעיקר את הפעילות של אנשי השטח, שלא ידעו עד הסוף באילו סיטואציות מותר להם להקליט או לתעד שיחה".
אחד מיועציה לשעבר של סיי-גרופ סיפר על שיטות עבודה שנויות במחלוקת שהחברה אימצה, תוך הגדרה רחבה מדי של גבולות האתיקה: "במלחמת תודעה אף אחד לא משאיר טביעות אצבע, וכל האמצעים להפצת מידע, שלעתים עונה להגדרה של פייק ניוז - כשרים. מידע מודיעיני מביך שנאסף על מטרה שהוגדרה נמסר בידי מקור עלום לעיתונאי, ובכך הוא יניע תחקיר או מאמר מגמתי לקידום מטרה, פגיעה בחברה או בבעל תפקיד, למשל. באופן אחר, המידע הזה יכול לשמש בסיס לפגיעה ממוקדת בגורם ניהולי או בעל השפעה, כמו מנכ"ל של חברה או איש ציבור".
ה-FBI לא מתעניין בשלל הפעילויות שעשתה החברה או במצב הפיננסי שאליו נקלעה, אלא בקשר של סיי-גרופ למעורבותה של רוסיה בבחירות לנשיאות ארה"ב. על פי הדיווחים בתקשורת האמריקאית, ב-3 באוגוסט 2016 הבעלים של סיי-גרופ, יואל זמל, השתתף בפגישה סודית שהתקיימה בטראמפ-טאואר שבמנהטן ביוזמת דונלד טראמפ ג'וניור, שבה נכחו גם ג'ורג' ניידר, המקורב לנסיכים בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות, ואריק פרינס, בעלי חברת האבטחה האמריקאית בלקווטר.
ככל הידוע, משתתפי הפגישה התמקדו במהלכים שיאפשרו את ניצחונו של טראמפ על הילרי קלינטון בבחירות. זמל, איש עסקים מסתורי מישראל, יוצא מערכת הביטחון, שייסד את סיי-גרופ שהסלוגן שלה הוא Shape reality (לעצב את המציאות), תיאר את התמחותה של החברה כשינוי ועיצוב תודעת ההמונים ואספקת שירותי מודיעין עסקי. על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס", זמל הגיע לפגישה עם תוכנית בשווי מיליוני דולרים ובמרכזה תמרון של רשתות חברתיות כדי לסייע לקמפיין של טראמפ, ועם ניצחונו של טראמפ, זמל קיבל מניידר כ-2 מיליון דולר. גורם ישראלי שמקורב לחברה טען עם זאת, כי "לסיי-גרופ לא יצא כלום מזה" וכי "כל הסיפור הוא ידיעה מנופחת שיצאה מפרופורציה".
דיווחים אחרים, לצד עדויות של מקורות שמעורים בפעילות של חברות המודיעין העסקי ובהן גם בזו של סיי-גרופ, טוענים כי זו לא הפעם היחידה או הראשונה שהחברה שבבעלות זמל התערבה במערכת בחירות בעולם. לפני שבועות אחדים, פרסמה סוכנות "בלומברג" כי זמל הציע בעבר למועמדים במערכות בחירות במדינות שונות את שירותי החברה כ"שירות להרעלת בארות". שירותים כאלה כוללים, למשל, אפשרות לזריעת מחלוקות בקרב קבוצות אופוזיציה, תוך ניצול נקודות חיכוך אתניות ותרבותיות באוכלוסייה.
"אם הסיפור על מערכת הבחירות של טראמפ יימצא נכון - לא אהיה מופתע", אמר גורם בעל עבר מודיעיני שייעץ לסיי-גרופ. "רוב הפעילות של סיי-גרופ בעולם נעשית בתחום הקמפיינים לבחירות במדינות שונות, כי שם יש את הכי הרבה כסף. מיליון דולר או 2 מיליון דולר במסגרת קמפיין בחירות זאת לא הוצאה כספית גדולה בקמפיין, אבל בשביל חברות שפועלות בתחום הזה זה מספיק בשביל לשנס מותניים, להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד בשביל האנשים שמוכנים לשלם להן על זה".
"סיי-גרופ מכרה שירותים של שינוי מצבי תודעה", סיפר גורם שמקורב לחברה. "הם כללו מבצעים סדורים לשינויי תודעה תוך שימוש בהכפשות, פעולות להעלאת מוראל ואפילו מהלכים להשאת ערך. הכל מתחיל באיסוף של מודיעין אינטנסיבי על יעד מוגדר. כשהמידע נאסף, נעשים על בסיסו הרבה דברים כמו מלחמת תודעה שמתרחשת בעולמות הנסתרים".
"פעולות ריגול והשמצה בוצעו ממחשבי החברה"
ויכוח על גורל המידע המודיעיני הרב שאספו עובדי החברה במסגרת חקירות שביצעו, הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון בישראל. כ-100 ממחשבי החברה, שנמצאת בהליכי פירוק, אוצרים מידע רגיש שנאסף בידי העובדים נגד חברות, גופים גדולים ובעלי תפקידים. החשש הוא שהמידע הזה יצא משליטה, יעלם, יימחק, ישונה או ייפול לידיו של מישהו שיידע לעשות בו שימוש זדוני.
הבקשה לעליון הוגשה בימים האחרונים על ידי ווסט פייס (West Face), חברת השקעות קנדית שיש לה חשבון פתוח עם סיי-גרופ. על פי הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד דיבון פרקש, אופיר צברי ושירה מרקוביץ'-בוקעי ממשרד צברי-פרקש ושות', בסוף 2017 ווסט פייס הגישה לבית המשפט באונטריו שבקנדה תביעה בגובה 550 מיליון דולר קנדי נגד שורה של גופים וחברות, ובהם סיי-גרופ.
לטענת ווסט פייס, סיי-גרופ הייתה שותפה לפעולות ריגול עסקי בלתי חוקיות ופסולות, כולל הטרדת שופט קנדי שפסק שלא לרוחם של מנהלי החברה ששכרה את שירותיהם. עוד טוענת ווסט פייס, כי אנשי סיי-גרופ הטרידו את עובדיה, ניהלו נגדה קמפיין השמצות נרחב, הדליפו נגדה קלטות ערוכות ושקריות לכלי התקשורת ובאופן כללי מיררו לאנשיה את החיים.
"פעולות הריגול וההשמצה הבלתי חוקיות והפסולות נשואות התביעה בקנדה בוצעו בין היתר באמצעות מחשבי החברה שבפירוק. החברה עסקה בריגול עסקי ובמחשבי החברה מצוי מידע שעשוי לשמש ראיות חיוניות וקריטיות בהליך המשפטי בקנדה", נכתב בבקשה לעליון.
המאמץ הנחוש של ווסט פייס להציל את המידע שמאוחסן במחשבים ובשרתים של סיי-גרופ התחיל בקנדה, שם עתרו פרקליטי החברה לבית המשפט בבקשה שיורה למערכת המשפט המקומית לפנות בצינורות הרשמיים להנהלת בתי המשפט הישראלית, ולבקש הגנה מיוחדת על המחשבים מתוקף עיקרון של סיוע משפטי בין מדינות.
הבקשה של החברה הקנדית מייצרת כאב ראש לא קטן למפרקת שמונתה לסיי-גרופ, עו"ד חיות גרינברג, שמעוניינת לפרמט את המחשבים ואת השרתים, ולמכור אותם ואת כל מה שיכול להכניס כסף לקופת הפירוק. אלא שכעת היא נאלצת להשהות את תוכניותיה, בעקבות הדרישה החדשה.
בימים האחרונים העלתה גרינברג הצעה לגבות את המידע ששמור במחשבים ורק לאחר מכן לפרמט אותם ולמכור אותם. אלא שפתרון זה יצר התמודדות עם ביורוקרטיה חדשה: נציגי ווסט פייס מתעקשים שגיבוי המידע יעשה בידי אנשי מקצוע מנוסים, אובייקטיביים ובהתאם לסטנדרטים בינלאומיים, משום שלדבריהם העתקת המידע חייבת להיות נאמנה למקור, כדי שהמידע יהיה קביל בבית המשפט הקנדי.
"ווסט פייס צברה וממשיכה לצבור ראיות רבות בקשר עם קמפיין ההשמצות והאיומים נגדה, ועד כה זיהתה למעלה מתריסר מהמעורבים בו", מסרו ל"גלובס" באי כוחה של החברה. "אלו כוללות עובדים של חברת סיי-גרופ, עובדים של חברת בלאק קיוב וקבלני משנה שונים. הראיות שברשות ווסט פייס חוצות כמה מדינות ונאספו באמצעות שילוב של צווים משפטיים, חקירות סייבר ועדים משתפי פעולה... ווסט פייס מתכוונת להמשיך במרץ בניהול תביעתה נגד המעלילים נגדה ובכלל זאת נגד אלו מהם שנמצאים בישראל".
עד ששופטי העליון יכריעו, המחשבים נמצאים במקום מוגן - כך לפחות הבטיח בשיחות עם "גלובס" גורם שמעורה במשבר בחברה: "כל המידע נמצא בידיים טובות, אני אומר את זה ברמה גבוהה של ודאות. אבל אין הרמטיות בשום דבר". לפי אותו מקור, עד לפני שבועות אחדים כלל לא היה בטוח שהמידע הזה לא מתפזר ויוצא משליטתם של גורמים אחראיים.
"אני לא יודע כמה המפרקת שמונתה בידי בית המשפט יכולה למכור מנכסי החברה, כי הנכסים המרכזיים שלה הם לקוחות עלומים מכל מיני מקומות בעולם, ובעיקר מידע מהסוג הרגיש ביותר. אני מקווה, בעיקר בשביל הלקוחות שלה, שהמידע מוגן ולא מתפזר לכל רוח בגלל שרק מנהלי החברה ואולי אלוהים יודעים מה מאוחסן במחשבים האלה", אמר אחד הגורמים שמעורבים במשבר שבו נתונה סיי-גרופ.
למרות הנחרצות, ל"גלובס" נודע, כי לפחות חלק מהמידע שמאוחסן במחשבים כבר נגיש לחוקרי ה-FBI, שהגיעו לכאן לאחרונה.
"סיי-גרופ לקחה עבודות מז'אנר בעייתי"
ב-25 בפברואר השנה בישר מנכ"ל סיי-גרופ, רועי בורשטיין, לכ-40 עובדי החברה כי שני מהלכים עסקיים שהוגדרו "קריטיים" לא צלחו, ולפיכך אין ביכולתה להמשיך את פעילותה העסקית ולעמוד בהתחייבויותיה לנושים, בסך של כמיליון שקל, שכמעט מחצית מהם חובות שכר וזכויות סוציאליות לעובדים. העובדים פוטרו בהתראה של ימים אחדים ומשכורות פברואר לא שולמו להם.
"הכל קרה במכה אחת", סיפר אחד העובדים לשעבר של סיי-גרופ. "רועי כינס אותנו, אמר שיש איזו עסקה שכשלה, שיש מחנק אשראי ושהמצב לא טוב, ושנאלצים לסגור את החברה".
הליך הפירוק שמתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד, מדבר על חברת INVOP , ששמה המסחרי המוכר הוא סיי-גרופ. לפי רישומי רשם החברות, INVOP נמצאת בבעלות מלאה של חברת מודיעין אחרת בשם IOCO, שרשומה בקפריסין וגם היא נמצאת כעת בעיצומם של הליכי פירוק.
בית המשפט מינה את עו"ד חיות גרינברג למפרקת זמנית של סיי-גרופ/ INVOP לבקשת עובדי החברה. בבקשת הפירוק סיי-גרופ תוארה כ"בעלת ידע וניסיון רב במיתוג ובמתן שירותים של ייעוץ והכוונה עסקית לגופים ולחברות בארץ ובחו"ל".
עד שנקלעה לצרות שהובילו לגוויעתה, ניכר שלעובדים של סיי-גרופ היו סיבות די טובות להיות מרוצים, בראש ובראשונה בגלל רמות השכר שהיו נהוגות בה. השכר הממוצע בחברה נע בטווח שבין 30 ל-40 אלף שקל לחודש, לא כולל בונוסים ודמי הצלחה שנהוג לשלם בענף.
בכירים בחברות מודיעין עסקי אמרו ל"גלובס" כי רמת השכר הגבוהה שסיי-גרופ הציעה לקציני איסוף לשעבר ביחידות בצה"ל התאפיינה בחוסר פרופורציה ביחס לגובה השכר שנהוג בשוק. "22-18 אלף שקל הם סכומים הגיוניים שמשלמים לעובד בענף. מישהו כאן נסחף בגדול", אמר אחד מהם.
"יואל זמל הוא איש אמיד, בן למשפחה עשירה באוסטרליה, ובאיזשהו שלב הוא סירב להמשיך להזרים כסף כדי לשמור על הפעילות הזאת", סיפר גורם שהיה בקשר עסקי עם סיי-גרופ. "בהתחלה הוא הזרים לה 1.5-1 מיליון דולר ואפשר את מהלכיה הראשוניים, אבל באין הזרמות נוספות ובאין הכנסות החברה גוועה".
ספק לשעבר של סיי-גרופ סיפר כי הוא מעולם לא פגש ולא ראה את זמל. "סביר להניח שכמעט אף אחד מעובדי סיי-גרופ לא מכיר אותו אישית", אמר. "הוא לא היה מעורב ביומיום של החברה. הוא איש צעיר, כנראה בשנות ה-30 לחייו, בן עשירים שהשקיע בשתי חברות. בשלב מסוים הוא הפסיק להזרים אליהן כסף והעובדים פשוט נזרקו לרחוב, מעכשיו לעכשיו. היו שם נשים בהריון, אנשים שלקחו משכנתא. בלי פיצויים, בלי משכורות, בלי כלום. התחושה היא שהוא קיבל צעצוע, שיחק איתו עד שאיבד עניין - וזרק".
עובד לשעבר בחברה חיזק את הדברים ואמר, "זמל היה המשקיע המסתורי. הוא היה סוד גם בתוך החברה. מנהלים ועובדים לא הכירו אותו. הייתה הרגשה כללית שעדיף גם לא לשאול ולא לחקור בנושא".
"זאת חברה מוזרה", אמרו ל"גלובס" גורמים רבים שמעורים במצבה של סיי-גרופ או שהיו קרובים אליה בשנים שבהן הייתה פעילה. אין לה אתר אינטרנט, את הבעלים זמל לא ניתן להשיג והמנכ"ל בורשטיין מסנן שיחות והודעות, כולל כמה עשרות כאלה מ"גלובס" בשבועות האחרונים.
ספקי שירותים של החברה סיפרו דברים דומים. לדבריהם, כשחיפשו במהלך החודשיים האחרונים את בורשטיין בניסיון לברר את אופי ההתקשרות בינם לבין החברה או סתם לברר מה קורה, הם נתקלו בקשיים. "הוא פשוט לא עונה", אמר אחד מהם.
בניגוד לזמל, בורשטיין מוכר יותר בקרב פעילים בתחום המודיעין העסקי, בין השאר בעקבות שירות משותף ביחידות המודיעין השונות של צה"ל, שאותו סיים בדרגת סגן אלוף. "הוא איש ערכי, ישר וקצין מודיעין בחסד עליון", העיד עליו אחד ממכריו. "ככל הנראה משהו התפקשש לו בדרך. זמל הזרים בהתחלה הרבה כסף, ומכאן לא היה מיקוד בלשון המעטה. הכסף נשרף ולא נכנס כסף חדש".
גורמים שקיימו יחסי עבודה עם סיי-גרופ סיפרו כי מאז שהוקמה ב-2013 היא רצתה להתחרות עם חברת מודיעין עסקי אחרת, בלאק קיוב, שנחשבת לחברה מצליחה, ממותגת היטב ומותירה אחריה שובל ארוך של סיפורים על חקירות מסקרנות ברחבי העולם. יש לה כ-140 עובדים, ערך מעודכן בויקיפדיה ואתר מושקע. לטענת הגורמים, סיי-גרופ רצתה להיות בלאק קיוב. "הבעיה של סיי-גרופ הייתה שיש כבר את בלאק קיוב", אמר אחד מהם.
בלאק קיוב הוקמה ב-2010 בידי דן זורלא ואבי ינוס, קצינים לשעבר ששירתו באגף המודיעין. החברה עוסקת במתן תמיכה לליטיגציה משפטית תוך איסוף מידע מודיעיני עסקי רלוונטי, אספקה של ראיות תומכות והכרת החקיקה במדינות זרות. בשנה האחרונה היא עלתה לכותרות, לאחר שדווח כי המפיק ההוליוודי הארווי וויינשטיין שכר את שירותיה בניסיון לחשוף את מי שעומדים מאחורי הקמפיין שבו יוחסו לו האשמות על תקיפה מינית של נשים רבות.
לפי גורם בענף, "באיזשהו שלב בסיי-גרופ הבינו שההזמנות לעבודות לא זורמות. כשאתה חברה עסקית והתפקיד שלך הוא להכניס כסף, אתה נהיה פחות בררן. עבודות שבהתחלה אמרת שלא תיקח, ועולמות תוכן שלא רצית להיכנס אליהם, הופכים להיות רלוונטיים יותר ויותר במצבים האלה. ויש עבודות שמשתייכות לז'אנר מסוים ובעייתי שסיי-גרופ לקחה, כנראה בגלל שיש בו הרבה כסף - והיא הייתה לחוצה על כסף. זה כבר לא היה המקרה של החברה שאוספת רק מודיעין עסקי במסגרת ניתוח לגיטימי של מצבי שוק לקראת כניסה של מוצר חדש. סיי-גרופ לקחה את העבודות האלה לאקסטרים, נחשבה קיצונית ביחס לרוב המתחרות. אם אין הגדרה ברורה של גבולות, המדרון חלקלק".
חברה מתחת לרדאר
את תגובת סיי-גרופ, או INVOP כפי שהיא נקראת במסגרת הליך הפירוק המתנהל בעניינה בבית המשפט המחוזי מרכז, לא ניתן היה להשיג. לא ניתן היה להשיג גם את תגובת הבעלים של סיי-גרופ ושל IOCO, יואל זמל. ניסיונות ממושכים להשיג את תגובת מנכ"ל סיי-גרופ, רועי בורשטיין, העלו חרס. פנינו גם למשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות' שמייצג את סיי-גרופ לפחות בחלק מההליכים הקשורים לחברה, אך שם סירבו למסור כל התייחסות אליה או אל מצבה.
יוצאי יחידות מודיעין שמתעסקים "עם רפש ולכלוך"
איש מודיעין בכיר לשעבר, ששירת במשך שנים ארוכות בגופים רגישים במערכת הביטחון, הגדיר בשיחה עם "גלובס" את פעילותן של חלק מהחברות שפועלות בתחום כ"התעסקות עם הרפש והמלוכלך, בפריצה של קופות שרצים ושבירת ארונות שלדים, שירות שניתן לכל דורש בתמורה לכסף. אם אתה רוצה לשכלל את זה ולהביא את זה לחיי היומיום המוכרים לציבור הרחב - קח סכסוך שכנים, ויש לך את היכולת לאמלל את השכן שלך עם צרות מכל כיוון אפשרי בלי שתצטרך ללכת איתו מכות, ובכלל, בלי שהוא ידע שאתה מאוד רוצה שיהיה לו רע על הנשמה. זה משנה את כל כללי היריבות שלך עם העולם. העולם המודרני רווי לקונות, ונכנסים אליהן וככה משחקים בסופו של דבר בראש של אנשים".
החברות השונות שפועלות בענף קובעות לעצמן את גבולות הגזרה שבהם יפעלו, ורבות מהן עוסקות בנישות מצומצמות. המכנה המשותף של רובן הוא ההרכב האנושי שלהן: רבים מיוצאי יחידות איסוף מודיעין של צה"ל ויחידות בשב"כ ובמוסד מוצאים בהן מקום עבודה מכניס, בלי לעבור הסבות מיוחדות.
רבים מהם חולקים עבר של שירות משותף בגופי המודיעין או ביחידות הצבא, מה שמזמן לעיתים גם מצבים של חבר מביא חבר, ונדידה של עובדים בין חברות שונות למודיעין ולריגול עסקי ותעשייתי שפועלות בארץ ובחו"ל.
"קציני האיסוף של יחידות המודיעין מסיימים את שירותם ומתפזרים, והחיים האזרחיים מזמנים הרבה הזדמנויות", אומר גורם מקהיליית המודיעין. "חלק מהם מתחילים לעבוד בתחום של המודיעין העסקי, לבד או עם חברות, ולא חסרות כאלה, בארץ ובעולם. הישראלים די נועזים ומתוחכמים בתחום הזה כי הם באו מבית הספר הטוב ביותר: המודיעין הישראלי".
"גם במודיעין יש קווים אדומים"
"אין ספק שפרסומים תכופים על מעורבות של חברות כמו סיי-גרופ ובלאק קיוב בכל מיני פרשיות בינלאומיות ובנסיבות שליליות מעמידים את כלל החברות שעוסקות בתחום הזה באור שלילי. לא כולן כאלה ועדיין מדובר במקרים הקיצוניים", אמר בכיר בחברה למודיעין עסקי ויוצא מערכת הביטחון. "בעבודה הזאת צריך להיות ישר, הגון ודיסקרטי. האל"ף-בי"ת זה לא לחצות את הקווים, כי אחרי שאתה חוצה אותם אתה מתברבר כי בשטחים האפורים והשחורים הפיתויים גדולים. גם במודיעין יש קווים אדומים, ורוב החברות בתחום הן כאלה, שומרות על הקווים ובלי חזירות. ברוך השם הן מעסיקות 30-20 עובדים והכל טוב. יש פרנסה".
לדבריו, לרבות מבין חברות המודיעין אין שאיפות להתעסק עם חקירות או משברים נפיצים ובעלי ניחוחות של סקנדלים בינלאומיים. הם מספקות שירותים של מודיעין עסקי לחברות מסחריות, אוספות מידע על מתחרים ומנסות לנתח אותו כדי להעריך כניסה של מוצר לשוק מסוים ומהלכים נוספים. "במאה ה-21 כל חברה בינונית ומעלה צריכה דבר כזה, בדיוק כמו שהיא צריכה מערכת טובה שתגן עליה מפני התקפת סייבר".
גורם אחר, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, אמר בהתייחס למדיניות של חברות גדולות לנושא המודיעין העסקי כי "כל חברה גדולה רוצה שיהיה לה CIA משלה. החברות האלה מספקות להן בדיוק את מה שהן רוצות. ואלה הם בנינו, אנשים מצוינים שבאו מהיחידות הכי מצוינות של צה"ל".
"הבעיה היא לא עם הבחורים שעובדים שם", אמר בכיר אחר בתחום. "הם עובדים, הם לא קובעים מדיניות וחזון. הם עושים את מה שאומרים להם. ברוב המקרים הם אפילו לא יודעים מה המטרה הגדולה של עבודה מסוימת שהתבקשו לעשות".