ח"כ איתן כבל / צלם: תמר מצפי
בשבועיים הקרובים נגלה רשמית מה הבנקים מוכנים למסור בנוגע ללווים הגדולים שלהם. בשבועות האחרונים שלחה ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי ללווים הגדולים ("ועדת כבל", בראשות ח"כ איתן כבל) מכתבים רשמיים לחמשת הבנקים הגדולים בדרישה שיעבירו מידע על האשראי שנתנו ללווים הגדולים המרכזיים שגם נקלעו לקשיים. בין היתר, מבקשת הוועדה לקבל לידיה את מסמכי ההלוואות השונים, פירוט הבטוחות, דוחות הביקורות הפנימיים בנושא, פרטים של אנשי הקשר שביצעו את הביקורת, פרוטוקולים של ועדות האשראי. בקיצור - כל החומר הסודי והמעניין שיחשוף איך עבד תהליך מתן האשראי וגבייתו בבנק.
מה צפויים הבנקים לענות, לאן הסיפור ימשיך ומשם ומה ניתן ללמוד מהרשימות השונות שנשלחו? הנה כמה תשובות:
1. הזימונים
לפני כשלושה שבועות הגיע המכתב הראשון לבנק דיסקונט, אחריו ללאומי ולבינלאומי ובשבוע שעבר נסגר התהליך עם שליחת מכתבים לבנק הפועלים ולמזרחי טפחות, שגם קיבלו את רשימת הלווים הגדולה ביותר להעביר לגביהם מידע. לבנקים ניתנו כ-14 יום להעביר את המסמכים.
הבנקים מקדישים לא מעט זמן ומשאבים לסוגיה הרגישה הזו. גם אם לא יודו בכך רשמית, ועדת כבל מטרידה אותם מאוד, במיוחד כי בכוונת כבל לזמן את ראשי הבנקים להופיע בפניה. החשש הוא שהמופע יהפוך ל"זובור" ציבורי. אף בנק לא רוצה להיות הראשון לעבור זאת, אך נראה כי הפור נפל - ובוועדה בחרו בראשי לאומי, היו"ר דוד ברודט והמנכ"לית רקפת רוסק עמינח, להיות הראשונים. כבר נעשו ניסיונות לתאם מועד עימם לסוף יולי, אך טרם גובש מועד.
בינתיים צריכים הבנקים להעביר תשובה לפניית הוועדה בנוגע להעברת המידע. מיטב עורכי הדין והיועצים יושבים על ניסוח מכתבי התשובה, אך לכולם ברור מה תהיה השורה התחתונה: לא מעבירים מידע על לווים ספציפיים.
2. הסודיות הבנקאית
הבנקים לא יכולים וגם לא רוצים לחשוף מידע על לקוחותיהם, ולשמחתם הם גם יכולים להתבסס על פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט העליון בנושא זה, בעקבות עתירה של התנועה לאיכות השלטון ועמותת הצלחה לגבי העברת מידע על נוחי דנקנר. פסק הדין קבע שהסודיות הבנקאית גוברת על זכות הציבור לדעת.
עם זאת, בוועדה לא חושבים שפסק הדין מצדיק אי-העברת נתונים במקרה הזה, שכן לא מדובר באותן הסיטואציות. בית המשפט פסק בעקבות עתירה של תנועות חברתיות לחשוף מידע. לעומת זאת, במקרה הנוכחי מדובר בוועדת חקירה ממלכתית, שחוקרת תחום שלם, וכן חוקרת את התנהלות הרגולטורים. כלומר, מדובר בנושאים שהם מעבר ל"זכות הציבור לדעת", כפי שהיה בפסק הדין.
הסודיות הבנקאית נשענת על כך, שהרגולטור (בנק ישראל) נחשף למידע במלואו ומפקח בהתאם. אולם הוועדה רוצה לחקור אם הרגולטור עצמו התנהל כראוי, ולכן מבחינתם קבלת המידע הכרחית בכדי לחקור את הסוגיה.
הבנקים לא מתכוונים להעביר מידע, אך הם בכל זאת לא ממהרים לענות תשובה שלילית נחרצת. הסיבה לכך היא החשש מתגובה מיליטנטית מצד הוועדה. לכן הם מנסחים בזהירות את תשובתם ומנסים למצוא דרך שבא אולי יוכלו להעביר מידע מסוים לוועדה, כדי להיראות כאילו הם משתפים פעולה ולא ממהרים לסרב.
גם אם הבנקים יתנדבו להעביר מידע, הוא ככל הנראה לא יהיה מה שהוועדה מבקשת, אלא חומרים כלליים יותר, כגון נהלים פנימיים או דוחות של הפקת מסקנות מאירועי אשראי שונים. זה אולי חביב, אבל זה ככל הנראה לא יספק את הוועדה.
3. סמכויות הוועדה
אם החומרים המבוקשים לא יועברו, ישנן שתי אפשרויות. הראשונה היא שוועדת כבל תצא "למלחמה" שיכולה לבוא לידי ביטוי שינוי בחקיקה בנושא "הסודיות הבנקאית" או עתירה לבית המשפט נגד הבנקים. עם זאת, תהליכים כאלה יכולים להתמשך, ולוועדה אין הרבה זמן. הכנסת יוצאת לפגרת קיץ ובשנה הבאה צפויות בחירות, שבמהלכן תתפזר הכנסת וגם הוועדה.
במסגרת ה"מלחמה" אפשר לדחות את הוועדה לכנסת הבאה, אבל ספק אם חברי הכנסת שנמצאים כיום בוועדה יסכימו לקחת את הסיכון שלא יהיו חברים בה בכנסת הבאה. אפשרות נוספת היא לעבור לפעילות תחת מסגרת של "ועדת חקירה ממלכתית". בוועדה שכזו החומרים אמנם יועברו, אבל דיוני הוועדה יהיה בדלתיים סגורות והיא לא תנוהל ע"י הכנסת.
האפשרות השנייה היא שח"כ כבל יכעס, יתרגז, יטיח בבנקים ובבנק ישראל מילים קשות, יזכה לכותרות, ואז יחזור לעבוד. זה נראה לנו התרחיש הסביר יותר. חברי הכנסת לא יוותרו כל כך מהר על ההזדמנות להצעיד את ראשי הבנקים אל הוועדה ולקיים דיונים ציבוריים בסגנון השימוע בסנאט, כפי שכבל הבטיח שיהיה.
כמו כן, הוועדה מסתמכת בעבודתה בינתיים על נתונים פומביים, שאוספים ומעבדים יועציה, פרופ' ניתאי ברגמן, פרופ' אשר בלס ועו"ד רמי תמם. נתונים שכאלה לא חסר, היות ורבים מהמקרים בהם הלווים נקלעו לקשיים הגיעו לבתי המשפט.
עוד רמז לכך שבוועדה כנראה לא בונים על החומרים מהבנקים הוא לוחות הזמנים: כאשר בנק לאומי קיבל את המכתב, הוא קיבל במקביל גם בקשה לתאם זימון להופעת ראשיו בפני הוועדה ב-23 ביולי (המועד יידחה מכיוון שראשי הבנק אינם בארץ באותו היום). איך התכוונו בועדה להפסיק לעבור ולנתח את כל החומרים בתוך פחות מחודש? המסקנה היא שהוועדה תצא לדרך עם או בלי החומרים הנחשקים. עם כל הכבוד לחומרים המסקרנים, החלק המהותי יהיה "מופע הסנאט" בכיכובם של ראשי המערכת הבנקאית.
חומרים לא רק על לווים בקשיים
מעיון במכתבים ששלחה הוועדה, שפרסמה אותם באופן פומבי, עולה כי לבנקים השונים נשלחה רשימה של עשר קבוצות לווים לגביהם היא מבקשת פרטים - הכוונה היא גם לחובות העסקיים שלהם וגם לחוב האישי של בעלי השליטה.
אם בוחנים את מספר הלווים שקיבל כל בנקים, הרי בראש הרשימה מופיע כאמור בנק הפועלים עם תשעה מתוך עשרה לווים, כאשר הקבוצה היחידה שאינה ברשימת הבנק היא קבוצת אריסון - בעלת השליטה בבנק הפועלים. מפתיע, כי במקום השני מבחינת מספר הלווים נמצא דווקא מזרחי טפחות, שלא נחשב לשחקן מאוד גדול בשוק האשראי העסקי (בוודאי לעומת הבנקים הגדולים). מזרחי טפחות התבקש להעביר נתונים על לא פחות משבע קבוצות לווים.
בנק לאומי, לעומת זאת, אחד הגופים המרכזיים בשוק זה, התבקש להעביר מידע רק על ארבע קבוצות לווים, וכך גם בדיסקונט ובבינלאומי. עוד עולה מהנתונים כי כל הבנקים התבקשו להעביר נתונים על אליעזר פישמן, אי.די.בי ונוחי דנקנר ועל אפריקה ישראל ולב לבייב.
בוועדת כבל מבקשים לקבל מידע לא רק על לווים שנקלעו לקשיים ולתהליכי פשיטת רגל או פירוק. כך למשל, דורשת הוועדה לקבל מבנק הפועלים וממזרחי טפחות פרטים על האשראי שניתן לשלמה אליהו. אמנם היו לאליהו בעיות תזרימיות בשלב מסוים, אך הוא לא הגיע למצב של מחיקת חובות. אותו הדבר לגבי קבוצת אריסון, שנשלטת ע"י שרי אריסון, ונחשבת לבעלת כיסים עמוקים.
ככל הנראה בוועדה מכוונים לחקור את כלל הלווים הגדולים, אולם אם זה המצב - אז חסרים ברשימה גופים גדולים במשק, כגון קבוצת עופר.