שוק העבודה מתחדש / תמונה: שאטרסטוק
כפי שנכתב כאן לא פעם, בעולם העבודה החדש אף אחד אינו חסין בפני כל השינויים המפרקים הגדרות ישנות של ארגון, עבודה, עובדים, תעשיות ומודלים עסקיים. אולי משום כך אני עדיין מתקשה לקבל תגובות כמו "אצלנו זה לא רלוונטי" ביחס לשירות הציבורי. גם אם נדמה שהכוחות המניעים את העולם העסקי אינם פועלים כאן, השינויים ישפיעו על הממשל הן במוצרים ובשירותים שהוא יספק והן כמעסיק.
יש היום כמה מגמות שבהכרח משפיעות על הממשל. לדוגמה, הזדקנות האוכלוסייה משפיעה על השיח סביב מדיניות עבודה, פרישה ורווחה; השיח על גיוון ובמקביל על מחסור בכוח עבודה מזרים אוכלוסיות חדשות אל השוק ומניע אנשים לכיוון ערים ומרכזי פעילות; דאגות בתחום ביטחון המידע והפרטיות יוצרות גם הן שיח חדש, שבו הצרכנים דורשים לשחק תפקיד גדול יותר אל מול הממשל. הטכנולוגיות גם מציבות אתגרים רגולטוריים ואתיים חדשים בכל תחומי החיים.
השינויים האלה מתרחשים בתקופה שבה האמון בממשלות נמוך משהיה בעבר, ציפיות האזרחים גוברות והתקציבים מתקשים להספיק לדרישות המתרבות. אבל אם נדמה לנו שאין סיכוי לשינוי אמיתי במערכות הממשל, צריך לעצור לרגע, להתבונן לאחור ולהיזכר בשינויים שכבר התרחשו באמצעות המערכות האלה. לדוגמה, חינוך ילדים לא תמיד היה חלק מהתשתיות הבסיסיות שמדינה מספקת לאזרחיה. בתחילת המאה ה-19, 88% מאוכלוסיית העולם לא ידעה קרוא וכתוב. היום רק 14% אינם יודעים קרוא וכתוב, ורובם במרכז אפריקה. ב-1820 הייתה אנגליה עם שיעור הילדים הגבוה ביותר שהלך לבתי ספר אבל אפילו בה הנתון היה 13% בלבד. כעבור 100 שנה, 100% מהילדים באנגליה ובמדינות נוספות כבר למדו בבתי ספר. במאה שנה הצליחו ממשלות לעשות מהפכת חינוך, מתוך הבנה שהדבר נחוץ לעולם החדש של אז. המשימה שעמדה בפניהן לא שונה מאוד מהאתגר שעומד לפנינו היום, למשל, בתחום ההשכלה וההכשרה, מתוך הבנה שלימודים בבית ספר אינם מספיקים וחייבים ליצור מערכות השכלה והכשרה שיאפשרו לסגור את הפערים בין היכולות לצורכי שוק העבודה המשתנים לאורך שנים. וזו רק דוגמה אחת.
לאפשר פתרונות
בעידן החדש, ממשלות יצטרכו להפוך מספקי פתרונות לגופים שמאפשרים לפתרונות לצמוח. מרחב הצרכים והאפשרויות גדל כל כך, עד שאי אפשר לצפות שכל המענים יגיעו מבפנים. למשל, בתחום ההכשרה, הממשלה צריכה לאפשר למערכות כאלה לצמוח במקומות הנכונים - בתוך ארגונים, באקדמיה וכשירותים חדשים. דוגמה לכך אפשר היה לראות בכנס הבינלאומי EdTech2018 שהתקיים לפני כמה שבועות בתל אביב, ביוזמת ד"ר יקי דיין, מייסד חברת אדטק ישראל. כ-50 חברות וסטארט-אפים הציגו בכנס חידושים הרלוונטיים לתחום. הגיעו אליו נציגים ממשלתיים משלל מדינות כמו הודו, יפן וסין, ומשקיעים ויזמים ממעצמות נוספות כמו אוסטרליה וארה"ב, המבינות את חשיבות החדשנות בלמידה, או EdTech בלעז ( Educational Technologies) - לא רק לעתיד הקרוב אלא גם לעתיד הרחוק של מדינותיהן מבחינה כלכלית וחברתית.
ממשלות בעידן החדש צריכות לייצר פלטפורמות, לסמן מטרות וליצור סביבן שיתופי פעולה; לפתוח שירותים לבחירה ולנהל שיח המונים ותחרויות במטרה להציף פתרונות לסוגיות חשובות. צריכה להתפתח כאן שותפות צמודה הרבה יותר בין העולם הציבורי לפרטי, שתעודד צמיחה של עסקים הנותנים מענה לסוגיות חברתיות וסביבתיות במקביל ליצירת יכולת כלכלית. הטכנולוגיה מאפשרת גם לבזר משימות. בהוואי, למשל, רשת של מתנדבים אזרחיים מטפלת בתחזוקה של צופרי האזהרה מפני צונאמי. מעצבי המדיניות עובדים לצד אזרחים כדי לייצר, לבחון ולשפר תהליכים ומדיניות.
האפשרות לתקשר עם האוכלוסייה מצד אחד והאפשרות של האוכלוסייה להתאגד ולהשמיע קול מצד אחר מעצבות שיח חדש בין הממשל לאזרחים. לדוגמה, תפיסות חברתיות לגבי חלוקת הון ומשאבים מחייבות ממשלות לחשוב מחדש על עצם ההגדרה של שירותים ותנאים בסיסיים.
הניסוי של טורונטו ואלפאבית
מידע וכושר תכנון היו תמיד כלי חזק בידי ממשלות, אבל בעידן החדש היכולת הזאת נדרשת גם למניעה, לא רק לתגובה ולטיפול. וכדי למנוע, צריך לדעת להסתכל על המידע באופן אחר מכפי שהסתכלו עליו בעבר. לפיכך גופי מדיניות יעשו שימוש גובר בשיח המונים כדי לאסוף רעיונות ומשובים מאזרחים, גם לצורכי חקיקה. אתרים דמויי ויקיפדיה יוכלו להציף בעיות ולהציע פתרונות בתחומים משמעותיים לאזרחים. כבר שנים שאנחנו נעים בכיוון של מתן שירותים אישיים, וגם ממשלות אינן פתורות מהציפייה הזאת. אחת הדוגמאות המעניינות לשיתוף פעולה כזה הוא פרויקט Sidewalk Toronto שמנסה לבנות מחדש את אזור התעשייה של טורונטו. מדובר בשיתוף פעולה בין חברת אלפאבית לממשלת קנדה, המנסה לבסס את החלטותיה בנושא התכנון על מידע נרחב - מאיכות האוויר ורמת הרעש ועד אופי ותנועת האנשים באזור. החזון הוא לבנות תשתית שתאפשר לתושבים ולעסקים לתכנן ולהציע שירותים עירוניים ממש כמו שאנשים בונים אפליקציות על גבי תשתית הטלפון הנייד.
כבר היום יותר ויותר שירותים זמינים לנו בכלים דיגיטליים, מהבית, ובעולם שבו ניתן יהיה לקבל מידע אישי על האוכלוסייה, על צרכיה ועל יכולות הצריכה שלה, אפשר לחשוב גם על יצירת שירותים שמגיעים לשטח רק למי שצריך אותם במקום ובזמן הנכונים.
כמו ארגונים, גם שירות המדינה זקוק לגמישות. ניוד של עובדים בין פרויקטים ותחומים יאפשר פיתוח טוב יותר של העובדים עצמם וגם יעילות למערכת. הרחבת רשתות הטאלנטים בשירות הציבורי מעבר לעובדי מדינה תאפשר גישה ליותר יועצים, פרילנסרים וגם לשיח המונים. יש כאן הזדמנות לנוע ממודל העסקה קשיח וסגור למודלים פתוחים יותר, שיגדירו מחדש את התעסוקה ואת העשייה בשירות הציבורי.
■ הכותבת היא יועצת אסטרטגית לעולם העבודה העתידי ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי"