קו הרקיע של לונדון / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
מגדלי המגורים היוקרתיים מרחפים באוויר לא רק בגוש דן ובערי השרון, ומאמר דעה חריג וחכם בגרדיאן הבריטי תוקף את המגמה הזו בבירת בריטניה. כותב המאמר, סיימון ג'נקינס, חש תיעוב רציני מגורדי השחקים, לו רק בהיבט האסתטי. הדברים שהוא כותב, על מגדלים לעשירים בלבד, שמשתמשים בהם רק לחלק מהשנה, מזכירים מאוד את הביקורת המושמעת על מה שקורה בתל-אביב. לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הגרדיאן מבקר בחריפות את המגדלים שצצים בזה אחר זה בלונדון.
"הרומאים לעולם לא יעשו לטיבר את מה שאנחנו עשינו לתמזה", כותב ג'נקינס במאמרו מסוף מאי. "אני אוהב מגדלים ושונא מגדלים. אוהב את אלה של סיינה וסן ג'ימיניאנו (למי שמכיר את טוסקנה) ואת אשכולות גורדי השחקים של מנהטן ודובאי. אני מעריץ את עיצוב הקנארי וורף בלונדון, ואת השארד.
"כסף מלוכלך מדיקטטורות זרות"
"אני לא אוהב את הכיעור שמפוזר כעת באופן אקראי לאורך גדות התמזה או על רקע קו הרקיע של לונדון. היסטוריון האמנות וינס סקאלי אמר פעם על ניו-יורק ש'נכנסתי אליה פעם בתחושה שאני אלוהים. כעת אני נכנס בתחושה של עכבר'".
עוד לא ראינו כלום. הסקר האחרון של "אדריכלות לונדון", הגוף היחיד שמנטר את גורדי השחקים בעיר, הוא לא פחות מסנסציה. בשנת 2000 היו בעיר כ-30 מגדלים בני 20 קומות לפחות. לפני שנתיים תוכננו או נבנו בה 115 מגדלים. היום, לפי העירייה, מוצעים לבניה 510 מגדלים.
"שום תוכנית בנייה כזו לא פורסמה מעולם", כותב ג'נקינס בגרדיאן. "שום ראש עיר לא העמיד אותה להצבעה. שלא כמו ביתר מדינות אירופה, גורדי שחקים יכולים להתרומם אצלנו היכן שלב הקבלנים חפץ, בתנאי אחד, שהם לא יקלקלו את הנוף לקתדרלת סנט פול. כך קם לחיים המערב הפרוע.
"לונדון לא לבדה. במנצ'סטר מתוכננת מתקפה של מגדלים בני 40 קומות, שיתנשאו מעל הרחובות הוויקטוריאניים כמו משהו מהחלל החיצון, כאשר שטחים גדולים של פרברים פנימיים מתפוררים. בבריסטול, רק מגדל אחד של 26 קומת הותר לבנייה ליד פארק קאסל, כי המגבלה העירונית היא 9 מגדלים. בנוריץ' מציעים 25 קומות במרכז העיר העתיקה שלה.
"מאז סוף המילניום, גורדי שחקים רכשו סטטוס אייקוני כסמלי עושר, גם אם חלק גדול מהעושר הזה הוא כסף מלוכלך מדיקטטורות זרות. ראשי הערים אהבו את הגבריות שלהם. קן ליווינגסטון רצה לחקות את מנהטן. בוריס ג'ונסון (כיום שר החוץ) טס פעם למלזיה כדי לקדם את "מגדלי באטרסי" (שהוקמו על תחנת כוח ישנה) כהשקעה למקומיים.
"למגדלים הללו אין כל קשר לצורכי דיור או מחסור בקרקע. כמעט כולם הם 'מגורים יוקרתיים' ובמקרה של לונדון, עם מעט דיירים קבועים. לפי רוב האומדנים, 60% מהמכירות באזורים המובחרים בלונדון הם לקונים זרים, למטרת השקעה (אפילו לא השכרה). מגדל הוא סמל מסחרי של חברה קבלנית, שקל לשווק במכירות שנערכות במלונות בקואלה לומפור, בסינגפור ובהונג-קונג".
"ממילא דירות רבות הן כסף מולבן"
בדיקה שעשה הגרדיאן ב-2016 הראתה שבמגדל ווקסהול בן 50 הקומות, רק 10% מהרוכשים היו רשומים בפנקס הבוחרים הבריטי. אגב, שנה לאחר מכן הגיע המבנה הזה למקום השביעי ברשימת הבניינים המכוערים ביותר בעיר שערך הטלגרף.
איש אינו יכול לומר מה יקרה להשקעות הללו כשהשפל הבא בנדל"ן יגיע. "חייבים להניח שרבים מהבלוקים הללו יעברו את ההתדרדרות המחזורית הרגילה - יהפכו למגדלים דחוסים, אולי אפילו לדיור חברתי מסובסד. הקבלנים אומרים שזה לא יקרה כי דמי התחזוקה גבוהים מדי, וממילא דירות רבות הן רק כסף מולבן. המתכננים הבריטים הם כה טיפשים, שם עדיין מסווגים מגדלים כאלה כ'עונים על צורכי דיור'", כותב ג'נקינס.
"המעלות של גורדי השחקים בעיני המשקיעים הן בדיוק הסיבות לכך שהם כה פוגעים ברקמת החיים של העיר. הם נעולים, מגודרים, אנונימיים ועוינים למשפחות. לאיש לא אכפת אם הם ריקים או מכתימים את השכונות שמקיפות אותם. הם אינם מקדמים את הצפיפות הרצויה של הערים הבריטיות. הצפיפות במרכז לונדון היא רק רבע מהצפיפות במרכז פריז. גם אם הם היו גדושים בדיירים קבועים, הם לא היו מגדילים את מספר התושבים ברחובות הוויקטוריאניים.
"שוק הדיור העירוני בבריטניה מאופיין בבזבוז בשימוש בבניינים. הסיבות לכך הן מס רכישה (stamp duty) גבוה ואי מיוסי של שטח המגורים, שיצרו את כשל הדיור הגדול ביותר: תת-תפוסה. כל בריטי מתגורר ב-2.5 חדרים, לעומת 1.5 בשנות ה-80. הדרך לעורר לחיים את שוק הדיור אינה לבנות מגדלים, אלא למסות נכסים ולבטל את מס הרכישה.
כל מי שמחפש 'דיור נמוך בצפיפות גבוהה' צריך רק להתבונן בקינגס קרוס בלונדון. כאן יש פיתוח שבו תכנון חכם יצר שילוב של ישן וחדש, עבודה ומשחק, טבע ושכנות בצפיפות הנאותה. מגדלים אינם רלוונטיים שם.
"ידיד אמריקאי שלי שהביט על קו הרקיע מגשר ווטרלו שאל אותי אם הכול נובע משחיתות. הצטרכתי להסביר שבלונדון, התכנון כה גרוע שאין צורך בשחיתות. יש קבלנים שנדרשים לתרום כספים לבית הספר היסודי בשכונה, או להקצות כמה דירות לדיור בר השגה. אבל המציאות היא שלמתכננים ולמועצות העירוניות אין את האומץ להתייצב מול הקבלנים, ואם יש להם - ראשי ערים או שרים יתערבו לטובת הקבלנים. אף עיר אחרת באירופה לא הייתה מאשרת את מגדלי ווקי טוקי ואת בלקפראיירס 1 ואת הקומות העליונות הבולטות שלהם שנועדו למקסם דמי שכירות". זוכרים את הולילנד שלנו? ג'נקינס כנראה לא ביקר לאחרונה בירושלים.
"אני יודע שיש אנשים שאוהבים מגדלים כפיסול סביבתי עירוני, אבל אין סיבה לכפות אותם על כולנו לצמיתות. האם באמת צריך 500 מהם? מגדלים הם אויבי החיים החברתיים התוססים. הם יתדות שקטים שנדפקים לתוך תחושת הקהילה של העיר. הם רק אנדרטאות לחמדנות של בריטניה למזומנים מחו"ל במאה ה-21, ולבורות הציבורית".
