דרום תל אביב / צילום:שאטרסטוק
בסוף חודש יוני התפרסמה ידיעה על כך שאזור דרום תל-אביב עומד להיות מוכרז כ"אזור עדיפות לאומי". הפרסומים האלה, שלא קיבלו שום תוקף, דיברו על השקעה מואצת בפיתוח ועל פיצוי התושבים "המקומיים" על שנים של הזנחה.
ללא קשר, מחירי הדירות בשכונות דרום תל-אביב, גם כאלה הנחשבות "בעייתיות", עלו מאוד בשנים האחרונות ומתקרבים לאלה של מרכז העיר. ידוע וברור לכל שעתיד העיר תל-אביב הוא בדרום, השאלה היא כמובן מתי זה יקרה, וגם, מה יעלה בגורל אלה החיים בשכונות הדרום והג'נטריפיקציה תבריח אותם. כרגע נמצאות בשלבים שונים תוכניות ל-6,700 דירות חדשות בשכונות דרום העיר, אבל לאף אחד לא ברור ממתי המאסה הזו אכן תיבנה ומה יקרה בעקבותיה לדרום תל-אביב.
"פולשים" או "חלוצים"
אחרי מלחמת העצמאות סופחה יפו וגם כל הפריפריה החקלאית שלה, והפכה לפרבר החורג, הפחות אהוב, של העיר תל-אביב. האזור הזה, שמתוחם בין דרך יפו-אילת וצומת וולפסון בחולון, ובין תוואי נתיבי איילון וציר שלבים-היינריך היינה, מכונה "דרום תל-אביב".
בשונה מיפו, שהתפתחה אורגנית מהלב החוצה, הרי שהתכנון החדש היה הרבה יותר גחמתי. בנו איפה שהיה אפשר, ומהר. העיקר לתפוס כמה שיותר שטח. בתחילת שנות ה-50 הוקמה בין דרך בן צבי לקיבוץ גלויות שכונת הענק קרית שלום, ושכונת שפירא הורחבה מזרחה ודרומה. אחר כך הוקמו מדרום לדרך בן צבי השיכונים של שכונת אבו כביר/נוה עופר. שטחים שנותרו ריקים הפכו למתחמים של מבני תעשייה עצומים. כך קרית המלאכה, ובית מרכזים לצד דרך קיבוץ גלויות, או בניין פנורמה בדרך בן צבי.
בשנים האחרונות יש פתאום גילוי מחדש של שרידי ההתיישבות הערבית, שהפכו כולם לשרידים רומנטיים ומכונים עתה בשם המכובס "בתי באר". מצד שני, צאצאי הפליטים שיושבו בבתי הערבים, שברחו אחרי 1948, אינם ממהרים לעזוב והפכו לגורם שיש לשאת ולתת איתו. עם השנים הם הוסיפו עוד מבנים ומתקנים והקימו לעצמם מתחמים גדולים, "חמארות". כך בקצה הדרומי של פארק החורשות וכך גם באזור רחוב נס לגויים. הרשויות רואות בהם "פולשים", אך הם יודעים לעמוד על זכותם ההיסטורית וברוח התודעה הגוברת לעוולות ימי הקמת המדינה, מכנים את עצמם "חלוצים".
אדריכלית איריית סייג, ראש צוות דרום במנהל ההנדסה של העירייה, מבהירה שבאזור שקרוב לשכונת פלורנטין, הקרקע היא פרטית ומדובר בתוכניות נקודתיות, ולכן סביר שאלה יצאו לפועל תחילה. כך למשל, בימים אלה משווק פרוייקט "Florentin Square", בפינת הרחובות סלמה והרצל, ובו ייבנו 200 דירות וכמה אלפי מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר. לעומת זאת, הפרויקטים הגדולים יותר (בעיקר בקצה הדרומי של ציר שלבים) מתמודדים עם אתגרים רבים (הפולשים) ולכן סביר להניח שזמן מימושם ארוך.
סייג מדגישה שהנושא הוא לא רק עוד מגורים: "התפיסה שלנו היא שיש להפוך את הרחובות ליותר ידידותיים, להגדיל את העירוניות, ומצד שני לשמר את הייחודיות של הרחובות במרחב. אנו חושבים שקומת הקרקע צריכה לארח שימושים שאינם למגורים, אבל כן מדברים עם הציבור. זה יכול להיות מסחר, אבל גם שימושים ציבוריים, כמו מרכזים קהילתיים או גני ילדים. אנחנו מבינים שיש שינויים ותמורות ומנסים ליצור מקום נעים וטוב.
"אנחנו יוצרים פה שכונות חדשות, שחלקן המשך לשכונות קיימות, כמו נס לגויים שמצטרפת לנווה עופר ומכבי יפו, שמצטרפת ליפו. אבל חלק מהתוכניות הן באזור מבואות יפו, במקום שייעודו היה מלאכה, ולכן אנו מקפידים מאד על שטחי הציבור".
ד"ר טליה מרגלית, מהמחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל-אביב, טוענת שעדיין ישנה אפליה ברורה של דרום תל-אביב: "ראש העיר רון חולדאי מנפנף בכל הזדמנות את הרעיון שפיתוח פרויקטים במרכז וצפון תל-אביב ימנף השקעה בדרום. דה-פקטו זה לא מה שקורה. אם אתה בודק, אתה רואה שהפערים רק גדלים. וזה לא רק שהדרום נחלש. זה קשור לזה שהמרכז והצפון מתייקר. העירייה עשירה, ולכאורה הדרום היה יכול לשגשג ולפרוח, אבל זה לא קורה. ההשקעות במרכז ובצפון חוזרות לאותה בועת נדל"ן".
"כל דרום תל-אביב תהפוך למנהטן"
אדריכל ערן מאירסון מצוות דרום במנהל ההנדסה, מבקש להבהיר שלפחות באזור מבואות יפו (השטח שבין הרחובות סלמה ובן צבי), המטרה היא לשמר את המרקם העירוני המגוון: "אנחנו רוצים שהמונח הזה של אזור מעורב לא יהיה רק מס שפתיים. לא רק משרדים ומגורים, אלא גם מלאכות".
כשאני מנסה לברר מול אנשי צוות דרום במנהל ההנדסה לגבי לוח זמנים משוער של הפרויקטים הגדולים, הם מתחמקים מלענות. מסתבר שהפער בין אישור תוכניות בניין העיר בוועדה המקומית לבין הבנייה והאכלוס של הפרויקטים הוא אדיר. על הדרך יצטרכו הרשויות להתמודד עם מתנגדים, עם פולשים שמסרבים להתפנות, ולאתר יזמים שיהיו מוכנים להיכנס לסוג של הרפתקה.
סוזי כהן צמח, חברת סיעת "דרום העיר" במועצת העיר תל-אביב-יפו, שהעידה על עצמה בעבר שהיא "גזענית גאה", רואה את עצמה כאחראית על התפקוד התקין של שכונת קרית שלום, שבה היא גדלה וגם חיה. היא מודעת היטב לכך שבשנים הקרובות דרום תל-אביב ישתנה: "אני רואה את השינויים, את הבנייה, את הצמיחה. להגיד לך שטוב לי עם זה? לא טוב לי. אני יודעת שבעוד 10 שנים גם השכונה שלי (שברובה המכריע מבני רביעיות בגובה 2 קומות משנות ה-50 שהורחבו והוגבהו. ג.נ) תהפוך למגדלים של 10 קומות. כל דרום תל-אביב תהפוך למנהטן.
"החיים פה לא פשוטים, אתה עובד פה עם אוכלוסיה מאוד מורכבת, מאוד קשה. יש לך פה פשיעה, יש פה זרים. גם אני רוצה לדעת מה הולכים לבנות פה ממול. אני לא רוצה לקום בוקר אחד ולראות בניינים. אני רוצה להיות שותפה לכל שינוי הכי קטן".
"למדינה אין פתרונות לאף אחד"
שפי פז, המנהיגה הלא מעורערת של תושבי דרום תל-אביב שמבקשים לגרש את הזרים (מסתננים, מהגרי עבודה), לא מאמינה באמת בהצהרות על "אזור עדיפות לאומית". בשיחה איתה היא נשמעת עייפה ומיואשת. "המקום הזה היה נטוש ומוזנח הרבה שנים. התהליך היה מכוער. מה שקרה זה שהכניסה של המסתננים הבריחה אנשים. עשו, ויכול להיות שזה סתם מחדל, גטואיזציה. הגיע שפל והתחילו לבנות ונכנסה לפה אוכלוסיה חזקה, ג'נטריפיקציה.
"מצחיקים אותי אנשי קבוצת הפייסבוק של השכונה, shishi shapira, הם כל הזמן מדברים על רוח השכונה, אבל הם אלה שמחסלים את השכונה. כי הם מקרינים בלב השכונה סרטים על עזה ומזמינים את אנשי 'בצלם', שידברו. כולנו היינו שותפים לתוכנית אב שדיברה על בנייה מתונה. שפירא ונווה שאנן ישווקו כסוג של נווה צדק. התל-אביבים החדשים נורא ירצו לגור כאן. בסוף יהיה פה מגדלים.
"יש פה בעיה. מה אתה עושה עם הנרקומנים, ההומלסים, הזונות? הרי אין פתרונות ממשלתיים. אתה יכול להעביר אותם מרחוב לרחוב. ניקית את גינת לוינסקי, הם עברו לגינת אלקטרה. לכן גם המשטרה לא יכולה לעשות כלום. לאן הם יעברו? לאן זורקים את כל האנשים האלה. למדינה אין פתרונות לאף אחד. אם זה ימשך ככה לאף אחד לא תהיה שכונה. כל מה שהיה מיוחד בשכונות לא יהיה. משעה חמש שש אתה לא רואה בחוץ ישראלים. נגמר".
סגנית ראש העיר תל-אביב-יפו, מיטל להבי, בדקה את תוכניות הבנייה המקודמות בדרום תל-אביב. ללהבי יש ביקורת רבה, בעיקר בנושא התחבורה, עליו היא מופקדת בעירייה: "כשהכנו את תוכנית המתאר היתה סוגיה מאוד מרכזית של מה שקראנו 'דרום לאנשים'. המטרה שלנו הייתה ש'העיר השחורה' תקבל איזה חזון שיאפשר לחבר אותה לעיר הלבנה, תוך חיזוק האנשים שגרים באזור. ציר שלבים, שהוגדר לכאורה כמעין אבן גבירול, כלומר רחוב שהולכים לאורכו, מצטייר עתה כציר להעברת רכב פרטי. חתך הרחוב מלמד אותנו שזו דרך ולא רחוב עירוני. התוכניות הרבות לאורך ציר שלבים, בעיקר בחלק בדרומי, מייצרות דפנות לא עבירות, שלא מדברות זו עם זו".
מה את מציעה?
"אני רוצה לשנות את חתך הדרך ולייצר שיח בין הדפנות, לשדרג את בתי הגידול, לייצר מופע רמזורים שתומך בהולכי רגל. צריך לזכור שהמטרה של שלבים זה לייצר רחוב איכותי וחלילה לא ציר שהוא גבול בין העיר השחורה ללבנה".