איך ייתכן שמתוך סך של 12 מיליון דולר שהשקיעו 150 משקיעים, נותרו רק מיליון שקל בודדים? והאם מדובר בקריסה עסקית או בחשד לתרמית בדומה לפרשת קריסת "יוטרייד" של אביב טלמור שפעלה בזירת האלגו-טריידינג (מסחר רובוטי ללא התערב אדם)? אלה הן החידות שמנסים לפצח בימים אלה שני המפרקים הזמניים שמונו לחברת "איי. ג'י אינווסטק טכנולוגיות" בבעלות עדי מרדכי ושחף הרטמן, שקרסה לפני כשבועיים.
"התמונה המצטיירת עד כה מעלה כמובן שאלות חריפות הדורשות חקירה ובירור מעמיק", כותבים המפרקים הזמניים בדוח ראשוני שהגישו אתמול (א') לבית המשפט המחוזי בת"א וכן מציינים כי בכוונתם לחקור את הדורש חקירה ובירור, "ובכלל זה את מהלך הכספים בחברה עד לקריסתה וכן את שאלת האחריות של גורמים שונים למצבה העגום של החברה ומשקיעים".
מהדוח שהוגש עולה, כי בעוד המשקיעים שביקשו את פירוק החברה העלו נגד מרדכי והרטמן טענות חמורות להונאה, זיוף מסמכים וגזילת כספים מתאר מרדכי תמונת מצב שונה בפני המפרקים, ולפיה: בשל הפסדים עסקיים בקרן גידור שהקים, הפנה את כספים של משקיעים שנותרו לאפיקים מסוכנים יותר במטרה לעשות כסף מהיר, ללא ביטחונות, אך במקום רווחים נוצרו הפסדים חריפים יותר. כל אלה הוסתרו מהלקוחות. כך, לדבריו, נקלע למעגל שוטים, אגב ניסיונות "להציל את כספי המשקיעים", הלך וגבר ההפסד, הבור הלך והעמיק, עד שכל הכספים שהיו ירדו לטמיון.
לשאלה אם נעשתה הונאת פונזי באינווסטק - החזר כספי משקיעים ותיקים מכספים חדשים שגויסו - השיב מרדכי כי הכספים למשקיעים שביקשו לסגור את חשבונותיהם, הוחזרו מחשבון הנאמנות שאמור היה להגן על כספי כל המשקיעים. גרסה זו, משמשת, כך נראה, גם כגרסת ההגנה שמסר מרדכי בחקירתו במשטרה בחשד לתרמית משקיעים על רקע קריסת החברה.
כפי שנחשף ב"גלובס", אינווסטק נקלעה להליכי פירוק לפני כשבועיים, כאשר במסגרת בקשת הפירוק שהוגשה נגד החברה העלו משקיעים טענות חמורות נגד בעלי החברה, ובהם טענות להונאת לקוחות, זיוף מסמכים והעלמת כל כספי המשקיעים; עוד נחשף ב"גלובס", כי במקביל לבקשת הפירוק פתחה המשטרה בחקירה גלויה נגד החברה, וביצעה מעצרים, חקירות וחיפושים בבית חשודים בהונאת משקיעים.
הפקדת כספים בחשבון נאמנות
בדוח הראשוני שהגישו אתמול, מתארים המפרקים הזמניים בהרחבה את השתלשלות האירועים שהובילו להפסדי העתק ללקוחות מנקודת מבטו של אחד הבעלים, מרדכי. וכך הוא סיפר: אינווסטק פעלה בתחום האלגו-טריידינג והתהדרה במנגנון נאמנות שנועד להבטיח את כספי המשקיעים, באופן ש-70% מכספי ההשקעה מופקדים בחשבון נאמנות. לפי גרסת מרדכי, במועד הקריסה היו קיימים כ-150 משקיעים שההיקף הכולל של השקעותיהם עמד על כ-12 מיליון דולר; ובהתאם להתחייבות החברה, היה אמור להיות בחשבון הנאמנות סך של כ-8.4 מיליון דולר. אולם בפועל, במועד הקריסה היה בחשבון הנאמנות סך של כמיליון שקל בלבד.
לפי הגרסה של מרדכי, עד סוף שנת 2015 החברה התנהלה כשורה. תחילה החברה הייתה קשורה בהסכם נאמנות עם "זיו-האפט חברה לנאמנויות ואחזקות", שעל פיו 100% מכספי המשקיעים הופקדו בחשבון הנאמנות שנוהל בחברת זיו-האפט. אולם באפריל 2015 אינווסטק החליפה את חברת הנאמנות והתקשרה בהסכם נאמנות עם יובנק. לפי הנטען, הוצג למשקיעים כי כספם יופקד תחילה ב-"חשבון מעבר" שניהלה בבנק מזרחי, כי 70% מכספי המשקיעים ב"חשבון המעבר" יועברו לחשבון נאמנות שנפתח ביובנק, וכי יתרת 30% מכספי ההשקעה תועבר ישירות מ"חשבון המעבר" אל ברוקרים שונים בחו"ל. הברוקרים בחו"ל, כך נמסר למשקיעים, ישקיעו את אותם 30% מכספי המשקיעים באמצעות תוכנת ההשקעה של החברה.
כל העסקאות שיבוצעו, הובטח, ישוקפו בתוכנה, והמשקיעים יוכלו לדעת בכל זמן נתון פרטים אודות ההשקעות השונות ומהי יתרת השקעתם. לפי הוראות חשבון הנאמנות, יובנק לא הייתה אמורה לשחרר כספים מחשבון הנאמנות שלה אלא בהתקיים תנאים מסוימים.
הקמת קרן גידור ושותפות
לגרסת מרדכי, במהלך שנת 2016, כאשר החברה עובדת בשיטת מנגנון הנאמנות ביובנק ונוכח שינויים רגולטוריים, הקימה חברת אינווסטק קרן גידור בלבוש משפטי של שותפות, באופן שהחברה היא השותף הכללי של השותפות. מאותו מועד כל משקיע שביקש להשקיע באמצעות אינווסטק, צורף להיות שותף מוגבל בשותפות. זאת, כאשר הסכם הנאמנות של משקיעים אלו נחתם עם "משמרת חברה לשירותי נאמנות". במקביל, המשיכה החברה לעבוד לפי מנגנון הנאמנות ביובנק עם המשקיעים הוותיקים שהצטרפו לפני הקמת הקרן.
ואז, לגרסת מרדכי, התחיל התהליך שהוביל להידרדרות החברה: לדבריו, ב-2016 נגרם הפסד מהותי למשקיעים שהשקיעו כספים באמצעות הקרן - והקרן נסגרה בעקבות זאת. לטענת מרדכי, לחלק מהלקוחות שולמו כספים כפיצוי מכוח הסדרי פשרה, בעוד אחרים מפוצים באמצעות הכללתם, יש מאין, במסלול מנגנון הנאמנות ביובנק.
אולם, צוין בדוח המפרקים הזמניים, "משקיעים אלה, לא השקיעו כספים בפועל, אלא 'נוידו' אל עבר מסלול זה, ונרשמה לזכותם 'יתרת השקעה' בסכום כולל של 600-700 אלף שקל, מבלי שכנגד רישום זה הועברו כספים כלשהם לברוקרים או ליובנק". ובמילים פשוטות מסבירים המפרקים, כי "כבר בנקודת זמן זו, עולה לכאורה, כי נוצר פער בין הסכומים המופקדים בפועל אצל הברוקרים (לעומת דיווח החברה למשקיעיה), וככל הנראה פער נוסף בין הכספים שאצל יובנק לבין אלו אשר היו אמורים להיות ביובנק".
לדברי מרדכי, הוא דיווח על-אי התאמה זו גם לבעלי המניות האחרים בחברה, שחף הרטמן ורועי יער. הרטמן לא הכחיש כי למד על אי-ההתאמה הראשונית ב-2016, אך ציין כי מרדכי דיווח לו על כך רק בדיעבד. יער מכחיש כי ידע על אי-ההתאמה, אם כי ציין שהוא היה מודע להפסדים שנוצרו בקרן.
"מעגל של שוטים"
מרדכי הוסיף ואמר למפרקים, כי כדי לנסות ולהתגבר על אי-ההתאמה הראשונית, הוא ביכר להשקיע את כספי המשקיעים בעסקאות בעלות סיכון רב יותר, מתוך מטרה לזכות ברווח מהיר, על מנת לאזן את
אי-ההתאמה הראשונית ולחזור למסלול התנהלות "כשר". אולם כי לא רק שעסקאות אלה לא צמצמו את הפער שנוצר, אלא הרחיבו את הבור, וההפסדים הלכו ותפחו. ומה ידעו על כך המשקיעים? מסתבר ששום דבר.
מרדכי הודה בפני המפרקים הזמניים כי עסקאות מסוכנות אלה, לא שוקפו בתוכנת המחשב שבאמצעותה עוקבים המשקיעים אחר הכספים שלהם. אבל כאן לא הסתיים מצג השווא שנמסר למשקיעים. כפי שעולה מהדוח, המשקיעים לא ידעו גם כי כספים לא מופקדים עוד בחשבון הנאמנות ביובנק, וכן לא קיבלו אף לא רמז על הפסדים שספגו. המפרקים מציינים בדוח כי "לדברי מרדכי, החל מאותה תקופה, כל סכום הפקדה נוסף שהמשקיעים הפקידו ב'חשבון המעבר' נותב כולו אל עבר חשבונות הברוקרים, ואף אגורה לא הופקדה בחשבון הנאמנות ביובנק. לדבריו, דרך פעולה זו, הביאה להפסדים נוספים, כך שאי-ההתאמה גדלה עם הזמן".
התוצאה: בור כלכלי עמוק. לדברי מרדכי, הוא "נקלע למעגל שוטים, אגב ניסיונות 'להציל את כספי המשקיעים' - הלך וגבר ההפסד, הבור הלך והעמיק, עד שכל הכספים שהיו אצל הברוקרים ירדו לטמיון". עוד טען מרדכי כי כאשר ביקשו משקיעים שונים למשוך את כספם בחזרה, אזי הכספים הוחזרו להם מחשבון הנאמנות ביובנק, עד שנותרו בו כמיליון שקל בלבד. כך אירע שלא נותרו כספים אצל הברוקרים ובחשבון יובנק נותר סכום של 1 מיליון שקל בלבד.