צ'ינגשי חואנג / צילום: יונתן בלום
פגישה עם צ'ינגשי חואנג, המכונה גם סאני, השחקן החדש והמסקרן של תחום הביומד בישראל והיו"ר ובעל השליטה ב-ICB - מעין חברת החזקות רפואיות קטנה שיצר כאן - נערכת יום לפני ההתחלה הרשמית של מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין: למחרת ייכנסו לתוקף המכסים שהטיל טראמפ על סחורות מסין, הסינים מצדם יגיבו במכסים משלהם, וכדור השלג יתחיל להתגלגל.
איש העסקים הסיני הצעיר, 44, שהונו מסתכם על-פי הערכות איפשהו בטווח שבין חצי מיליארד למיליארד דולר, מתקשה להסתיר את רגשותיו בנושא: "בין הממשלה הסינית לממשלה הישראלית יש דמיון. שתיהן לא נכנעות ונלחמות על האמונה שלהן. אני משוכנע מעל לכל ספק שהסינים - מהרגע שמעורבים בעניין הגאווה והאינטרס הלאומי - לא ייכנעו ולא ייסוגו, ולכן מלחמת הסחר אכן תפרוץ. ומלחמת הסחר הזאת תפגע הרבה יותר בארצות הברית מאשר בסין".
מדוע ארצות הברית תיפגע יותר?
"יש לי חברה ציבורית שם (US-China Biomedical Technology), לכן אני נוסע לארצות הברית כל חודש-חודשיים, ואני רואה שחיי היומיום באמריקה לא יכולים להתקיים בלי הייבוא מסין, מביגוד ועד אכילה ונהיגה. לעומת זאת, במהלך השנים האחרונות הכלכלה הסינית צמחה במהירות, והסינים פיתחו יכולות ייצור משמעותיות".
"כיום, סטנדרט החיים שלנו בסין לא מאוד שונה מזה שבארצות הברית, כך שהשוק הסיני, בניגוד לאמריקאי, יכול לספק את צרכיו-שלו. אולי סין קונה הייטק אמריקאי, אבל השוק שלה לא נסמך בחיי היומיום על יבוא מארצות הברית. אז מלחמת הסחר תשפיע על הסינים מעט מאוד, בטח יחסית לכמה שהיא תשפיע על האמריקאים. אם לפני עשר שנים הייתה פורצת מלחמת סחר, סין אולי הייתה מוכנה לנהל משא ומתן, אבל עכשיו היא חזקה הרבה יותר".
הנשיא דונלד טראמפ מסביר שההצדקה למהלכים שלו היא גירעון הסחר בין המדינות.
"אני איש עסקים ואני מדמה את זה לסיטואציה מעולם העסקים. נגיד שסין היא חברה מסחרית גדולה אחת וארצות הברית היא חברה אחרת - זה נורמלי ששתי חברות עסקיות ייקלעו לקונפליקט ואפילו לריב, אבל הפתרון צריך להיות כמו בעולם העסקים: ששני המנהיגים יפתרו - ביחד ובשקט - את הבעיות, במקום לערב את כל העולם בריב גלובלי רועש".
אז מה יקרה להערכתך?
"מאחר שטראמפ כבר הכריז על המלחמה, ההנהגה הסינית לא יכולה להיכנע כי האנשים (אזרחי סין) לא יקבלו את זה. הם יגידו: 'איך אתם יכולים להיכנע?', כך שלמנהיגים אין אפשרות אלא לצאת למלחמה הזאת. המלחמה תסלים, כי טראמפ כבר הודיע שלא יסתפק ב-50 מיליארד דולר (היקף המכסים שמתוכננים בשלב הראשון), אבל אחרי זמן מה, אני מאמין ששני המנהיגים ימצאו דרך לפתור את זה, ואחד הצדדים יעשה את הצעד הראשון ויחליט לסגת מעמדתו".
ואיזה צד זה יהיה?
"אם נשפוט לפי ניסיון העבר, אלה יהיו חייבים להיות האמריקאים, כי המנהיגים הקומוניסטים של סין לעולם לא יוותרו לאמריקאים. הם פשוט לא יכולים לעשות צעד כזה מול העם הסיני".
ואיזו השפעה אישית יש לזה עליך?
"זה מחזק את ההחלטה שלי לפעול בישראל. יש משוואה מתמטית", הוא צוחק, "שסין פלוס ישראל שווה אמריקה. כי לארצות הברית יש גם שוק משלה וגם טכנולוגיה. לנו הסינים יש את השווקים הגדולים, ולישראל יש את הטכנולוגיה, אז יחד זה חיבור טוב. הרבה יותר טוב מאשר החיבור של סין וארצות הברית. סין וארצות הברית יהיו בסופו של דבר מתחרות, אבל סין וישראל לעולם לא יהיו מתחרות, ולכן עדיף שילכו יחד".
"בסופו של דבר ננפיק"
צ'ינגשי, שבנה את עצמו בסין מהבראת חברות ביומד ופארמה, אומר שהוא שואף לבנות כאן "עליבאבא שיביא מישראל לסין כל טכנולוגיית ציוד רפואי אפשרית". בינתיים, מדובר בחברה הוותיקה לציוד רפואי BPS, שלא ממש הלכה לשום מקום, אבל מחזיקה בטכנולוגיה, שאמורה לאפשר גילוי מוקדם של חסימת כלי דם העלולה להביא להתקף לב, וגם פעילה כבר בבורסה, מה שמאפשר להכניס לתוכה פעילות נוספת בקלות יחסית.
באוקטובר שעבר רכש צ'ינגשי את השליטה בה (64.7% לאחר דילול מלא), ועוד קודם לכן השקיע בשלוש חברות ישראליות נוספות: Wear2b - המפתחת בדיקה לא פולשנית של רמת הסוכר; Bestbrain - שמפתחת טיפול לאלצהיימר באמצעות גלים חשמליים; ו-RMDY - ניהול דיגיטלי של מערכות בריאות. בסך הכול הוא השקיע עד היום בישראל, בארבע החברות שרכש, 6.5 מיליון דולר, ואת כולן הוא איגד תחת אותה BPS, ששינתה את שמה ל-ICB (ראשי תיבות של Israel China Bio-technology).
ICB תשמש מעין חברת החזקות המשקיעה בחברות ישראליות בתחום הרפואי, כשהמטרה היא להביא אותן לסין במסגרת מיזמים משותפים, לבגר אותן בדרך של השגת אישורי CFDA (רשות המזון והתרופות הסינית) ובניית מתקני ייצור ופעילות שיווק, ולהנגיש אותן לשוק ההון הסיני.
כמה כסף אתה מתכנן בסך הכול להשקיע בישראל, ובכמה חברות אתה חושב להשקיע?
"השקעה טיפוסית שלנו היא בין חצי מיליון ל-3 מיליון דולר. אנחנו מקווים להשקיע במהלך שלוש השנים הבאות במאות חברות".
נשמע מאוד שאפתני.
"אני רוצה להשתמש ב-ICB כפלטפורמה להביא טכנולוגיה ישראלית של ציוד רפואי לסין. בסופו של דבר, ננפיק. עד כמה שאנחנו מבינים, חברות ישראליות של ציוד רפואי לא מאוד מצליחות בחדירה לסין. שוק ההון הסיני מאמין בטכנולוגיות ישראליות, אבל אין שם עניין להשקיע בטכנולוגיה לבדה אלא במשהו מבוסס יותר. אם ניקח דימוי מעולם הנדל"ן, הם לא רוצים להשקיע בקרקע לא בנויה, אלא בבית. אז אנחנו נבנה את הבית הזה. זו גם הסיבה שבחרנו לעבוד בדרך של פלטפורמה שמאגדת כמה חברות יחד, ולא בדרך של הבאת חברות ישראליות בנפרד".
באילו חברות תשקיעו?
"נשקיע בכל חברה ישראלית שאנחנו חושבים שיכולה לעניין את השוק הסיני. החברות יקימו איתנו מיזמים משותפים בסין, כשהישראלים מביאים את הטכנולוגיה ואנחנו את הכסף והניסיון, ובסופו של דבר, את הקשר עם שוק ההון הסיני. צריך לזכור שעסקים מבוססים על אמון, וכרגע לחברות הישראליות הצעירות הללו חסר האמון שוק ההון הסיני. הם לא בטוחים שהקרקע אכן תהפוך לבית, ושהטכנולוגיה תהפוך לחברה עם אישורים, ייצור ושיווק".
אז החברות יהפכו להיות חברות סיניות.
"כן".
בינתיים, רכשת כאן ארבע חברות. מי מביניהן מועמדת מבחינתך להיות ההצלחה הראשונה?
"אני צריך להבהיר למה אני קורא הצלחה. אני לא מדבר על חברה אחת אלא על אגד של חברות תחת הפלטפורמה שלנו. לחברה יחידה יהיה קשה לחדור לשווקים, וכמעט בלתי אפשרי להצליח לבד. אבל אם אני יכול לאגד אותן ולזכות בהערכת השוק, יש להן סיכוי להצליח ומשם גם יבוא אקזיט בצורה של הנפקה או בצורה אחרת".
איך זה שבינתיים לא רואים את המניה עולה על רקע התוכניות שלך והכסף שאתה מביא?
"הסיבה היא מאוד פשוטה: אנחנו חברה חדשה, ועל ההשקעות הודענו לפני שבועיים. לפני כן היינו עסוקים בשינוי המבנה של החברה. ומכל מקום, מחיר המניה לא מאוד חשוב לי, חשובה לי הקמת הפלטפורמה".
אבל אולי זה קשור למשהו גדול יותר, לחשדנות ישראלית כלפי הבאים מסין? למשל, תראה מה קורה כאשר חברות סיניות מנסות לקנות כאן חברות ביטוח. בינתיים אף אחת עוד לא חצתה את המשוכה הרגולטורית.
"אני מסכים עם האבחנה. יש חשדנות וזהירות כי לא מכירים אותנו".
"הצלחה דורשת קשיחות"
צ'ינגשי מתמודד עם החשדנות באמצעות ביקוריו המרובים בישראל ובמפגשים שהוא מקיים עם דמויות בהייטק הישראלי. מאז שהגיע לכאן לראשונה, לפני 18 חודשים, הוא ביקר פה שש פעמים, פגש 300 חברות וקשר קשרים עם כמה מהפעילים בזירת ההייטק, כמו למשל יהודה זיסאפל, שעליו הוא אומר: "זה אדם שתרם כל-כך הרבה לסטארט-אפ ניישן, יש לי הרבה כבוד אליו".
דבר נוסף שעשה היה ארגון כנס ענק, בשיתוף הממשלה הסינית, בצ'אנגשה, עיר הולדתו, שאליו הובאו כמאה חברות ישראליות. "לא ציפיתי שכל אחת מהן מיד תצליח בסין, זה היה חלק מתהליך, של בניית אמון".
הממשלה הסינית דווקא מנסה להגביל את ההשקעות מחוץ לסין. איך זה משפיע עליך?
"במשך השנתיים האחרונות הממשלה אכן הגבילה את ההשקעות מחוץ לסין ביותר מעשרה תחומי השקעה. אבל מצד שני, יש הכרה מאוד גדולה שתחום הבריאות (Healthcare) מהותי לסין ויכול לעזור לסינים לשפר את בריאותם ואת חייהם. לכן, לא רק שהתחום הרפואי לא נכלל תחת ההגבלות, אלא שהשקעות בו דווקא מתקבלות בעין יפה וזוכות לעידוד".
החזות העסקית הגלובלית המעונבת של צ'ינגשי מרוככת בצמידים הכרוכים על אמת ידו הימנית. "אני בודהיסט", הוא מסביר. הוא נולד כאמור בצ'אנגשה, בירת מחוז הונאן, שבה הוא מתגורר עד היום. אתר בלומברג יודע לספר כי היה אחד מחלוצי היזמים הצעירים במחוז, בשנת 1994, וכי זכה להערכה ולפרסים מרובים על פועלו.
המשפחה שממנה הגיע, משכילה - אביו, אמו ואחותו הם רופאים - אך ענייה. "לא הבנתי את זה אז", הוא אומר, "אבל היום ברור לי שלגדול באזור כפרי עני זה ניסיון חשוב. אם אתה גדל בסביבה קשוחה, זה הופך אותך לקשוח, והצלחה דורשת קשיחות. אתם הישראלים צריכים ללכת לשנתיים-שלוש לצבא. אני מרגיש כאילו הייתי 15 שנים בצבא".
על אף מצב המשפחה, במסגרת הערכים העממיים המאואיסטים, הוריו נהגו ללכת לשכונות עניות יותר, ולעזור לאנשים שם. "הרעיון הוא שאם יש לך השכלה, אתה לא יכול להישאר במקומך ולא לעשות דבר. מוטל עליך לעזור לחלשים ממך", הוא מסביר.
בעזרת הלוואה מסבתו מצד אמו, הלך לקולג', ללמוד מתמטיקה, אבל לא סיים. "לאחר שנתיים הבנתי שלהיות מתמטיקאי ולעשות מזה כסף, זה מאוד קשה. הרגשתי שאני צריך ללכת לעסקים וכך אוכל לעשות משהו עם חיי".
השלב הבא היה פתיחת סוכנות פרסום שניהלה קמפיינים עבור חברות, שם, הוא אומר, "היה לי קצת מזל, כי אחד הלקוחות שלי היה הונאן TV". אז היא הייתה "תחנת הטלוויזיה הגרועה ביותר בסין", כהגדרתו, אבל היום מדובר באחת משתי תחנות הטלוויזיה הגדולות ביותר בשפה הסינית, המשדרת ברוב חלקי סין, מקאו, הונג קונג וטייוואן, וגם בצפון אמריקה, יפן, אוסטרליה ואירופה.
צ'ינגשי הפך מנותן שירות לשותף לדרך וגם, לאחר שהשקיע מכספו, שותף בבעלות. "הם רצו להעביר את המודל העסקי שלהם מתעמולה טהורה למודל של עשיית כסף. הייתי חלק מהאסטרטגיה הזאת, ובמלוא הצניעות אני חייב לספר שתרמתי הרבה מאוד למהפך הזה. אני כבר 15 שנים לא שם ועדיין מתגעגע לחבר'ה מהתחנה. עד היום אני מוזמן לכל האירועים והמסיבות שם".
"להבין טוב יותר את ישראל"
לאחר עשר שנים הוא החליט לעזוב, בין היתר מפני שלא הותר לו להשקיע יותר בתחנה, על רקע שינוי המדיניות הממשלתית שהגבילה משקיעים למתן חסויות לתוכניות בלבד. "בנוסף, הרגשתי שאני צריך לעשות משהו משל עצמי, פחות צמוד לעולם הממשלתי (כידוע, אמצעי התקשורת בסין נשלטים על-ידי הממשלות של המחוזות)", הוא אומר.
הבנתי שנותרו לך קשרים מצוינים עם הממשלה, שגם סייעו לך כספית בכנס הגדול שערכת לא מזמן לחברות ישראליות.
"זה נכון שבתחום המדיה נוצר קשר מאוד הדוק עם אנשי ממשל. אבל אני חייב לומר שמהרגע הראשון שהתחלתי בעסקים, התעקשתי ולא שיחדתי אף פקיד ממשלה. את הרי יודעת שבסין נהוגה דרך השוחד, בעיקר מול הממשלה, אבל אני החלטתי שלא לעשות זאת. הקשרים הטובים שיש לי היום בהונאן נובעים מהעובדה שהצלתי חברות ויצרתי עסקים רווחיים, בתחום שמאוד חשוב לממשל".
ואיך קיבלו בתחנה את עזיבתך, ועוד לתחום כל-כך שונה?
"כל אנשי המדיה בצ'נגשה חשבו שאני מטורף. הרי הייתי שותף בחברת המדיה מספר 1 בסין. מי שהיה אז הנשיא של הונאן TV אמר לי: 'אני בטוח שתיכשל עם המכשור הרפואי הזה שלך ואני יודע שתחזור אלינו'".
אפשר להבין אותו, הרי לא היה לך שום רקע בתחום. מה פתאום החלטת ללכת לכיוון הזה?
"הרעיון לעשות משהו אחר התחיל אצלי שנתיים קודם לכן, ובמשך השנתיים הללו חקרתי וחשבתי לאיזה תעשייה אני רוצה להיכנס כדי להישאר בה לשארית חיי".
הדבר הראשון שעשה היה לקנות חברה שפשטה את הרגל בשם אנסון (anson) שייצרה משחה לטיפול בכוויות (עד היום החברה הזאת היא אחת ההחזקות הגדולות של צ'ינגשי). "הרי ידוע שאם אתה מתחיל עסק רפואי מהתחלה, אתה צריך לעבור את כל שלבי הפיתוח שאורכים זמן", הוא מסביר, "ופה הייתה חברה שמצד אחד היה לה מוצר טוב שנמכר, ומצד שני הגיעה לפשיטת רגל. אז כנראה שהם עשו משהו נכון, וגם משהו לא נכון. עבורי היה עדיף לקנות חברה כזאת ולעשות בה טרן-אראונד מאשר להקים חברה מאפס".
חיפשת קיצור דרך, בדיוק כמו שעשית כשנכנסת לישראל דרך שלד בורסאי. נראה שזו שיטה מקובלת אצל משקיעים סיניים.
"נכון, וגם המשכתי את השיטה הזאת. בין 2005 ל-2010, כל שנה במשך חמש שנים, רכשתי עוד חברה בקשיים בתחום הרפואי ואת כולן העברתי טרן-אראונד שנמשך בין חצי שנה לשנה".
החברה שלה חב צ'ינגשי את הונו, ובזכותה הוא משקיע גם בישראל, היא Hunan Honghao Jiyin, שפועלת בתחום הגנטי. מהשקעה של חצי מיליון דולר בלבד, בתוך שלוש שנים הגיעה החברה לשווי של 4 מיליארד דולר, ו"מההצלחה הזאת עשיתי הרבה כסף", הוא אומר.
רשימת החברות שבהן הוא מעורב, או היה מעורב, ארוכה ומתוכה ראוי לציין את מי שהיא מעין מקבילה - גדולה בהרבה כמובן - לאופרציה שהוא מנסה להקים כעת בארץ: חברת ההחזקות הסינית Central Bio-MD Valley Technology, שהוא משמש נשיאה.
כאמור, בשנה וחצי האחרונה הוא על הקו לישראל. האדם הראשון שפגש כאן הוא אנדרו זאנג, המתגורר בארץ שנים רבות, ומונה על ידו למנכ"ל ICB. "גילינו שאנחנו חולקים אותו חלום", מסביר צ'ינגשי את מינויו של מי ששימש בעבר יועץ לחברות כמו אי.די.בי ונטפים. רכש נוסף הוא איתן סגל, ידיד טוב של זאנג, ראש החטיבה למדיניות החוץ במשרד ראש הממשלה לשעבר, וכיום סמנכ"ל הפיתוח העסקי של החברה. "אין לנו כאן מישהו ששלחנו מהמטה בסין", אומר צ'ינגשי על המינויים בחברה, "כל האנשים הם כאלה שהכרתי לאחרונה, והם מקומיים".
זה מאוד שונה מההתנהלות הרגילה של חברות סיניות שרוכשות חברה. בדרך כלל הן שולחות אנשים משלהם.
"נכון. עשיתי זאת מפני שאני יודע שאנחנו חייבים להיות חברה ישראלית, וכך גם נבין טוב יותר את ישראל. זו האסטרטגיה שלנו".