נופים של מונסון, בעיר ובכפר. החגים הייחודיים לעונה / צילום: יותם יעקבסון
הדרמה של חילוץ הנערים מהמערה בתאילנד, שנתקעו בה בשל הצפות המונסון, הסבה את תשומת הלב העולמית אל גשמי המונסון הפוקדים בעונה זו של השנה את אסיה, בעיקר את הודו ודרום היבשת. החלוקה המסורתית לעונות השנה שונה באזורים אלה מהמוכר במקומותינו. פרק הזמן שבין סוף אפריל לראשית יוני מוגדר כקיץ, ואחריו מתחילה העונה הבאה - המונסון.
אלא שהמונסון אינו רק הצפות, בוץ, גשמי זעף ומפולות. יש לו גם צד אחר ויפה, שהופך את החוויה של טיול בתת-היבשת בעונה זו לחוויה מיוחדת. המונסון גם שובר את החום הכבד מנשוא ומביא איתו את הצינה המיוחלת ורוחות מרגיעות. הגשמים מעוררים את הטבע, הצמיחה והפריחה. בני הודו ייחלו תמיד לבואו של המונסון, וגם היום, כמו בעבר, הם מקדמים את בואו של הגשם החם, המרענן, בשירה ובריקודים תחת חופת השמיים הקודרים, בשדות, ברחובות ולאורך החופים, ויש אפילו פסטיבלים מיוחדים החוגגים את העונה.
כאלה מתקיימים גם במדינת קרלה (Kerala), ממערב להרי הגהאת. בתעלות המים הרבות שבמרכז המדינה נערכות תחרויות השיט השנתיות ב"סירות הנחש" - סירות ארוכות וצרות, עשויות עץ. הסירות הארוכות, המגיעות גם לאורך של יותר מ-40 מטרים (!) הן דמויות קיאק, אלא שחלקן האחורי מתרומם באלגנטיות לגובה כמה מטרים ומעניק להן מראה כשל נחש.
בכל אחת מהן יושבים עשרות חותרים, לרוב 64, בשני טורים. החתירה מלווה בשירה דתית. במקור שימשו הסירות כדי לחלוק כבוד לצלמי האלים שהושטו בהן. רק גברים הורשו לגעת בסירות ורק כשהם יחפים. את חוץ הסירה שימנו היטב בתערובת מיוחדת עשויה שמן דגים, אפר מדורות ועוד.
כחלק מטקסי החג מתקיימת בצ'מפקולאם (Champakulam) תחרות שיט מסורתית, שהיא הקדומה ביותר בהודו (השנה היא מתקיימת ב-28 ביולי). תחרות גדולה ומפורסמת יותר, בהשתתפות עשרות סירות נחש ומאות חותרים, מתקיימת בעיירה אלפי (Alleppey, או בשמה האחר אלפוזה).השנה זה צפוי לקרות ב-11 באוגוסט.
עוד חג מקסים המתקיים בעונה זו הוא האונם (Onam), חג קציר האורז, מהקדומים ומהגדולים בפסטיבלים ההינדואים בדרום הודו (השנה מתקיים ב-13 באוגוסט). לצד השטת סירות הנחש ייערכו תהלוכות מסיכות שבהן יוצגו ריקודי טיגריס, אומנויות לחימה, סידורי פרחים מרהיבים ועוד.
פריחה פעם ב-12 שנה
עוד יתרון של תקופת המונסון הוא שבזכותה אפשר להגיע אל מקומות רחוקים ונידחים, שבעונות אחרות קשה להגיע אליהם. כך למשל מעברי ההרים הגבוהים בהימאליה, החסומים חלק ניכר מהשנה על-ידי מעטה של קרח ושלג. בעונה הגשומה הדרכים פתוחות, וניתן להגיע לעמקים הפנימיים. בחלקו הדרומי של הרכס, המושפע ממשטר הגשמים, ישנם שיטפונות ובמקרים קיצוניים גם מפולות קרקע, אולם ככל שמצפינים אל העמקים הפנימיים, השמיים מתבהרים והטמפרטורות יחסית נוחות. צליחת העמקים המיוערים, אפופי הוד העננים היא חוויה דרמטית.
אם מטיילים בדרום, גם שם צפויות חוויות ייחודיות. הדרום העמוק של הודו מחולק על-ידי רכס הרי הגהאת המערביים למזרח ולמערב. הרכס הגבוה, ששיאי הגובה שלו מתנשאים לגובה של כמעט 2,700 מטר, חוסם את זרמי האוויר הנושאים את ענני הגשם. כך קורה שבעוד המדרונות המערביים של הרכס, הפונים לים הערבי, גשומים ביותר ועטורים יערות גשם מוריקים וצפופים, המדרונות המזרחיים צחיחים יותר.
לאורך ההרים המערביים, שנמשכים צפונה עד אזור מומבאי (בומביי), שוצפים מפלים בעונת המונסון. המפל הגבוה ביותר, דהוד סגאר ("מפלי החלב", על שום קצף המים) נמצא במדינת גואה, ונחשב למפל הגבוה ביותר בהודו. מימיו המקציפים של מפל החלב צונחים מגובה של 310 מטרים.
הרי הגהאת מוריקים במשך כל ימות השנה, אבל בעונת המונסון גוני הירוק שלהם נעשים עמוקים ורעננים יותר. במרומי ההרים מתקיימת תופעה מיוחדת במינה: פריחת הקורינג'י, המתרחשת רק פעם אחת בתריסר שנים, ודווקא במקביל לירידת גשמי המונסון. הקורינג'י, שצבע עלי הכותרת שלו סגלגל, אינו מתהדר בתפרחת גדולה ומרשימה, אך במהלך פריחתם הנדירה, הקורינג'י מכסים מדרונות שלמים בגון סגלגל מכשף.
אחד מריכוזי הפריחה היפים שלו הוא בשטחים הפתוחים החובקים את העיירה קודאיקנאל (KodaiKanal). בשולי העיירה הזו מקדש למורוגן, בנו של שיווא ואל דרום-הודי חשוב, שהפרח הוא אחד מסמליו. לפני כמה עשורים, במועד פריחת הקורינג'י, ביקר בעיירה זוג אוהבים אמיד מהעיר בנגלור. כשהגיעו לנקודה שממנה ניתן להשקיף על פלאני, אחד המקומות המזוהים יותר עם האל מורוגן, החליטו להקים עבורו מקדש במקום.
השנה, בשיא עונת המונסון, 12 שנים מאז פרחו לאחרונה, צפויים פרחי הקורננג'י לפרוח שוב. אומנם בשל שינויי האקלים בהודו יש החוששים שהפריחה תשתבש, אבל רבים סומכים על חסדו של האל מורוגן שהפריחה תעלה יפה.
אהבה ונוף, טופוגרפיה רגשית
משורריה הקדומים של טמיל נאדו, המשתרעת ממזרח לרכס, יצרו הקבלה מרתקת בין המנעד הרגשי של קשרי האהבה לבין הטופוגרפיה של ארצם. רגע התאהבות, הנדיר מכול, סומל על-ידי הפסגות הגבוהות של הרכס, שאליהן קשה מאוד להעפיל, ואליהן מגיעים פעמים ספורות בחיים, אם בכלל, ושבהן שוררות טמפרטורות צוננות.
בדרום-הודו הלוהטת דווקא הצינה נחשבת מבורכת, ושם רגשות חיבה ואהבה מוגדרים על-ידי בני המקום כרגשות צוננים, לא חמימים.
מהפסגות, משתפלת האהבה אל המדרונות הגדולים של הרכס המסמלים את הגעגוע של האוהבים זה לזה. אהבתם של השניים לא מתממשת מסיבות מגוונות: אחד מהם כבר נשוי, או שהם בני מעמדות שונים והמשפחות מונעות את הקשר.
האזור המדברי למחצה בצפון טמיל נאדו מסמל את משכו של הפירוד המכאיב בין האוהבים. אזור ערבות הגידול של האורז, המרחב שבו חיה רוב אוכלוסיית חבל הארץ מאז ימי קדם, מסמל את השגרה המכרסמת, את הניכור שנוצר במהלך החיים המשותפים ואת גוויעת התשוקה. הניכור המוחלט, קיצה של האהבה, מסומל על-ידי שפכי הנחלים למימי מפרץ בנגל וחופי הים.
כל אחת מהחטיבות הטופוגרפיות הללו, ובאלגוריה, גם מצב האהבה שהן מייצגות, מסומלות על-ידי פריטים בוטניים וזואולוגיים הייחודיים לכל חטיבה. למשל, גוויעתו של הקשר הזוגי מסומלת בין השאר על-ידי האנפות המדשדשות במימי האפסיים שבשפך הנחלים. הקורינג'י, הפורח במרומי הפסגות של הגהאת, מזוהה יותר מכול עם רגע התאהבות, הנדיר לפחות כמו מועדי פריחתו.
השירה ההודית הקלאסית משופעת בתיאורים נוטפי ארוטיקה של בוא הגשם. היצירה "מגהדהותם" שחוברה במאה החמישית לספירה עוסקת כל-כולה בענן מונסון המשייט בשמי הודו מדרומה ועד ההימאליה שבצפון. ממרום הרקיע הוא רואה את אמא אדמה השוכבת על גבה פשוקת רגליים, ממתינה לגשם שיבוא ויזרום בערוציה החרבים. טיפות המים הגדולות ניתכות על הארץ, כביכול זולגים מהם מיצי התאווה של הפילים, נמהלים בנטף המנגו ובעסיס הפרחים.
לא בכדי המונסון מסמל גם את התלקחות היצרים בנפש האדם, ובראש ובראשונה את התשוקה ואת האהבה. לא במקרה סצנות התאהבות רבות בקולנוע הבוליוודי נערכות תחת ממטרים כבדים. וכי איך אפשר להתאהב בלא ברכת שמיים?
מה זה בעצם מונסון: מונסון הודי, קווים לדמותו
מונסון הוא מונח במטאורולוגיה, המתייחס לרוב לזרימות אוויר עונתיות קבועות המתהוות באזור הודו ודרום-אסיה עקב הפרשי טמפרטורות בין הים ליבשה. הקיץ הוא עונה יבשה שבה מתלהט האוויר והטמפרטורות הופכות בלתי נסבלות. בדרך כלל, החום מצמית במיוחד ברמת הדקאן, לבה של הודו, המרוחק יחסית מההשפעה הממתנת של הים.
דווקא ההתלהטות הגדולה היא זו שמביאה את ברכת הגשם. כשהאוויר החם עולה למעלה, נוצר ואקום השואב אליו אוויר צונן יותר, רווי אדי מים, המגיע מכיוון דרום-מערב, מהים הערבי. אותם זרמי אוויר צוננים יותר, הרוויים באדי מים, פוגעים בתחילת יוני תחילה בחופי קרלה, השוכנים בקצה הדרום-מערבי של הודו. זרמי האוויר שעליהם נישאים עננים כבדים נעים צפונה במהירות ותוך כשבועיים הם מכסים את רוב חלקיה של תת-היבשת וממטירים גשם.
לבסוף הם נעצרים ברכס ההימאליה, המחסום הטופוגרפי הגבוה בעולם, שמונע מהם את המשך תנועתם צפונה. בהתנגשות העננים עם ההרים מתקרר האוויר ולא יכול עוד לשאת את אדי המים שבו. כך ממטירים העננים על מורדותיו הדרומיים של הרכס את עיקר תכולתם והופכים אותם לאזור הגשום ביותר בעולם.
חלק מהעננים משייטים אל מעבר לרכס, אלא שהם כבר לא רוויים כמו קודם, וכשהם נעים מעל אזור נמוך יותר, האוויר נעשה חם יותר, יכול להכיל יותר אדי מים וכך כמעט ולא יורדים משקעים. מסיבה זו, רמת טיבט, המשתרעת מצפון להימאליה, היא מדברית בעיקרה.