ביום ראשון חזינו בחצי גמר ווימבלדון תמונה שלא היינו יכולים לראות בעבר: שני "קשישים", רפאל נדאל (32) ונובאק דיוקוביץ' (31) התמודדו במשך כמעט חמש שעות וחצי. שלא לדבר על רוג'ר פדרר (אוטוטו בן 37) שהודח ברבע הגמר אחרי מאבק של ארבע שעות. מי שעדיין לא הבין למה החבר'ה הללו מותחים קריירות כל כך הרבה שנים, יכול לקבל אותה מהפרסום אתמול של מארגני טורניר היו.אס אופן, שהודיעו כי סכום הפרסים שיחולקו לטורניר שיפתח בניו יורק בחודש הבא יעלה לשיא - 53 מיליון דולר. המנצח והמנצחת בטורניר היחידים יקחו את הצ'ק הגבוה ביותר שמחולק בטורניר ספורט כלשהו: 3.8 מיליון דולר. וזה אחרי שהשנה, אלוהים ישמור, העלו ביו.אס אופן את הפרס למנצח ב-100 אלף דולר בלבד.
הפרסים הכספיים גוררים ומאריכים קריירות לא רק לספורטאים הגדולים. הפרנסה טובה מאוד גם למי שנמצא בשוליים של הצמרת. קחו למשל את דודי סלע, שחצה את גיל 33 ומדורג בין 100 הראשונים בדירוג העולמי כבר הרבה מאוד שנים. היכולת של סלע לשמור על הדירוג הזה היא בדיוק מה שצריך היום בעולם הטניס כדי להתפרנס טוב מאוד. העלאת הפרסים בטניס, ובעיקר בארבעת טורנירי הגראנד סלאם (אוסטרליה, רולאן גארוס, ווימבלדון ויו.אס אופן), מבטיחה לכל מי שרק יצליח "לעשות את הקאט" ולהיכנס לטורנירים הללו סכום של כ-196 אלף דולר. שלא לדבר על מי שמצליח לגרד ניצחון או שניים.
העלאת הפרסים נובעת מהלחץ התמידי שמפעילים הטניסאים לקבל נתח גדול יותר על חשבון בעלי הטורנירים. אבל יש גם תיקונים שאליהם נדרשים הטורנירים לעשות כדי להיות אטרקטיביים ולא להישאר מאחור - למשל, בווימבלדון נאלצו בשנים האחרונות להגדיל מדי שנה בשיעור דו-ספרתי את הפרסים שהם מציעים בגלל נפילת שער הליש"ט מול האירו והדולר. קודם לכן היו אלה מארגני יו.אס אופן שנאלצו לבצע העלאה דרסטית בגלל החולשה של הדולר מול האירו. סיבה נוספת לגובה הפרסים בשנים האחרונות היא הכסף שמגיע מנסיכויות המפרץ לכל ענפי הספורט המובילים. בטניס זה בא לידי ביטוי בחסויות של כמעט 100 מיליון דולר מחברת התעופה אמירייטס.
