מנהל רשות המסים, ערן יעקב / צילום: ליאב פלד
רשות המסים היא אחת הרשויות "הווינריות" בבתי המשפט. לרוב היא מנצחת שם. על-פי מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, הרשות זוכה במעל 80% מהמחלוקות בינה לבין נישומים המגיעות אל פתחיהם של בתי המשפט המחוזיים. בבית המשפט העליון רשות המסים מוכתרת כ"ווינרית" האולטימטיבית, כאשר מעל 90% מהערעורים שמוגשים לבית המשפט העליון נגדה - נדחים.
תמונת המצב הזו מטרידה מאוד את מומחי המס, שנלחמים עבור לקוחותיהם, אך לעתים יודעים כי הדרך הנכונה "לנצח" במשפט נגד הרשות היא להגיע איתה לפשרה. כעת נראה כי הסטטיסטיקות הבעייתיות הללו (מנקודת המבט של הנישומים ומיצגיהם) מקבלות עוד "טוויסט" לטובת רשות המסים, והפעם בזירת התביעות הייצוגיות: על-פי עורכי דין המתמחים במיסוי, מסתמנת מגמה מטרידה חדשה בבתי המשפט, של פסיקת הוצאות גבוהות מדי נגד תובעים ייצוגיים שמפסידים בתיק נגד הרשות, ומנגד פסיקת גמול ושכר-טרחה נמוכים מדי לתובע הייצוגי ולבא-כוחו. זאת, כאשר תובעים ייצוגיים שוברים את הסטטיסטיקה ומצליחים לנצח את רשות המסים כנגד כל הסיכויים.
"ב-3 פסקי דין שניתנו לאחרונה נקבעו קביעות מטרידות מאוד בתחום פסיקת ההוצאות, הגמול ושכר-הטרחה לתובע, באופן שמסמן מגמה מטרידה ובעייתית, שעלולה להנחית מכה אנושה לתמריץ להגשת תובענות ייצוגיות נגד רשות המסים מטעם משלמי המסים", אומר עו"ד ורו"ח שחר שטראוס מבוטיק המס יאיר בנימיני. "מדובר בשני פסקי דין שבהם ניצחו תובעים ייצוגיים בתביעה נגד הרשות ובפסק דין נוסף שבו הפסיד התובע הייצוגי".
"שיטת מצליח" באישור בית המשפט
לדברי עו"ד ורו"ח שטראוס, "פסק הדין הראשון - פס"ד יוסי אשד - מדבר על תביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשות המסים, שבה נקבע כי למרות שזו גבתה קנסות ביתר, היא תשלם שכר-טרחה שנחשב הפסדי לצד התובע (שכר-טרחה נמוך באופן קיצוני). מדובר במקרה שבו הרשות הודתה בטעותה בגבייה עודפת של 800 אלף שקל במשך שנתיים, ונקבע לתובע הייצוגי גמול של 10,000 שקל בלבד ושכר-טרחה לעורך דינו בגובה של 40 אלף שקל. בפסק דין נוסף מתחילת השנה - בעניין בעז חיים אלברט - שבו הפסידה הרשות, נפסק גמול של 10,000 שקל לתובע הייצוגי ושכר-טרחה של 60 אלף שקל לעורך דינו - וזאת בגין גביית מס לא חוקית של 800 אלף שקל.
"זה שכר-טרחה הפסדי מאוד בתיקים של תובענות ייצוגיות, שמושקעות בהם הרבה שעות עוד טרם הפנייה לרשות המסים בנושא. קביעת גמול בהיקפים כאלה מהווה מכה אנושה לתמריץ להגיש תובענות ייצוגיות נגד רשות המסים ולתקן עוולות שנגרמות על-ידי הרשות לנישומים קטנים".
בנוסף, מציין עו"ד ורו"ח שטראוס, בפסק הדין קבע בית המשפט כי רשות המסים תבצע החזר רק למי שיפנה אליה לקבלת ההחזר, בעוד שברור שמרבית הנישומים אינם מודעים לפסק הדין וגם לא יהיו מודעים לאחר פרסומו. "בכך נותן בית המשפט יד לרשות המסים ל'שיטת מצליח', פוגע בשכבות החלשות ומחליש את האינטרס לחשוף ליקויים של רשות המסים".
כל זאת כשהנישום כאמור "זכה" בתביעה מול רשות המסים. מהצד השני עומדות הפסיקות במקרים של ההפסדים מול הרשות. "בפסק הדין שלישי שניתן לאחרונה - פס"ד ועקנין - נדחתה תביעה ייצוגית נגד רשות המסים, שבמסגרתה נטען כי יש להכיר בתשלומי דמי ביטוח לאומי כהוצאה. בית המשפט פסק הוצאות בגובה 30 אלף שקל נגד התובע הייצוגי. צריך לזכור שהתובע הייצוגי 'נפגע' (בגין עילת התביעה הנטענת - א' ל"ו) ב-1,500 שקל בלבד, והוא תבע בשם קבוצה שבעיניו נפגעה בסכום כולל עצום, ובסוף כשבית המשפט לא קיבל את הגישה המשפטית שלו, הוא ספג הוצאות בגובה 30 אלף שקל. זה המון כסף".
פסקי הדין הללו מצטרפים לפסק דין שניתן השבוע בבית המשפט העליון, במסגרתו נדחה ערעור שהגיש תובע ייצוגי נגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה ייצוגית נגד רשות המסים בגין גביית המע"מ על נסיעות בכביש 6. עם דחיית הערעור, בית המשפט העליון חייב את התובע הייצוגי בתיק בהוצאות בסך 20 אלף שקל לטובת רשות המסים - סכום עצום ביחס לנזק האישי של כמה מאות שקלים, שלו טען התובע הייצוגי בתביעתו.
"מאחר שמנגנון התביעות הייצוגיות נועד לרוב למקרים בהם מחלוקת המס היא בגין סכומים נמוכים שלא שווה כלכלית לנהל בשבילם הליך נפרד, הלכה למעשה בית המשפט פוגע בנישומים הכי חלשים ומשאיר את בית המשפט רק לנישומים החזקים - ולכן הוא מוותר על תיקוני עוולות שמבצעת רשות המסים", אומר עו"ד ורו"ח שטראוס.
לדבריו, "למרות שהמחוקק לא פסל את התביעות הייצוגיות נגד הרשויות, בתי המשפט בפועל ממסמסים אותן. אחד הדברים הייחודיים של תביעות ייצוגיות הוא שלעורכי הדין אסור לקחת שכר-טרחה מהתובע הייצוגי, ומי שקובע מה יהיה גובה שכר-הטרחה הוא אך ורק בית המשפט, אם התביעה מצליחה. אם התביעה לא מצליחה, אז כמובן שעורך הדין שהשקיע בתביעות ייצוגיות לקח סיכון, כי אין שום שכר-טרחה לשעה, וזה נגמר ב-0 - אבל אם התביעה הצליחה, אז יש נוסחאות של בתי המשפט שלפיהן נקבע שכר-הטרחה".
"סיכול מטרת התביעה הייצוגית"
בפסק דין שנתן לאחרונה השופט עופר גרוסטקופף בתביעה הנגזרת בפרשת דסק"ש-מעריב, התייחס השופט לסכומי שכר-הטרחה הראויים גם בתביעות ייצוגיות, ובין היתר ציין כי הנוסחה המתאימה לקביעת שכר-הטרחה היא בשיטת האחוזים המדורגים היורדים מסכום הפשרה שהושג בתביעה לטובת הקבוצה/הציבור הנפגע הנפגע/ת מפעולה/ממחדל של חברה, לפי הפירוט הבא: עד 5 מיליון שקל - 25%; 5-10 מיליון שקל - 20%; 10-30 מיליון שקל - 15%; 30-60 מיליון שקל - 12%; מעל 60 מיליון שקל - 10%.
הגם שלא מדובר בפסיקות נגד הרשויות אלא נגד חברות פרטיות, עו"ד ורו"ח שטראוס סבור כי המרחק בין הפסיקה הזאת ואחרות כדוגמתה לבין שכר-הטרחה שנפסק בתביעות ייצוגיות נגד רשות המסים - הוא מקומם. "למרות פסיקת השופט גרוסקופף מפברואר השנה שקבע מדרגות שכר-טרחה, מ-25% מהסכום שהושב לציבור ועד 10% במקרה שלא הייתה טרחה רבה על התביעה והיא הסתיימה בשלב מוקדם מאוד - הרי במקרה של פס"ד יוסי אשד בית המשפט פסק לתובע הייצוגי רק 5% מהסכום שהושב. וכל זה, כשגם לפי גישת קביעת שכר-הטרחה לפי אחוזים מההנאה לציבור, ניתנת לרשות הנחה אוטומטית של 5/7, מאחר שניתן להגיש נגדה תביעה רק בגין השנתיים האחרונות, ולא בגין 7 השנים שלפני הגשת התביעה, כפי שניתן בחברות פרטיות".
לדברי עו"ד ורו"ח שטראוס, המצב הזה בעייתי. "בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה והמדינה בכלל מכירים בחשיבות של תביעות ייצוגיות, ובהרבה מאוד התייחסויות הבהירו כי מדובר בכלי חשוב לתיקון עוולות שנעשות לציבור, כאשר במקביל הם פועלים לצמצם את כל תביעות הסרק על-ידי קביעת אגרות על מגישי ייצוגית.
"המגמה היא לאפשר תביעות אמיתיות, והם גם מכירים בזה שבתביעות ייצוגיות שכר-טרחה לעורך דין הוא מהותי. אם אתה לא נותן שכר-טרחה לעורכי הדין שמנהלים את ההליך ומשקיעים אלפי שעות, במשך שנים, ולוקחים סיכון שלא יהיה להם שכר-טרחה - אז הציבור הוא זה שייפגע.
"והם גם מכירים בזה שהוצאות נגד תובעים שמפסידים עלולים לסכל תביעות מוצדקות. בעבר, בדרך-כלל, לא היו פוסקים הוצאות נגד אותם תובעים, כדי לא להפחיד תובעים מפני הגשת תביעות מוצדקות. לאט-לאט ראו שהכלי הזה הפך להיות מטרד נגד חברות, והתחילו לפסוק יותר ויותר הוצאות. אבל לפסוק הוצאות כבדות מאוד של 30 אלף שקל נגד תובע שכל ההפסד שלו היה 1,500 שקל ורצה לייצג את הציבור - זה לסכל את מטרת התובענות הייצוגיות, חד-משמעית".
לדברי עו"ד ורו"ח שטראוס, אף אחד לא ייקח על עצמו את ניהול ההליכים הציבוריים החשודים הללו, בנסיבות שבהן הסיכון מאוד גבוה, והסיכוי לרווח נמוך. "חייבים להבין שאלה תיקים שמושקעים בהם מאות ואלפי שעות, תיקים שנמשכים תקופות ארוכות מאוד, וכשאתה פוסק שכר-טרחה בגובה 40 אלף שקל על ניצחון - זה תיק מאוד מאוד הפסדי", הוא מדגיש.
"ומלבד עורכי הדין - אם תובע ייצוגי יודע שהוא לוקח סיכון של הוצאות בגובה 30 אלף שקל, וכשהוא זוכה, אז הוא מקבל גמול של 10,000 שקל - איזה תובע ייצוגי ירצה לקחת על עצמו את הטרחה הזאת? אני בתור עורך דין לא מוכן לקחת תביעה ייצוגית שבסוף השכר שלה הפסדי. לא יהיו תובעים שילחמו בשביל הציבור, כי הם ידעו שאם הם זוכים בייצוגית, הם זוכים ב-10,000 שקל; ואם הם מפסידים, הם נושאים בהוצאות של 30 אלף שקל".
החריג של עופר מנירב
אולם, "למגמה" הנטענת לצמצום שכר-הטרחה מול העלאת ההוצאות, היה גם חריג: רו"ח עופר מנירב, לשעבר נשיא לשכת רואי החשבון לשעבר, שניהל מאבק ייצוגי משמעותי נגד רשות המסים, שבמסגרתו חויבה הרשות להחזיר לציבור מייצגי הנישומים עשרות מיליוני שקלים, בגין תשלומים שגבתה מהם שלא כדין במשך שנים. בסוף ההליך נקבע כי רו"ח מנירב יקבל מהמדינה גמול של 2 מיליון שקל; ובא-כוחו, עו"ד סביר רבין, יקבל שכר-טרחה בסכום-עתק של 6.7 מיליון שקל. הדיונים הסופיים על הסכומים עדיין מתנהלים בימים אלה לאור ערעור שהוגש בנושא.
"רו"ח מנירב באמת היה חריג מבחינת הסכומים שנפסקו לטובתו ולטובת עורך דינו, אבל פסקי הדין שניתנו השנה הם דרמטיים וקשים מאוד מבחינת הגמול ושכר-הטרחה שמוצג בהם. זו מגמה מטרידה מאוד", אומר עו"ד ורו"ח שטראוס.
2-3 פסקי דין זו מגמה?
עו"ד ורו"ח שטראוס: "זו בהחלט מגמה. מראש המחוקק נתן 5/7 הנחה בשכר-טרחה שצריכה לשלם רשות השלטונית לתובע ייצוגי שניצח, כי אפשר לתבוע את הרשויות רק שנתיים אחורה, ולא 7 שנים אחורה כמו בכל ייצוגית; ועכשיו הפסיקות הללו נותנות לרשות עוד הנחה. זה אומר לאזרחים - עזבו, אם הרשות טועה, תוותרו מראש, כי לא שווה לכם לקחת את הסיכון לתבוע. אני חושב ששניים ושלושה פסקי דין שפוסקים שכר-טרחה והוצאות מקוממים - זו מגמה, ומגמה מדאיגה מאוד.
"זה ברור שככל שיש יותר פסקי דין, אז אפשר להצביע על מגמה יותר מעוותת, אבל אסור להתעלם מפסקי הדין הללו. אנחנו מדברים על 3 פסקי דין שניתנו בחצי השנה האחרונה. זו מגמה מטרידה שחייבת להיעצר. מדובר במגמה שהורגת הלכה למעשה את תחום התובענות ייצוגיות נגד רשות המסים".
מערכת בתי המשפט: "ההוצאות, הגמול ושכר-הטרחה מחושבים לפי אמות-מידה שקבע העליון"
ממערכת בתי המשפט נמסר בתגובה: "פסיקת גמול ושכר-טרחה לתובעים ייצוגיים מצד אחד וחיוב תובעים ייצוגיים בהוצאות ושכר-טרחה מצד שני, מוכרעים על-ידי בתי המשפט בהתאם לאמות-המידה שנקבעו בפסיקת העליון ולפי נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה.
"בהתאם לאמות-מידה אלה אף נפסקו לא אחת סכומים גבוהים ביותר של שכר-טרחה וגמול לטובת התובע הייצוגי ובא-כוחו בהליכים נגד רשות המסים (ראו, למשל,: עע"ם 7206/12 - חיוב הרשות בשכר-טרחה של 2 מיליון שקל; ת"צ (ת"א) 54231-01-17 - חיוב הרשות בתשלום גמול בסך כ-220 אלף שקל ושכר-טרחה בסך כ-600 אלף שקל; ת"צ (ת"א) 25835-02-16 - חיוב הרשות בתשלום שכר-טרחה בסך 150 אלף שקל).
"אשר לחיוב בהוצאות ולפסק הדין שניתן בעע"ם 7705/16 - נדגיש כי בעת הגשת הערעור חויב המערער להפקיד ערבון להבטחת הוצאות רשות המסים בסך של 40 אלף שקל. עם זאת, בסופו של דבר הוטל עליו חיוב שכר-טרחה המהווה מחצית בלבד מהסכום שהופקד (20 אלף שקל בלבד), בהתחשב בייחודיות ההליך האמור. לפי גישה זו אף הופטר במקרים מתאימים כליל תובע ייצוגי מחיוב בהוצאות, אף שבקשת האישור שהגיש נדחתה (ראו, למשל, ת"צ (ת"א) 39247-04-14).
"על רקע זה יש להצר על הטענה כאילו בתי המשפט 'פוגעים בציבור' ו'מייצגים חסמים להגשת תביעות ייצוגיות נגד הרשות'. נציין כי נתבקשנו להגיב לטענות המועלות בכתבה זו בתוך שעתיים. מסגרת זמן קצרה כזו אינה מותירה שהות מספקת לבדיקה ולהעברת תשובה מפורטת בנושא".