אסירים בבית כלא / צילום: אלון רון
מדי שנה מפרסמת הסנגוריה הציבורית דוח שנתי נוקב, במסגרתו היא מעלה פעם אחר פעם טענות חמורות על פגמים וליקויים במערכת המשפטית הפלילית, משלבי המעצר (המשפילים לטענתה), דרך הדיונים (הפוגעים בזכויות החשודים והנאשמים) ועד שלב ההרשעה (הלא מוצדקת).
ושוב חוזר הריטואל. בדוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2017, שהוגש לשרת המשפטים ולוועדת הסנגוריה הציבורית, וממצאיו התפרסמו אתמול (א'), סוקרת הסנגוריה את פעילותה בשנה החולפת בייצוג לקוחותיה, מתארת מגמות והתפתחויות כלליות הנוגעות למשפט הפלילי בכלל, ולחירויות הפרט וזכויות חשודים, נאשמים ואסירים בפרט ובעיקר - מציפה שוב את הפגמים והליקויים בכל ההליכים הפליליים. הסנגוריה מעבירה את הכדור לידי משרד המשפטים, המשטרה והנהלת בתי המשפט. מה הם יעשו עם זה, נגלה בדוח שיתפרסם בשנה הבאה.
1. "התלחשויות" פסולות בין חוקרים לשופטים
בשבוע שעבר ניתנה החלטתו הדרמטית של בית הדין המשמעתי לשופטים, לפיה שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, רונית פוזננסקי-כץ מ"פרשת המסרונים", תודח מכס השיפוט. הפרשה, שעסקה בחילופי מסרונים בלתי ראויה בוואטסאפ בין פוזננסקי-כץ לבין חוקר רשות ניירות ערך עו"ד ערן שחם-שביט ב"פרשת בזק", חשפה ליקויים שנפלו באופן ניהול הליך המעצר לצורכי חקירה. ההליך כלל דיונים שהתקיימו בלשכת השופטת במעמד הרשות החוקרת בלבד, בשלב שבו החקירה הפכה גלויה והתקיימו הארכות מעצר בנוכחות החשודים ועורכי דינם.
בפרק ייחודי שהקדישה הסנגוריה הציבורית בדוח לפרשה זו, מבהירה הסנגוריה כי השופטת פוזננסקי-כץ ממש לא לבד. מהדוח עולה כי ישנן התנהלויות נוספות של שופטים בין כותלי בית המשפט בהליכי המעצר, שמעלות - לכל הפחות - סימני שאלה. כך, למשל, מתוארים בדוח הסנגוריה מקרים של "התלחשות" בין נציג היחידה החוקרת לשופט באולם. "גם כאשר הדיון מתנהל באולם בית המשפט ולא בלשכה, אנו עדים בחלק מהמקרים לפרקטיקה של 'התלחשות' פסולה בין נציג היחידה החוקרת לבין השופט. זאת, בין אם מדובר במצב בו 'ההתלחשות' מתקיימת בתחילת הדיון בבקשת הארכת המעצר, ובין אם מדובר ב'התלחשות' במהלך הדיון, כאשר נציג היחידה החוקרת מבקש להביא תשובה לשאלה שנשאל על-ידי הסנגור או על-ידי בית המשפט לידיעת בית המשפט בלבד", נכתב בדוח.
עוד נטען בדוח כי קיימת תופעה של דוחות חסויים לא מדויקים שמוגשים על-ידי המשטרה, והסנגוריה אף יוצאת נגד החיסיון הגורף על חומרים המוגשים על-ידי המשטרה לבתי המשפט, וההגבלה המופרזת על החקירה הנגדית שמקיימים הסנגורים. "מוטל באופן קבוע חיסיון גורף ואוטומטי, וכמעט לעולם לא נשקלת על-ידי בית המשפט האפשרות לצמצם את החיסיון", נכתב בדוח.
2. תנאי כליאה ומעצר ירודים
הדוח כולל פרק מטריד במיוחד, שחוזר על עצמו בכל דוחות הסנגוריה מדי שנה, בנוגע לתנאי המעצר והכליאה של עצורים ואסירים. מהדוח עולה כי חרף החלטת בג"ץ לפני כשנה - לפיה על הרשויות לדאוג כי בתוך 9 חודשים כל האסירים במדינה יזכו לשטח מחייה של 3 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) ובתוך 18 חודשים ל-4 מ"ר (או 4.5 מ"ר כולל שטח השירותים והמקלחת) - נכון להיום לא חל שינוי משמעותי בתנאי הכליאה של עצורים בישראל, וקיימת צפיפות בלתי נסבלת במתקני הכליאה, שמגיעה לכדי 2 עד 3 מ"ר בלבד לכלוא ולעתים אף פחות מכך.
מעבר לתנאי הצפיפות, צוין כי בחלק ממתקני הכליאה מוחזקים עצורים בתנאים הפוגעים בכבודם גם בהיבטים נוספים: זה שנים רבות נצפים בחלק מתאי המעצר עזובה פיזית ותנאי מגורים קשים; תנאי היגיינה ותברואה ירודים ביותר, וקיומם של מקקים ומזיקים; תנאי מזג-אוויר קשים (חום וקור) ותחושת מחנק בתאים; מזון בכמות ואיכות בלתי מספקת; שימוש לא מידתי בכבילה למיטה; מחסור בציוד בסיסי; קשיים במתן טיפול רפואי הולם ועוד.
מהדוח עולה עוד כי גם השהות בחלק ממתקני המעצר שבבתי המשפט היא קשה, והתנאים שם כוללים צפיפות בלתי נסבלת בתאים; תנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; היעדר תנאים הולמים לקיומם של מפגשי עורך דין-לקוח; והובלה באיזוק לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם של העצורים ובניגוד לחוק. בדוח צוינו לרעה במיוחד תנאי המעצר הקשים בבית משפט השלום בירושלים.
עוד הועלו בדוח אלמנטים משפילים במיוחד לאופן ביצוע המעצר. כך, הסנגוריה הציבורית נתקלה במקרים חוזרים ונשנים של חיפושים בעירום שנעשים בחלק מתחנות המשטרה בגופם של עצורים, כשהם נאלצים לכרוע כשאחוריהם מופנים כלפי השוטרים העורכים את החיפוש.
3. מעצרי-שווא, ריבוי מעצרים והשפלות
תופעה נוספת עליה מתריעה הסנגוריה זה שנים הנה תופעת ריבוי המעצרים בישראל והגידול העקבי במספר המעצרים. מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 1998 היו בישראל כ-38,000 "מעצרי ימים" - מעצרים במהלך החקירה ולפני הגשת כתב אישום - אך ב-2016 מספרם של אלה הגיע כבר לכ-61,000. בלמעלה ממחצית ממעצרי "הימים" (כ-34,000), נטען, כלל לא מוגש כתב אישום נגד העצור, ותיק החקירה נסגר.
גם מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2016 היו 19,758 מעצרים עד תום ההליכים. מהדוח עולה כי בשנתיים האחרונות הייתה עצירה בגידול המתמיד של מספר המעצרים בישראל. עם זאת, טרם ניתן לומר אם אכן מסתמן שינוי מדיניות שיביא גם לקיטון משמעותי במספר המעצרים.
הדוח אף מפרט שורה של מקרים בהם בתי משפט הביעו ביקורת על מעצרי-שווא של המשטרה, בעקבות טיעוני הסנגורים הציבוריים. אחד מהמקרים הקשים המתוארים בדוח הוא המקרה של צ', אדם שנקלע למצוקה כלכלית והשאיר מכתב התאבדות בו תיאר את כוונתו לפגוע בעצמו. המשטרה עצרה אותו בחשד לאיומים וביקשה את הארכת מעצרו ב-3 ימים. בית המשפט הורה על שחרור החשוד ללא כל תנאי, וציין כי "ידה של המשטרה הייתה קלה מאוד על הדק המעצר בעניינו של החשוד", שכל חטאו טמון במצוקה הכלכלית אליה הגיע ובמחשבותיו לפגוע בעצמו, וכי הוא לא מוצא במכתב "ולו ראשית ראיה קלושה" הקושרת אותו לעבירה המיוחסת לו.
4. הרשעות-שווא
השנה נכלל בדוח הסנגוריה הציבורית גם פרק מיוחד בשם "מניעת הרשעות-שווא". הפרק סוקר את פעילות הפורום למניעת הרשעות-שווא בסנגוריה הציבורית, אשר החל לפעול בשנת 2017 במטרה לבחון את הגורמים להרשעות-שווא בישראל ולאפשר התמודדות רוחבית ומוסדית עימם.
מבין כלל הגורמים להרשעות-שווא, בחר הפורום להתמקד בתחום של "הערכת ראיות". בשנים האחרונות נצבר ידע רב בעולם המלמד על הערכת יתר של ראיות פורנזיות וראיות אחרות, ומהדוח עולה כי במספר תיקים הצליחו הסנגורים להימנע מהרשעה בעקבות ערעור הראיות של התביעה.
כך, למשל, מוזכר בדוח זיכוי בתיק גניבה לאחר שהמעשה תועד לכאורה במצלמות אבטחה. בית המשפט, שנדרש להכריע היא אם הדמות בסרטונים היא דמותו של הנאשם, זיכה את הנאשם, לאחר שקבע כי לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר כי הנאשם הוא מבצע העבירה הנראה בסרטוני האבטחה, וזאת למרות קיומה של חוות-דעת מז"פ, לפיה ישנה סבירות גבוהה שהנאשם הוא הדמות שנצפית בסרטונים, וחרף הדמיון הרב שנצפה.
במקרה אחר הודיעה התביעה על חזרה מכתב אישום המבוסס על טביעות אצבעות בשני מעשי שוד אלימים של נהגי מוניות. הראיה היחידה לחובת הנאשם הייתה טביעות כף-יד שנמצאו בשתי המוניות שנשדדו, הנאשם כפר בביצוע העבירות וטען כי לא נסע במוניות שנשדדו וכי אינו קשור בדרך כלשהי למעשי השוד. בתיק החלו להתנהל הוכחות, אך במהלך שמיעת הראיות חזרה בה התביעה מהאישום.
המשטרה מגיבה לדוח בדחייה מוחלטת של כל הטענות שהועלו בו נגד התנהלותה. לטענתה, מדובר בטענות ממוחזרות התלושות מהמציאות כיום, שבה מרבית תיקי המשטרה מסתיימים בהרשעות. אף מתעקשים שם כי הם מקפידים על זכויות נחקרים, מתלוננים וקורבנות עבירה.
5. תלונות נגד שוטרים - מתפוגגות
במסגרת ייצוג לקוחותיה נתקלת הסנגוריה הציבורית במקרים רבים של תלונות על אלימות שוטרים והעירה על "קיומו של פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לבין השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים". הבעיה עלתה גם בדוח שפרסם מבקר המדינה, במסגרתו מתח המבקר ביקורת קשה על אופן טיפולן של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) והמשטרה בעבירות המבוצעות על-ידי שוטרים.
מהדוח עולה כי הבעיה עדיין חיה ובועטת, ורבות מהתלונות נגד שוטרים - מתפוגגות. בדוח הסנגוריה צוין כי מניתוח נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש לשנת 2017, ניתן ללמוד על כך שתלונות רבות המוגשות למח"ש אינן מגיעות לכדי חקירה ממצה, בין אם משום שהוחלט שלא לחקור בהן כלל, ובין אם משום שבירורן נפסק בשלב מוקדם ללא המשך חקירה.
מהנתונים עולה כי חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה, כאשר תוצאות החקירות שמתקיימות מאופיינות בשיעור נמוך של מיצוי הדין עם השוטרים. כך למשל, בשנת 2017 ערכה מח"ש חקירה ב-641 תיקים בלבד, כאשר ב-1,972 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה או שנערכה בדיקה ראשונית (שטיבה לא הוברר) שלא הבשילה כדי חקירה של ממש. מתוך כלל התלונות שטופלו על-ידי מח"ש, ב-136 תיקים הוחלט על העמדת השוטרים לדין פלילי, וב-113 תיקים הוחלט או הומלץ על העמדתם לדין משמעתי.