הפגנה נגד גירוש הפליטים / צילום: Corinna Kern, רויטרס
במסגרת המאבק המשפטי בעניין השהות בארץ של פליטים מאריתריאה, הוגשה לבית המשפט בקשה לאפשר פרסום דוח על מצב זכויות האדם במדינה זו. הבקשה הוגשה על-ידי פעילים ישראלים למען זכויות אדם, לאחר שקודם לכן משרד החוץ סירב למסור לעותרים את מסמכי חוות-הדעת המצויים אצלו.
"נתונים מדאיגים"
פסק הדין שנתן השופט אלי אברבנאל מבית המשפט המחוזי בירושלים, שאליו עתרו פעילי זכויות האדם, הוא משונה, שלא לומר מוזר ומוטעה. למעשה, השופט מסכים עם טענת העותרים כי "ישנם נתונים מדאיגים אודות זכויות האדם באריתריאה", ולכן "אין ספק שיש עניין ציבורי גבוה" במצב הזכויות במדינה זו.
השופט מסכים גם כי "מסירתו של מידע זה לציבור עשויה לתרום לדיון ציבורי... ומכאן החשיבות הגבוהה של בקשת העותרים". יפה? לא כל-כך. כי מיד אחרי שהשופט מדבר על חשיבות הפרסום, פוסק השופט נגדו. על סמך מה? "אפשרות הפגיעה ביחסי החוץ של ישראל, שגם הם ראויים להגנה", מנמק השופט אברבנאל.
פגיעה אפשרית
מי סיפר לשופט על הפגיעה האפשרית ביחסים עם אריתריאה? משרד החוץ, כמובן. זהו נימוק כמעט קבוע של המשרד במצבים כאלה. השאלה שאני מבקש לקבל עליה תשובה היא אם שופט בישראל מופקד על שמירת אינטרסים של המדינה - או על שמירת החוק וזכויות האדם.
אפשר היה להבין את פסק הדין אם היה מדובר באפשרות של פגיעה באינטרסים ביטחוניים חיוניים של המדינה. זה אינטרס שיכול להצדיק את התערבות בית המשפט. לא אינטרסים מדיניים.
אני מבין מהדיווחים כי העותרים מתכוונים לערער על פסק הדין. זה חשוב לא רק לגבי המקרה הספציפי, אלא בעיקר לצורך "אפשרות הדיון הפנימי בישראל", כפי שכתב השופט עצמו.
הברכה של נתניהו
עפרה ברכה נמצאה בלתי ראויה לתפקיד נציבת שירות המדינה. שתי ועדות קבעו זאת. יותר משזה אומר על כישוריה של ברכה, זה מעיד על שיקול-דעתו של בנימין נתניהו שמינה אותה.
ברכה היא פקידה זוטרה יחסית במשרד הפנים, לא בדיוק התפקיד שממנו יוצאים נציבים לשירות המדינה. אלא מה? לברכה יש אחות ובת שעובדות במשרד ראש הממשלה. את ההמלצה למנותה היא קיבלה מהסמכות העליונה אצל נתניהו, הלוא הוא נתן אשל, צלם של בגדי נשים תחתוניים. נראה שבשנים האחרונות, ככל שהמועמד פחות כשיר - הוא יותר ראוי אצל נתניהו.