כביש מכבית / צילום: צדוק בן משה
מאבק ארוך בין מאות בעלי דירות בקריית אונו וגבעת שמואל לרשויות בדרך לקיצו. הדיירים מצדם טענו כי סלילת כביש מכבית המחבר בין כביש 6 למחלף בר-אילן פגע באיכות חייהם והוריד את ערך הדירות, אך המדינה סרבה להכניס את היד לכיס ולפצות את בעלי הנכסים. בסופו של דבר בעלי הדירות הסמוכות לכביש יפוצו בעשרות אלפי דולרים - כך נקבע לאחרונה על-ידי שמאי מכריע שמונה על-ידי ועדת הערר המחוזית בתום הליך שנמשך קרוב לשני עשורים.
השמאי המכריע אלי אגמון, אשר מונה בשנת 2008 על+ידי ועדת הערר של מחוז תל-אביב כשמאי מכריע במחלוקת הממושכת בשאלה האם כביש מכבית גרם לירידת ערך לנכסים הסמוכים לו, קבע סופית כי הדירות בסמוך לכביש רשמו ירידה בשיעור של 9%-12% בערכן, וקבע פיצוי של עשרות אלפי דולרים לכל דירה.
קביעתו החדשה של השמאי המכריע ניתנה לאחר שוועדת הערר הורתה לאגמון להסתמך בחוות-דעתו גם על שני מומחים לאקוסטיקה ותנועה שמונו לשם כך. מומחה האקוסטיקה קבע כי הכביש יצר חריגה משמעותית ברעש מעבר לתקן המותר (שהוא 64 דציבל), ומומחה התנועה קבע כי נפחי התנועה כיום משמעותיים יותר מאשר טרם הקמת הכביש. כמו בן קבע מומחה התנועה כי הקירות האקוסטיים שנבנו בסמוך לבתים יוצרים חסימה של אור, אוויר ונוף.
תוכנית כביש מכבית אושרה בשנת 2002 בעקבותיה נסלל כביש רוחב המחבר בין כביש 6 למחלף בר-אילן. בשנת 2005 הגישו מאות בעלי נכסים בקריית אונו וגבעת שמואל הסמוכים לתוואי הכביש, תביעות לפיצויים בגין ירידת ערך ודרשו פיצוי בסך כולל של למעלה מ-5 מיליון דולר. הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה דחו את התביעות, ועל כך הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית שקבעה בשנת 2008 כי יש למנות שמאי מכריע לאמוד את נזקי התובעים.
בשנת 2012 קבע השמאי אגמון כי כביש מכבית גרם לירידת ערך בשיעור של עד 12% משווי הנכסים שנפגעו, ופסק כי לחלק מהתובעים מגיע פיצוי בסכומים שנעים בין 13,000 דולר ל-51,000 דולר, כשסכום הפיצוי נושא הצמדה וריבית משנת 2002, מועד אישור התוכנית.
דוח השמאי המכריע משנת 2012 קבע מספר עקרונות מהם נגזר גובה הפיצוי, אחד מהם קבע כי לאחר הקמת הכביש, הפכה סביבת המגורים הסמוכה לו ל"דרך בין עירונית רחבה וסואנת יותר במידה ניכרת מזו שהייתה". אגמון התייחס בדוח גם לקיר האקוסטי שהוקם במטרה למנוע מפגעי רעש בדירות הצמודות לכביש, וציין כי הקמת קיר גבוה מול חלונות הבתים מהווה "מטרד ומגבלה בתחושת הרווחה והמרחב, ופוגעת באוורור ובאיכות החיים בחלק מהנכסים". אגמון התייחס גם למיגונים האקוסטיים שהוקמו בדירות הסמוכות לכביש כגון חלונות מבודדי רעש, וקבע שיעילותו של המיגון מותנית בסגירת החלונות והפעלת מזגנים. מה שיוצר "אילוץ לחיות בחלונות סגורים מרבית שעות היום, ומגדיל את עלויות האחזקה וההפעלה של המזגנים".
במסגרת הדוח ערך אגמון השוואה בין עסקאות למכירת דירות בבניינים שסמוכים לכביש, לעומת עסקאות מכירה של דירות בבניינים ברחובות סמוכים בקריית אונו וגבעת שמואל, שלגביהם אין מחלוקות שאינם מושפעים מהכביש. השוואה בין הנתונים שאסף הכוללים עשרות רבות של עסקאות מכירה, העלתה כי קיימת ירידת ערך לנכסים הסמוכים לכביש, בשיעור שבין 9%-12%.
על קביעות אלה של אגמון, הגישו בשנת 2012 חברת נתיבי ישראל (מע"צ) והוועדות המקומיות קריית אונו וגבעת שמואל עררים לוועדת הערר. ועדת הערר החליטה כאמור, שעל השמאי המכריע להיוועץ במומחה אקוסטי ובמידת הצורך גם ביועץ תנועה, על-מנת לבסס את קביעותיו בנוגע למפגעים האקוסטיים והתחבורתיים שנגרמו כתוצאה מתוכנית כביש מכבית.
לאחר חוות-דעת שקיבל מהמומחים, קבע אגמון לאחרונה מחדש, כי התוכניות שאישרו את כביש מכבית הביאו לירידת ערך הבתים הסמוכים לכביש.
לדברי עו"ד עודד ישראלי, המייצג חלק מבעלי הנכסים שהגישו תביעות לפיצויים, "בניגוד למקרים אחרים, במקרה של כביש מכבית באמת שלא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שיש כאן פגיעה קשה באיכות החיים של בעלי הדירות. אנשים שהתגוררו 40-50 שנה מול נוף פתוח, שהתעוררו בוקר אחד לפני עשר שנים ומולם נבנתה מפלצת תנועה ענקית, שמחברת בין כביש 4 לכביש 6. כביש מכבית הוא ציר תנועה ראשי עם עומסים חריגים, וכמה מטרים מחלונות הסלון שלהם יש קיר גבוה שחוסם את האור והאוויר. הסיכוי של בעלי הדירות למכור דירה שפונה לקיר ולכביש, לעומת דירה שפונה לנוף פתוח הוא גם קטן יותר".