בבית הקפה של מלון אימפריאל בווינה נפגשו בחודש שעבר לארוחת בוקר סגן הקנצלר האוסטרי היינץ-כריסטיאן שטראכה והמיליארדר היהודי-אוסטרי מרטין שלאף. הפגישה הייתה אמורה כנראה להישאר פרטית, אבל מישהו הדליף פרטים עליה ל"קורייר", שפרסם תמונה של השניים. בנוסף למיץ גזר, ידע העיתון הווינאי לדווח שעל שולחן ארוחת הבוקר עלה נושא מרכזי אחד: בקשה של מנהיג מפלגת החירות האוסטרית הימנית-פופוליסטית משלאף, שידוע בקשריו ההדוקים עם הצמרת הפוליטית בישראל, לפעול להסרת החרם הישראלי על מפלגתו, שהפכה לחלק מהקואליציה השולטת באוסטריה בדצמבר האחרון. "שטראכה מחפש מישהו שיצליח לשבור את הקרח עם ישראל", הייתה כותרת הדיווח.
כפי שמשרטטים מומחים אוסטרים וגורמים ישראלים בשיחות עם G, הפגישה הייתה רק חלק ממסע לחצים וקמפיין מקיף של הממשלה האוסטרית החדשה, שמטרתם לשים סוף לסנקציות הדיפלומטיות שהטילה ישראל על משרדי הממשלה האוסטרים שבהם מכהנים נציגי מפלגת החירות, בגלל שורשיה הנאציים של המפלגה ועמדות ותקריות אנטישמיות של כמה מבכיריה. אוסטריה, לדברי המומחים, ביצעה בחודשים האחרונים שורת מחוות פרו-ישראליות ופרו-יהודיות בניסיון להשיג מטרה זו, על רקע התנגדות עקרונית למהלך מצד משרד החוץ הישראלי והקהילה היהודית במדינה.
למעשה, על הפרק ניצבים לא רק יחסי ישראל עם אוסטריה, אלא גם מדיניות החוץ הישראלית כלפי שורה של מפלגות ימין פופוליסטיות בעלות שורשים ועבר אנטישמי, שדרך כוכבן בעקבות עמדתן התקיפה נגד הגירה ונגד זרים, ושהולכות ומתחזקות ברחבי אירופה. באיטליה, בגרמניה, בהולנד ובבלגיה, כמו גם במזרח אירופה ובמרכז אירופה, נושאים עיניים אל ירושלים כדי לראות אם תעניק לאוסטריה תעודת כשרות. ובאיזה מחיר.
"הרציונל של מפלגת החירות כיום", אומר ל-G ד"ר ברנהרד ויידינגר החוקר את הימין הקיצוני באוסטריה, "הוא שאם הישראלים או הקהילה היהודית יעניקו אישור פומבי לכך שהם אינם מפלגה גזענית וכי הטיעונים שלהם מוצדקים, אף אחד אחר לא יוכל להאשים אותם בכך. המפלגה מודעת היטב לכך שיש אנשים שאולי מסכימים עם המדיניות שלה, אבל עדיין פוחדים להצביע בשבילה, כי היא קיצונית מדי. הם עדיין סוחבים מטען היסטורי, שממנו הם רוצים להיפטר בעזרת ישראל. זה יכול להביא להם הרבה יותר קולות".
"מפלגת החירות שינתה את המסר ואת המצע שלה באופן מהותי בשנים האחרונות, עוד לפני הכניסה לקואליציה", מסכים הפרשן הפוליטי האוסטרי תומס הופר. "המפלגה מנסה להבהיר כעת לבוחרים שהם אינם נגד זרים באופן גורף, אלא רק נגד מהגרים לא חוקיים ונגד האסלאם. הם מנסים לקבל לגיטימציה לכך על-ידי אישור שיתקבל מצד ישראל, כמדינת היהודים, או מהקהילה היהודית באוסטריה, או משתיהן. אישור כזה יוכיח לבוחרים שעמדותיהם לגיטימיות".
עובדה נוספת שמסבירה מדוע ישראל עומדת במרכז החיזורים של מפלגות הימין הקיצוניות באירופה בשנים האחרונות, היא שעיקר המאבק הופך להיות סביב האסלאם, ובמיוחד הגירת ואינטגרציית מוסלמים ביבשת. "ישראל נתפסת כמוצב של מערביות בתוך מזרח תיכון אסלאמי", אומר ויידינגר, "בשביל מפלגות הימין באירופה, להיות פרו-ישראלי הולך יד ביד עם להיות אנטי-מוסלמי".
היידר, סדאם וקדאפי
תחת הנהגתו של היידר, שנודע גם בקשרים המצוינים שלו עם העולם הערבי, ובמיוחד עם סדאם חוסיין ומועמר קדאפי, השיגה המפלגה ב-1999 את התוצאה הטובה ביותר שלה עד כה - 27% מקולות הבוחרים. התוצאה זעזעה את העולם. ברגע שהפכה לחלק מהשלטון בקואליציה שקמה באוסטריה אחרי הבחירות, החזירה ישראל את השגריר שלה והורתה להחרים את הממשלה. האיחוד האירופי ומדינות נוספות נקטו צעדים דומים.
תמונות של שטראכה כשהוא משתתף באירועים ניאו-נאציים בתחילת שנות ה-20 שלו, או עם פעילים ניאו-נאציים מוכרים במשחקי מלחמה ביערות האוסטרים צצו בעקביות מאז, אבל הפוליטיקאי האוסטרי, בן 49 כיום, אומר כי שינה את עמדותיו והתבגר. תומכיו אומרים כי הוביל את המפלגה הקיצונית ביסודיות לכיוון המרכז, מבקריו טוענים כי עשה זאת רק כלפי חוץ, אולם שהוא ממשיך להסתמך על גרעין גזעני, אנטישמי ושונא-זרים.
הפעם, הקואליציה שהוקמה לא עוררה סערה בישראל או באירופה. ירושלים לא החזירה את השגריר, והסתפקה בהודעה על סנקציות דיפלומטיות - לא יתקיימו יחסי עבודה סדירים עם אף משרד ממשלתי שבראשו עומד נציג של המפלגה, כולל משרד החוץ האוסטרי שבו מכהנת קארין קנייסל, מומחית למזרח התיכון שהוצעה כמינוי חיצוני על-ידי המפלגה (לאחר שהייתה פעילה בה בעבר).
אחת הסיבות העיקריות לתגובה השקטה היא המאמצים שעשה שטראכה ב-13 השנים שהוא מכהן כיו"ר המפלגה להתקרב למקבלי ההחלטות בישראל ולהיחשב כתומך של המדינה, באמצעות ביקורים פרטיים, הצהרות תמיכה, פעילות בפרלמנט האירופי כחלק מגוש מפלגות ימין וכן כמה פעולות נגד אנטישמיות במפלגה. הטקטיקה הזאת, שאותה אימצו מפלגות ימין קיצוני רבות באירופה, מובלת באופן עקבי על-ידי שטראכה.
בתחילה, רק רבנים קיצוניים בשטחים היו מוכנים להיפגש איתו. הוא הגיע לביקורים בהתנחלויות, הדליק חנוכיית פצמ"רים ביחד עם נציגי מפלגות ימין קיצוני אחרות, ונפגש עם כל מי שהיה מוכן לכך. שטראכה חזר ותמך בזכות היישוב של יהודים בהתנחלויות ויצר בהדרגה קשרים עם מפלגת השלטון - הליכוד. הוא ביקר ביד ושם (באחד הביקורים חבש כובע של אחוות סטודנטים גזענית אוסטרית במקום כיפה, מה שנתפס כמסר סמוי לבסיס התומכים שלו במפלגה כי "ליבו במקום הנכון") ובהדרגה יצר קשרים עם בכירים במפלגה, שאף הזמינו אותו לביקור בישראל ב-2016. בביקור זה הוא הוחרם על-ידי משרד החוץ ונשיא המדינה דאז שמעון פרס, אבל שטראכה לא ויתר וחזר גם לפני הבחירות האחרונות. הפעם ביקר ביד ושם כשהוא לובש כובע שחור.
התמונה שניסה שטראכה לצייר היא שכמו שגרמניה של אדנאואר היא לא גרמניה של היטלר - כפי שאמר בן-גוריון לאחר הסכם השילומים - מפלגת החירות שלו אינה מפלגת החירות של היידר.
"הכי פרו-ישראלי אי פעם"
ברגע ששטראכה נכנס לקואליציה, המסר הזה הפך גם למסר הרשמי של ממשלת אוסטריה. בעיית ההכרה הישראלית במפלגת החירות הפכה לבעיה דיפלומטית רשמית של וינה. ולכן קורץ, שאחת השיחות הראשונות שקיים אחרי שנבחר הייתה עם ראש הממשלה נתניהו, ושהביע כלפיו הערכה רבה, חותר כעת בכל הכוח לנרמול היחסים בין המדינות. הוא עושה זאת כדי להוכיח כי ממשלתו צועדת בכיוון הנכון, אבל גם משיקולים פוליטיים. "קורץ מזהה יחסים טובים עם ישראל כגורם המפתח לתדמית חיובית בעבור אוסטריה, והוא גם רואה בישראל ובממשלה הנוכחית בעלי ברית אסטרטגיים בנושא הגירה ומדיניות ביטחון", אומר ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן מהאוניברסיטה העברית.
אברכט-הרטמן, שעומד גם בראש תכנית בלימודי אוסטריה באוניברסיטה, מסכים כי מדובר באסטרטגיית ריאל-פוליטיק של מפלגות הימין הקיצוני באירופה, הנובעת מהצורך שלהן ללגיטימציה, אולם מסביר כי "האינטרס של הימין הקיצוני ליצור ברית עם ישראל הוא תוצאה בחלקה גם של מדיניות אירופית כושלת בתחום הביטחון והמזרח התיכון". לדבריו, "בורות וחוסר התייחסות לאנטישמיות גואה בקהילות מוסלמיות באירופה והדרך השחצנית שבה ממשלות אירופאיות ובכירים באיחוד האירופי התייחסו לישראל, בהחלט תרמו לשני הדברים - ההצלחה של הימין הקיצוני לנצל את היחסים המתוחים הללו מחד והאכזבה של ישראל מבעלי הברית הוותיקים שלה מאידך".
הדבר מתבטא בכך שמאז שכוננה הממשלה החדשה באוסטריה, מנסה וינה להוכיח את עצמה באמצעות שורה של מחוות כלפי ישראל וכלפי הקהילה היהודית במדינה ובעולם. לאחר שנים של קיפאון, למשל, החליטה לפתע הממשלה האוסטרית לאפשר הקמת אתר הנצחה בווינה ליותר מ-60 אלף היהודים האוסטרים שנרצחו בשואה. בנוסף, הוסכם לפעול להענקת אזרחות אוסטרית לצאצאי מי שנרדפו על-ידי הנאצים, וכן הוגדלו הפיצויים למשפחות יהודים אוסטריים שרכושם הוחרם או שנקנה במחיר זול לאחר הסיפוח לגרמניה הנאצית.
כל הצעדים הללו הביאו לספקולציות כי עידן החרם עומד בפני סיום, אולם שני גורמים עיקריים מונעים זאת בשלב זה, לדברי המומחים: התנגדות משרד החוץ הישראלי והתנגדות הקהילה היהודית בווינה. לקהילה יש חשבון פתוח עם המפלגה ועם שטראכה. הם רואים בו אופורטוניסט שלא יהסס לשנות את עמדותיו אחרי שישיג את האישור המיוחל, כמי שמאיים על אופי החיים היהודיים באוסטריה, ומסרבים לסלוח על העבר האנטישמי האישי שלו, ועל שלל התקריות האנטישמיות של חברי המפלגה שהתרחשו אפילו בחודשים האחרונים.
"רק בחודשים שעברו מאז שמפלגת החירות נכנסה לקואליציה, כבר נרשמו יותר מ-30 תקריות אנטישמיות במפלגה ובספקטרום הפוליטי שלה, כולל באחוות הסטודנטים שהן חלק מבסיס הבוחרים שלהם", אומר ד"ר אברכט-הרטמן. תקריות אלו כוללות גילוי שירים אנטישמיים קלאסיים בפרסומים של האחוות, ואפילו שיתוף בפייסבוק של שטראכה של קריקטורה אנטישמית שבה נראה בנקאי יהודי עב-בשר, עם אף מעוקל וחפתים בצורת מגן דוד, כשהוא אוכל את מזונם של העניים.
כסימן לכך שהקמפיין להכרה ישראלית במפלגה מחושב היטב, נמחקה הקריקטורה ימים לפני ביקור קורץ בישראל, למרות דרישה ציבורית לעשות זאת במשך חודשים. "התקריות אינן רק אנטישמיות, אלא גם אנטי-ישראליות", מנתח ד"ר אברכט-הרטמן, "רק אחרי הרבה לחץ ציבורי, הודיעה באחרונה המפלגה על הסתייגות ממגזין הימין קיצוני AULA שבו התפרסמו מאמרים אנטי-ישראלים. באפריל האחרון שטראכה אפילו נתן ראיון למגזין, שהעורך שלו שיתף תמונה של לוחם דאעש מקבל כסף מישראל. משרדי הממשלה של המפלגה מפרסמים במגזין זה מודעות".
בן הברית מהר הבית
מי שמאמין לשטראכה בכל לב, ומנסה לסייע לו לשבור את החרם הישראלי על המפלגה, הוא חבר הכנסת יהודה גליק מהליכוד. "נפגשתי עם שטראכה לא פעם ולא פעמיים", הוא אומר בשיחה עם G. "נפגשתי איתו פגישות ארוכות מאוד ויש לי הרבה שעות שטראכה. אני יודע בוודאות שמאז שהוא החל להוביל את המפלגה, הוא עושה כל אשר לאל ידו כדי להילחם באנטישמיות ובניאו-נאצים בתוך המפלגה. כיום הוא עושה זאת גם בתפקיד סגן הקנצלר".
מה המניע שלו לעשות זאת?
"אני לא בוחן כליות ולב, אבל השתכנעתי שהאיש אמיתי. התמיכה שלו בישראל אמיתית והוא רואה בארצנו ידידה. הוא יזם בעצמו את הביקורים כאן, את הפגישות עם בכירים פוליטיים רבים, הוא ביקר ביד ושם יותר מפעם אחת. הוא מאוד מעוניין בקשר טוב עם ישראל".
שטראכה הביע בפניך חרטה על עברו?
"בהחלט. הוא אמר לי שאי אפשר לשפוט אדם היום, בגיל 50, על דברים שעשה בגיל 20. הוא אמר לי 'עשיתי הרבה שטויות שאני לא שלם איתן'. הוא אמר לי שככל שלמד יותר וככל שהשכיל יותר, הבין כי הדברים הללו לא היו במקום. יתרה מכך, הוא מוכן להשקיע את כל כולו כדי לשנות את המפלגה ולקדם את התפיסה הזו בשורותיה".
ומה מונע ממנו לקבל את ההכרה?
"יש שני גורמים שבולמים אותה בשלב זה: האחד הוא הקהילה היהודית באוסטריה, שהיא חזקה מבחינת השפעה וכסף. בנוסף, יש גורמים בתוך משרד החוץ הישראלי שעדיין תקועים עמוק בתפיסה שכל מה שימין אנטישמי וכל מה ששמאל נהדר. לצערי, יש יותר ויותר אנטישמיות בשמאל".
שמעת את עמדותיו לגבי האסלאם?
"שוחחתי בנושא האסלאם גם עם שטראכה וגם עם הקנצלר קורץ. אם אתה שואל אותי מי יותר אנטי-מוסלמי מבין השניים, הרי שזה קורץ. באופן עקרוני, שניהם מאוד מוטרדים בעיקר ממה שהם מכנים אסלאם פוליטי, שזה בן אדם אחד בשם ארדואן (נשיא טורקיה), ששותל שתלים אסלאמיים בלב אירופה, כדי לשנות את האופי של היבשת".
ח"כ גליק מספר כי הזמין נציגים של מפלגת החירות האוסטרית למושב הבא של הכנסת, והוא מקווה ששטראכה יעמוד בראש הביקור. "אני עושה כל מה שאני יכול כדי שהם יתקבלו לביקור רשמי, ואני יודע שראש הממשלה תומך במאמצים האלה", הוא אומר, "לצערי, כרגע ידם של הגורמים הפוליטיים והיהודים שנגד המפלגה, על העליונה".
לדבריו, האוסטרים כבר רואים סימנים לשינוי, שיכולים להתבטא בהסרה הדרגתית של הסנקציות, למשל על-ידי קשרים עם משרד החוץ האוסטרי תחת הנהגתה של קנייסל. "בשיחות שלי בשבוע שעבר עם השגריר האוסטרי מרטין וייס, הוא אמר לי שהוא חש שיש התקדמות, שההתנגדות לשטראכה במשרד החוץ הישראלי הולכת ופוחתת".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "אוסטריה היא מדינה ידידותית מאוד ויש לישראל עניין הדדי להגביר את היחסים במגוון תחומים כגון סחר, מדע, תרבות ועוד. החלטתה של ישראל בנושא מפלגת החירות נובעת מהעבר הבעייתי של המפלגה והתבטאויות אחדים מפעיליה. לא ידוע לנו על שינוי בנושא". המשרד הכחיש כי ראש הממשלה תומך בעמדותיו של ח"כ גליק לגבי מפלגת החירות.
שגריר אוסטריה בישראל, מרטין וייס, מסר ל-G כי: "הממשלה הישראלית נקטה מהתחלה מדיניות של בחינה לאורך זמן ביחס לשרים ממפלגת החירות. זה עדיין המצב כיום. גם הממשלה האוסטרית וגם השותפים הקואליציוניים הבהירו כי הם מכבדים באופן מלא מדיניות זאת. הם מודעים לכך שהם צריכים לשכנע באמצעות מעשים, ולא רק באמצעות דיבורים. הממשלה באוסטריה כיום הכי פרו-ישראלית שאני ראיתי בקריירה הדיפלומטית שלי. אנחנו משוכנעים שאוסטריה כבר עמדה ותמשיך לעמוד בהתחייבות זו כלפי ישראל, האינטרסים הביטחוניים שלה, ובמאבק הנמשך באנטישמיות".
בימין האירופי מחכים לתגמול
"מה שנתניהו עושה עם אוסטריה הוא ההגדרה של הליכה על חבל דק", סבור העיתונאי האוסטרי תומס הופר, "הביקור של קורץ בישראל נועד בחלקו הגדול לנרמל את היחסים, אבל ישראל מבהירה כי היא עדיין חושבת על זה. היא מעריכה את העזרה האוסטרית בתוך האיחוד ובמוסדות בינלאומיים, אבל גם מתחשבת בעמדות של הקהילה היהודית בווינה. אולי אפילו נרשמה אכזבה בממשל האוסטרי מכך שהם עדיין לא קיבלו משהו מישראל, קצת הרגשת תסכול. בכל מקרה, אם הקהילה היהודית לא הייתה מפגינה עמדה כל-כך חריפה נגד המפלגה, אני חושב שישראל הייתה מעניקה הרבה יותר לממשלה החדשה".
המדיניות הישראלית לגבי המפלגה, שנחשבת כיום למפלגת הימין הפופוליסטית המצליחה ביותר ביבשת, עשויה להתוות את הדרך לגבי היחס הישראלי לשורה של מפלגות שצמחו מהימין הפשיסטי, ושבעקבות משבר ההגירה של 2015 ומדיניות הפליטים של האיחוד התחזקו ותפסו את השלטון: "אלטרנטיבה לגרמניה" בגרמניה, "הליגה" באיטליה (לשעבר "הליגה הצפונית"), "מפלגת החירות" בהולנד ו"האינטרס הפלמי" בבלגיה. נציגי כולן הגיעו לשטחים בשנים האחרונות כדי לחבק את הימין הישראלי, והם נפגשו עם בכירים בליכוד ובימין. כולן מחכות כעת לתגמול ישראלי רשמי.
במידה רבה, הן יכולות לשאוב עידוד מההתנהלות הישראלית בנושא החוק הפולני בדבר הזכרת מעורבות פולנים בהשמדת היהודים במהלך השואה. כפי שקבעו היסטוריונים ישראלים בהודעת יד ושם, ממשלת ישראל אימצה חלק מהעמדות הרוויזיוניסטיות של הממשלה הלאומנית של פולין בנוגע לשואה. בין השאר, הסבירו, עשתה זאת ישראל - ונתניהו בראשה - בשל הקשרים ההדוקים בין המדינות והמדיניות הפרו-ישראלית של פולין באיחוד האירופי ובפורומים בינלאומיים. גם ביקורו בשבוע שעבר של ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן הוא חלק מאותם יחסים קרובים. האוסטרים, בכל מקרה, לא לוקחים סיכונים. בביקורו בישראל הודיע קורץ על תרומה של כמיליון אירו להקמת מרכז חדש ביד ושם, ועל הענקת גישה לחוקרי הארגון לארכיונים אוסטריים מתקופת השואה.
נכון לעכשיו, המאמץ האוסטרי נמשך. הסוגיה עלתה בביקור שקיים בישראל בשבוע שעבר יו"ר הפרלמנט האוסטרי וולפגנג סובוטקה ממפלגת העם האוסטרית. אוסטריה הפכה גם בתחילת יולי לנשיאה הזמנית של האיחוד האירופי, מה שעשוי לדרוש יחסים הדוקים יותר בין שתי המדינות. נתניהו הודיע בסוף ביקור קורץ כי הורה "להגביר את היחסים" עם המדינה, תהיה מה שתהיה משמעות הדברים.
גם הפגישה בין שטראכה לשלאף עשויה לתרום לכך - המיליארדר היהודי-אוסטרי, שנמנע במשך עשור מלבקר בישראל בשל חשדות למעורבותו בפרשיות שחיתות הקשורות לפוליטיקאים בישראל, קיבל אור ירוק מהפרקליטות לבוא ללא חשש, לאחר מותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. היחסים בין השניים, התגאה בעבר שלאף, הביאו לכך שהצליח לסייע לסיים את החרם הקודם של ממשלת ישראל על מפלגת החירות, ב-2013.
עדיין, אחת השאלות המרכזיות המרחפות מעל שאלת ההכרה במפלגת החירות היא עד כמה השינוי שעליו היא מצהירה הוא אמיתי, ועד כמה הוא פרויקט יחסי ציבור. "יש תהייה רצינית לגבי הבייס הפוליטי של שטראכה", אומר הופר, "הוא עצמו אולי מנסה להיפטר מהתדמית האנטישמית, ואני חושב אישית שהוא באמת מנסה לעשות זאת, אבל אפשר לראות שבכל שלב שבו הוא מרחיק את עצמו מהעבר הנאצי, הוא זוכה לביקורת אדירה מתוך שורות המפלגה. אם אתה קורא את התגובות בעמוד הפייסבוק שלו, אתה מקבל תמונה שונה לגמרי של המפלגה ממה שנראה כלפי חוץ".
בין יד ושם לאיראן / היחסים הקרובים
של אוסטריה עם משטר האייתוללות
אחד האקורדים הצורמים ביותר במערכת היחסים החדשה והלבבית בין הרפובליקה הפדרלית האוסטרית תחת הנהגת קורץ ושטראכה לבין ישראל הייתה העובדה שכחודש לאחר שקנצלר אוסטריה ביקר בירושלים וב"יד ושם", הוא הזמין לביקור ראשון במערב זה שנים את נשיא איראן, חסן רוחאני. קורץ אומנם הדגיש כי התקשר לנתניהו בבוקר פגישתו עם רוחאני בווינה, וגם במסיבת העיתונאים המשותפת אתו אמר בבירור כי "זכות הקיום של ישראל אינה מוטלת בספק", אך הכבוד שהרעיף על הנשיא האיראני, כמו גם המחויבות שלו לשמר את הסכם הגרעין עם איראן שלו מתנגד נתניהו בחריפות, מעלים את השאלה: מהו טיב הקשרים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין אוסטריה?
"גם למפלגת העם האוסטרית וגם למפלגת החירות יש באופן מסורתי יחסים טובים מאוד עם איראן", מסביר ד"ר אברכט-הרטמן. לדבריו, הרקע לביקור רוחאני בווינה הוא התפקיד המרכזי שמילא קורץ, שכיהן בעבר כשר החוץ של אוסטריה, במשא ומתן בין המעצמות לבין איראן על הסכם הגרעין. "האוסטרים גם היו בין הראשונים להגיע לאיראן אחרי ההסכם בניסיון להגביר את הקשרים הכלכליים", הוא אומר, "וקורץ עשה כל שהיה יכול כדי להפוך את וינה למקום שבו ייחתם ההסכם (כפי שאכן קרה)". בנוסף, הוא מספר, בביוגרפיה של הקנצלר האוסטרי הצעיר נכתב כי קורץ הפך בעקבות המשא ומתן עם איראן לידיד קרוב של שר החוץ האיראני ג'וואד זריף.
"הממשלה האוסטרית הנוכחית גם מנסה להגביר את תפקידה כמתווכת בינלאומית", אומר הפרשן הפוליטי תומס הופר, שמצביע על כך שקורץ הציע שווינה תארח את הפסגה בין טראמפ לפוטין - ולא בהלסינקי שם התקיימה.
לאוסטריה, למרות היותה מדינה קטנה מבחינת סחר, יש גם אינטרסים כלכליים מול איראן. לפי ארגון Stop The Bomb, הפעיל בגרמניה ובאוסטריה נגד המשטר האיראני, בנקים אוסטריים בינוניים וקטנים מנסים בשנים האחרונות להיכנס לוואקום הקיים בעקבות הימנעות בנקים אירופיים גדולים יותר מעסקים עם איראן, בעקבות חשש מסנקציות אמריקאיות. לבנקים האוסטרים אין עסקים בארצות הברית, ולכן הם אינם חשופים לסנקציות הוותיקות שהוטלו על איראן (ועדיין נשמרו למרות הסכם הגרעין) וגם לגל הסנקציות החדשות והמחמירות יותר שצפויות להיכנס לתוקף בנובמבר.
בהתאם לכך, קורץ התחייב במסיבת העיתונאים עם רוחאני להמשיך ולקיים את הסכם הגרעין עם איראן, והביקור האיראני בווינה נועד לשדר לעם האיראני ולצמרת השלטון כי אירופה עדיין רואה בטהראן שותף לגטימי. רוחאני, אגב, הגיב מיד להצהרה של קורץ בדבר המחויבות לביטחונה של ישראל. "חלק ממדינות אירופה מרגישות חוב היסטורי ליהודים", אמר הנשיא האיראני בווינה, לצדו של הקנצלר שנתניהו הגדיר כ"ידיד אמת של ישראל ושל העם היהודי", "אבל האיראנים הגנו על היהודים עוד בימי בבל. יש לנו קשרים מצוינים עם הקהילה היהודית... לעומת זאת, הציונים כובשים ומדכאים, מפציצים את תושבי עזה ומתערבים בעניינים הפנימיים של סוריה. באופן כללי, יש להם תפקיד הרסני במזרח התיכון".