מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור / צילום: תמר מצפי
את הדוח המסכם השנתי של הפרקליטות לשנת 2017 שפורסם אתמול (ד') אי-אפשר לקרוא בלי להשוות אותו לתוצאות הסקר על השחיקה הגדולה מהעבודה שחשים רבים מעובדי הפרקליטות, שאותו חשפנו בחודש שעבר.
ההשוואה בין שני המסמכים מעלה כי ההישגים הרבים והכבירים שהנהלת הפרקליטות רואה ומשווקת לציבור במסגרת הדוח השנתי, מושגים תוך גבייה של מחיר נפשי יקר מאוד מהפרקליטים המייצגים בבתי המשפט ומעובדי הפרקליטות הנוספים.
נזכיר כי סקר - שהוזמן על-ידי הנהלת הפרקליטות - ושנערך לאחרונה על-ידי פרופ' שרון טוקר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב בקרב 704 עובדי הפרקליטות, העלה תמונה מדאיגה ומטרידה, שלפיה רבים מעובדי הפרקליטות חשים שחוקים ולחוצים מעבודתם. הפרקליטים העידו כי הם סובלים מעומס גדול מדי בעבודה, חוסר זמן, לחץ נפשי גדול, אופק קידום מקצועי וכספי מוגבל, קושי באיזון חיי הבית והעבודה ועוד.
הסקר העלה בנוסף כי הפרקליטים וחבריהם לעבודה כל-כך שחוקים ומתוסכלים מעבודתם, עד ש-20% מעובדי הפרקליטות חושבים לעתים קרובות או קרובות מאוד לעזוב את העבודה ולחפש עבודה אחרת; וכמעט 25% מעובדי הפרקליטות שוקלים מדי פעם אפשרות לעזוב את הארגון. ממצאים שאין בהם פלא - דוח 2017 מראה כי הפרקליטות נתונה תחת עומס רב ומטפלת באלפי תיקים.
שינוי ראוי בגישה: שקיפות, פתיחות ונגישות
גם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, ומנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, לא התעלמו בדברי ההקדמה שכתבו לדוח השנתי מהפיל שבחדר - בעיות השחיקה והלחץ של הפרקליטים ועמיתיהם, כפי שבאו לביטוי בסקר שנחשף ב"גלובס". ניצן הבטיח כי נתוני הדוח והתמורות המוזכרות בו משקפים גם את המשך פועלה של הפרקליטות להשגת יעדיה הניהוליים. בין היתר, לשיפור פיתוח ההון האנושי ורווחתו.
פלמור כתבה כי לאחרונה מוביל פרקליט המדינה את העיסוק בשאלות מורכבות הקשורות לגורמי הלחץ ולמשאבים הארגוניים בפרקליטות. "אני מאמינה כי קידום השיח על נושאים חשובים אלה, לצד המעבר לניהול מבוסס נתונים, יסייע בשיפור עבודת הפרקליטות".
הן החשיפה הפומבית של "סקר השחיקה" והן חשיפת הנתונים הנוגעים לעבודת פרקליטות המדינה והצגתם בשער ברבים, שנה אחר שנה (כפי שהיטיב לנסח היועמ"ש אביחי מנדלבליט בהקדמה לדוח), מבטאים מצד הפרקליטות גישה ראויה של שקיפות, פתיחות ונגישות לציבור. במקרה הראשון, הפתיחות חשפה בעיות וקשיים. במקרה השני - הישגים.
השקיפות, מצרך נדיר במחוזותינו, היא הכרחית לאיתור ליקויים, לתיקונם ולשיפור המצב. השקיפות הזאת לא אפיינה את הפרקליטות עד השנים האחרונות. אולי "פרשת רות דוד" היא שגרמה לבכירי הפרקליטות לשנות גישה, אולי הביקורת על המאבק הלא-אלגנטי שהיא ניהלה לצמצום סמכויות נציבת הביקורת לשעבר על הפרקליטות, הילה גרסטל. ואולי השחיקה באמון הציבור בפרקליטות היא שהביאה לשינוי שרק מתחיל לקרות. בכל אופן, העיקר שהוא קורה.
פגיעה מוגזמת בחזקת החפות של חשודים
דוח הפרקליטות לשנת 2017 מלא נתונים וסטטיסטיקות מעניינים. בחרנו להאיר את הזרקור על שני נושאים חשובים שהעלו אצלנו הסתייגויות ושאלות - הנושא העוסק בגיל של עובדי הפרקליטות; וזה הדן באכיפה הכלכלית.
נתחיל בראשון (הגיל) - בדוח השנתי מתפארת הפרקליטות בכך שהיא "ארגון צעיר". 36% מהפרקליטים הם מתחת גיל 35, 64% מתחת גיל 40. נכון, אנחנו חיים בעידן שמקדש את הצעירות והנעורים, וזה טרנדי לדבר על ארגון צעיר שנותן, גם במידה של צדק, תחושה של דינמיות ורלוונטיות.
אבל - השאלה היא אם האינטרס הציבורי הוא שרוב הפרקליטים יהיו באמת צעירים.
הרי הפרקליטים עוסקים בתיקים רגישים ובדיני נפשות. פרקליט בן 32 יכול לקבל תחת ידיו החלטות הרות-גורל, וטעויות שלו עלולות לעלות בגורלות של אנשים. במקרים כאלה יש גם ערך רב לוותק, לניסיון החיים והעבודה וגם ליכולת שאותה הרבה פעמים רוכשים בגיל מבוגר, לשים את האגו בצד לטובת העניין ולהביא בחשבון את האינטרס הציבורי הרחב, גם במחיר של ויתור על ניצחון בתיק.
בעידן של שחיקה בחזקת החפות, של יד קלה על הדק המעצרים, היכולות האלה של פרקליט ותיק ומנוסה הן חשובות שבעתיים. טוב, נו, לפחות 61% מהפרקליטים הן נשים.
ובאשר לאכיפה הכלכלית: בדוח הפרקליטות נאמר כי כחלק מהמאמצים במלחמה בפשיעה המאורגנת, שמה לה הפרקליטות בשנים האחרונות ליעד מרכזי להביא לגידול משמעותי בשיעור הכספים והרכוש הנתפסים זמנית והמחולטים באופן סופי או נשללים מהעבריין בדרך אחרת בצו שיפוטי.
מהדוח עולה כי בשנת 2017 שווי הרכוש שנתפס בשלבי החקירה הראשונים על-ידי המשטרה (בתיקים שבליווי הפרקליטות) עמד על 704 מיליון שקל; ואילו שיעור הכספים והרכוש שנלקחו מהעבריינים - בתום הליך משפטי מורכב - בחילוט הסופי שבית המשפט אישר, עמד על 50 מיליון שקל בלבד.
כלומר, היחס בין התפיסה הזמנית של הרכוש והכספים של אדם בשלב שבו הוא היה חשוד, לבין החילוט הסופי של רכוש וכספים של עבריינים שהורשעו בפסק דין חלוט, הוא יחס לא פרופורציונלי. בין היתר, היחס הזה מבטא את היחס בין כמות התיקים שנפתחים לאלה שנסגרים ופגיעה מוגזמת בחזקת החפות של חשודים.
אמנם נכון שהפרקליטות צודקת באומרה כי היכולת של המדינה להחרים ולהפקיע רכוש וכספים מידי חשודים ועבריינים היא הכרחית לטיפול בארגוני פשיעה, הימורים וסמים ובעברייני צווארון לבן. אבל בדומה לכל שימוש אחר בכוח, גם בנושא החילוטים השימוש בכוח צריך להיות סביר ומידתי.