רכבת מטרו שסין בנתה לפקיסטן / צילום: רויטרס, Mohsin Raza
הנה הוא כאן. הנה הוא שם. לא, הוא כבר אחרי-שם. נשיא סין בילה את חמשת הימים האחרונים במסע דילוגים, שהקפיץ אותו מצפון מזרח אסיה עד דרום מערבה, מן המפרץ הפרסי עד כף התקווה הטובה ועד לב האוקיינוס ההודי.
המסע הזה אינו ניכר בחשיבות האובייקטיבית של מארחיו. חוץ מנשיא דרום אפריקה, איש מהם, עם כל הכבוד למידותיהם התרומיות, אינו בן-שיח בדיון על סדר עולמי חדש. אבל הם בני שיח בסדר סיני חדש.
מסלולו של שי ג'ינפינג נמתח לאורך שני צירים ימיים. מדובאי עד סנגל, בחוף האטלנטי של אפריקה, צומת דרכים חיוני בדרך לאמריקה ולאירופה; דרום אפריקה אינה צריכה הסברים, היא יושבת על אחד מנתיבי השיט החיוניים ביותר של כל הימים; ומאוריציוס, האי הקטנטן באוקיאנוס ההודי, שאת מרכזיותו אפשר לזהות על נקלה גם מן החלל החיצון.
העניין הסיני בארצות קטנות עם מוצא לים גדול אינו תוצאה של תיאוריות קונספירציה. זה מה שהסינים עושים בימים האלה: תוקעים יתד במקומות דוגמת ג'יבוטי, סרי לנקה, אפילו ואנואטו ואיי שלמה בדרום האוקיינוס השקט. שום ארץ אינה נידחת מדי, שום טובת הנאה אסטרטגית אינה קטנה מדי.
"ראש-גשר אל המאה ה-21"
סין גמרה אומר להקיף את העולם בווריאציות על "דרך המשי" המהוללת, שחיברה אותה בימי הביניים עם אירופה, לפני שקיסריה החליטו לוותר על העולם החיצון, ולפני שברברים מונגוליים החליטו כי להם יהיו הדרכים אל הברברים האירופיים. חוקר במכון ללימודי המזרח התיכון ("מערב אסיה") ואפריקה באקדמיה הסינית למדעים אומר, כי סנגל תהיה "ראש גשר לדרך המשי הימית במאה ה-21".
בשעה שדונלד טראמפ הודף ידידים ושותפים ותיקים, סין עסוקה בציד בלתי פוסק של שותפים חדשים. היא מלמדת אפריקאים את רזי האמנות של גיחה ממשק חקלאי וכלכלת מחצבים אל תעשייה אינטנסיבית. היא משחזרת את "האזורים הכלכליים המיוחדים" של ימי הרפורמות הראשונים בסין, כמעט לפני 40 שנה, בעיבורי דאקאר, בירת סנגל, וקיגאלי, בירת רואנדה.
היא יוצקת עשרות מיליארדי דולרים אל פרויקטים של תשתית ושל אנרגיה. איש אינו מסוגל להתחרות בה, וארה"ב כלל אינה מנסה. בשעה שהסינים רוכשים את לבה של רואנדה הקטנטנה, האמריקאים פותחים נגדה מלחמת סחר מפני שהיא היא מנסה להגן על יצרניה מפני תחרות עזה מדי.
מה יגידו בצפון ים סוף?
העניין במדינות-ננס לחופי ימים מקבל ביטוי כמעט פארודי בג'יבוטי. שם הסינים פתחו את הבסיס הצבאי הרשמי הראשון שלהם מעבר לים, בשכנות מיידית לבסיס אמריקאי. הם מרחיבים את קיבולו, ולפי דיווח של הבי.בי.סי השבוע הם הכשירו את הקרקע לקליטת 10,000 אנשי צבא. מה תעשה דיוויזיה סינית בשער הדרומי של ים סוף? זו שאלה שהתשובה עליה אולי תעניין שניים-שלושה אנשים בצפון ים סוף.
שר החוץ של ג'יבוטי אומר לבי.בי.סי שהסינים אינם מסתפקים בהקמת בסיס. הם מזרימים סכומים חסרי תקדים לפיתוח תשתית ואפילו קניונים. "גלובל טיימס", עיתון סיני בלשון האנגלית, כתב השבוע על מאמציה של ג'יבוטי להפוך ל"דובאי של אפריקה".
"מדינות ואסאליות אומרות-הן"
אבל סין עושה עוד משהו, שממשלות מערביות מתריעות מפניו: היא מציעה אשראי נדיב מדי לידידיה, ודוחפת אותם לזרועותיו של משבר חובות. שר ההגנה של ארה"ב השמיע הזהרה דרמטית בחודש שעבר. סין, הוא אמר, רוצה ליצור מערכת תלות בינה לבין הארצות שהיא מתכננת לשתף ב"דרך המשי". הן נועדו להיות "מדינות ואסאליות ואומרות-הן".
פקיסטן, שאוכלוסייתה מונה 200 מיליון בני אדם ומיקומה אסטרטגי מן המעלה הראשונה בין דרום אסיה למרכז אסיה למפרץ הפרסי, היא יעד מרכזי של "דרך המשי".
סין רוצה ליצור פרוזדור יבשתי עצום ממדים מגבולה עם פקיסטן, סמוך לקרחוני ההימלאיה, מרחק 2,700 ק"מ עד המדבר הבאלוצ'י הלוהט, לחוף הים הערבי. שם, בעיירת דייגים ששמה גוואדאר, סין תבנה עיר נמל בינלאומית למהדרין, שתחבר אותה עם המפרץ הפרסי. גוואדאר תהיה ראש גשר סיני לחצי האי ערב. נמלי סין בפקיסטן, בסרי לנקה ובג'יבוטי יעניקו לסין נוכחות מסיבית בשערי המזרח התיכון. "הפרוזדור הכלכלי הסיני-פקיסטני" (CPEP בראשי התיבות האנגליים שלו) יצריך השקעה כוללת של 60 מיליארד דולר, ויכלול מסילת ברזל של 1,900 ק"מ שתחבר את קאראצ'י, הגדולה בערי פקיסטן, עם המחוז הצפון-מערבי המועד לפורענות.
סין אינה מעניקה את הכספים שהיא משקיעה, היא מלווה אותם. פקיסטן מתחילה להתקשות בפירעון. היא אינה היחידה באסיה המראה סימני חרטה כלשהם. מלזיה, בורמה ונפאל השעו בשנתיים האחרונות את השתתפותן בצדדים שונים של "דרך המשי".
בסיס ימי באוקיינוס ההודי ל-99 שנה
"וול סטריט ג׳ורנל" כתב בתחילת השבוע בהרחבה על משבר המימון של "דרך המשי" בפקיסטן. אין זה מן הנמנע שקרן המטבע הבינלאומית, בשליטה אמריקאית ואירופית, תיקרא להציל את פקיסטן מן התוצאות של נטל חובותיה לסין. לחלופין, סין תוכל בעצמה לחוש להצלת פקיסטן. כלכלן ממשלתי בכיר מציע שבנקים סיניים יעניקו הלוואה ללא ריבית. זה אולי מתאים לכלכלה איסלאמית, אבל לא לכלכלה סינית, או איזושהי כלכלה עם יומרות רציונליות.
מה יקרה לארץ שלא תוכל לפרוע חובות? את זה ראינו בשנה שעברה בסרי לנקה. באין לה היכולת לשלם תמורת פיתוח נמל עמוק מים, מדינת-האי מדרום להודו החכירה את הנמל לסין ל-99 שנים. בן לילה נולד לסין בסיס ימי באוקיינוס ההודי. הייתכן שביום לא רחוק אחד גם ג'יבוטי וגם גוואדאר ייפלו בזרועות סין באין להן ברירה אחרת?
ממשלת סין לא אהבה את הכתבה ב"וול סטריט ג׳ורנל". שגרירותה בפקיסטן פרסמה ביום ב' הכחשה רשמית של תוכנה, עוד לפני שהכתבה הספיקה להופיע במהדורה המודפסת של העיתון. גם אם יש "מלכודת חובות", הכריזה השגרירות, היא אינה אשמתה של סין. סין צירפה סטטיסטיקה להוכחת טענתה, אבל עורכי העיתון אומרים שהמספרים האלה חלקיים ומטעים. כאשר העיתון ניסה לקבל תגובה על סטטיסטיקה נגדית, סגן השגריר הסיני הסתפק בהקנטה. "הייתם צריכים להכין שיעורי בית", הוא כתב במסר דואל.
תוכן אי ההסכמה מעניין אולי פחות מעצם קיומה. ממשלת סין מפורסמת בעור הדק שלה. היא אינה אוהבת ביקורת מבית או מחוץ. אבל כאן היא קפצה ממקומה מפני שהביקורת נוגעת ליהלום שבכתר, לסיבת הסיבות, לגביע הקדוש. ב"דרך המשי" סין נועדה לגמוא את המרחק בין תסכוליה ההיסטוריים למעמד הכתרתה.
מה בדיוק היא רוצה, קשה להגיד. נראה בעליל שעם האוכל בא התיאבון. פרצות וסדקים נובעים עכשיו לרוב, ומזמינים את סין להחיש את פעמיה בדרך אל מקום גבוה מאוד.
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny