שנים האחרונות יש בישראל בצורת חריגה, שמתרחשת בהסתברות של 1 ל-50 שנה. הבצורת, שנגרמה בשל שינויי האקלים, הובילה למחסור במים ולקמפיין נוסף עם רננה רז - "ישראל מתייבשת". הבצורת הפתיעה את רשות המים, אך ההבנה כי צריך להיערך גם לשינויי אקלים לא צפויים ממש אינה חדשה.
במקרה של הבצורת, המדינה לא נערכה כראוי ולא יישמה את ההמלצות להקמת מתקני התפלה נוספים. גם במקרה של שינויי האקלים אפשר להגיד שהמדינה לקחה את הזמן - ביוני 2009 החליטה ממשלת ישראל להכין תוכנית לאומית להיערכות והסתגלות לשינויי אקלים. זה לקח למעלה מתשע שנים, אבל הבוקר אימצה הממשלה את עקרונות מסמך המדיניות, שכתיבתו הושלמה בדצמבר האחרון. בנוסף, הממשלה אישרה הקמת מנהלת להיערכות המדינה שתרכז את פעילותם של משרדי ממשלה, רשויות ממשלתיות וגופים נוספים שיקחו חלק בגיבוש התוכנית.
אישור התוכנית הוא חלק מחויבות שהמדינה לקחה על עצמה במסגרת הסכם האקלים שנערך בפריז. בסופו של דבר גובש במשרד לאיכות הסביבה מסמך רציני ומעמיק של 250 עמודים, שאת כתיבתם הובילה ד"ר סיניה נתניהו, עד לאחרונה המדענית הראשית של המשרד. ההסתכלות הזאת לטווח ארוך יכולה ואף חייבת להתקיים גם במשרדים נוספים כמו משרד התחבורה ומשרד הבינוי והשיכון, אבל היא עדיין ייחודית - בדרך כלל במשרדים אחרים עדיין מתקשים לתכנן לטווח ארוך וגם לבצע, בגלל התמקדות במטרות ויעדים קצרי טווח, שעלולים להשפיע לרעה על אותן מטרות ארוכות טווח (למשל הניסיון להוריד את מחירי הדירות כיום לא נעשה מתוך מחשבה על העתיד הרחוק).
הבוקר אישרה הממשלה הצהרה לפיה "ההסתגלות לשינוי אקלים הינה תהליך ארוך טווח, הדורש מחויבות, תיאום וגמישות, על מנת להגיב למציאות המתהווה ולמידע חדש המגיע ממחקר מתמשך. המטרה היא כי על ידי יישום תוכנית ההסתגלות וצעדי מדיניות, מדינת ישראל תגיע למוכנות גבוהה להשפעות של אקלים משתנה, תקטין את הסיכון הבריאותי, הסביבתי והכלכלי, ותמקסם את התועלות מתוך ההזדמנויות שיעלו".
במשרד להגנת הסביבה נהנים מכך שאין בהתנעת התוכנית מוקשים פוליטיים. הגנת הסביבה מצטיירת כנישתית בישראל ביחס לאתגרי הביטחון והכלכלה, אך דווקא ההסכמה הפוליטית הרחבה היא זאת שאיפשרה לשר זאב אלקין להביא את התוכנית לאישור הממשלה חודשים ספורים לאחר השלמת כתיבתה.
לשם השוואה, הבוקר הייתה אמורה הממשלה לדון גם באיתנותו הפיננסית של הביטוח הלאומי, סוגיה הרת גורל לאזרחי ישראל. למרות העובדה שחלפו שש שנים מאז שהוועדה לבחינת הנושא השלימה עבודתה, הממשלה שוב דחתה את הדיון הראשון בנושא.
במקרה של הסתגלות לשינוי האקלים אין אולי מחיר פוליטי עכשווי, אך יכול להיות ששיקולים פוליטיים קצרי טווח ימנעו מיישום חלק מההמלצות, כמו למשל קידום בנייה ירוקה. הדבר עלול להיות כרוך בהשפעה על מחירי הדירות והתמודדות עם קבלנים, ואז יהיה אפשר לראות אם ישראל באמת מתכוונת להיערך לשינויי האקלים, או שהיא ממשיכה לחשוב לטווח קצר.
כותבי מסמך המדיניות מציינים כי קיימים מספר מחקרים שאומדים את הנזק הכלכלי של שינויי אקלים אם לא יבוצעו פעולות הפחתה או הסתגלות, ומצביעים על שינויים בתוצר העולמי הגולמי בהתאם לשינוי הצפוי בטמפרטורה הממוצעת. נזק זה נאמד בכ-0.5% מהתוצר לשנה במחצית המאה הנוכחית וגדל לכ-1%-5% מהתוצר העולמי לשנה עד סוף המאה הנוכחית ולאחריה. ההשפעה כמובן תהיה גם על ישראל, אך המחקרים לגביה עדיין מעטים. חלק מהתוכנית החדשה הוא ביצוע מחקרים רבים שיאפשרו גיבוש מדיניות מותאמת יותר.
במסמך מופיעה גם תהייה מעניינת: האם השקעה מוקדמת וממוקדת חוסכת כסף רב בטווח הארוך או לא. מצד אחד, השקעה כזאת תגביר את העמידות לשינויי האקלים, למשל על ידי מניעת הצפות, אך מכיוון שההשקעות כרוכות בטכנולוגיות חדשניות וקיים צפי שחדשנות עתידית תוזיל את עלות היישום, אז נשאלת השאלה אם כדאי לדחות את ההשקעות.
התחזית: הטמפרטורות ימשיכו לעלות
לפני כשנה פורסם בארה"ב אחד הדו"חות המקיפים אודות ההתחממות הגלובלית, דו"ח שאיגד מחקרים רבים של אוניברסיטאות ומכוני מחקר מובילים, וכן נתונים מסוכנויות ממשלתיות. על פי הדו"ח, הטמפרטורות הנוכחיות בכדור הארץ הן הגבוהות ביותר ב-1,700 השנים האחרונות. הטמפרטורה העולמית הממוצעת בין השנים 1986-2016 גבוהה ב-0.7 מעלות צלזיוס מהטמפרטורה העולמית הממוצעת בין 1901 ל-1960. בישראל, שנות ה-2000 חמות יותר משנות ה-50, אז גם היו שנים חמות, אך זהו אינו ההבדל היחיד - בעוד שבשנות ה-50 היו לצד השנים החמות גם שנים קרות, מאז שנת 1993 לא היתה אף שנה קרה מהממוצע הרב שנתי בין השנים 1961-1990.
מחברי הדו"ח הנוכחי בישראל ציינו כי יש להיערך להתחממות של 1.5-3 מעלות צלזיוס בחורף ו-1.5-4 מעלות בקיץ, וכן להפחתת משקעים באזורים מסויימים בשיעור של 10%-20%. בנוסף, תיתכן עלייה בהסתברות לאירועי מזג אוויר קיצוניים כגון גלי חום, בצורות ושטפונות. במשרד להגנת הסביבה מציינים גם כי קיימת עלייה בהסתברות לשריפות יער והתגברות תופעת המדבור בחלק הדרומי של הארץ. לפי נתונים של מדידות מפלס ים בשנים 2001-2015 מראים קצב ממוצע של עליית מפלס של כ-5.5 מ"מ בשנה. ההשפעה של כל התהליכים הללו רלוונטית לתחומים רבים בחיים ובכלכלה שלנו, למשל צריכת אנרגיה ובמים, גידולים חקלאיים, תשתיות (במקרה של משקעים רבים), בנייה, בריאות וכו’.
כך למשל, בתחום החקלאות עלולה להיות לשינוי האקלים השפעה על ענפי החי. יש בעלי חיים במשק שאינם מותאמים לעומס חום גבוה, ובמשק הבקר צפויה ירידה ביצרנות בשר וחלב יחד עם ירידה בפוריות בקיץ ופגיעה ביחס ייצור החלב בין הקיץ לחורף המהווה בעיה אסטרטגית בענף. כמו כן, ייצור החלבון מן החי בישראל מתבסס ברובו על מזון מיובא, מזון שייצורו בעולם חשוף לשינויי האקלים הגלובליים. לפי כותבי המסמך, קיימות תחזיות בעולם לפיהן התחממות גלובלית משמעותית (3 מעלות מעל הממוצע) תייצר מחסור גובר במזון בקנה מידה עולמי מכיוון שתקטין את כמות היבולים העולמית ותגרום לשריפות גדולות, בין היתר של תוצרת חקלאית.
לפי המשרד להגנת הסביבה, ההשפעה על תחום האנרגיה בישראל היא קודם כל בגלל הצורך בהתפלה של כמויות מים גדולות יותר, והפעלה של מתקני התפלה כרוכים בשימוש באנרגיה רבה. החום מוביל גם לעלייה בכמות האנרגיה הנצרכת בגלל השימוש באמצעי קירור. יש גם דברים פחות אינטואיטיביים לציבור הרחב, כמו למשל העובדה כי יעילות שריפת דלקים משתנה עם טמפרטורת האוויר, ולהשפעה של שינויי אקלים על זיהום האוויר יש השלכות לגבי מקורות יצירת האנרגיה וסל הדלקים.
כל אלו ועוד יכולים גם להוביל את ישראל למשבר גיאו-פוליטי, הן בגלל ההשפעה של שינוי האקלים עליה, והן בגלל רמת הפגיעות של שכנותיה. במשרד להגנת הסביבה מציינים כי שינויי האקלים מעוררים תהליכים מנוגדים בזירת הבינלאומית - מצד אחד הם מובילים לשיתוף פעולה ומדיניות משותפת, ומנגד מובילים למחלוקות ביחס לאופי שיתוף הפעולה ולחלוקת הנטל. כך, ביוני 2017 הודיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הוא פורש מהסכם האקלים, ועורר עליו ביקורת רבה מצד מדינות וחברות עסקיות. כותבי המסמך מציינים כי במקביל למחלוקות על אופן ההתמודדות עם השינויים, "ההשלכות בשטח של שינויי אקלים, בהן הגירה, פגיעה במקורות מזון וביכולת המשילות של מדינות, בעיקר מתפתחות, מעוררות כבר עתה מתחים וסכסוכים באזורים נרחבים בעולם". הם גוזרים מכך את ההשפעה על ישראל, שמצד אחד עלולה לסבול מההשפעה על מדינות אחרות (למשל הם מעלים חשש כי יגיעו לישראל "פליטי בצורת" ממדינות שיסבלו ממחסור במים), אך מצד שני הם מעריכים כי ישראל תוכל למנף את יכולותיה בתחום החקלאות והטכנולוגיה כדי לסייע למדינות אחרות ולחזק את מעמדה הבינלאומי. אחת הדוגמאות בדו"ח היא הענקת סיוע הומניטרי למדינות מתפתחות שמתמודדות עם השלכות של אסונות טבע, כמו שריפות או מגפות.
עוד ממליצים כותבי הדו"ח כי ישראל תהפוך למרכז בינ"ל לתחום ההיערכות ותמנף את הידע שתצבור להישגים דיפלומטיים. היא יכולה לעשות זאת על ידי שיתופי פעולה אזוריים, באמצעות קידום יוזמות משותפות שיענו על האתגרים משינויי האקלים (למשל בתחום החקלאות או הבריאות). במקביל, הם ממליצים שישראל תשלח נציגים לארגונים בינ"ל, שאחראים על עיצוב נורמות וקביעת רגולציה. הם מציינים כי לצד אינטרסים מדינתיים, זה עשוי לסייע גם לאינטרסים של חברות עסקיות ישראליות.
מודעות ירודה בענפי התעשייה
שינויי האקלים הם אמנם לא גזרה משמיים, ובמאמצים בינלאומיים יש אפשרות לצמצם אותם, אך הקושי ביצירת מודעות בישראל נובע מכך שהשפעתה על שינויי האקלים הגלובליים - למשל בפליטות גזי חממה - הוא מזערי. זה לא מונע מישראל את הצורך בהיערכות לשינויים, בניסיון להתמודד עמם ובניצול שלהם לטובתה. למשל, אין לישראל אפשרות לבלום את התחממות הטמפרטורות אבל היא צריכה להקים מתקני התפלה כדי לא להגיע למחסור במים, וכן יכולה למכור טכנולוגיות חדשות בתחום למדינות אחרות.
לצורך ההיערכות לשינויי האקלים גיבשו קובעי המדיניות במשרד להגנת הסביבה חמש מטרות על: צמצום הפגיעות בנפש וברכוש ובניית חוסן כלכלי; נקיטת אמצעים להגדלת העמידות של המערכות הטבעיות; בנייה ועדכון בסיס הידע המדעי לצורך קבלת החלטות; חינוך, העלאת מודעות והנגשת ידע למקבלי החלטות ולציבור; השתלבות ישראל במאמץ הגלובלי, בהתאם למחויבותה, וקידום שיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים. התוכנית הלאומית שאישרה היום הממשלה כוללת 30 תוכניות פעולה שפרושות על פני חמש המטרות הללו. בכל תוכנית פעולה כזאת מפורטים מיהם הגופים, בעיקר משרדי ממשלה רבים, שצריכים לקחת בה חלק.
כותבי המסמך מציינים כי "התוכנית של ממשלת ישראל כוללת טווח רחב של תוכניות הסתגלות לרוחב משרדי הממשלה בכדי להבטיח שההיערכות וההסתגלות לשינויי האקלים יוטמעו לתוך המערכות הפיננסיות הקיימות ולתוך תהליך קבלת ההחלטות, אם זה לצורך סלילת כביש חדש, עדכון של תכנון ושימושי קרקע או ניהול משאבי טבע". כלומר, אין צורך בתקציב נוסף על הקיים, אלא המטרה היא להטמיע את המודעות לנושא, עד כדי כך שהיא תחלחל לתוך תהליכי התכנון הרגילים. כמו כן, הם החליטו להתמקד בצעדי מדיניות בגישת "ללא חרטה", שאלו צעדים שיניבו תועלת גם אם שינויי האקלים החזויים לא יתרחשו במציאות.
חוסכים עלויות בנייה - ומשלמים על תחזוקה
דוגמה להטמעת המודעות היא בנייה ירוקה, שהיא גישה לבנייה שמובילה לחיסכון באנרגיה ובמים, ומאפשרת להסתגל לשינויי אקלים, אך החיסכון שהיא מאפשרת ייטיב עם הדיירים גם עם שינוי האקלים יהיה מתון ממה שחוזים. ואולם לפי הכותבים, "בעת הפיתוח של מרבית המבנים ניתנת יותר תשומת לב לעלויות הידועות של הבנייה, מאשר לעלויות העתידיות הלא-ידועות של התפעול", והם מציינים גם כי היעילות האנרגטית היא רק אחד מהשיקולים שיש ליזמים ולרוכשי הדירות בעת בניית הבניין. במשרד ממליצים להתיר את החסמים שמעכבים בנייה ירוקה, וכן לתת עדיפות לצעדים נוספים הקשורים לתכנון כמו שמירה על שטחים ירוקים.
בדרך כלל הממשלה יכולה להיכשל במדיניות לטווח ארוך בכמה שלבים - היעדר תכנון, גיבוש המלצות אך מבלי שהממשלה מאמצת אותן, או אימוץ ההמלצות אך מבלי יישום שלהן בפועל. במקביל, יכול להיווצר מצב שבו מגובשות המלצות אך מבלי להסתכל על התמונה הכוללת (למשל גיבוש מדיניות תחבורה בלי להתחשב בדיור).
זה אמנם לקח תשע שנים, אך נראה כי לפחות התוכנית הנוכחית מפורטת במיוחד, וניכר שנבנתה ביחד עם משרדי הממשלה השונים. האימוץ שלהן היה מהיר יחסית, עכשיו נותר לראות כי משרדי הממשלה יפנימו את העקרונות שלה ויישמו אותן בשטח.
