הפקולטה להנדסה כימית בטכניון היא אולי מגדל שן, אבל בשבועות האחרונים היא משמשת זירה נוספת לוויכוח הציבורי הלוהט סביב מיקום אסדת הגז של מאגר לוויתן. פרופ' סרג'יו קפוסטה, מומחה בעל שם עולמי לבטיחות אסדות נפט, הפך באופן טבעי לכתובת עבור התומכים והמתנגדים לדרישה להרחיק לעומק הים את האסדה שתפיק את הגז מלוויתן. "לכל אחד כאן יש דיעה ואנשים שיתפו אותי בדיעות שלהם", אומר קפוסטה בראיון בלעדי ל"גלובס".
איך אתה מתרשם מהדיון הציבורי?
"אני מתרשם שהוא מתנהל בשתי שפות. צד אחד מדבר בשפת ההנדסה והצד השני אומר לו, אני לא מבין מה אתה אומר, אתה לא אומר את האמת ועשית ככה וככה. זה דיון שאי אפשר לסיים. אין לי שום דבר בעד או נגד אחד הצדדים. אם הייתי באמצע, הייתי אומר לצד השני: מה היה גורם לך להיות מרוצה? באלו סטנדרטים היית רוצה שהאסדה תעמוד - במה שמקובל באלסקה, בים הצפוני, בהולנד? רק תגיד לי מה היעד, ואני אגיד ליזם שיתאים את עצמו אליהם. הוא יתלונן, זה בטוח, אבל זו בעיה שלו. היזמים בתעשיית הגז והנפט מסוגלים לעשות כל דבר שאפשרי מבחינה הנדסית".
עד כמה את מה מכיר פרויקט הפקת הגז מ"לוויתן"?
"אני יודע שמתוכננות בארות תת-ימיות שיפיקו הרבה גז ואני מכיר קצת את הרכב הגז. ואני יודע שיש 2-3 חברות שמעורבות בזה ושיש בעיקר הרבה מחלוקות".
בתור אזרח פשוט שרק רוצה לדעת שהוא יכול לישון בשקט, מה הכי חשוב לדעת?
"בתור אזרח, הדאגה הראשונה שלי היא כמובן בטיחות. אני לא רוצה שהגז יתפוצץ באמצע הלילה. אני לא רוצה שייצאו מהאסדה להבות, שזה מעיד על כך שהגז לא מטופל כראוי. הדאגה השנייה היא הסביבה. אם אני חי ליד החוף, אני רוצה לשחות בים מבלי שנפט יציף אותי. אני לא רוצה לנשום מזהמים כמו הידרו-קרבונים (נפט וגז טבעי) וליהנות משחייה בים כמו כולם. אני רוצה שתהיה שקיפות ועמידה בסטנדרטים בינלאומיים. הדבר השלישי הוא שבתור אזרח ישראלי היה אכפת מהתמורה, הייתי רוצה לדעת שהממשלה משתמשת בהכנסות שלה מהגז הזה לשיפור איכות החיים שלי".
האם יש סיכון אינהרנטי בהפקת גז טבעי?
"הפקת גז ונפט מסוכנת, אבל היא נעשית באלפי מקומות בעולם. שומעים על החריגים, פעם בכמה שנים משהו משתבש ואז שומעים על זה. הסיכון העיקרי בתעשיית הנפט והגז הוא שמדובר בחומרים שמתלקחים מאוד, ואחד הדברים שעסקתי בהם הוא בטיחות. איך לוודא שאסדת קידוח או בית זיקוק לא יתפוצצו. הסיכון בתעשיית הנפט והגז ניתן לניהול, אבל אין דבר כזה אפס סיכון. מי שלא מוכן לסבול סיכונים יכול להישאר במיטה ואז הסיכון היחיד שלו הוא למות מהשמנה כתוצאה מחוסר פעילות, ברגע שאתה יוצא מהמיטה אתה נחשף לסיכונים".
הקמת אסדת הפקה במרחק קרוב כל-כך לחוף היא דבר נפוץ בעולם?
"זה מאוד נפוץ. חלק ניכר מהפקת הנפט והגז היום היא ממים עמוקים של מעבר לאלף מטר. מסובך מאוד לשים אסדה במים עמוקים, ולכן מקובל שהבארות הן במים עמוקים והאסדה במים רדודים. הייתי אומר שרוב העבודה של חברת של רויאל דץ' שבה עבדתי היא בדיוק זה. לחבר בארות תת-ימיות במים עמוקים לאסדות הפקה במים רדודים. עבדתי במתקנים של של באלבמה, לואיזיניה וטקסס ובאותן שנים של החזיקה בערך 50% מהפעילות במפרץ מכסיקו. רצועת המים הרדודים במפרץ היא ברוחב של שש מייל, אבל ההחלטה איפה למקם את האסדה תלויה בכל מיני שיקולים גיאולוגיים".
אז גם אתה היית ממקם את האסדה בקרבת החוף?
"אם הייתם מפרץ מכסיקו הכי נכון היה למקם את מתקני ההפקה על החוף, אבל אני מבין שאין לכם מספיק חוף. 100 מטר חוף שלכם שווה ל-200 מיילים במפרץ מכסיקו. אני חושב שחלק מהאנשים כאן לא מבינים שהקרבה לחוף אומרת שלממשלה תהיה שליטה טובה יותר על מה שיקרה. כשאתה במרחק 100 מייל מהחוף אתה מחוץ לשליטת הרגולטורים ואם משהו רע קורה - אלה מים בינלאומיים ולא יעשו לך כלום".
אז בעצם האינטרס של היזמים הוא שהמתקנים שלהם יעבדו רחוק מהחוף?
"לא הייתי אומר זאת. יזם או מפעיל מקצועי יעבוד לפי כללים סטנדרטים ורגולציה נאותים ללא קשר למדינה שבה הוא פועל ולא ינסה לרמות. מעבר לכך הקרבה לחוף עדיפה ליזמים מבחינה הנדסית וכלכלית. לשים משהו בעומק של 1000 מטר זה יקר, זה מסוכן וזה מסובך מאוד מבחינה תפעולית. זה מחייב החזקת צוות עובדים הרבה יותר גדול שצריך לדאוג לו למגורים, לשירותים לוגיסטיים ולמזון. זה מגדיל מאוד את עלויות הביטוח לעובדים ולמתקן. פשוט כי החשיפה לתאונות הרבה יותר גדולה. בשורה התחתונה, זו החלטה מאוד מורכבת שמערבת הרבה שיקולים שונים. שמעתי שעלה רעיון למקם אסדה 150 קילומטרים מהחוף..."
מדובר על אסדת הפקה צפה (FPSO). זה דרך אגב מה שאושר למאגר "כריש" ו"תנין" אבל לא למאגר "לוויתן".
"...שמעתי על זה ואמרתי. טוב, אז ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שיהיה לה FPSO להפקת גז טבעי. זה לא שיש לישראל כל-כך הרבה ניסיון בהפקת נפט וגז ואתם רוצים להיות החלוצים? אני חושב שזה רעיון רע.
"ה-FPSO היא אסדה שתוכננה במיוחד להפקת נפט. ה-S במילה FPSO היא אחסון (storage) שזה אומר שתאחסן משהו בים. מה תאחסן? בטח לא גז. אולי קונדנסט (נוזלי גז טבעי) ואז הסיכון התפעולי קופץ בסדרי גודל. באסדת הפקה רגילה אתה לא מאחסן שום דבר. להיפך, אתה מנסה להיפטר מהם כמה שיותר מהר. נפט לא מתלקח כמו קונדנסט. אתה לא רוצה לשמור קונדנסט, קודם כל כי הערך שלו נמוך יחסית והדבר השני - ואני הולך לומר את זה בצורה קצת בוטה - כשיש לך FPSO באמצע הים התיכון, במרחק 150 קילומטרים מהחוף תוכל לצייר מסביבו עיגול אדום כי זו תהיה מטרה ענקית לכל מי שרוצה לגרום נזק. קשה מאוד לפגוע בבאר הפקה תת-ימית רק למעט מדינות יש יכולת שמאפשרת את זה. אבל מיכלית ענקית שמלאה בחומר סופר-מתלקח, תכניס לתוכה סירת חומר נפץ נשלטת מרחוק או עם טילים - היא תיפגע בוודאות.
"עבדתי בניגריה במשך 10 שנים החל מסוף שנות ה-90. עבדה לידינו חברה בשם שברון ששבנתה את המתקנים שלה בים בכוונה מתוך מחשבה שככה הם יהיו בטוחים יותר - וזה היה רעיון רע מאוד. בברזיל משתמשים ב-FPSO להפקת נפט אבל אף אחד לא חולם להשתמש בזה להפקת גז".
והעובדה שהאסדה תהיה במרחק עשרה קילומטרים בקו אווירי מהחוף איננה מסכנת את התושבים שגרים בסמוך במקרה של התקפה?
"מבחינת התושבים יש שלושה סוגי סיכונים עיקריים באסדה: פיצוץ, אש ושחרור כימיקלים. אחד הדברים הראשונים שאתה מחשב הוא מה רדיוס הנזק כתוצאה מפיצוץ. זה בד"כ סביב 1 קילומטר. זה לא מרחק גדול כי באסדת הפקת גז אתה לא שומר כמויות גדולות של חומר מתלקח, ואם יש לך אירוע אתה מכבה מיד את הזרמת הגז מהבארות. לעומת זאת ב-FPSO עם 100 אלף טון של קונדסט זה סיפור אחר לגמרי. זה יבער הרבה מאוד זמן".
הזכרת שחרור כימיקלים הנתונים שהתושבים מציגים הם שבתהליך ההפקה ייפלטו 800 קוב של חומרים ומתכות רעילים מאוד כמו בנזן, קדמיום ועופרת.
"אני לא מכיר את הפרטים מספיק טוב כדי לדעת אלו חומרים כימיים ייפלטו ובאלו כמויות. אבל הדיון נשמע לי יותר פילוסופי מאשר ריאליסטי. השאלה היא לא אם יש קדמיום או אין קדמיום אלא מה הרגולציה הסביבתית. השאלה שצריך לשאול היא 'מה ירגיע את התושבים?'. כל עוד מדובר בדרישות הגיוניות. הייתי שואל את השחיינים - בכמה הייתם רוצים להפחית את הפליטות ותראו לי מקום אחד בעולם שבו זה מקובל".
מה לדעתך התושבים צריכים לדרוש?
"חשוב מאוד שיהיה תקן שכבר נהוג איפה שהוא, ביפן, בנורווגיה ובהולנד. כי אם יש תקן אז יש היתכנות הנדסית. אם אתה רוצה לקבוע בעצמך תקן שלא ניסו בשום מקום בעולם, זו בעיה כי זה דורש תהליך של 3-5 שנים. באלסקה למשל יש תקן שמחייב כמעט אפס פליטות בנזן - אז מתקינים מערכת השבה ואין פליטות בנזן. המחיר הוא בכלל לא שאלה למרות שהיזמים תמיד יתלוננו, זו תעשייה שעושה המון כסף ויש לה משאבים. מערכת ההשבה של בנזן, גם אם היא עולה 10 מיליון דולר, זה לא כסף גדול בפרויקט של הפקת גז.