עובד יחזקאל / צילום: אוריה תדמור
"הופתעתי לגלות כמה כוח יש לחשב הכללי. לדעתי יש לו יותר מדי כוח". כך אומר החשב הכללי במשרד האוצר עצמו, רוני חזקיהו, ביוני 2018. באותו חודש אמר יו"ר רשות החשמל, אסף אילת - "משק החשמל הוא אחד המשקים עם הכי הרבה רגולציה מיותרת שבהם נתקלתי".
אפשר היה לאסוף עוד ציטוטים רבים של רגולטורים על הכוח שיש להם בידיים ועל עומס הרגולציה. המציאות הזו משפיעה על הכיס של כל אחד מאיתנו. לפי נתוני איגוד לשכות המסחר בכנסת ה-20 עברו 23 יוזמות חקיקה ממשלתיות בעלות אופי רגולטורי, 27 יוזמות חקיקה פרטיות בעלות אופי כזה, נוספו לא פחות מ-40 תקנות צווים והוראות מינהל, וכמו כן נמצאות בתהליך עבודה 41 יוזמות חקיקה ענפיות, ברמת חוק או ברמת תקנות. לפי ניתוח של האיגוד, כתוצאה מהעומס הרגולטורי אנו מאבדים 3% תוצר לפחות שהם 27 מיליארד שקל ומאבדים גם הכנסות מדינה בסך 9 מיליארד שקל. בנוסף, מסקר שערכו באיגוד עולה כי המשק דורש עוד כ-50 אלף משרות על מנת שהמגזר העסקי יוכל להתמודד עם כל הדרישות וההכבדות של הרגולציה.
אך יש לרגולציה היבט נוסף שלא עוסקים בו בדיון הציבורי - והוא הרגולציה הפנימית בתוך הממשלה. אין היום רגולטור או פקיד בכיר אחד שיכול לקבל החלטות בעצמו, אלא נדרש למאמץ רב-תחומי ורב-ממדי כדי לייצר החלטה. יש כאלה שיגידו שהמציאות הזו טובה, כי הם שומרים אחד על השני, מבטיחים שהאינטרס הציבורי נשמר ועוד. האומנם כך?
כשהייתי מזכיר בממשלה הכרתי אלמנה של אישיות בכירה ומוערכת, שדיברה על כך שדמויות דומות לו במדינות אחרות זוכות להכרה, ורק פה "במדינה שלו - לא מסוגלים לקבל החלטה וליישמה", אמרה בדמעות. במקרה אחר הגיע לחדרי פקיד בכיר ומוערך שסיפר שההחלטה שקיבלה הממשלה על שיפוץ הביתן היהודי באשוויץ לא מיושמת. "רוב הביתנים שופצו והביתן הישראלי בין האחרונים", אמר.
אלה הן רק שתי דוגמאות מתוך מאות ואלפים שניתן לספר. החלטות האלה הן רב-משרדיות. המשמעות היא שהתקציב מחולק בין מספר משרדים ואין גורם שמנהל את הביזור הזה ואת חלוקת האחריות הזו בין המשרדים.
אגב, שנים רבות אחרי שכבר פרשתי מתפקידי שני הסיפורים הנ"ל הגיעו לביצוע.
הכוח הממשלתי "השתטח" יתר על המידה. כל נושא מטופל על ידי מספר רב של גורמים, שאין בינם היררכיה ואין גורם שיש לו סמכות ממשית להכריע במקרים של מחלוקת, לקבוע לוחות זמנים ולמדוד תוצאות. וזה אינטרס ציבורי חיוני. כי למה יש ממשלה אם לא כדי לקבוע מדיניות, לקבל החלטות וליישמן לתועלת הציבור?
יכולתי לומר "נדרשת רפורמה", אבל מאסתי מכמות ההצעות לרפורמות שלא באות לידי מעשה. בהחלט נדרש שינוי מבני מרחיק לכת בעבודת הממשלה, גם ברגולציה הפנימית. בתוכה. כדי לשפר את היכולת של גורמים בתוך המערכת לקבל החלטות, לקבוע לוחות זמנים, למדוד ישום ולוודא ביצוע לטובת האזרח. ושלב מהותי הוא טיפול שורש ברגולציה הפנים ממשלתית לטובת קיצור הליכים וקביעת מנגנוני ניהול במקרה של ריבוי מחליטים, שזהו כאמור המצב הרגיל כיום כמעט בכל נושא.
קיימים מודלים שונים להסדרה בעולם הדמוקרטי, צריך רק לבחור. צריך רק מנהיג אחד אמיץ שידע לשנות כאן סדרי עדיפויות ולעסוק במה שצריך - ייעול עבודת הממשלה. זה יפתור הרבה מאוד בעיות.
ואם הייתי יכול הייתי מספר למנהיג הזה את הסיפור הבא: יום אחד אדם הולך ברחוב ורואה אדם אחר שולף אנשים מתוך בריכת מים אחד אחרי השני. שואל אותו האיש בפליאה, "מה אתה עושה?" והאחר משיב במאמץ רב - "מנסה להציל כמה שיותר אנשים שנופלים למים". ואז שאל אותו האחר, "למה שלא תבדוק מאיפה הם נופלים"?
■ הכותב הוא יושב-ראש קבוצת ת.א.ר.א והיה מזכיר הממשלה של אהוד אולמרט.