פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: שלומי יוסף
"אנחנו נבדוק, בדוק היטב, את אשר אירע בחקירת המשטרה" - כך הצהיר הבוקר (ה') פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בטקס פרישתו של השופט אורי שהם מבית המשפט העליון, ביחס לכשלי ופגמי החקירה שצוינו במסגרת פסק דינו האחרון של שהם, המזכה אדם מרצח שבוצע לפני כ-16 שנים.
ניצן ציין כי לא הספיק לקרוא את פסק הדין (פסק הדין פרוש על פני מעל 100 עמודים, ופרקליט המדינה שהה בעת מתן הפסיקה באירוע הפרישה), ואולם הוסיף כי הוא מעיד יותר מכל על אופיו של השופט שהם. "אך לאחרונה דן השופט שהם בפרשה שהוגדרה על-ידי בית המשפט כ'מסכת של תוהו ובוהו, שכרון של כוח, רוע והשחתה'", ציין ניצן, כשהוא מתייחס לתיק בו נדון עניינו של אדם שנשא 7 נשים וניהל עמן מערכת יחסים משפילה, תוך שניתק אותן מסביבתן והטיל עליהן גזרות קשות. "במקרים מסוג זה, בהם הקורבן האמין כי אין לו יכולת לעזוב את מחזיקו, חידש השופט שהם חידוש וקבע כי מתקיימים יסודות העבירה החמורה של 'החזקה בתנאי עבדות', שעונשה הוא עד 16 שנות מאסר, וכי ניתן להרשיע בה אף אם לנפגע או נפגעת העבירה הייתה אפשרות 'אובייקטיבית' להשתחרר מן המחזיק", אמר ניצן, והוסיף כי "מעבר לחידוש המשפטי החשוב, הרי שמפסק דין זה עולה רגישותו הרבה של השופט שהם לזכויותיהן ולכבודן של נשים".
עוד הוסיף ניצן כי עיקרון חשוב נוסף נקבע על-ידי השופט שהם בהחלטתו בעניין לורי שם טוב, בו עסק בתופעה הקשה של השמצה גסה ופוגענית באינטרנט של עובדי ציבור. "בהחלטתו לאשר את מעצר החשודה בתיק, קבע השופט כי פרסומים מכפישים ובוטים כלפי עובדי ציבור שפרסמה החשודה הם בגדר 'אלימות מילולית' הניצבת ברף חומרה גבוה ביותר, וכי אין להמעיט בחומרת המעשים רק משום שאין מדובר באלימות פיזית. החלטה זו תורמת רבות לחיזוק המאבק בתקיפות המילוליות החריפות נגד עובדי ציבור רבים העושים מלאכתם נאמנה ובמסירות, למען לא יוטל עליהם מורא ולמען יוכלו לעשות תפקידם ללא מורך וללא חת לטובת הציבור".
ניצן ציין עוד כי בכל פסיקותיו של שהם, "בלטו מקצועיותו הרבה, מתינותו וניסיונו הרב. מזגו השיפוטי הנעים בלט בדיונים שניהל, ומעל כל אלה היה ברור כי הוא רואה בכל ענין את הסוגיה האנושית, האישית, שמעבר להררי התיקים".
"פסיפס אנושי מרהיב"
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, נפרדה אף היא משהם היום והתייחסה לתולדות חייו, אשר מתחילים בעיראק, עוברים דרך נעורים בתל-אביב, תחילה בשכונת מחלול בפחונים וצריפים ובהמשך בדירה צנועה, בקומה שלישית ללא מעלית, בה המשיכה אמו, שהיום היא בת 93, להתגורר עד לפני מספר שנים. עוד עברה הנשיאה על תחנות חייו של שהם, בין היתר בפרקליטות הצבאית (כפרקליט הצבאי הראשי ונשיא בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה, שומרון וחבל עזה) ובעולם המשפט, וציינה כי "אלה הכתלים וזו האם שעיצבו את אישיותו של אורי שהוא בעייני דוגמה ומופת למשרת ציבור משובח ומסור".
הנשיאה ניצלה את ההזדמנות כדי לחזור על מסר שהיא מנסה להעביר לציבור מאז ראשית כהונתה, והוא: שופטי העליון אינם אליטה, אינם "החברה מרחביה", אלא באים מרקעים שונים ומשקפים את הציבור בכללותו. "בהיותנו משרתי ציבור, אנו השופטים איננו שמים עצמנו במרכז העשייה השיפוטית. לכן על פי רוב סיפור החיים האישי של כל אחד מאתנו אינו חשוף לציבור. לעתים, אני מצרה על כך. נדמה לי שאילו הציבור היה נחשף מעט יותר לסיפורי החיים של כל שופטת ושופט במערכת, היה מגלה כי הפסיפס האנושי המרכיב את קהילת השופטים בישראל הוא פסיפס מרהיב המשקף נאמנה את הסיפור הישראלי כולו".
בנסיבות, התעכבה השופטת קצת יותר על קורות חייו של השופט שהם, ועל עובדת היותו אח שקול. "היום, לעת פרישה, במעמד המרגש והחגיגי הזה מצאתי לנכון לספר מעט על אורי האדם ועל אבני הדרך והחוויות שעיצבו אותו ואת דמותו כמשרת ציבור. נדמה לי שלא אחטא אם אומר כי אחד האירועים אשר קושרים אותך, אורי, באופן כואב אך אמיץ ובל-יינתק לסיפורה של הארץ הזו הוא האובדן של אחיך, חיים אשר נפל כחייל מילואים בשנת 1989 במהלך האינתיפאדה הראשונה בחאן-יונס.
"עד כמה הייתה לאירוע זה השפעה עליך כשופט ניתן ללמוד, אולי, מן הנימים הרגישים שאותם טווית ושזרת בפסק הדין שכתבת בעניינו של סמל ראשון אסף וקסמן ז"ל, שנהרג בשנת 2007 בתאונת אימונים, ושאותו בלי שתיאמנו הזכירה גם שרת המשפטים בדבריה".
שהם דחה את העתירה שהגישו הוריו של החייל שנהרג, על ההחלטה שלא להגיש ערעור על זיכוי אחד ממפקדיו והרשעה ברשלנות בלבד של אחרים, אך חיות ציינה בנאומה את הפניה האישית של שהם להוריו של החייל: "טרם חתימה חרגת מהאיפוק שכה מאפיין את כתיבתך ופנית להורים השכולים בנימה אישית ... וכך אמרת: 'מבינים אנו לליבם של העותרים שאיבדו את בנם בתאונה טרגית ומיותרת וכל מבוקשם שמשפחות אחרות לא ידעו את האובדן שהוא מנת חלקן. עתירות מסוגה של העתירה דנן הן מהקשות ביותר שבית משפט זה נאלץ להכריע בהם. בצר להן מגיעות משפחות החללים לבקש צדק לבניהן שנפלו, ולבנו נוטה להן, שמא נוכל להקל במעט על צערן. אך אנו מחויבים על פי הדין, ואין לנו רשות לפסוק אלא על-פיו'".
שהם: על שופט לעשות משפט צדק ללא חשש
אורי שהם עצמו נשא נאום ארוך ונרגש על תולדותיו ומסע חיו עד היום, כאשר בסופו התייחס גם לעובדה כי בחלק ניכר מעבודתו ספג איומים על חיו ונדרש לאבטחה, כי "על השופט לעשות משפט צדק ללא מורא וללא חשש מתגובות של גורמים מסוימים, ומבלי לפזול לדעת הקהל או לרצות ציבור זה או אחר. על השופט לפעול בהתאם לדין ולצו מצפונו, ושלא לחשוש מפני תוצאות פסיקתו למעמדו האישי והמקצועי. הדברים אינם קלים או פשוטים ליישום, אך עלינו כשופטים להבין כי העצמאות השיפוטית ועצמאות המחשבה הן הערובה לקיומה של מערכת שיפוטית ראויה, הוגנת וחסרת פניות".
שהם התייחס גם למעמדו, יוקרתו וסמכויותיו של בית המשפט העליון, על רקע הניסיונות החוזרים ונשנים לצמצם את כוחו, ואמר: "בית המשפט העליון בישראל זוכה ליוקרה ולמעמד גבוה ביותר ברחבי העולם, ולא בכדי - מכהנים בו שופטים משכמם ומעלה, ופסקי הדין היוצאים מתחת לידיהם הינם, רובם ככולם, פרי של מלאכת מחשבת. יש לשמור מכל משמר על עצמאותו של בית משפט זה, וכל ניסיון להצר את צעדיו ולהגביל את סמכויותיו, יוביל לכרסום במעמדו לחוסר אמון הולך וגובר בהכרעותיו".
עם זאת, שהם הוסיף כי אין בדבריו כדי לחסום ביקורת עניינית, חריפה ככל שתהיה, על פסיקה כזו או אחרת של בית המשפט, "אך הדברים צריכים להיעשות בשפה ראויה, בלתי מתלהמת וללא פגיעה אישית בשופט העומד מאחורי פסק הדין. ההתקפות הקשות והבלתי ענייניות על בית המשפט העליון אינן משרתות דבר, ואין בהן כדי להרתיע את השופטים מלעשות את מלאכתם נאמנה, והנני סבור כי יש להעדיף תמיד את דרך הדיאלוג וההתדברות בין כלל רשויות השלטון במדינה".