דורית סלינגר, הממונה על רשות ההון, בכנס "עושים שוק" / צילום: איל יצהר
משה כחלון. יום א', עמוד ראשון ב"ישראל היום": 122 דברים טובים (?) שבוצעו (?) על ידי (?) שר האוצר משה כחלון. אז למה הוא יורד בסקרים?
אבי גבאי. איתן ברושי. יום ב', הכוחנות המינית מלהיטה את המחנה הציוני. סוף סוף זרימת אנרגיה. מהשבוע, גם מי שלא ידעה וידע מי השניים יודעים ומתווכחים. גברים מתייצבים מאחורי האיתן, הנשים מאחורי הגבאי. האם יבקש/יקבל מימון מהמחנ"צ? יפנה למימון המונים? נשארו חסכונות מימי העושר ב"בזק"?
נפתלי בנט. יום ב', כותרות ראשיות: משרד החינוך מבטל את שיעורי הבית! מבטל? לא באמת. ממש לא. בקושי מגמגם, מקסימום ממליץ. שוב מתברר שאפילו נפתלי הגדול והחזק לא מעז להתעמת עם המורים, שמבחינתם שיעורי הבית הם מהות השיטה והכוח המאיים על תלמידים והורים.
איתן כבל. יום ג', דורית סלינגר, הממונה על רשות שוק ההון, מפרגנת לח"כ את משאת הנפש: הכותרות הכי מסעירות שהיו ל"וועדת החקירה הפרלמנטרית" מאז החלה לפטפט עצמה לדעת ולהימרח על פני חודשי השנים. 22.2.17 - הכנסת מחליטה להקים ועדת חקירה משותפת לכל המפלגות; 5.7.17 המליאה אישרה את ההקמה; 12.2.18 - "יוצאת לדרך"; 11.3.18 - ישיבת פתיחה; 31.8.18 - סלינגר, בטוחה בהתנהלותה, שלא כרגולטורים וענקי פיננסים אחרים, שמחה להופיע ראשונה. כשהגיעה בבוקר, ראתה את סידורי הישיבה והבינה שהיא עומדת לדין פומבי. אמרה תודה, שלום. "סלינגר נבהלה", חגג כבל בהודעה. "אם היא חושבת שהיא יכולה לשים עלינו פס היא טועה". האמת: זה כבל שטועה. היא, אחרי קדנציה מפוארת, מסיימת בסוף החודש. הוא, מרוצה ועטור כותרות, יוצא לפגרה ארוכה. אריק פינטו-הפועלים, רקפת רוסק עמינח-לאומי, לילך אשר טופילסקי-דיסקונט ואלדד פרשר-מזרחי, היכונו. השולחן העגול מחכה לכם, ובלי יועצים! נראה את איתן-"גבר, גבר"-כבל מושיב אותם על דוכן הנאשמים.
מדינת משטרה. בשישי בערב, אחרי 35 חודשי חקירה שנפתחה בספטמבר 2015, ממש במקרה מיד אחרי שהשר לביטחון פנים הודיע על כוונה למנותו למפכ"ל המשטרה, לאחר שבמשך חודשים ושנים מתחנן גל הירש לבוא לחקירה ולהביא מסמכים בכל עת שהשוטרים יסכימו - בישרו "מקורות מוסמכים" שתיק החקירה נגדו "צפוי להיסגר מחוסר ראיות". הודעה רשמית לא יצאה. ביום ד' בבוקר הודיעו "מקורות" שהחקירה עדיין נמשכת ו"גל עדיין חשוד בנושא אחד". אם זה לא חיסול ממוקד; אם זו לא פרשה של (עוד) התערבות גסה, כוחנית ואינטרסנטית שמחייבת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית; אם עכשיו לא ייקרא גל הירש לתפקיד המפכ"ל - אז זו מדינת משטרה לכל דבר ועניין. פחד.
"קריסת" הביטוח הלאומי הוקדמה ל-2022. במקום 2026 או 2045. כמה הערות על סדרת האיומים מבית חיים כ"ץ השר ומאיר שפיגלר המנכ"ל. "המוסד לביטוח לאומי" הוא כינוי מניפולטיבי קוסמטי. זה לא מוסד ולא חברת ביטוח. זהו משרד ממשלתי ביורוקרטי, אפור, לא יעיל, מנופח (כ-5,000 עובדי מטה וסניפים) ומדכא את מי שזקוק לו, בתוך משרד הרווחה. החוק מאפשר לו לקבל כסף ממעסיקים ומעובדים ולשלם איתו קצבאות, שנקבעו על ידי הממשלה והכנסת. יתרת הכסף מונחת לכאורה ב"קרן הביטוח הלאומי", אבל משם היא זורמת אוטומטית כ"חוב" לקופת המדינה, למימון החיים השוטפים (כדי לגייס פחות חוב, שכן גם ככה המדינה משלמת 40 מיליארד שקל ריבית על חובות בשנה). אלא שהחברים רוצים שכל החוב הנצבר הזה, כספי הציבור, מאות מיליארדי שקלים - יחזור אליהם, יהיה תחת שליטתם, והם, ובראשם הפיננסיירים כ"ץ ושפיגל, ו-59 חברי מועצת הביטוח הלאומי (שבקרוב אולי יירד מספרם ל-19) ינהלו וישקיעו אותו. רק קודם, כ"ץ ושפיגלר, אולי תסדירו מענה בזמן סביר לפניות אליכם בטלפונים? במוקד ארצי 6050* ועוד 9 מוקדים אחרים שמייבשים את החיים.
אלון חסן מונה ליו"ר ארגון עובדי הנמלים ועובדי הדרום בהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), התאומה הפחות-מפותחת (כ-110,000 חברים) של ההסתדרות הכללית (כ-550,000). ככה, לאט-לאט, מתחילה הנקמה המתוקה של האיש שיצא זכאי בהסתדרות הכללית בכלל ובאבי ניסנקורן בפרט (תזכורת מהעבר: הע"ל הוקמה ב-1934 במטרה להגן על זכויות ורווחת העובדים על בסיס עקרונות שהגדיר זאב ז'בוטינסקי בתורתו החברתית. ההחלטה על ההקמה הייתה אחרי אירועי בית החרושת פרומין לעוגיות ולביסקוויטים בגבעת שאול בירושלים. אז התקבלה לעבודה בבית החרושת פועלת המזוהה כפעילת בית"ר. בתגובה הכריזה ההסתדרות הכללית, שקמה ב-1920, על השבתת המפעל. באוקטובר 1932 נחתם הסכם בין משפחת פרומין לארגון עובדי הצה"ר ובית"ר שבו הוסכם כי 20 מחבריהם "ישברו" את שביתת ההסתדרות הכללית וייכנסו לעבוד במקום השובתים - בתמורה להתחייבות פרומין להמשיך להעסיק לפחות עשרה מהם גם לאחר תום השביתה. שבירת השביתה הסעירה את היישוב ופרץ אירוע אלים בין פעילי מפא"י השובתים לפועלים הרוויזיוניסטים שהועסקו במקומם).
שריפות הטרור בעוטף ישראל, בגבול רצועת עזה, ממשיכות. עשרות ביום. כל יום. סכנת חיים. אין חיים. אבל זה מזמן לא בכותרות. הן מעניינות רק את התושבים. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן בקושי מדברים על זה.
הגה, אקדח, סכין. מי שנכנס למכונית ונוהג שתוי או מסומם - כמוהו כמי שיוצא מהבית עם סכין ואקדח כדי לרצוח, להרוג. דין אחד לכולם. אחרת עוד ועוד דם קורבנות יישפך בכבישים.