פרופ' טליה מירון שץ / צילום: אוריה תדמור
איך נראית הרפואה המקוונת מנקודת מבטו של הצרכן? הכנס השנתי השני של החוג למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, שכותרתו "קבלת החלטות רפואיות", עסק בדיוק בנושא הזה.
"התקשורת מעבירה לחולים מסר של העצמה לגבי קבלת החלטות בריאות, שהוא לא תמיד הוגן עבור חולים ורופאים", אומרת טליה מירון שץ, ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית ויו"ר הכנס. "לא תמיד אנחנו מצליחים לקבל החלטות על בסיס המידע הדיגיטלי הזמין לנו. לפעמים המידע לא מספיק. לפעמים ההחלטות לא יכולות להתבסס על מידע בלבד ודורשות התייחסות לצו מוסרי או העדפה אישית. לפעמים קבלת החלטה נכונה דורשת גם מוטיבציה חזקה או שינוי אישיותי, שקשה למטופל לבצע בעצמו".
לדברי מירון שץ, בשנת 2017 היה ניתן להוריד מחנות האפליקציות של גוגל 318 אפליקציות לניהול הבריאות. התחומים המובילים: סוכרת ומניעת סוכרת, אסתמה, COPD ושיקום לבבי. "בהדרגה מצטבר גם המידע המחקרי המראה שהאפליקציות הללו אכן עוזרות לבריאות, אולם בעוד שהעבודות האופטימיות מעריכות כי ניתן לחסוך 7 מיליארד דולר באמצעות אפליקציות רפואיות לצרכן, הן על ידי חיסכון בזמן של גורם מקצועי, הן על ידי שיפור הנגישות למידע רפואי והן על ידי תמיכה בתהליכים הדורשים שינוי התנהגותי, בפועל אנחנו עוד רחוקים מכך".
מדוע? "המשתמש הממוצע בשירותי בריאות דיגיטלית הוא גבר בן 35. האם זה הפרופיל של החולה המורכב שאנחנו רוצים לעזור לו? לא בדיוק. 35% מהאפליקציות תומכות בספורט ומיועדות למי שממילא עושה ספורט. רק 2% מהאפליקציות מחוברות גם למערכת שבקצה שלה יושב רופא.
"כאשר שאלנו חולי סוכרת מבוגרים אם הם רוצים גלוקומטר שיהיה מחובר ישירות לטלפון ויתריע אצל החולה, הרופא ובן משפחה כאשר יש בעיה, הם אמרו, 'אני רוצה, אבל אולי הרופא שלי לא ירצה? אין לו איך להתחבר לזה ואין לו מתי". החולים הללו לא בהכרח טועים. "המחסום של רתימת הרופא הוא קריטי. בלעדיו, אנחנו מציעים לחולה פתרון שהוא קצת אשליה. הוא לא הפתרון המלא".
מירון שץ מוסיפה שאנשי פיתוח אפליקציות חושבים מנקודת מבט של לקוח צעיר. "כאשר נתנו לחולים בני 70 ומעלה שאינם משתמשים בסמארטפון באופן יומיומי מכשיר שהייתה בו רק אפליקציה אחת (תזכורת לנטילת תרופות), ועליו הודבקה מדבקה שמדגימה את השימוש, וכבר מראש תוכנתו שמות התרופות ומועדי הנטילה לתוך המערכת - הם ממש התלהבו מזה. ההיענות שלהם השתפרה מאוד, עד כדי תועלת קלינית. לחץ הדם שלהם ירד".
גם בפנייה לקהל צעיר צריך להביא בחשבון עם מי משוחחים. "כאשר חיברנו בני נוער לאפליקציית ניהול סוכרת, הבנו שאנחנו צריכים גם לתווך את המידע באופן רגשי. לדוגמה, 'הייתה לך עליה חדה ברמת הסוכר. אם תמשיך כך, בעוד יומיים יהיה לך אירוע שידרוש טיפול. מה לדעתך הוביל לאירוע? תרצה לנסות לבנות תוכנית טובה יותר למחר?' הרופא אפילו לא בתמונה, אבל החולה בתמונה".
לדברי מירון שץ, אפליקציות לשינוי התנהגות חייבות להכיל שלושה רכיבים: מוטיבציה (להזכיר למטופל מדוע חשוב לו להתנהג בהתאם להוראות), פעולה (הגדרת ההתנהגות הנכונה במדויק ותיעוד שלה) וחיזוק (תמיכה במטופל אם הוא בדרך הנכונה והתראה אם אינו בדרך הנכונה). אלא שרק כ-2% מכלל האפליקציות מכילות את המרכיבים הללו.
אסתר בריינין, סוציולוגית טכנולוגיה מהמרכז האקדמי רופין, סיפרה כי "22% מהמטופלים מקבלים ברשתות חברתיות מידע שמשפיע על החלטה רפואית. לדברי בריינין, ההחלטה לאיזה מידע להאמין מתקבלת לפי מספר הממליצים על אותו פתרון, התפקיד הרשמי וההכשרה של הממליץ, ההתרשמות האישית מהממליץ וההתרשמות ממניעי הממליץ. כך, רופאים מקבלים ניקוד גבוה על ידע אך הם גם נתפסים כאינטרסנטים.
פרופ' יסמין קלקשטיין מאוניברסיטת מאונט סיינט מצרי במרילנד, שחקרה שימוש באינטרנט על ידי נשים בהיריון, אמרה שיותר מ-80% מהנשים דיווחו שהן אכן קיבלו החלטות על בסיס מידע ברשת. הן חיפשו את המידע בעיקר ברשתות החברתיות כי "מערכת הבריאות לא הייתה נגישה להן לתשובה מיידית, לתחושתן. לאחר שקיבלו תשובה ברשת הן הרגישו שהן לא לבד, במיוחד אם ההיריון היה לא רגיל". החיסרון הוא שהמידע עלול לא להיות נכון ואף מסוכן. עם זאת, מתברר שככל שנשים מחפשות יותר מידע ברשתות חברתיות, כך הן גם רוצות מידע ממערכת הבריאות. הדברים לא באים זה על חשבון זה.