עו"ד יעקב דוידוביץ' / צילום: איל יצהר
בשעה שהיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד כי הוא מתנגד להסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט בפרשת התביעה הייצוגית בעניין תרופת האלטרוקסין - התנהלה ברקע בחודשים האחרונים מלחמה צדדית בין עורכי הדין המייצגים את התובעים הייצוגיים בפרשה על הנתח שלהם בשכר-הטרחה הצפוי בתיק. לפי הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים ושלו מתנגד היועמ"ש, שכר-הטרחה לעורכי הדין המייצגים, אמור לעמוד על סך של 6 מיליון שקל.
אם הפרשה תסתיים בסוף בפסק דין או בהסדר פשרה משופר, לאור ההתנגדות לפשרה הנוכחית, ייתכן שהנתח של עורכי הדין עוד יעלה. אבל זה עלול לקחת עוד שנים ארוכות. היום, בכל מקרה, מדובר בחלוקת עור הדב לפני שניצוד.
ראשיתה של הפרשה ב-2011 , כאשר לבית המשפט המחוזי הוגש מספר רב של בקשות לנהל (לאשר) תביעה ייצוגית נגד חברת פריגו, בעלת הרישום והמפיצה של האלטרוקסין, שבמסגרתן נטען כי החברה שינתה את מרכיב התרופה לטיפול בבלוטת התריס, בלי לדווח על כך כנדרש לחולים. לפי הנטען, החברה וקופות החולים, מכבי וכללית, הפרו את חובת הגילוי והטעו את הצרכנים.
ביוני 2012 החליטו הצדדים בחמש מתוך שלל התביעות שהוגשו ל"אחד כוחות" לתביעת מיליארדים אחת. במסגרת הסכם שנחתם בין עורכי הדין בתיקים השונים - עורכי הדין יחיאל (יוחי) גבע, יעקב דוידוביץ', איתן פלג, אסף נוי, דוד אור-חן, עובדיה כהן וארנון גרפי - ביקשו כל עורכי הדין ליצור הסדר שייטיב לכאורה עם כולם עם איחוד הבקשות הייצוגיות, ולא יחסיר מאף אחד מהם שכר-טרחה בתום ההליך. בהסכם נקבע כי דוידוביץ' יהיה "עורך דין מוביל" בייצוגית, וכי חלוקת שכר-הטרחה תהיה כך שעו"ד דוידוביץ' יקבל 24% ממנו, וכל אחד מהאחרים יקבל 19%. סוכם כי דוידוביץ' יוביל וינהל את התביעה בשם כולם.
התביעה המאוחדת עמדה על סך של כ-4.5 מיליארד שקל, וזכתה לאהדת בית המשפט, כאשר השופט, פרופ' עופר גרוסקופף, אישר לנהל אותה כייצוגית בעילה של הטעיה צרכנית נגד פריגו. עם זאת, נקבע כי אין לאשר את ניהול התביעה נגד קופות החולים, מכבי וכללית.
"מחנה גבע" מול "מחנה דוידוביץ'"
הפרשה התגלגלה עד לבית המשפט העליון ולאחר שבקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי נמחקה, פרשת האלטרוקסין מצאה את דרכה לגישור ולהסדר הפשרה, שבמסגרתו התחייבה החברה לפיצוי המטופלים ולמתן תרומה. עוד הוסכם כי עורכי הדין המייצגים יקבלו שכר-טרחה של 6 מיליון שקל. ההסדר נותר פתוח עד היום, אבל בינתיים פרצה "מלחמה" צדדית בין עורכי הדין על הנתח משכר-הטרחה העתידי שיקבל כל אחד מהם. זאת, לאחר שעו"ד גבע טען כי חלק מהקולגות שלו בתיק מנסים לנשל אותו מאחוזי שכר-הטרחה שלהם הוא זכאי.
בלב המחלוקת על שכר-הטרחה שהגיעה לבית משפט השלום בחיפה, עומד ההסכם לשיתוף פעולה בין עורכי הדין המתפרש על-פני חצי עמוד בלבד ומכיל שישה סעיפים קצרים. הרקע למחלוקת הוא העובדה כי עו"ד גבע, הלכה למעשה, לא עשה מאומה (להבדיל מהאחרים) מאז כריתת ההסכם, בכל הנוגע לניהול הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובהמשך בכל הנוגע להליך התובענה הייצוגית. כל יתר
עורכי הדין נטלו חלק כזה או אחר בהליך. גבע תבע את חבריו - דוידוביץ', פלג, נוי, אור-חן, כהן וגרפי - בטענה כי לפי ההסכם ביניהם, אין כלל רלוונטיות לשאלה מהי תרומתו של כל אחד מהם לניהול התיק ואין לה כל השפעה על שכר-הטרחה שיקבל כל מייצג.
השאלה המרכזית שבה דן שופט בית משפט השלום בחיפה, אמיר סלאמה, הייתה אם תנאי לקבלת אחוז משכר-הטרחה, כפי שנקבע בהסכם, הוא השקעת עבודה או שמא הזכאות לשכר-הטרחה אינה תלויה בהשקעת עבודה כלשהי. בשבוע שעבר קיבל בית משפט השלום בחיפה קיבל את טענתו של גבע וקבע כי הוא אכן זכאי לנתח שלו משכר-הטרחה העתידי שיועבר לעורכי הדין. בתוך כך, נחשף טפח מאחורי הקלעים של מלחמות עורכי הדין בתחום התובענות הייצוגיות - מלחמות שאינן ייצוגיות כלל, וכוללות חילופי האשמות, ניסיונות להתנער מהסכמים והתפצלות ל"מחנות".
כבר בראשית הדיון בתיק התברר כי עורכי הדין בתיק נחלקים לשני מחנות: "מחנה גבע" ו"מחנה דוידוביץ'". עו"ד גבע ביחד עם שניים מעורכי הדין שתבע, אך הצטרפו לעמדתו - אור-חן וכהן - סברו כי הזכאות לשכר-טרחה בתיק אינה תלויה כלל בהשקעת עבודה, למעט כאשר מדובר בעו"ד דוידוביץ', שהוגדר מלכתחילה כעורך הדין המוביל בתיק.
מנגד עורכי הדין דוידוביץ', פלג ונוי עמדו על כך שתנאי לזכאות לשכר-טרחה הוא השקעת עבודה בניהול התובענה. לשיטתם, תנאי זה היווה חלק בלתי נפרד מההסכם, שלפיו פעלו כל עורכי הדין, למעט עו"ד גבע. נתבע נוסף בתיק, עו"ד גרפי, שהצטרף לתיק בהסכם מאוחר יותר, לא הביע כל עמדה בהליך ואף לא נטל בו חלק.
בלב סכסוך עורכי הדין עמד ההסכם ביניהם, שנחתם ביוני 2012, ושבמסגרתו נקבע בשישה סעיפים פשוטים מנגנון ניהול תביעת המיליונים בפשרת האלטרוקסין. המנגנון קבע חלוקת שכר-טרחה של 24% לעורך הדין המוביל, ו-19% לעורכי הדין האחרים.
בהמשך נכרתו עוד שני הסכמים, שהשפיעו על חלוקת שכר-הטרחה: הסכם אחד נכרת עם עו"ד גרפי שהצטרף מאוחר יותר, ובו נקבע כי גרפי יהיה זכאי ל-5%, ובהתאמה חלקו של עו"ד דוידוביץ' פחת ל-23%, וחלקם של ארבעת הצדדים הנוספים להסכם המקורי פוחת ל-18%; הסכם שני, נכרת עם עו"ד שלא היה צד לסכסוך שכר-הטרחה כלל, והיה זכאי ל-2% מחלקה של קבוצת חמשת התיקים שהתאחדה בהסכם הראשון (קרי, 2% מ-95%).
סעד הצהרתי מבית משפט השלום
בית משפט השלום קבע כי להסכם בין עורכי הדין היו שתי תכליות עיקריות: האחת, יצירת "קואליציה" שתאפשר את כריכת הבקשות לניהול הייצוגית יחדיו, באופן שיבטיח לכל אחד מעורכי הדין שהגישו את הבקשות נתח בעוגת שכר-הטרחה; והשנייה, קביעה בעניין זהות עורך=הדין שיוביל את הבקשות המשותפות.
על רקע שתי תכליות אלה, דחה השופט סלאמה את עמדת מחנה דוידוביץ' כי שכר-הטרחה שנקבע בהסכם היה תלוי בהשקעת עבודה בתיק. השופט סלאמה קבע כי השקעת עבודה בתיק לא הייתה תנאי לזכאות לשיעור שכר-הטרחה שעליו סוכם, ולכן עו"ד גבע זכאי לחלקו בשכר-הטרחה, גם אם לא עשה דבר. השופט אמנם הביע תמיהה על כך שגבע לא בחר להשתתף בהליך בצורה זו או אחרת, גם אם לא היה מחויב לכך מבחינה חוזית, אך הבהיר כי אין בכך בכדי לנשל אותו מהשכר המגיע לו.
בית המשפט העניק סעד הצהרתי, שלפיו במערכת במערכת היחסים שבין עו"ד גבע לשאר עורכי הדין בתיק, זכאי גבע ל-18% משכר-הטרחה שנפסק בעבר או שייפסק בעתיד. עוד פסק השופט לטובת גבע שכר-טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל, שהושתו רק על עורכי הדין מ"מחנה דוידוביץ'" שהכחישו את זכותו של גבע לקבל את חלקו בשכר-הטרחה - היינו עורכי הדין דוידוביץ, פלג ונוי.
פרשת האלטרוקסין: שינוי בהרכב התרופה הוביל לתופעות לוואי אצל חולים
למעלה מרבע מיליון חולים הסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס טופלו במשך שנים באמצעות תרופת האלטרוקסין. באוקטובר 2011 פרצה לתודעה הציבורית הפרשה הציבורית-רפואית החמורה הנוגעת לאלטרוקסין, עם הפרסום בתקשורת על כך שחברת פריגו ישראל המשווקת את התרופה, שינתה את הרכבה מבלי לעדכן את החולים.
התברר כי ב-2011 החל שיווק של הפורמולציה החדשה של התרופה, וזאת לאחר ששונה ההרכב של הרכיב הבלתי-פעיל באלטרוקסין, באישור משרד הבריאות. במהלך החודשים שלאחר השינוי החלו להצטבר דיווחים כי ישנם מטופלים המושפעים מהשינוי בפורמולציה, וחשים בתופעות לוואי, ובהן גם תופעות לוואי האופייניות ל"יציאה מאיזון".
בעקבות המידע שהצטבר ניתנו הנחיות על-ידי משרד הבריאות והוקם צוות במשרד שמצא כי "יש קשר נסיבתי ברור בין הכנסת הפורמולציה החדשה לשוק במדינת ישראל לבין התגברות הדיווחים על תופעות לוואי", וכי נפלו פגמים שונים בהתנהלותן של חברות התרופות וקופות החולים.
מנדלבליט: פשרה חולה ולא סבירה
"סכום הפיצוי אינו משקף נכונה את הנזק שעל פריגו לשלם, ולכן אינו משמש גורם מרתיע", ו"הסדר הפשרה נעדר הכוונת התנהגות הפועלים בשוק התרופות בפרט והטכנולוגיות הרפואיות בכלל בעתיד". כך סבור היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אשר הודיע אתמול לבית המשפט המחוזי-מרכז על התנגדותו להסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט ב"פרשת האלטרוקסין".
בלב ההתנגדות עומדת העובדה כי הסדר הפשרה אינו כולל פיצוי ראוי לניזוקים, ואינו מעביר כל מסר שיוביל לשינוי התנהגות הגורמים הפועלים בשוק התרופות בעתיד. היועמ"ש כותב בעמדתו כי "במישור ההרתעתי תועלתו מוגבלת, אם בכלל, שכן אין בו כדי לספק תמריצים להתנהלות ראויה של השחקנים בשוק התרופות בעתיד".
לטענת היועמ"ש, באמצעות עו"ד קרן אביסרור מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), "מדובר בהסדר פשרה הקובע פיצוי לחברי הקבוצה בשיעור המהווה כ-1% בלבד מהסכום של התובענה אשר על-פי החלטת בית המשפט אושרה לניהול כתובענה ייצוגית", שהוא 'פער עצום ובלתי סביר'".
באשר לפן ההרתעתי מציין היועמ"ש כי חברת פריגו עצמה משווקת בישראל תכשירים נוספים מלבד האלטרוקסין, וכי עיני חברות תרופות רבות - בארץ ובעולם - נשואות להסדר פשרה זה, ובכלל לגורלה של התובענה. "נדרשת הפנמה והרתעה במיוחד ביחס למי ש'אחראי כלפי הציבור הישראלי לבטיחות מוצרים המיובאים לארץ, הוא הגורם המייבא ומשווק את המוצרים בישראל'".
לדברי היועמ"ש, הדברים משמעותיים עוד יותר בנוגע לחברת פריגו, "אשר התנהלותה חרגה מהמצופה מגורם המייבא ומשווק תרופה בישראל, ומהסטנדרט שראוי שחברת תרופות תעמוד בו".
היועמ"ש מוסיף עוד כי הסדר הפשרה כולל הקמת מנגנון מסורבל, ומכביד על חברי הקבוצה, עד כדי שהוא מסכל את האפשרות לקבלת פיצוי; שכן לפי הסדר הפשרה, כל חבר קבוצה, לשם קבלת פיצוי כלשהו, אם בכלל, נדרש הלכה למעשה לנהל מעין תביעה פרטנית מייגעת ויקרה.
דוידוביץ' נגד גבע: כשמדובר בכסף גדול - אין קולגות
המאבק על שכר-הטרחה ב"פרשת האלטרוקסין" חשף את הפן הפחות קולגיאלי של עורכי הדין המייצגים תובעים ייצוגיים. עורכי הדין מסרו לבית המשפט גרסאות סותרות בנוגע לחלק מן העובדות שהיו במחלוקת, וכן לא הרבו ב"מחמאות" לקולגות שלהם. כך למשל, הציגו עורכי הדין גרסאות סותרות גם לגבי מה סוכם או לא סוכם ביניהם, ביחס לרכיב "השקעת עבודה".
בעוד "מחנה דוידוביץ'" התעקש כי הוסכם על עבודה משותפת, מהמחנה השני נטען כי זה כלל לא דובר או הותנה; וכן בנוגע לציפיות של דוידוביץ' מעו"ד גבע ספציפית, ציין השופט כי בזמן כריתת ההסכם עו"ד דוידוביץ' לא תלה בו תקוות ואך ראה בו "סרח עודף".
עוד נחשפו במשפט חילופי מיילים קשים בין עו"ד דוידוביץ' לעו"ד גבע, שבמסגרתם עלתה סוגיית חוסר המעש של גבע; וכן שדוידוביץ' הבהיר לגבע כי הוא אינו שותף לתיק זה, וכי אין לו כל זכאות לכספים. המייל הזה הוביל לחילופי מיילים בין כל הצדדים, ובהם נחשפה המחלוקת במלוא עוזה, כאשר עו"ד דוידוביץ' מבהיר לגבע כי הוא אינו זכאי למאומה, וכאשר חלק מחברי הקבוצה, לרבות עו"ד אור חן, חולקים על עמדה זו.
בתחילת שנת 2015, ערב קבלת החלטת האישור לתביעה הייצוגית על-ידי בית המשפט, הסיר דוידוביץ' סופית את הכפפות, והודיע לגבע, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שהוא אינו זכאי למאומה. גבע לא ויתר, עד שהגיע אל פתחו של בית משפט השלום בחיפה.