אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר"
"למה הוועדה מצפה לכך שעשיית אותו דבר תוביל לתוצאות שונות?" השאלה הרטורית הזו הייתה תגובתנו הראשונה לפרסום המלצות-הביניים של הוועדה הבין-משרדית למדיניות הגז הטבעי.
הוועדה מתארת איך ציפתה לכך ש"יהיו חיפוש ופיתוח משמעותיים" בחמש השנים שחלפו מהחלטת הממשלה הקודמת ביוני 2013. אולם אפילו באר אחת לא נקדחה, לעומת 19 שנקדחו בחמש השנים שקדמו ל-2013. הוועדה גם קובעת ש"אפילו הרישיונות שניתנו לחברות, לא נקדחו". בנוסף, אין חברות אנרגיה חדשות המתכננות קידוחי חיפוש בישראל.
הוועדה שניתחה את המצב במשק הסיקה, שללא ביקוש מספיק לא יהיו חיפושים נוספים. החובה לחבר מאגרי גז חדשים לשוק בנוסף ל-1,000 bcm שיחוברו לישראל ב-2021, כשהצריכה היא כ-11 bcm בשנה, "תפחית התעניינות והשקעות חדשות של המשקיעים באקספלורציה ופיתוח של מאגרים חדשים, ותפגע בתחרות בסקטור". הוועדה בחנה מדינות עם מאפיינים דומים לישראל, והסיקה ש"המדינות החליטו לא להגביל את יכולת בעלי חוזי החכירה לייצא גז; יצוא נחוץ להשגת ביטחון לאספקה לשוק הישראלי".
ולמרות זאת, ההמלצה שהמליצו הפוכה.
מקריאת ההקדמה בלבד, ולא הדוח המלא, ניתן להסיק שכותבי הדוח המליצו שגילויים חדשים בשנים הקרובות יהיו ללא מגבלות של מינימום אספקה וחיבור לשוק המקומי; ושהממשלה תתמוך בהעלאת צריכת הגז בארץ וברחבת התשתית הנחוצה לכך.
אולם המלצת הוועדה היא שכל שדה גז מעל 50 bcm מחויב להתחבר לשוק המקומי, ושדה בהיקף העולה על 25 bcm מחויב בשמירת גז לשוק המקומי, והמשמעות היא - השקעה עודפת של מיליארדי שקלים שפוגעת בכלכליות ההשקעה.
השוק המקומי - הדוח מפרט את היקף הגז הזמין לישראל על בסיס שעתי, וקובע שהאספקה תהיה הדוקה ב-2033(!). ראשית, דרושות רק 3-4 שנים לפתח שדה חדש או להרחיב שדה קיים. הדוח מחשב בחסר את נפח הגז השעתי שיהיה זמין ב-2021 (תמר, לוויתן, כריש, גט"ן), ובחסר גדול את נפח הגז הזמין באחסון קצר-מועד, בצינור (linepack) שמספק פתרון למחסור שעתי/יומי שעשוי להתרחש. הוועדה ממליצה לאמץ, בחמש השנים הבאות, מגבלות שאינן מבוססות מבחינה טכנית, ולא רלבנטיות למצב השוק בעוד 15 שנים.
תחזית הצריכה - בדיון על צד הביקוש במשוואה, התרחיש העיקרי שהוועדה בחרה הוא שהביקוש בישראל ב-2025 יהיה רק 14.1 bcm. שמונת התרחישים שמוזכרים בדוח הם נמוכים מהתחזיות של המגזר העסקי, מה שמאותת שהממשלה רואה את הדברים אחרת.
לשמרנותה פגיעה כפולה.
תחזית שתגשים את עצמה: לא תיבנה תשתית צנרת מתאימה ולא ניתן יהיה לספק ביקוש גדול יותר.
משדרת שאין מחויבות ליישם את המדיניות לצמצום השימוש בפחם, הסבת תחבורה לגז ולחשמל שמיוצר בגז.
שוק היצוא: הדוח מציין ש"עדיף לעודד יצוא של גז בעשור הבא, כשהביקוש לגז בארץ יהיה נמוך יחסית", אבל אינו מספק תמריצים וסיוע לכך.
לדעתנו, להשגת תוצאות משופרות - נחוצה מדיניות חדשה!
אחרי כישלון מכרז הרישיונות ב-2017, הודיע משרד האנרגיה שיפיק לקחים. הדוח מציין מדינות שכנות שבהן מתבצעים קידוחים (לבנון הצליחה למשוך ענקיות כמו טוטאל, Eni ונובאטק. למרות הכישלון לעידוד חיפושים ואף שהוועדה מכירה בצורך לקדם פיתוח, היא אינה מאמצת את הצעד המתבקש - הצעת מדיניות שונה להשגת תוצאה אחרת.
במקום זאת, נעשו שינויים שוליים בתנאים הנדרשים (שדות חדשים ישמרו קצת יותר bcm לשוק המקומי), והשארת המגבלות שהוטלו (התחייבויות להקמת תשתית חיבור לשוק המקומי שמוצף בגז, ואישור הממונה על הנפט על מאפייני חוזי יצוא).
נקווה שהדוח הסופי והחלטת הממשלה ישקפו את השינויים המתבקשים ליישום: המדיניות צריכה לטפח ביקוש בשוק המקומי, לעודד בניית תשתיות, להסיר מגבלות על יצוא מתגליות חדשות, ולהתגבר על בעיות גיאופוליטיות.
לפי ההגבלות המוצעות בדוח-הביניים, ותחזית הביקוש הפסימית לגז שבו, נראה שמסקנות הוועדה אינן תומכות בהקמת תשתית ופיתוח שוק הגז המקומי, יגבילו את היצוא ואין עידוד לחיפושים חדשים.
■ הכותבים הם מומחים בתחום ענף הגז והנפט ויועצים לחברות האנרגיה בישראל. כהן היא גם מרצה בטכניון.