פרץ וינקלר / צילום: פרטי
האם יש להכיר בהמצאת כתב תביעה שבוצעה בדרך של תחבולה, כשזה נעטף יחד עם חבילת שוקולד שהונחה בחדר המלון של האדם שאותו ביקשו לתבוע בזמן ששהה בביקור בארץ? בסוגיה המעניינת והחריגה הזאת דנה לאחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יעל בלכר.
השופטת קבעה כי דרך פתלתלה כזו של מסירת כתב תביעה בתוך חפיסת שוקולד לא מהווה מסירה כדין של כתב תביעה משפטי. "לא ניתן לראות במסירה של כתב תביעה שנעטף יחד עם חבילת שוקולד, כמסירה כדין. מסירה משפטית תתבצע כמסירה משפטית ולא בתחפושת; באופן ברור ומודע המעמיד את המקבל על כך שנמסרו לו כתבי בית דין; ותוך שיומצא אישור מסירה כדין". פסקה בלכר.
רישום מניות בשתי חברות
הדיון החריג התקיים במסגרת סכסוך שמתנהל בין פרץ וינקלר, מי שהיה סמנכ"ל הכספים של איל ההון המנוח סמי שמעון ובכיר בקבוצת החברות של שמעון, לבין אלמנתו ובתו של שמעון, אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, ולבין עורך הדין השווייצרי פיליפ ארמנד גרומבך, שהיה דירקטור בחברות של שמעון.
וינקלר הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי, שבמסגרתו ייקבע כי באמצעות חברת "ארזל פיננס קורפ" הוא הבעלים של מניות בשתי חברות זרות שהיו בבעלות שמעון, "פלסידו", ו"איינסבורי", המאוגדות באיי הבתולה הבריטיים. באמצעות עו"ד יוסף בנקל, מבקש וינקלר לכפות על אלמנתו של שמעון ועל בתו וכן על גרומבך לפעול לרישום המניות בהתאם; או לחלופין להורות על מינוי כונס נכסים לצורך ביצוע הרישום. וינלקר גם הגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום - כדי לשגר את כתב התביעה לגרומבך שבשווייץ.
לטענת וינקלר בתביעה ובבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, טרם פטירתו של שמעון, הוא העניק לו 1% ממניותיו ב"איינסבורי" ו-12.5% ממניות "פלסידו". וינקלר מוסיף וטוען כי גרומבך שכיהן במועד הרלוונטי כדירקטור בחברות, הצהיר בפניו כי שמעון המנוח נתן לו הוראות להעברת המניות במסגרת פגישה שהתקיימה בישראל.
גרומבך מצדו הגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה של כתב התביעה אליו. לטענתו, לא התקיימו התנאים המצטברים למתן היתר המצאה וממילא ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה זו. טענתו הבסיסית של גרומבך היא להעדר עילה ולהיעדר יריבות. לטענתו, ככל שהוא נתן ייעוץ לוינקלר, הרי שהדבר נעשה בעת שוינקלר שימש בתפקידו בקבוצת יכין-חקל, לפני פטירתו של שמעון, ולכן בין הצדדים כלל לא התקיימו יחסי עורך דין-לקוח. בנוסף טען גרומבך כי לא נקשר ביניהם כל הסכם או חוזה ולא הוצג כזה. עוד ציין עורך הדין השווייצרי כי כעת הוא כלל איננו דירקטור באותן חברות, כך שגם אין לו כל יכולת לאכוף את ביצוע פסק הדין, גם אם יינתן פסק דין כמבוקש.
פגישה בלובי של מלון המלך דוד
עד כאן ליבת הסכסוך, אך בהליך הנוכחי נדרש בית המשפט לדון בשאלה אם כתב התביעה שאותו וינקלר מסר לדבריו לגרומבך, בכלל נמסר כדין. לדברי וינקלר, מעשה שהיה כך היה: בערבו של ה-10 באוגוסט 2017 נתקל וינקלר בגרומבך, ששהה באותה עת בירושלים עם בני משפחתו. וינקלר טען כי גרומבך סיפר לו כי הוא שוהה במלון המלך דוד לרגל חתונה משפחתית. למחרת, וינקלר ורעייתו הגיעו בשעות הצהריים המוקדמות למלון עם עותק של כתב התביעה.
בלובי נתקלו וינלקר ורעייתו בגרומבך, שהיה עם רעייתו ועם הוריה. לדברי וינקלר, הם שוחחו מספר דקות בעניינים שונים, ולאחר מכן הוא אמר לגרומבך שהוא מבקש למסור לו את כתב התביעה. רעייתו של וינקלר הגישה לגרומבך עותק מכתב התביעה יחד עם חבילת שוקולד עבור רעייתו.
אולם לדברי וינקלר, גרומבך סרב לקבל את כתב התביעה, הותירו על שולחן בלובי ועזב את המקום. לאחר מכן וינקלר נטל את כתב התביעה יחד עם השוקולד ומסר אותו לידי שוער בית המלון, בשם טל רוזנר, שאישר בחתימתו שקיבל את כתב התביעה (ואת השוקולד) עבור גרומבך, והצהיר כי הוא יעביר אותם לגרומבך באופן אישי.
לדברי וינקלר, לאחר מכן, בשעות אחר-הצהריים פנה עו"ד ברץ בשם גרומבך בהודעת דוא"ל לפרקליטו, עו"ד בנקל. וינקלר טען כי מהתכתובת בין פרקליטי הצדדים עולה כי כתב התביעה (יחד עם חבילת השוקולד) שהושארו אצל שוער המלון, נמסרו לגרומבך, אך זה סירב לקבלם.
וינקלר טען כי יש לקבוע כי באופן הזה בוצעה מסירה כדין של התביעה לידי גרומבך בעצמו. עוד ציין וינקלר כי מהתכתובת ניתן לקבוע כי עו"ד ברץ שימש כבא-כוחו של גרומבך ללא כל סייג, וכי ייצוגו אינו מוגבל אך לסוגיית ההמצאה של כתב התביעה. זאת, לדבריו, מאחר שעו"ד ברץ הלין על "ביקור כפוי" של וינקלר במלון ועל פגיעה כביכול בפרטיות של גרומבך ושל רעייתו.
גרומבך טען מנגד, באמצעות עו"ד קרין וישינסקי, כי כתב התביעה לא נמסר לו כדין. לדבריו, רעייתו סירבה לקבל את חבילת השוקולד, תוך שהוא ציין כי היא אינה מעוניינת במתנות ממי שתובע אותו. לטענתו, וינקלר גם לא אמר לו שהוא מבקש למסור לו את כתב התביעה, והוא ורעייתו לא סירבו לקבל ממנו או מרעייתו את כתב התביעה או כל מסמך אחר.
גרומבך סיפר כי כשחזר באותו היום לחדרו, הוא גילה שהונחה בו חבילה עטופה. בשל גודלה של החבילה ונוכח אירועי הבוקר, ברור היה לגרומבך שמדובר בחבילת השוקולד שאותה ניסתה רעיית וינקלר למסור לרעייתו. בנסיבות אלה גרומבך לא טרח לפתוח את החבילה, התקשר לדלפק הקבלה במלון וביקש כי תוחזר כפי שהיא לידי שולחה. גרומבך מציין כי היה נסער מהמעקב אחריו ומהניסיון לצלם אותו ואת רעייתו, מהפגיעה בפרטיותו ומניסיונו של וינקלר להתפייס עמו באמצעות מתן תשורה (השוקולד).
"מסירה מופרכת על פניה"
השופטת בלכר את הטענה כי בוצעו מסירות כדין של כתבי בית הדין (כתב התביעה) לגרומבך או לבא-כוחו בישראל. "לא עלה בידי וינקלר להוכיח במאזן ההסתברות האזרחי כי אמנם בוצעה לגרומבך מסירה כדין. ביחס לאירוע בלובי המלון, לא הוכח כי גרומבך היה מודע בזמן אמת לכך שוינקלר או רעייתו מבקשים למסור לו את כתב התביעה, ולא הוכח כי גרומבך סירב לקבל כתב תביעה.
אין מחלוקת כי גרומבך ורעייתו סירבו לקבל את חבילת השוקולד. ביחס למסירה שבוצעה בדרך של הנחת החבילה העטופה בחדרו של גרומבך במלון, לא עלה בידי וינקלר להוכיח כי גרומבך פתח את החבילה וראה שיש בה כתב תביעה.
השופטת ציינה כי גם מטעמי מדיניות משפטית יש לדחות את טענת וינקלר, שלפיהן ביצע מסירה כדין של כתב התביעה לגרומבך בהיותו במלון בישראל. "לא ניתן לראות במסירה כנטען של כתב תביעה שנעטף יחד עם חבילת שוקולד כמסירה כדין", היא פסקה. "נדרש וראוי כי מסירה משפטית תתבצע כמסירה משפטית ולא בתחפושת, באופן ברור ומודע, המעמיד את המקבל על כך שנמסרו לו כתבי בית דין; ותוך שיומצא אישור מסירה כדין (חתימת המקבל או תצהיר מוסר, אם סירב לחתום וכו').
"מסירת כתבי בית דין אינה 'משחק ילדים', ועם כל ההבנה לתסכול שאחז ככל הנראה בוינלקר, שלא הצליח עד כה לבצע מסירה (של כתב התביעה, ח' מ') לגרומבך למרות ניסיונותיו כמפורט לעיל - יש טעם לפגם בהעלאת הטענה למסירה כדין בדרך זו ואף בעמידה עליה".
השופטת בלכר סיכמה: "בתחבולות תעשה לך מלחמה ולא במסירה של כתבי בית דין. כתבי בית דין יש למסור לפי הוראות החוק והתקנות. קשה להלום שבית המשפט נאלץ להכריע בטיבה של מסירה שכזו, שהיא מסירה מופרכת על פניה ואף עולה כדי זילות ההליך המשפטי".
לבסוף, השופטת הורתה לוינקלר לבצע המצאה כדין של כתב התביעה לגרומבך, והיא נמנעה מלחייב את מי מהצדדים בהוצאות.
המיליארדר סמי שמעון הלך לעולמו לפני 9 שנים אבל סכסוכי הירושה נמשכים עד היום
ב-30 במאי 2009, בהיותו בן 77, הלך לעולמו סמי שמעון והותיר אחריו רכוש בשווי של מיליארדי שקלים. המוות של שמעון פתח קרבות ירושה קשים בין אלמנתו ובתו, אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, לבין שני אחיו ומנהל העיזבון הראשון שמונה, השופט בדימוס גל גוטזגן.
בהמשך, גם החזקותיו של שמעון בקבוצת יכין-חקל נקלעו לעין הסערה והסכסוכים. ההחזקות בקבוצה שעוסקת בעיבוד תוצרת חקלאית, יזמות ונדל"ן טרם חולקו ליורשותיו של שמעון - האלמנה, אנג'לה והבת, אלכסנדרה - והן עדיין מוחזקות ומנוהלות במסגרת העיזבון. בעלי המניות ביכין-חקל הם: עיזבונו של סמי שמעון (50%) ואנג'לה שמעון (50%). אולם זה תקופה מנהל פרץ וינקלר מאבק מול האלמנה והבת על זכאותו ל-12.5% ממניות יכין-חק"ל.
וינקלר תובע לקבל את המניות הללו מתוך 50% מהמניות שקיבלו היורשות, מאחר שלטענתו שמעון הבטיח לו את חבילת המניות הזו. לטענת וינקלר, אנג'לה שמעון ובתה, וכן אחרים, הבטיחו לו כי יעבירו את המניות על-שמו בהתאם להתחייבות של שמעון המנוח, אך כעת הן מבקשות להתנער מהתחייבות זו. הסכסוך בין וינקלר ליורשות עדיין נמשך.