גרפיטי נגד ארה"ב ברחוב בטהראן,/ צילום: רויטרס
לפני שלושה חודשים הודיע ממשל טראמפ על פרישתו מההסכם עליו חתם הממשל הקודם (יחד עם חמש המעצמות הנוספות) בנושא תוכנית הגרעין האיראנית והשבת הסנקציות. אלה גובו ברשימה בת 12 נקודות של מזכיר המדינה מייק פומפאו, שתכליתן דרישה לשינוי מוחלט וגורף בהתנהגות איראן - מנושא הגרעין, דרך פעילותה בסוריה, עיראק, לבנון ותימן, הפסקת תמיכה בטרור והפסקת הפרת זכיות האדם. היום נכנסו לתוקפן הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן, ושלוש שאלות מהותיות ומובחנות שעלו לפני שלושה חודשים מחייבות מענה עדכני היום.
1. האמריקאים לא בודדים
האם ארה"ב תוכל לייצר לבדה, ללא המעצמות הנוספות שמתנגדות לפרישתה מההסכם, משטר סנקציות כואב ואפקטיבי נגד איראן?
התשובה לשאלה זו התבהרה עוד לפני הטלת הסנקציות היום. מנגנון ה"סנקציות המשניות", שראו לפניהם מנהלי חברות בינלאומיות - המעדיפים למשוך את השקעותיהם מאיראן ולא לסכן את קשריהם עם ארה"ב - חיזק את האפקט של הסנקציות החד-צדדיות האמריקאיות. מדינות אירופה, למרות נחישות מדינית להישאר בהסכם, לא הצליחו לייצר מנגנונים שיעודדו חברות להמשיך לעשות עסקים עם איראן.
הסנקציות שהוטלו היום על מגזרי הרכב, המסחר במתכות (כולל זהב), עסקאות פחם והגבלות על המסחר בדולר הן משמעותיות בהיקפן ובעומקן. הן נופלות בעיתוי גרוע מבחינת האיראנים, שכבר כעת סובלים ממשבר כלכלי מחריף: הצמיחה נעצרה, אינפלציה דו-ספרתית ושיעורי אבטלה גבוהים. אי-האמון של הציבור האיראני בכלכלת המדינה והחשש מהסנקציות גרם לצניחה דרמטית בערך הריאל, שאיבד שני שלישים מערכו ביחס לדולר מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן. הפיחות הדרמטי מכריח את הבנק המרכזי להעלות את הריבית, מה שמקשה עוד יותר על ההשקעות והצמיחה באיראן.
2. האם נראה חזרה למו"מ?
במקרה של השגת אפקט כלכלי משמעותי, האם בכוחן של הסנקציות לקדם שינוי בהתנהגות המשטר ולערער את יציבותו? האם המשטר יסכים לחזור לשולחן המו"מ ויאפשר הגעה להסכם חדש ומשופר בפרמטרים אמריקאים וישראלים?
כאן דומה שגורמי המודיעין הישראליים הבכירים, שצוטטו הבוקר בתקשורת, סובלים מאופטימיות יתר, על גבול הפנטזיה. הקביעה ש"איראן הורדה על ברכיה, היא בפניקה ומוכנה לחזור ולדון בהסכם שיכלול את עצירת פעילותה השלילית במזרח התיכון, בלימת פיתוח טילים בליסטיים ואפילו שיפור בנושאי זכויות אדם" מתאימה יותר למשרד תעמולה מאשר לגורם מודיעין רציני.
לאיראנים אורך נשימה כלכלי משמעותי בזכות רזרבות מט"ח גדולות, המספיקות לממן יבוא במשך שנה וחצי. במישור הפוליטי ההפגנות ברחובות אינן מאתגרות עדיין את המשטר, הנשען על עוצמתם הפנימית של משמרות המהפכה, כוחות הבסיג' וממסד דתי יציב ומלוכד. איראן אולי תגיע בסופו של תהליך הסנקציות למו"מ מחודש, אך כישורי המו"מ המוכחים שלה, לצד תמיכה צפויה של רוסיה, סין והאירופאיות, בוודאי לא יובילו לוויתורים מפליגים בנושא הגרעין - כמו גם לא לוויתור על שאיפות ההגמוניה האזורית או הסכמתה לסיכון המשטר ע"י שחרור מתנגדיו.
רוחני כבר הודיע הלילה בנאום תקיף, שאיראן לא תגיע למו"מ עם מי שהפר הסכם קודם והטיל עליה סנקציות ב"אופן לא חוקי". המנהיג העליון, עלי ח'אמנאהי, מכתיב מדיניות של "כלכלת התנגדות" שאמורה להתמודד עם הסנקציות בהצלחה, בעיקר בעזרת סין ורוסיה.
3. איראן יכולה לאתגר את המערב
האם האיראנים לא יסכימו לתיקון הסכם הגרעין ויאמצו מדיניות לעומתית, מה יהיו מאפייני מדיניות זאת ומה הסיכונים ממנה?
על ארה"ב וישראל להתכונן להחרפת המשבר ולתרחישים בהם איראן מאתגרת את המערב. סל המהלכים והתרחישים שעל השולחן הוא מגוון, וחלקם מסוכנים ויכולים להוביל לעימות צבאי. האיראנים יכולים לפגוע בתנועת מיכליות במצרי הורמוז ובאב אל-מנדב; לתקוף כוחות אמריקאים בעיראק ובסוריה; לפרוש מהסכם הגרעין ולחדש את העשרת האורניום (תחת מעטה של תוכנית אזרחית); וגם, אם כי בסבירות נמוכה, להתקנא ביחס שקיבל קים ג'ונג און בסינגפור ולפרוץ לפצצה גרעינית.
וושינגטון וירושלים יכולות רק לקוות שהערכת המודיעין הוורודה שפורסמה הבוקר תתממש, אך המעשה האחראי ומחויב המציאות הוא להיערך לתחזיות סבירות יותר, שייתכן וייאלצו מהלך נגדי להרחקת איראן מהסף הגרעיני או עצירתה מלהגיע לפצצה.
■ הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי