דורית סלינגר / צילום: ענבל מרמרי
הרבה אנחות רווחה יישמעו בלשכות המפוארות של קבוצות הביטוח הגדולות, של נציגי סוכני הביטוח, של נציגי עורכי הדין וגם של חברי הכנסת בסוף החודש הנוכחי, אז תפרוש דורית סלינגר מתפקידה בחמש השנים האחרונות כממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.
סלינגר - שאת רוב הקריירה העסקית שלה עשתה כמנכ"לית חברת דירוגי החוב מעלות, שהפכה ברבות השנים ל-S&P מעלות - תיזכר כממונה שבאה לשנות, שטוב שנבחרה לתפקיד, שלא חששה להפוך אבנים ולטלטל את הספינה, אבל גם כמי שלא פעם תעתה בדרך המהירה, יצרה לא מעט בלגן וגם לא ממש התחשבה באחרים. המכלול הזה הוביל אותה לעימותים עם רבים מהצדדים שמולה - עם הח"כים, עם המפוקחים, לעתים עם רגולטורים אחרים כמו שקרה לה עם רשות ני"ע בימי היו"ר פרופ' שמואל האוזר, לעתים עם ההסתדרות, ולעתים גם עם בכירים אחרים בצמרת האוצר.
את תפקידה כראשת אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, ומתוקף כך אחראית על שוק בהיקף כולל של כמעט 1.7 טריליון שקל מכספי הציבור וכספים שמנוהלים עבורו, החלה סלינגר כבחירתו של השר דאז, יאיר לפיד. היא מסיימת את כהונתה כממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון העצמאית, שהוקמה ויצאה מהאוצר במהלך כהונתה ובאישור השר הנוכחי שליווה אותה רוב הכהונה שלה - משה כחלון.
מבחינת סלינגר אלה היו שנים מאוד עמוסות בעבודה, אך לא עמוסות מספיק וכנדרש, ואילו עבור השווקים המפוקחים על-ידה אלה היו שנים של תהפוכות רבות ותכופות מדי, ושל ריצה בספרינט ליעד לא ידוע עבורם, וכנראה שגם פחות רווחי.
הדעות חלוקות לגבי השאלה "כיצד יש לסכם את הכהונה של סלינגר?". מצד אחד יש לה תומכים רבים, שחושבים שהיא פעלה נכון - לא רק בכיוון ובמהות אלא גם בקצב, ומהצד השני יש את אלה שמסתייגים מסגנונה האישי, מהריצה קדימה גם ללא הקשבה לשוק, ומשבירת מוסכמות שעליהן מתבסס הענף. בכל אופן, גם מבקריה חולקים לה הרבה תשבחות על אומץ ועל סימון מטרות נכונות, ובצדק.
בנוסף, בניגוד להתקפות שחוותה לאורך השנים, ישנם כמה דברים ברורים לגביה כממונה: היא באה לתפקיד בלי להסתכל קדימה, מתוך תפיסה ברורה של קידום הצרכן וזכויותיו, ולא רק כדי לצוף ולצלוח את הכהונה עם מחמאות מכולם - היא באה לשנות את מה שהיא חושבת שצריך לשנות, גם אם זה אומר שבדרך יעופו הרבה שבבים. ואכן, המון שבבים התעופפו מסביב.
רפורמות שעשויות לשנות סדרי עולם
בתום חמש שנות הכהונה של סלינגר ברור שהיא לא חששה מלתקוף חזיתית את הגופים המפוקחים על-ידה, כולל בתחומים שבהם קודמיה נמנעו מלייצר שיח שיכול לפגוע במעמד הציבורי של אותם גופים, בעיקר קרנות הפנסיה, ושהיא הגיעה לתפקיד מבושלת עם חוויותיה כצרכנית של השוק המוסדי, בעיקר של עולם הביטוח, וכתוצאה מכך - עם תפיסה מבוססת שצריך לשפר את מעמד הצרכן אל מול חברות הביטוח וסוכני הביטוח. זו הייתה המטרה שלה וזה מה שהוביל את צעדיה, כשתפיסת הניהול שלה היא כאן ועכשיו, ונגד דחיינות מצד השוק.
על אלו שינויים ורפורמות מדובר? ישנן כמה דוגמאות לרפורמות רגולטוריות חדשות שעשויות להתברר בעתיד כמשנות סדרי עולם ישנים ורווחיים בענף הביטוח.
אלה הם כמה מהמהלכים המרכזיים שהיא הובילה ברשות: הקמת קרנות פנסיה ברירת מחדל, בניסיון ללחוץ מטה את דמי הניהול בעולם הפנסיה ואולי גם לפגוע במידת מה בהגמוניה של ענקיות הביטוח בשוק זה; איחוד חשבונות לא פעילים בפנסיה; הקמת קופות הגמל להשקעה שתרמו לבתי ההשקעות; ממשק המעסיקים שנותן בסיס לשוק פנסיוני טוב יותר ואמין בהרבה בעתיד אך בדרך יצר קושי רב ובלגן; קידום המסלקה הפנסיונית - כשהמשיכה את החזון של קודמה פרופ' עודד שריג והכניסה בו תוכן, הר-הביטוח שמשקף לציבור מה יש לו (והאם יש לו כפל ביטוחי בעייתי); שינוי בסיסי בפוליסות ביטוחי הבריאות (שימים יגידו אם יצרו מוצרים טובים יותר לאורך זמן או שהפכו אותו לשוק "קבוצתי" ומשתנה מדי); שינוי שוק ביטוחי הרכב חובה; הסדרה של מכירות מוצרי ביטוח, והגברת ה"הוגנות" ביישוב תביעות ועוד היבטים צרכניים.
לצד זאת, היא גם המשיכה בהטמעת מודל דרישות ההון האירופי שנועד להבטיח את יכולת הפירעון של חברות הביטוח טוב יותר, החלה בהובלת מהלך לשיפור הממשל התאגידי בשוק המוסדי - בדגש על הדירקטוריונים, כשבין לבין היא ניסחה וקידמה את פיתוח הדיגיטציה בענף הביטוח ואף אישרה לשתי חברות ביטוח דיגיטליות להתחיל ולפעול (אחרי שנתנה להן הקלות רבות).
כאמור, המטרות של סלינגר היו טובות, אך גם לטענות מולה יש בסיס, בעיקר לטענות על היקף גדול חוזרים, ניירות עמדה והוראות אחרות, ותכיפותם הרבה מדי. דוגמה טובה שמייצגת את הדיסוננס הזה בפעילותה ניתן לראות במה שקרה בעולם ביטוחי האובדן כושר עבודה. מדובר ברכיב משמעותי בעולם החיסכון הפנסיוני, שמיועד לתת לציבור כיסוי למקרה של נכות. סלינגר שמה את התחום בין כוונות, בצדק, ומשום שהתרעמה על כך שמדובר בשוק בעייתי מאוד עם כיסויים ריקים מתוכן עבור ציבור רחב מאוד, או שהוא פשוט נמכר לעתים בהפסד כדי להצדיק מכירה במקביל של מוצרים רווחיים מדי (כמו ביטוחי ה"ריסק" - הביטוח הטהור למקרי מוות).
סלינגר פעלה בנחישות בהיבט זה, בלי להתבלבל ולחשוש. אבל הרגולציה גם הובילה לקפיצה רבה במחירי ביטוחי האובדן כושר עבודה, כשבמקביל נוצרה בעיה נוספת של מבוטחים רבים שלא יכולים לרכוש היום כיסוי מלא.
מול חברות הביטוח ובתי ההשקעות: רגולציה עמוקה ומאבקים
כממונה משפיעה ויוזמת, את כהונתה של סלינגר אפיינו כמה ממשקים מרכזיים. הראשון שבהם הוא הגופים המפוקחים: את יחסיה של סלינגר עם המפוקחים אפשר לחלק לשניים: מצד אחד בתי ההשקעות שהיא רואה בהם כגורם טוב לתחרות, וכחלופה לקבוצות הביטוח, שחזקות מדי. עם זאת, גופים אלה התקשו מאוד לעמוד בקצב ובעומק הרגולציה שהיא הטיחה בשוק, די בדומה, ולעתים אף יותר, מאשר חברות הביטוח, שרבים מתחומי הפעילות שלהן השתנו באופן שהביא רבים ממפוקחיה לומר ש"הרגולציה רוצה גם לנהל את הענף, וזה מוגזם".
אמנם טענות של מפוקחים תמיד יהיו, ואף גוף מפוקח לא יגיד שהרגולטור שממונה עליו יותר מדי נוח, אבל הביקורת הזו נשמעה באופן גורף, הגם שרבים מהמנהלים מפרגנים לסלינגר על כך שסימנה מטרות נכונות מאוד, ולא חששה "להכניס ידיים לבוץ".
אגב, את יחסיה עם החברות לא ניתן לסכם בלי להזכיר עימותים מיוחדים שהיו לה עם שלמה אליהו וקבוצת מגדל שבשליטתו. במהלך כהונתה התגלעו שורה של מאבקים ביניהם, כולל לגבי מינוי קודמה בתפקיד, פרופ' שריג, לתפקיד בכיר בקבוצת מגדל-אליהו. כמו כן, היא מצאה עצמה הבעלים בפועל של כלל ביטוח ונקלעה לוויכוח חריף עם אדוארדו אלשטיין, כשהיא זכתה לבסוף לגיבוי מבית המשפט.
מול סוכני הביטוח: לא הצליחה לשנות את שיטת התגמול
סלינגר לא רושמת הצלחה בשני היבטים מרכזיים: הכנסת ונושא שינוי התגמול של סוכני הביטוח, בדגש על ניתוק הקשר בינם לבין הגופים המוסדיים, שמתמרצים את המכירות באמצעות מבצעים מיוחדים (כגון טיסות) ומבנה עמלות מוטה מכירה. גם קודמיה של סלינגר ניסו להביא לשינוי בנושא זה, ללא הצלחה. מדוע? כנראה שלסוכני הביטוח יש לובי חזק שמסייע להם בכנסת, כשכמעט כל שינוי שקשור למבנה התגמול שלהם דורש את אישור הכנסת.
עם זאת, סלינגר כן שינתה את הממשק של הסוכנים ושל הלקוחות שלהם, והבהירה היטב לסוכנים שהם צריכים להיות נאמנים ללקוח ולא שלוחים של חברות הביטוח ושל בתי ההשקעות. במובן הזה הושם דגש על קידום האינטרס של הלקוח, ומגמה זו כנראה שלא תשתנה ומצב הלקוח ימשיך להשתפר גם בשנים הבאות. הרכבת כבר יצאה מהתחנה, והעולם הדיגיטלי צפוי לסייע לה להאיץ על הפסים הנכונים.
אבל העימות עם הסוכנים לא עצר בהם. גם ארגון אחר שמייצג מקצוע מסוים - לשכת עורכי הדין והעומד בראשה עו"ד אפי נוה - נכנסו לעימות איתה (מה שדווקא הביא לתמיכה בסלינגר מצד האוצר ורבים אחרים, אך גם לביקורת מצד שרת המשפטים איילת שקד), כנראה בגלל שניסתה לקדם יוזמה שהייתה עשויה לפגוע במעמדם בשוק הביטוח.
מול הכנסת: עימותים וחסימת יוזמות
ומה לגבי הכנסת? לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון תלות רבה בכנסת. כדי להעביר רפורמות גדולות, ובטח כדי לשנות חוקים ותקנות, נדרשת הכנסת, על ועדותיה השונות, ובראשן ועדת הכספים. סלינגר ויתרה בשלב מסוים על הממשק עם הכנסת, כנראה מתוך הבנה שמשם היא לא תביא את ההישגים אותם היא רוצה, והגם שלא אחת אמרה שהצליחה להעביר בכנסת את מה שרצתה.
לאורך כהונתה סלינגר נקטה לא אחת בדרך של הוצאת חוזרים, שלא דורשים את אישור הכנסת, במקומות שבהם לא צלחה דרכה באמצעות תקנות. זה הכעיס את הח"כים, שיש שיגידו שמוטים מדי לטובת אינטרסים של גורמים מפוקחים כמו סוכני הביטוח, וזה גם התבטא בחסימת יוזמות שלה, כמו המוסד לבוררות חובה בביטוח, שהיא תלתה בו תקוות רבות.
העימות הזה התגבר עם התקפה ישירה מצד שרת המשפטים איילת שקד, והגיע לשיא, לפחות ברמת התודעה, בשבוע שעבר, כשלא בלי סיבה מוצדקת, היא נמנעה מלהשתתף כמתוכנן בישיבה-הצגה שח"כ איתן כבל ייעד לה ב וועדה לבחינת האשראי ללווים הגדולים - והקימה עליה ביקורת מחברי כנסת.
מול הציבור: תיקנה כשלים אבל הפכה לפטרנליסטית
אין ספק שמבחינת סלינגר שינוי שיווי המשקל בין הציבור הרחב לבין חברות הביטוח, קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות, לטובת הציבור, היה המטרה העליונה. את זה היא השיגה. התפיסה של הלקוח כיעד שירותי טובה היום מכפי שהייתה, וזאת בהמשך לצעדים שעשו גם קודמיה, כשהרבה מהכשלים שאפיינו את הענף בעבר הפכו להיסטוריה הרבה יותר רחוקה.
עם זאת, הממשק שלה עם הציבור השתנה לאורך הכהונה. סלינגר החלה את תפקידה עם תפיסה דומה לזו של קודמיה, לגבי הציבור הרחב: ניתן לו כלים ומידע להשוואה בין הגופים, נציף את הכל, והציבור - הרציונלי - יקבל את ההחלטה הטובה עבורו. זה לקח זמן אבל זה קרה וסלינגר הפכה לממונה פטרנליסטית במידה רבה. נראה שהיא חושבת שהציבור לא יכול לקבל החלטות על סמך הצפת מידע מלאה בלבד. לכן היא פעלה בשורת תחומים לאיחוד מוצרים (סטנדרטיזציה), הכתיבה תחרות בדגש על המחירים - ולא אחת לא אישרה מוצרים שלדעתה היו יקרים מדי, ואפילו יצאה במהלכים ובמכרזים לקביעת התנאים והמחירים עבור הציבור הרחב, בעיקר בתחום הפנסיה, עם קרנות הפנסיה ברירת מחדל.
כלומר, אם הלקוח לא ערוך עדיין לקבל הכרעות נכונות על ההיבטים הפנסיוניים-ביטוחיים שלו, מידע נוסף לא יסייע ולא ישנה את מאזן הכוחות עם "מקצועני השוק", ולכן יש לסייע באופן פעיל, ולהכווין את הציבור. האם זה נכון? על רבים מהאוכלוסייה זה כנראה יקל, יסייע להם וישפר את מצבם.
בשורה התחתונה סלינגר היא לא עובדת מדינה שגרתית. היא אמנם משרתת ציבור, אך לא כזו שצמחה במסדרונות האוצר, וזה ניכר ממעשיה ובעיקר מהאופן שבו פעלה, כשבגלל שהיא הגיעה "מבחוץ" היא לא הייתה שבויה בקונספציות וגם לא מחויבת למוסכמות. זה תרם להישגיה וליכולתה לגעת באופן מובחן בשורת כשלים, וזה גם מה שתרם לתזזיתיות שלה ולרעשי רקע לא זניחים.
ככל הנראה, זה גם גרם לכך שאיפה שהיא לא הצליחה בכנסת היא השתמשה בחוזרים ובניירות עמדה - התנהלות שאולי לא הכי טבעית לעובד מדינה, אבל השיגה תוצאות בסופו של דבר. בדרך סלינגר רצה מהר מאוד, אולי מהר מדי, והשוק התקשה בעיכול הרפורמות. אבל השוק שהיא משאירה אחריה הוגן יותר ללקוח, וגם מבין שעליו לתקן כשלי עבר שמלווים אותו כבר כמה עשורים.
אתגרים למחליפ/ה: קודם כל לעשות סדר
דורית סלינגר תשאיר אחריה רשות מתוקשרת מאוד ובעלת קול ברור ופרו-צרכני. היא נכנסה לתפקיד ללא ניסיון עסקי קודם בכמה מתחומי הליבה שלו, והביאה איתה בעיקר ניסיון כלקוחה וכמי שנלווית לתחומים אלה במשך שנים, ונתנה רוח גבית לרבות מהיוזמות של סגניה ברשות. למעשה היא סימנה תחומים רבים לשינוי, אך לא בכולם השינויים הבשילו - לעתים לא הפכו לחוזרים סופיים, ולעתים גם החוזרים הסופיים לא ממש הוטמעו ועוכלו על-ידי השוק באופן מלא.
במובן זה נראה שכל מי שיגיע אחריה - בין אם יהיה זה אחד מסגניה שמעוניינים בתפקיד, ובין אם מועמד חיצוני עם ניסיון בחיסכון פנסיוני, בביטוח, בניהול השקעות ובשוק ההון, או גורם מעולם המשפט או האקדמיה - יידרש לייחד מקום גם לחידוש השיח עם גורמים שהקשר עמם קצת נפגע.
מי למשל? המפוקחים הישירים אינם המוקד לזה. המוקד הוא הח"כים למשל, או בכירים באוצר - שבלעדיהם לא ניתן להעביר בכנסת רפורמות גדולות, או שיכולים להעביר רפורמות גדולות מעל ראשיהם של אחרים. לחדש את השיח עם הכנסת אומר גם שיש לא מעט אתגרים, שכן לא אחת נראה שהפופוליזם מנחה את הח"כים הרבה יותר מהעבר, ושחלקם רואים לעצמם זכות להיות רגולטורים של ממש ולשנות מבנה שוק, ולכן במקביל יש להמשיך ולבסס את רשות שוק ההון כרשות עצמאית דוגמת רשות ני"ע, ולא להיכנע ללחצים להכפיפה לגורמים פוליטיים כאלה ואחרים.
אך לא מדובר רק בזאת: חלק מהרפורמות של סלינגר לא באו לפתור בעיה של ממש בשוק, אלא יצרו בעיות חדשות. לדעת רבים יש צורך בהרבה עבודה סיזיפית כדי להפוך את המטרות הנכונות למושגות, כשבאמצע צריך לשפר ענף עם מערכות מחשוב בעייתיות בנות כמה עשורים, שלא אחת נסמכות על מידע חסר.
כל אלה לא מפחיתים מהצורך להמשיך ולשפר את הממשל התאגידי בשוק הזה, שמנהל כבר כמעט 1.7 טריליון שקל ושהפך לאורך השנים ל"ביטוח לאומי 2", ושהעובד הישראלי תלוי בו כרשת ביטחון אישית עד ליום מותו. מדובר באחריות על ניהול כספים בהיקף אדיר, שהשוק הישראלי תלוי בהם, כשהאתגר גדל בשל העובדה שמחירי הנכסים נמצאים בשיאם לאחר שנות גאות, בעולם של ריביות שמאיימות לעלות ואולי ישפיעו על הפעילות הכלכלית, כאן ובעולם.
פעם שלישית מועמד מחוץ לענף? בפיקוח על הבנקים זה לא היה קורה
הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אינו תפקיד מתגמל במיוחד עבור האנשים שנספרים כראויים למלא אותו. מדובר במשרה ממשלתית שהתגמול העיקרי בה הוא העשייה ויכולת ההשפעה, כשמוטת ההשפעה אדירה ומשמעותית - על סכומי כסף אדירים ולמעשה על הציבור בישראל כולו. בשל כך מדובר במשרה שמעניינת גורמים רבים, ושרבים גם בוחשים ומעוניינים להשפיע על מי שימלא אותה.
ההחלטה על זהות הממונה נמצאת לפתחה של ועדת איתור, הגם שבסופו של דבר היא נמצאת בידיו של שר האוצר, משה כחלון, שבסביבתו נמצאים סגנו ח"כ יצחק כהן ומנכ"ל המשרד שי באב"ד. על פי פרסומים בעבר, השר שוקל בחיוב את מינוי עו"ד מיה ליקוורניק לתפקיד, כאשר ככל הידוע יש שלושה מעומדים ראויים מתוך האגף עצמו - הסגנים הבכירים אסף מיכאלי, הראל שרעבי ויואב גפני. בשלב זה מתקיים שיח ער במיוחד סביב המועמדים הקיימים ומועמדים נוספים, ועל הסיכויים של כולם, כשנראה שטרם הושגה הכרעה.
יהיה מה שיהיה, נראה שהפעם, אחרי שני ממונים רצופים שבאו לאגף מחוץ לעולם הרגולציה ומחוץ לעולמות הליבה של הביטוח ושל החיסכון הפנסיוני - פרופ' עודד שריג ודורית סלינגר - הגיע הזמן למישהו או מישהי שמכירים את הרגולציה הרלבנטית או לכל הפחות עבדו שנים בתחומי הליבה המפוקחים - הביטוח והחיסכון הפנסיוני או לכל הפחות היכרות מעמיקה עם שוק ההון וההשקעות.
בפיקוח על הבנקים, למשל, איש לא היה חושב למנות מפקח או מפקחת ללא ניסיון רלבנטי ממשי ומעמיק בתחומי הליבה, ובטח שלא פעם שלישית ברציפות. האחריות היא גדולה מדי. אין סיבה שזה יקרה שוב ברשות שוק ההון.
"סלינגר רוצה להיות זו שמכריזה על הזוכים, ולכן לוח הזמנים בעייתי"
אתמול פרסמה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, בראשות דורית סלינגר, את המסמך הסופי והמחייב לבחירת לפחות ארבע קרנות פנסיה ברירת מחדל חדשות, שיחלו לפעול בנובמבר הקרוב ולמשך שלוש שנים, במה שנראה כניסיון שלה לקדם את קרנות הפנסיה של בתי ההשקעות על חשבון אלה של חברות הביטוח. היום נשמעת ביקורת חריפה, ולא שגרתית, מצד גורמים בשוק הביטוח, ושלפיה ההליך שהרשות מוציאה לדרך ימים ספורים לפני פרישתה של סלינגר, נעשה בחיפזון בעייתי מאוד, ושאינו מאפשר קבלת החלטה מושכלת ואחראית כפי שנדרש במכרז כה משמעותי.
במסגרת ההוראות הסופיות שפרסמה הרשות, שינויים מהותיים ביחס לטיוטה שפורסמה זה מכבר, ובהם הגדלת מספר הזוכים וגם קביעת דמי ניהול מינימליים ברמה חדשה של 1% מההפקדות השוטפות ו-0.1% מהצבירה. כמו כן, לבתי ההשקעות ניתן פקטור, כך שכדי שבית השקעות יזכה הוא צריך להגיש 1.49% מההפקדה השוטפת ו-0.1% מהצבירה, וכך הוא בטוח יעקוף את הקרנות הטובות ובגלל הפקטור. אגב, שיעור דמי ניהול כזה יקר יותר ממה שהיה בקרנות הפנסיה ברירת מחדל הראשונות, שהחלו לפעול בנובמבר 2016.
כמו כן, הרשות קבעה כי החברות המנהלות שרוצות להתחרות בהליך צריכות להגיש את ההצעה החל מיום 12 באוגוסט 2018 ועד לצהרי ה-15 באוגוסט 2018, יום רביעי הבא, תוך שצוין כי "פרסום זהות קרנות הפנסיה שנקבעו כקרן נבחרת ושיעורי דמי הניהול שיגבו החברות המנהלות את אותן קרנות, צפוי עד יום 1 בספטמבר 2018". נציין כי סלינגר תפרוש מתפקידה בסוף אוגוסט.
"זה זמן מאוד קצר וצפוף, במיוחד בהתחשב בכך ששינו מהותית את הטיוטה שפרסמו", אמר ל"גלובס" גורם בכיר באחת מקבוצות הביטוח, שפעילה גם בשוק הפנסיה, שטען כי "נראה שסלינגר רוצה להספיק ולהכריז על הזוכים לפני עזיבתה ובשביל זה מכניסה את כולם להליך בחירה כמו מכרזי מסובך ומהותי שאין די זמן להיערך לו. זה לא אחראי מצד הגופים המציעים לקבל החלטות בתקופה כה קצרה, ובנושא כה חשוב ובהתחשב בשינויים החשובים שנעשו מאז הטיוטה ושנודעו רק אתמול". כך, לדבריו, "סביר שאנו לא נגיש הצעה בהליך, כשנראה שאולי גם גופים אחרים שבשליטת קבוצות הביטוח עשויים להחליט שלא לרוץ".
גורם אחר בשוק האיר סוגיה אחרת ואמר כי "ניחא אם אנשי הרשות היו מחליטים כי יהיו רק שלושה שחקנים נבחרים, או אז הייתה תחרות בין בתי ההשקעות, אבל עכשיו זה לא יקרה". נציין כי בשוק הפנסיה החדשה יש רק ארבע קרנות של בתי השקעות: מיטב דש, אלטשולר שחם, פסגות והלמן אלדובי.
בסביבת רשות שוק ההון דוחים את הטענות על לוחות הזמנים ואומרים כי מדובר ב"טענות שגויות ולא מבוססות. זאת משום שהמועד של תחילת נובמבר הוא קשיח וידוע זה מכבר, ולכך יש להוסיף שהקרנות שייבחרו צריכות לפעול אז, כשמי שייבחרו צריכים להיערך וכאן יש לזכור שכמעט כל חודש ספטמבר יהיה חגים". עוד ציינו שם, כי "סיום הכהונה של סלינגר אינו שיקול, ויש גופים שצריכים להיערך להפעלה וזו הסיבה ללוחות הזמנים הצפופים".
בהתייחס לטענות האחרות אומר הגורם בסביבת הרשות, כי "נראה שהשיח בנושא קצת איבד פרופורציות - בסופו של דבר המהלך נועד לדאוג לציבור ששילם במשך שנים את דמי הניהול המקסימליים, ועתה יקבל דמי ניהול תחרותיים טובים. הרשות תזרים רוח של תחרות לשוק, וזה יגיע בסיוע הגופים הקטנים - אלה שבבעלות בתי ההשקעות".
לאחר פניית "גלובס", ובעקבות הביקורת מהשוק, דחתה רשות שוק ההון את המועד האחרון למתן ההצעות בהליך הבחירה ב-11 ימים, ל-26 באוגוסט.