פרופסור אלכס שטיין / צילום: יוסי זמיר
השאיפה של שרת המשפטים, איילת שקד, לשנות את פניו של בית המשפט העליון באמצעות מינוי שופטים "שמרנים" על חשבון שופטים "אקטיביסטיים", הצליחה עד היום בצורה מוגבלת. שישה שופטים נבחרו לעליון מאז מונתה שקד לשרה לפני כשלוש שנים. חמשת הראשונים הם: יעל וילנר, יוסף אלרון, ג'ורג' קרא, ד"ר דוד מינץ ופרופ' עופר גרוסקופף. מינץ ואלרון אומנם נחשבים לשמרנים בגישתם, אבל על אף אחד מהחמישה אי אפשר לומר שעמדותיו זהות לאלו של שקד, בכל הקשור לביקורת החוקתית של בג"ץ ולהתערבותו במלאכת החקיקה של הכנסת. היום (ה') ימונה לעליון פרופ' אלכסנדר (אלכס) שטיין, השופט השישי שמתמנה בתקופתה של שקד והראשון שהוא שמרן באופן מובהק.
שטיין הוא אולי המועמד המפתיע ביותר שמונה לעליון בעשור האחרון. הוא חי שנים בארה"ב ועד ששקד העלתה את שמו כמועמדה לעליון, איש לא חשב עליו כמועמד. כנראה שאפילו שטיין עצמו לא ציפה שזה מה שיקרה לקריירה המשפטית שלו. אולם במסגרת מאמציה של שקד להשפיע על הרכב העליון - ולאחר שהיא הבינה שאין לה סיכוי ממשי למנות לעליו מועמדים שמרנים כמו פרופ' גדעון ספיר, שיצאו חזיתית נגד המהפכה החוקתית - הקדישה שרת המשפטים חודשים רבים כדי לאתר מועמד שיתאים לתפיסת העולם שלה עד שהגיעה אל שטיין.
עסקת הברטר: שטיין-גרוסקופף
מרגע ששקד הבינה ששטיין הוא המועמד הנכון עבורה, היא הפעילה לחץ כבד על חבריה בוועדה לבחירת שופטים כדי שהוא ימונה. הלחץ של שקד נשא לבסוף פרי כשבתמורה למינוי שטיין נאותה שרת המשפטים למנות באותו מועד את גרוסקופף, שהיה מועמד מובהק של נשיאת העליון, אסתר חיות. עסקת ה"ברטר" הזאת, בין שקד לחיות, הובילה את שני האקדמאים הכה שונים בתפיסת עולמם המשפטית לכס הערכאה העליונה.
אחרי בחירתם של שטיין ושל גרוסקופף, מסרה הנשיאה חיות כי היא התרשמה מאוד מהופעתו של שטיין בפני ועדת המשנה, והיא רואה בו משפטן בשיעור קומה שראוי לשבת בעליון. למרות דברי השבח של חיות על שטיין, שאותם היא הייתה חייבת לומר, גם היום ברור שנשיאת העליון הייתה מעדיפה לראות לצדה את אחד מהמועמדים האחרים שהתמודדו והפסידו בשל התנגדות שקד - ובעיקר את חברתה הקרובה, השופטת המצטיינת מהמחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א, רות רונן.
המינוי של שטיין לא עבר בשקט. מיד אחרי פרסום רשימת המועמדים עלו טענות כי ספק אם שטיין כשיר בכלל למלא את התפקיד הרם. המתנגדים טענו כי שטיין אינו עומד לכאורה בתנאי הכשירות שנקבעו בחוק, שכן הוא לא לימד במוסד המוכר בחוק בארץ במשך 10 שנים ברציפות וחי שנים רבות בחו"ל.
שוב יצאה שקד בתוקף להגנת המינוי. השרה עמדה על כך שפרופ' שטיין עומד בתנאים הנדרשים בחוק למועמד לעליון: גם הודות למשך שנותיו כעורך דין פעיל וגם הודות לשנות הוראת משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שקד ציינה כי שטיין שימש 17 שנות כמרצה באוניברסיטה העברית, וכי במהלך 33 השנים האחרונות שימש עורך דין פעיל בארץ.
צפוי להתנגד להתערבות בחקיקה
גם מתנגדיו של שטיין יסכימו כי הוא אחד מאנשי האקדמיה המובילים במשפט פלילי, דיני נזיקין, רשלנות רפואית, גישה כלכלית למשפט ותורת המשפט. עד למינויו לעליון הוא לימד בבית הספר למשפט של ברוקלין, ניו-יורק, לאחר ששימש במשך שנים פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. על הקריירה של שטיין מעיב אירוע אחד נושן שבו התעמת עם פרופ' אורית קמיר (ראו מסגרת).
העובדה ששטיין חייב את המינוי שלו לעליון לשקד, בצירוף תפיסת העולם המשפטית שלו שהביאה לתמיכתה של שקד בו, מביאים למסקנה כי שטיין הוא כנראה השופט הראשון בעליון שצפוי להתיישר באופן כמעט מוחלט עם הגישה המתנגדת באופן נחרץ להתערבות של בית המשפט העליון בחקיקה של הכנסת ובהחלטות הממשלה.
למינוי של שטיין יש לכן חשיבות מכרעת מבחינתה של שקד והיא עשויה בעתיד לקטוף את פירותיו בעת שבג"ץ ידון בעתירות חשובות מבחינתה. אמנם רוב שופטי העליון אינם שמרנים באופן מובהק, אבל אם שטיין ישובץ לדון בעתירות לבג"ץ להרכבים שיכללו שופטים כמו נעם סולברג או יוסף אלרון, אזי התפיסה השמרנית, האנטי-אקטיביסטית תהיה דומיננטית הרבה יותר מאשר בעבר. בכך, שקד, תתחיל להגשים את חזונה השנוי במחלוקת.
סירב להצעה להצטרף לאוקספורד ולימד בעברית עם ערכת אב"כ על השולחן
פרופ' אלכס שטיין נולד בברית-המועצות ועלה לארץ ב-1973. הוא שירת בפרקליטות הצבאית והיה קצין משפטים בממשל הצבאי בעזה. שטיין למד משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה אצל השופט מנחם אלון המנוח בעליון ובמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.
אחרי ההתמחות נסע שטיין לאנגליה ללימודי דוקטורט, שבעקבותיהם קיבל כמה הצעות עבודה, לרבות הצעה להצטרף לאוקספורד, אך מששמע שבאוניברסיטה העברית התפנה תקן למרצה, ארז את חפציו וחזר מיד ארצה לתוך מלחמת הסקאדים, תוך שהוא מלמד עם ערכת אב"כ על שולחנו. שטיין אף נפצע קל בפיגוע שהיה באוניברסיטה העברית והתפנה לבית החולים הדסה אחרון אחרי שעזר לפנות את הסטודנטים הפצועים מהזירה.
שטיין הגיע לארה"ב בעקבות נישואין לשירלי, ישראלית שגרה ועבדה שם, לשהות שתוכננה להיות קצרה, אך התארכה לנוכח צרכיו המיוחדים של הבן שנולד לבני-הזוג. טיפול בצרכים מיוחדים אלו הצריך את הישארות המשפחה בארה"ב, וגם הוביל לתפנית מקצועית אצל שירלי, שהפסיקה את עבודתה כעו"ד בניו-יורק, החלה לשמש יועצת להורים לילדים עם אוטיזם, לפעול במישור הציבורי למען זכויות הילדים האוטיסטים ואף כתבה ספר בנושא.
פרופ' שטיין חיבר ארבעה ספרים, בהם ספר פורץ דרך בדיני הראיות שפורסם בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ופירסם עשרות מאמרים בכתבי עת מובילים. מחקריו כוללים פיתוח של דוקטרינת הנזק הראייתי המפורסמת, שנעשה בשיתוף עם פרופ' אריאל פורת מאוניברסיטת ת"א וזכה למאות ציטוטים בפסקי הדין של בתי המשפט בארץ. בשנה שעברה שימש שטיין פרופסור אורח בבית-הספר היוקרתי של הרווארד - זאת, עד שנקרא בצו 8 על-ידי שרת המשפטים לשוב לארץ ולכהן בתפקיד השיפוטי החשוב ביותר.
העימות עם פרופ' אורית קמיר לא מנע את המינוי
על הקריירה האקדמית המפוארת של פרופ' אלכס שטיין בארץ, העיב אירוע אחד נושן. באותו מקרה שטיין היה מעורב בעימות בין האוניברסיטה העברית בירושלים לבין פרופ' אורית קמיר, שנחשבת ל"אימא הרוחנית" של החוק למניעת הטרדה מינית. בתחילת שנות ה-2000, קמיר לא קיבלה קביעות באוניברסיטה בירושלים למרות הישגיה הרבים. בהמשך היא הגישה תביעה, שבה טענה כי קידומה נעצר בשל שוביניזם גברי.
ראשי האוניברסיטה מצדם טענו כי לקמיר היו יחסים מעורערים עם חלק מעמיתיה. במסגרת התביעה טענה קמיר כי פרופ' שטיין הפיץ עליה ביחד עם אחרים שמועות בדויות ושקריות לחלוטין. שטיין בחר שלא להגיב לדברים. בפברואר 2015 קבע ביה"ד לעבודה כי פיטוריה של קמיר היו שלא כדין ופסק לה פיצויים בסך חצי מיליון שקל.
בעקבות פרסום המועמדות של שטיין לעליון, פנתה קמיר לוועדה לבחירת שופטים והתנגדה למינוי. בעקבות פניית קמיר הגיש יהודה דרורי עתירה לבג"ץ נגד המינוי, אך עתירתו נדחתה על הסף. "לא מצאנו כי עלה בידו של העותר להרים את הנטל הנכבד אשר ניצב לפתחו על מנת לסתור את חזקת התקינות העומדת לוועדה, ולהראות כי עניינו אכן נמנה עם המקרים החריגים שבהם מתעוררת עילה לערוך ביקורת שיפוטית ביחס להתנהלות הוועדה", פסקו השופטים אורי שהם, מני מזוז, ויוסף אלרון. בכך, נסללה סופית דרכו של פרופ' שטיין לעליון.