יחיא אל-סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, עם בכירי חמאס, בגבול רצועת עזה / צילום: רויטרס
אם את הרקטות הראשונות שירו אמש אנשי חמאס מרצועת עזה לישראל אפשר עוד היה להסביר בתגובה להריגתם של שני הצלפים שלשום, הרי שהתמשכות הירי על פני הלילה והבוקר כבר שולחת מסרים אחרים לגמרי. חמאס מאותת כעת כי איננו חושש מעימות נרחב יותר או אפילו ממערכה של ממש ומוכן לשלם את המחיר הקשה של מערכה שכזו. את הקו הזה משייכים בחמאס למנהיג הארגון ברצועה יחיא סינואר, האחראי למדיניות הסרבנית הן מול אבו מאזן במשא ומתן על הפיוס והן מול ישראל במגעים על הסדרה. גורמים המעורים במשא ומתן המתנהל בתיווך מצריים והשליח ניקולאי מלדנוב מספרים על סירובו של סינואר להתקדם ללא הבטחה לשחרור אסירים המוני, במסגרת ההסדרה והחזרת השבויים וגופות החיילים הישראלים, לפחות כמו בעסקת גלעד שליט.
סינואר שהיה מנהיג אסירי חמאס בכלא הישראלי שהשתחרר בעצמו בעסקת שליט, נתן עם שחרורו הבטחה לאסירים כי לא יזנח אתם. הוא מוכן לוותר על ההקלות לתושבי הרצועה, על הפרויקטים הענקיים לתשתיות וכעת נראה שגם מוכן לצאת לקרב ובלבד שלא ייתפס כמי שהפר את הבטחתו לאסירים.
את המהלך של התקיפות מאז אמש תכנן חמאס בקפדנות, זה לא ירי ספורדי והא נראה כהפעלת לחץ על ישראל והמתווכים במגעים על ההסדרה, תוך שליחת המסר הברור, ההרתעה כבר לא עובדת, חמאס והארגונים האחרים ברצועה, מוכנים לעימות רחב.
ועם הדברים האלה לא ברור איזה שפנים יש לסינואר בכובע המגבים עמדה זו. רוב רובן של מנהרות הטרור, הנשק האסטרטגי של חמאס, אותרו ונהרסו, ובידי ישראל יכולת לנטרל גם את היתר. כיפת ברזל משמשת מגן מפני רוב הרקטות, ומספר הנפגעים האזרחיים הישראלים צפוי להיות קטן מבפעמים הקודמות. אגב דווקא דובר צה"ל המפרסם סרטוני ילדים ואימהות מבוהלים בעת ירי בגן משחקים בשדרות משחק לידי חמאס המבקש לציין ניצחונות תעמולתיים.
ההסבר לאומץ ולחוסר הזהירות לכאורה של חמאס מצוי בהערכה של הארגון כי אפשר ללכת על הסף, מבצע ירי מסיבי כבעבר, להפגין שרירים ועדיין ישראל לא תגיב במערכה שלמה. לכיפת ברזל תפקיד בהערכה הזו דווקא בשל יעילותה. אם אין נפגעים רבים בנפש בקרב האזרחים הישראלים, התמריץ להנהגה הישראלית לצאת למערכה כזו שמחירה חיילים הרוגים, קטן. בשיחות פנימיות נוהג סינואר ללגלג על שר הביטחון ליברמן שאמר בזמנו כי בתוך 48 שעות ימוטט צה"ל את שלטון חמאס ברצועה ויגיע לכל מנהיגיו ובהם אסמעיל הניה קודמו של סינואר.
ואם הערכה זו מוטעית וצה"ל אכן יפתח במערכה דוגמת "צוק איתן" בחמאס מוכנים כנראה לשלם את המחיר (האזרחי ברובו המכריע) כדי לשוב לעמדת מגני ההתנגדות הפלשתינית, ומתוך בטחון כי צה"ל לא יכבוש את כל שטח הרצועה, מהלך שמחירו בנפגעים חיילים גדול, ולא יקיים את הבטחתו של ליברמן בטרם היותו שר בטחון.
עוד שני גורמים תורמים למהלך ההסלמה של חמאס. האחד איראן, הספונסר הראשי של ארגוני הטרור ברצועה לרבות חמאס, והיא דוחפת כל העת להסלמה מול ישראל. הן כפעולת תגמול על התקיפות הישראליות על כוחותיה בסוריה, והן כדי להראות כי מדיניותה באזור לא השתנתה למרות העיצומים נגדה. הגורם השני הוא הנהגת החוץ של חמאס, הלשכה המדינית, שהגיעה לרצועה לביקור היסטורי. בין ההנהגות מתח מתמיד ומאבקי כוח, כאשר הנהגת הפנים ובעיקר הזרוע הצבאית שממנו צמח סינואר, נוקטים בקו הנוקשה יותר. סינואר עושה כאן הפגנת שרירים אמתית כדי להראות למנהיגי החוץ מי האיש החזק בארגון, וכיצד הוא מצליח להתגרות בישראל, עד כה בלי נזק משמעותי לחמאס. תקוותו הגדולה היא כי יוחלט בישראל על פינוי ישובים, ותמונת האוטובוסים היוצאים תהיה תמונת הניצחון הגדולה שלו.
מן הצד צופה במתרחש אבו מאזן יו"ר הרשות הפלסטינית שלא יהיה מי שישמח יותר ממנו על כניסה קרקעית ישראלית לרצועה ופגיעה בהנהגת חמאס. המנהיג הפלסטיני הקשיש כשל בניסיונות הפיוס עד כה, ונחשב האיש השנוא ביותר ברצועה בשל הפסקת תשלום המשכורות, המהלך שהביא להידרדרות הכלכלית הגדולה.
מצרים ובנפרד קטאר עוסקות בניסיונות התיווך, שמטרתם המיידית הפסקת אש כדי לשוב לדיונים על הסדרה ארוכת טווח, אבל גם שם לאחר אירועי הלילה והבוקר ספקנים באשר לאפשרות להסדרה כזו בקרוב. אלא אם יהיה שינוי של ממש ביחסי הכוחות ובדמויות השולטות, שיוני שאת מחירו ישראל בשלב הזה כנראה לא מוכנה לשלם.