שי ניצן / צילום: שלומי יוסף
בין שנת 2008 לשנת 2017 נתפסו אצל חשודים בשלבי החקירה הראשוניים רכוש וכספים בסך 3.5 מיליארד שקל, שמתוכם רק כ-500 מיליון שקל חולטו - כלומר נלקחו לצמיתות בסוף ההליכים מהעבריין המורשע. מדובר ביחס של 7 ל-1 בין היקף התפיסות להיקף החילוטים.
מנתוני התפיסות והחילוטים שמפרסמות רשויות האכיפה, עולה עובדה מעניינת נוספת: 3.5 מיליארד השקלים הללו לא נתפסו בבתיהם של ראשי משפחות הפשע או של החיילים בארגוני הפשיעה - 80% מתוך הסכום נתפס אצל חשודים בעבירות כלכליות, עבירות צווארון לבן, אנשים נורמטיביים לכאורה. כמו-כן, בתיקים שאחת העבירות שנחקרו בהם הייתה עבירת השוחד (לרוב יחד עם עבירות של הלבנת הון, מרמה ומס) נתפסו בתפיסה זמנית יותר ממיליארד שקל, ואולם סכום החילוט הסופי באותם תיקים עומד כיום על 42 מיליון שקל בלבד.
הנתונים הללו שרובם נחשפים פה לראשונה, הם המחשה ל"מהפכת התפיסות והחילוטים" שהתחוללה בישראל בשנים האחרונות - "צונאמי" של ממש.
מהנתונים עולה, כי ייתכן שהשימוש שעושה המדינה בכלי החילוטים חצה את הגבול הראוי, ומי שמחזיק בשלטר צריך לעשות חשיבה מחדש.
למרות ההיקף העצום של הליכי החילוט, עד היום היה "חור שחור" של מידע אודות היקפי החילוט במלואם. לפני כשלוש שנים החלה הפרקליטות לפרסם דוחות שנתיים, שבמסגרתם נכללו נתונים על הליכי התפיסה והחילוט; ובמקביל פרסמה המשטרה בדוחותיה את היקפי התפיסה; אולם עדיין נותרו מקומות נסתרים בזירת התפיסות והחילוטים.
"גלובס" מאיר את המקומות החשוכים הללו: בסיועו של עו"ד אלעד מן מתנועת "הצלחה", ביקש "גלובס" לקבל מפרקליטות המדינה מידע על הסכומים המחולטים והנתפסים בכל תיק בשנים האחרונות, וכן פירוט אודות ההליכים. זאת, כדי שניתן יהיה, למשל, לבדוק לא רק מהו הפער בין הסכומים שנתפסים בהליכים זמניים לסכומים הסופיים שמחולטים, אלא גם מהן העבירות שבגינן נתפס כל סכום ואם המדינה עושה שימוש יתר בכלי התפיסות והחילוטים.
במענה לבקשה שהגיש עו"ד מן לפי חוק חופש המידע, שלחה לאחרונה פרקליטות המדינה טבלה המפרטת את כל התיקים שבהם בוצעו חילוטים של רכוש. המידע כולל פירוט של שנת תפיסת הרכוש, סכום התפיסות הזמניות, שנת מתן החלטת החילוט הסופי, סכום החילוט הסופי וביצוען של איזה עבירות נחקרו בכל תיק. הנתונים נחשפים כאן לראשונה.
נקדים ונאמר, כי הנתונים מעלים פער מעורר תהיות - בלשון המעטה - בין היקף התפיסות (הזמניות) להיקף החילוטים (הסופיים), גם כשבוחנים אותם במאקרו וגם במיקרו בנוגע לכל עבירה. כמו-כן מעלים הנתונים סימני שאלה בנוגע לשימוש של המדינה בכלים הללו - והאם היא משתמשת בכלי הנשק הללו כדי לתקוף את הזירות הבעייתיות באמת. ומעל הכול מרחפת שאלה עקרונית אחת: האם לכך התכוון המחוקק כשחימש את המשטרה והפרקליטות בכלי נשק כל-כך עוצמתי?
פער בלתי נתפס ובלתי נסבל
איפה הכול התחיל? בשנים האחרונות הכריזו רשויות האכיפה - המשטרה והפרקליטות - פעם אחר פעם על מדיניות מוצהרת להגברת תפיסות הרכוש של חשודים לצורכי חילוט בסוף ההליך הפלילי נגדם. מדיניות זו הובילה ל"מהפכת החילוטים" השנויה במחלוקת במחוזותינו. בעוד שבעבר מיעטה המדינה לחלט, לעקל, ולהחרים רכוש וכספים של חשודים שיש חשד שמקורו בעבירה פלילית, הרי שכיום, על בסיס חוקים שונים המאפשרים זאת - ובראשם חוק איסור הלבנת הון - היקף החילוט הוא עצום.
כיצד זה מתבטא במספרים? בעוד שב-2009 חילטה המדינה מיליוני שקלים בודדים בשנה מעבריינים ומחשודים בפלילים, היקפי החילוט עומדים כיום על למעלה ממיליארד שקל בשנה. והיד עוד נטויה.
מדינת ישראל מאוד גאה ב"מהפכת החילוטים", שהתרחשה גם בזכות שילוב ידיים בין רשויות האכיפה - המשטרה, הרשות לאיסור הלבנת הון והפרקליטות - ובגיבוי חלקי של מערכת בתי המשפט. המדינה אף מתהדרת בדוחות שונים בנתוני התפיסה ה"מרשימים" ונתוני החילוט. יש גם לומר שמאחורי המהפכה עומדות כוונות ומטרות ראויות בהחלט, ובהם סגירת צינור הכספים שמספק את החמצן לעבריינות כלכלית ולארגוני פשיעה ומניעת הלבנות הון.
אולם נדמה שבשם המאבק הראוי בפשיעה, רשויות האכיפה איבדו קצת את הדרך או הלכו צעד אחד רחוק מדי בעת האחרונה - והדבר בא לידי ביטוי בפער בלתי נתפס, ובלתי נסבל (כשמבינים עד הסוף את עינוי הדין שהוא גורם לחשודים) בין היקף התפיסות של רכוש של חשודים בראשית החקירה לבין חילוט הרכוש בסוף ההליך הפלילי של אלה שנתפסו. מדובר בפערים של עשרות אחוזים בין היקף הרכוש שהמשטרה תופסת לבין היקף הרכוש שביהמ"ש מאשר את חילוטו בסוף ההליך הפלילי, במקרים שבהם מורשעים החשודים.
האם ייתכן שמתוך מאות מיליוני שקלים שנתפסים בבית חשודים בראשית חקירתם, הרבה לפני שמישהו הוכיח שבב של אשם כלפיהם, והם אמורים ליהנות לכאורה מחזקת החפות - יחולטו בסוף ההליך רק 10%, ואף פחות? בעיני המדינה זה כנראה בסדר. כך לפחות מלמדים הנתונים והפערים ההולכים וגדלים עם השנים בין היקף התפיסות בראשית ההליך הפלילי לבין היקף החילוטים בסיומו, כשאף אחד מהרשויות האחראיות לכך לא מתייחסת לפער הזה כדגל אדום שמשמעותו המעשית היא עיוות ועינוי דין עבור חשודים בפלילים.
האלוביצ'ים והאור האדום מהעליון
באחרונה החלו בתי המשפט להציב גבולות למדינה בזירה תפיסות הרכוש מחשודים. רק השבוע ניתן פסק-דין של בית המשפט העליון שמתח ביקורת על התנהלות המשטרה והפרקליטות בעת תפיסת חפצי אמנות ותכשיטים בביתם של איש העסקים שאול אלוביץ, בעל השליטה ב"בזק", ורעייתו, איריס. זאת, במסגרת הפשיטה על ביתם ביום שבו פרצה חקירת פרשת "בזק" (תיק 4000) לתודעה הציבורית. למשטרה לא היה צו לתפוס את הרכוש הספציפי הזה, אבל זה לא הטריד את החוקרים. הם לקחו מכל הבא ליד, הפשיטו את קירות הבית מתמונות וטרחו אף להסיר את העגילים מאזניה של איריס אלוביץ ואת טבעות הנישואים מאצבעות בני-הזוג.
השופט יצחק עמית לא אהב - בלשון המעטה - את התנהלות "המערב הפרוע" שהתגלתה בתיק, הגדיר אותה כ"התנהלות של הרשויות אשר סותרת מושכלות יסוד במשפטנו", וקבע קביעה עקרונית ודרמטית מאין כמוה בעולם החילוטים: המשטרה אינה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בעת פשיטות על בתי חשודים ומעצרם; ואינה יכולה, ככלל, לתפוס רכוש של חשודים כשאין בידה צו בית משפט המאשר את התפיסה.
אולם פרשת אלוביץ היא רק סממן קיצוני לאמירה ש"המדינה לא תמיד צודקת" בכל מה שקשור לתפיסות ולחילוטים. היא רק סממן לתופעה רחבה הרבה יותר שמתרחשת בשנים האחרונות בעולם התפיסות והחילוטים, ונדמה כי בעת האחרונה איבדה קצת את הפרופורציות - תופעה שניתן לכנותה כ"קדחת התפיסות והחילוטים". אין כמעט חקירה שמתנהלת כיום שבמהלכה לא מתהדרות הרשויות ביום הראשון של מעבר החקירה לשלב הגלוי והמעצרים, בתפיסות רכוש בהיקפי עתק - עשרות ומאות מיליוני שקלים במקרים מסוימים.
בין "חסרי המזל" שזכו להכיר מקרוב את ההליך לאחרונה, היו החשודים בפרשת "קרטל ההסעות" - אודי שאשא, מנכ"ל משותף ומבעלי השליטה בחברת "מסיעי שאשא", מחברות ההסעות הגדולות בארץ; וכן רונן חיראק, מנהל בחברת "רון גל הסעות" וערן וירון פרץ, מנהלים בחברת "מטילי ירון בר"; החשודים בפרשת השוחד לכאורה באפריקה של חברת שיכון ובינוי, ובהם יו"ר שיכון ובינוי לשעבר, רוית ברניב (שבינתיים המשטרה הסכימה לשחרר את מרבית רכושה שנתפס); החשודים בפרשת השוחד של מספנות ישראל באפריקה (המשטרה תפסה כספים של החברה והקפיאה נכסים וחשבונות של מספנות ישראל המגיעים לסכום המוערך בכ-20-25 מיליון דולר) ועוד-ועוד.
"גזר-דין" בתחילת החקירה
מהנתונים העומדים מאחורי "מהפכת התפיסות והחילוטים", מעבר לפער האדיר בין היקף התפיסות להיקף החילוטים, עולה מגמה נוספת של גידול משמעותי שחל בהיקף התפיסות והחילוטים משנת 2012 ועד היום. בעוד שהיקף התפיסות הזמניות ב-2012 עמד על 183 מיליון שקל (מתוך סכום זה חולטו עד היום בפסק-דין סופי 47.9 מיליון שקל), הרי שב-2013 עמד סך התפיסות הזמניות על כ-213.1 מיליון שקל (מתוכם חולטו עד היום בפס"ד סופי כ-56 מיליון שקל) וב-2014 כבר חצה היקף התפיסות את רף חצי מיליארד השקלים עם תפיסות נכסים בשווי של כ-513.5 מיליון שקל, שמתוכם חולטו עד היום בפסק-דין סופי רק כ-47.7 מיליון שקל.
מגמת העלייה בהיקפי התפיסות והחילוטים המשיכה גם בשנים העוקבות: בשנת 2015 עמד סך התפיסות הזמניות על כ-602 מיליון שקל, מתוכם חולטו בפס"ד סופי 35.3 מיליון שקל בלבד; ב-2016 סך התפיסות הזמניות עמד על 675.6 מיליון שקל, ומתוכם חולטו בפס"ד סופי עד היום 17.8 מיליון שקל בלבד.
בשנת 2017 כבר נשק היקף התפיסות הזמניות למיליארד שקל עם תפיסות נכסים בשווי כולל של כ-960 מיליון שקל. זאת, כאשר מתוך סכום זה חולטו עד היום בפס"ד סופי כ-14.3 מיליון שקל בלבד.
במסגרת הדוח השנתי של הפרקליטות לשנת 2017 שפורסם ב-25 ביולי, הועברו נתונים דומים ולפיהם ב-2017 שווי הרכוש שנתפס בשלבי החקירה הראשונים על-ידי המשטרה (בתיקים שבליווי הפרקליטות) עמד על 704 מיליון שקל (כאשר מוסיפים את התיקים שאינם בליווי הפרקליטות מגיעים לסכום של 960 מיליון שקל). היקף הרכוש שחילוטו התבקש במסגרת בקשות שהוגשו לבית המשפט ב-2017 עמד על 244 מיליון שקל (לעומת 228 מיליון שקל בשנת 2016), ורק 50 מיליון שקל חולטו בחילוט סופי - פחות מ-7%.
ברור, כי ככול שהשנה מאוחרת יותר סך החילוט הסופי הוא נמוך יותר, שכן מדובר בהליכים לא סופיים שעדיין מתנהלים ולא הגיעו לפסק-דין. אולם הצמיחה הדרמטית בהיקף התפיסות עדיין מעוררת תהיות. האמנם זקוקה המדינה לתפיסות בהיקפים כה נרחבים על-מנת להבטיח את השבת כספי העבירה למדינה במקרה שהחשודים יורשעו בסוף ההליך נגדם?
ובואו נחדד את הבעיה: החשודים שכל רכושם נתפס - מהיאכטות במרינה, דרך כל חשבונות הבנק והבתים בבעלותם ועד המזומנים שבכספת הביתית - עדיין בחזקתם חפים מפשע. אולם כבר בשלב הראשוני של החקירה הם למעשה "נענשים", כיוון שהמדינה משנה דרמטית את חייהם.
תוך זמן קצר הם מגיעים למצב שהוראות קבע לתשלומים חודשיים חוזרות, הצ'קים שהועברו לגן של הילד חוזרים והגננת מתקשרת להבהיר כי ללא תשלום הילד לא יכול להמשיך ללכת לגן, חשבונות מצטברים, הם נוטלים הלוואות מבני-משפחה, מחברים ומכל מי שמוכן לעזור. הם מסתובבים לא רק עם אות קלון כחשודים בפלילים אלא עם סימן שאלה ענק בנוגע ליכולת שלהם לסגור את החודש. וצריך לזכור - הם עדיין לא הורשעו באף עבירה, וייתכן כי לא יורשעו כלל. ייתכן גם כי כלל לא יוגש נגדם כתב אישום.
מדובר בעינוי דין חריף ומתמשך לאורך שנים, מאחר שהחילוט הסופי - אם הוא מתבצע בסופו של דבר - אינו מבוצע בשנה הראשונה לחקירה. ניהול התיק עלול להימשך שנים, ובינתיים לחשוד/לנאשם אין כל אפשרות להשתמש ברכושו.
פשיעה? זנות? סמים? בטלים בשישים
בין הנתונים היותר מעניינים שעולים מהמידע שהגיע לידי "גלובס", נמצאים המספרים על היקפי התפיסות והחילוטים לפי סוג העבירה. נתונים אלה מלמדים, כי עבירות הלבנת הון, אשר הצטרפו בשנים האחרונות כ"בונוס" כמעט לכל כתב אישום שיש בו עבירות כלכליות כלשהן, הפכו את תיקי עבירות הצווארון הלבן ליעד המרכזי של כלי התפיסות והחילוטים.
בשנים האחרונות הפרקליטות שמה לה כיעד מרכזי, להביא לגידול משמעותי בשיעורי הכספים והרכוש הנתפסים זמנית והמחולטים באופן סופי, או נשללים מהעבריין בדרך אחרת בצו שיפוטי. זאת, לדבריה, כחלק מהמאמצים של המלחמה בפשיעה המאורגנת ובמשפחות הפשע.
אבל איפה משפחות וארגוני הפשע ואיפה החילוטים? מהנתונים שקיבלנו במסגרת הבקשה לפי חוק חופש המידע עולה, כי הכלי של תפיסות זמניות וחילוטים סופיים מנוצל פחות במלחמה נגד ארגוני פשיעה, סמים, סחר בנשים והימורים; והרבה יותר ביחס לחשודים בעבירות צווארון לבן - עבירות שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים, זיוף, גניבה, העלמות מסים, הסדרים כובלים, ועוד.
על-פי הנתונים, סך התפיסות שניתן לייחס לעבירות צווארון לבן בין השנים 2012-2017 (שלגביהן הועברו נתונים מלאים) הוא כ-2.5 מיליארד שקל, שהם כ-80% מסך כל התפיסות הזמניות לכל העבירות באותן שנים.
במסגרת ניתוח המידע שהועבר מפרקליטות המדינה, ניסינו לבחון מהו היקף החילוט לפי סוג העבירה. המשימה לא הייתה פשוטה, היות שהפרקליטות העבירה ל"גלובס" רשימה של מאות תיקים שבהם נעשו תפיסות וחילוטים, אך כל תיק כלל כמה עבירות שונות. למשל, עבירת הלבנת ההון, הופיעה בתיקים רבים, בכל פעם בצמוד לעבירות אחרות, והיה קשה לבודד אותה מעבירות אחרות. ובכלל, את עבירות הלבנת ההון קשה לבודד בימים אלה, וזו מצטרפת כ"בונוס" לכל תיק כמעט שכולל עבירות כלכליות כלשהן.
ובכל זאת, ניתן ללמוד מהנתונים, כי סך התפיסות הזמניות בתקופה הרלבנטית בתיקים שכללו עבירות של ארגוני פשיעה, היה 110 מיליון שקל, שמתוכם חולטו עד היום בפס"ד סופי 6.5 מיליון שקל. שוב - מדובר בפער אדיר בין התפיסות לחילוטים.
בתיקים שכללו עבירות הימורים, בוצעו בתקופה הרלבנטית תפיסות זמניות בהיקף של 142.8 מיליון שקל; ואילו סכום החילוט הסופי היה 37.9 מיליון שקל.
בתיקי עבירות מרמה והפרת אמונים - סך התפיסות הזמניות היה 104.4 מיליון שקל, והחילוט הסופי - 3.5 מיליון שקל (אולם רוב התיקים שבהן נחקרו עבירות של מרמה והפרת אמונים הם מ-2015, ועדיין לא הגיעו לסיום).
סך התפיסות הזמניות בתיקים שכללו עבירה של הפרת אמונים (להבדיל ממרמה והפרת אמונים) היה 218 מיליון שקל; והחילוט הסופי בתיקים שכללו עבירה של הפרת אמונים היה 4.75 מיליון שקל בלבד.
תיקי שוחד: התפיסה - מיליארד שקל; החילוט - 42 מיליון בלבד
בתיקים שאחת העבירות שנחקרו בהם הייתה עבירת השוחד (לרוב בצוותא עם עבירות של הלבנת הון, מרמה ומס) נתפסו בתפיסה זמנית יותר ממיליארד שקל, אולם סכום החילוט הסופי באותם תיקים היה 42 מיליון שקל בלבד. שוב, צריך להביא בחשבון שחלק מהתיקים הם מהשנים האחרונות, שכבר יש בהם תפיסות זמניות, אבל הם עוד רחוקים מהכרעה. ועם זאת נשאל - האם סכום החילוטים הסופי יטפס למיליארד שקל כשהם יסתיימו? קשה להאמין.
סך התפיסות הזמניות בתיקים שכללו עבירות זנות, סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, היה 23.5 מיליון שקל. יצוין, כי בשנת 2017 לבדה נתפסו 17.5 מיליון שקל בתיק שעסק בזנות, הלבנת הון ומסים. מעניין, שבכל התקופה הזאת רק בתיק אונס אחד נתפסו זמנית כספים של חשוד בסך 25 אלף שקל, אך בסופו של דבר הם שוחררו ולא חולטו באופן סופי.
כפי שסוקר בהרחבה ב"גלובס" באחרונה, גורמי האכיפה החליטו זה מכבר לפגוע בלב הפועם של תעשיית הזנות, והגבירו את הלחץ המופעל על התחום, בין היתר באמצעות מעצרים, צווי סגירה מינהליים וכתבי אישום שמוגשים כל העת נגד בעלי בתי-בושת. זאת, בין היתר, תוך שימוש בכלי אכיפה כלכליים, איתור עבירות מס ועבירות הלבנת הון, שמבוצעות תוך כדי ביצוע העבירות הקלאסיות של סרסרות, אלימות ועוד.
בין היתר, בסוף 2017 בוצעו במסגרת זו מעצרים של יותר מעשרה חשודים בניהול ובשליטה על זירת בתי-הבושת באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, ובהם מי שזכה לכינוי "מלך בתי-הבושת בתל-אביב", שגלגל לכאורה עשרות-מיליוני שקלים בתעשייה. היקף החילוטים בתיק היה עצום; במקביל, הוגש אשתקד לבית-המשפט כתב אישום חמור נגד הגברת נוי חדד, המכונה "המאדאם של תל-אביב", שמואשמת בהעלמת הכנסות של כ-100 מיליון שקל מהפעלת בתי-בושת. גם כאן נרשמו תפיסות בהיקפי עתק.
לדברי עו"ד אלעד מן מתנועת "הצלחה" - "תחום החילוטים ואופן השימוש בפירות החילוט סובלים מבעיית שקיפות משמעותית לאורך שנים. הניסיון הנוכחי למפות את סדרי הגודל והאירועים בתחום זה, שנעשה בעקבות בקשת חופש המידע של 'הצלחה', הצליח לשפוך אור על כשלים ואתגרים שמהם סובל התחום, והצורך בשיפור ובהגברת המעקב אחרי היקפי החילוטים והמימוש שלהם.
"עוד ניתן לציין, כי הפער שבין סכומי התפיסות הראשוניות לסכומי החילוט הסופיים, מטריד ומצריך בדיקה מערכתית באשר לקריטריונים הראויים לקביעת היקפי החילוט הזמניים והסופיים".