דיון הערכת המצב, בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון, שהתקיים בקריה בתל-אביב / צילום: אריאל חרמוני, משרד ה
הפגזות החמאס על היישובים בדרום נמשכות זה תקופה ארוכה. הישראלים שחיים ביישובי האזור סופגים שריפות, פצמ״רים, הפצצות ואזעקות במשך שנים, עד שקשה להבדיל ולנתק בין סבב לסבב, לסיבה ומסובב. ממשלת ישראל מנהלת עם החמאס מו״מ במקביל למלחמה ואין אור בקצה.
והמלחמה הזו כל כך צפויה, שבזירה הפוליטית לעד יחזרו על אותן הסיסמאות וקלישאות. ראש הממשלה בנימין נתניהו עם כינוסי הקבינט וההתייעצויות שנועדו לייצר הזדמנויות צילום. שר הביטחון אביגדור ליברמן עם הבטחות עמומות, שהוא לא יכול לעמוד בהן: ״נעשה את מה שצריך לעשות״ - זו ההודעה הכי אחרונה שלו מאתמול (ה'). שר השיכון יואב גלנט, אקס-כמעט-רמטכל,, מקשקש פסוקי תנ״ך בטוויטר.
ודווקא שר החינוך נפתלי בנט, מי שאוהב לשחק את תפקיד ״המבוגר האחראי״, דמם קולו. לעיתים הוא יודע לצייץ ולהתבטא גם תוך כדי חופשות או שהייה בחו״ל. הפעם, אוגוסט 2018, אין לו הרבה מה לומר על המצב. ב-14 ביולי צייץ ״הנוסחה לפיה לאחר חודשים של שריפות ומאות רקטות על תושבי עוטף עזה, חמאס מכתיב לנו את הפסקת האש היא שגיאה חמורה. הבלגה מולידה הסלמה, מי שמבליג על הפרת ריבונותינו ונמנע מפעולה יסודית גוזר עלינו מלחמת התשה מתמשכת. יש להורות לצה״ל לפעול בעוצמה, בתחכום וביסודיות״. מאז הוסיף בנט דיבורי סרק בטוויטר, האחרון שבהם בראשית חודש אוגוסט.
פעם אחר פעם אפשר להשתמש בדברים אלה, שכל אחד מהמנהיגים אמר או צייץ.
גם את דברי האופוזיציה ניתן למחזר. יו״ר מרצ ח״כ תמר זנדברג, אתמול (ה׳): ״האירועים הקשים בשעות האחרונות מדגישים את הצורך הדחוף בהסדרה. עוד לא מאוחר להימנע ממלחמת הברירה הזאת ולבחור באופציית ההסדרה בתיווך מצרי שנמצאת על השולחן. מערכת הביטחון תומכת בזה ובצדק. היגררות למלחמה היא לא הפתרון״.
מכל קצוות הקשת הפוליטית ומעל לכולם - מחברי הקבינט, לא שומעים שום פתרון, חזון או מחשבה מקורית. מדשדשים באבק שריפת השדות, הקוצים הבוערים והיעדר האופק. מעניין אם האנשים החשובים הסגורים בחדרי דיונים מבינים עד כמה הם מייאשים את הציבור - על כל גווניו.
לפני כמה ימים, בלילה נוסף של התייעצויות בטחוניות פרסם משרד הבטחון את תמונת נתניהו, ליברמן, הרמטכ"ל גדי איזנקוט וראש השב"כ נדב ארגמן, יושבים לצידו של ראש הממשלה, כשהוא מדבר (פיו מעט פעור, עיניו ממוקדות, ידו מכוונת לצד). הם שותקים והוא בפוזיציית צילום. לבפניהם, על שולחן הישיבות, מונחות תיקיות מסודרות, עטים וכוסות תה הסתדרותיות עם לימון.
הקבוצה הזו, הפוליטיקאים שבה, לא מדברים עם הציבור. מערבבים את הכפית בתה ולא עונים לשאלות, לא מקיימים מסיבת עיתונאים, לא מסבירים לאזרחים מה הם רוצים, לאן הם הולכים ומה היעדים שלהם. את כל ההסברה הם מפילים על כתפיו של דובר צה״ל, תא״ל רונן מנליס, והם מתחבאים מפני הציבור.
הדרג הפוליטי-מדיני מנהל מו״מ עם החמאס, תוך כדי ובמקביל ללחימה בעזה וברשתות השונות הם ממשיכםי לשגר הודעות סמכותיות: ״נעשה מה שצריך״.
כאשר מגיעים לסיורים באיזור (נתניהו, ליברמן) הם עושים זאת בתאורה הנכונה, בהקפדה על זוויות הצילום, בתיאום וסינכרון ההולם את המצג שהם מבקשים להעביר. אין להם שום כוונה לתת תשובות לשאלות ספונטניות, להיראות אמיתיים או מהימנים.
מדי כמה שעות משגרת דוברות לשכת ראש הממשלה הודעה נוספת: על התייעצות ביטחונית, על כינוס קבינט, על ליווי צמוד של היועץ לביטחון לאומי או ראש השב״כ את תהליכי קבלת ההחלטות. רק את האמת הדוברות לא מגלה לציבור: המגעים עם המצרים, התיווך אל מול החמאס והיעדר החזון.
כך נראה הדרג הביטחוני-מדיני של ישראל בקיץ 2018. שפוף אל מול כוסות התה והלימון.
המצוקה של הפוליטיקאים הימניים כה חריפה, עד כי יש חשש שהביקורת הקטלנית שהם חוטפים מפוליטיקאים, מובילי דעה ועיתונאים, יגררו אותם - בסופו של דבר - למהלכי הפעלת כוח בלי תוכנית של ממש.
השרה לשעבר לימור לבנת כתבה אתמול בטוויטר כיצד היו יכולים להיראות הדברים, אם הליכוד היה באופוזיציה והממשלה המכהנת היתה מדשדשת, מהססת ומנהלת מו״מ עם החמאס - כמו הממשלה הנוכחית. ״רק חושבת מה היה קורה כאן אילו הליכוד היה עכשיו באופוזיציה, וכל השתוללות החמאס הזו היתה מתרחשת כשברק/אולמרט/לא חשוב מי בשלטון... חומר למחשבה לשרי הקבינט לקראת הישיבה היום״.
עיתונאי ערוץ 2, ירון אברהם, ציטט כמה מאמירותיו של נתניהו בשנת 2009, לפני שהפך לראש ממשלה: "כשעמדתי היום במקום של הפגיעה, הייתה שם אמא שהחזיקה תינוקת קטנה, והיא בוכה. היא אומרת לי להסתכל על הילדה בת שנתיים. היא מפחדת. היא בוכה ומתייפחת ואומרת לי תעשה משהו, תעזור לנו. אז אני רוצה להגיד משהו לאותה אמא ולכל האימהות בישראל: ועוד איך אנחנו נעשה".
אם כן, נתניהו של שנת 2009 ״ועוד איך אנחנו נעשה״ וליברמן 2018 ״נעשה את מה שצריך לעשות״, הם אותו האדם, נכנסים ויוצאים מתפקידיהם הבכירים במדינה שלנו, אך הם לא עושים דבר.