אוהדי יובנטוס מחזיקים בחולצת הנבחרת עם שמו של רונאלדו / צילום: רויטרס
אנחנו מתייחסים לשמועות על מעברים אפשריים של כדורגלנים בשוויון נפש. רוב המעברים הרי ממילא לא מתרחשים בסופו של דבר, ומשרתים בעיקר את עיתונות הספורט שנהנית מהיכולת לייצר כותרות ולמלא עמודים בעונת המלפפונים. ב-BBC ניתחו את מדור "השמועות" (Gossip) שלהם - שנשען על שמועות שמתפרסמות בכלל התקשורת הבריטית - וגילו שב-15 השנים האחרונות רק שליש מהשמועות שנכתבו לגבי מעבר שחקן כזה או אחר אכן התרחשו בפועל.
אבל לחלק מהידיעות הללו יש משמעות כלכלית עצומה. השמועות הראשוניות על המעבר האפשרי של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס הפכו את מניית יובנטוס לסחורה החמה ביותר בבורסה באיטליה באותם ימים של תחילת חודש יולי. הרבה אנשים הצליחו לרכוב על הגל ורכשו את המניה (JUVE.MI). והם בעיקר הצליחו להראות עד כמה קשה להבין את הרציונל מאחורי כניסה של קבוצות כדורגל לבורסה - ראשית עבור המשקיעים, האם שווה להחזיק מניית כדורגל ועל מה באמת מסתמך שוק המניות הזה - על ניצחונות? זכייה בתארים? שמועות? או פרסום דוחות כספיים של קבוצות, כמו שפועלת כל חברה אמתית?
ושנית עבור ההתנהלות של המועדון - שוק העברות פועל פעמים רבות על בסיס של עמימות, וקבוצות לא מעוניינות שסוכנים וקבוצות מתחרות יידע על מהלכים שהן מתכננות לרכישת שחקנים מחשש שאלו "ייחטפו" מהן או ייגררו העלאת מחיר. במקרה של רונאלדו נדרשה יובנטוס על ידי הרגולטור בבורסה של מילאנו, בה נסחרת הקבוצה, להעמיד הבהרה פומבית לסדרת השמועות מאחר ורכישת שחקן כרונאלדו מוגדרת כ"אירוע מהותי". המועדון אכן פעל ועשה את המינימום הנדרש עם הודעה כללית שאמרה: "בתגובה לבקשה של ועדת הפיקוח על הבורסה, ובהתאם לפרסומים השונים בתקשורת, מועדון הכדורגל יובנטוס מציין כי במסגרת חלון ההעברות המועדון בוחן אפשרויות שונות בשוק, ויעדכן כפי שנדרש על פי החוק בזמן ובהתאם לסגירה של אותן עסקאות".
הבורסה במילאנו הגיבה באותם ימים בטירוף. הפעילות במניית יובנטוס שעומדת בימים רגילים על בין 1-1.5 מיליון מניות ביום אחד של מסחר - הגיעה לשיא ב-6 ביולי 2018 עם מסחר של 60.2 מיליון מניות. המניה זינקה ב-40%, לפני שירדה בחזרה. כל זה קרה למרות שהעסקה הייתה רחוקה עדיין ארבעה ימים מסיכום רשמי ולמרות ששום תחזית כלכלית בדבר ההשפעה האפשרית על המועדון לא פורסמה.
למה הטירוף? מומחים ואנליסטים טוענים כי הרבה אוהדים רוצים לספר שיש להם מניית כדורגל של המועדון שלהם, מאשר רואים בזה מכשיר לעשות כסף.
הפעילות המנייתית של מועדוני כדורגל שונה לגמרי מחברות "רגילות" שנסחרות. לא תמיד אירוע כלכלי משמעותי - נאמר חתימת חסות גבוהה או פרסום דוחות חיוביים או שליליים - משפיעים על המניה כמו שאפשר לצפות מחברה רגילה שנסחרת. הפעם האחרונה שבה המניה של יובנטוס זינקה בשיעור חד הייתה במהלך אפריל 2017 כשהקבוצה רשמה חודש חלומי בדרך להופעה בגמר ליגת האלופות. במהלך חודש ימים זינקה המניה ב-100%, כאשר בשבוע שבו השלימה את הניצחון (אולי הגדול ביותר של יובנטוס בשנים האחרונות) על ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות, כולל 3-0 בבית במשחק בטורינו, היא זינקה ב-51%. וכך, עם היכולת על הדשא, זה גם הסתיים כמה ימים אחר כך: ביום המסחר הראשון שאחרי התבוסה שספגה בגמר ליגת האלופות מריאל מדריד של רונאלדו, 1-4 בקרדיף, המניה של יובנטוס צנחה ב-22%.
ואם תרצו: רונאלדו עשה ביולי 2018 את התיקון למניית יובנטוס, שהוא עצמו ריסק במדי ריאל שנה לפני כן.
עם השנים - מועדונים בורחים מהבורסה
23 מועדוני כדורגל נכון להיום נסחרים בבורסות השונות בעולם. המספר הולך ומצטמק: ב-2003 נסחרו בבורסות השונות בעולם 37 קבוצות כדורגל, כשאת המגמה של הנפקות הובילו קבוצות הכדורגל באנגליה כאשר מחירי זכויות השידור הרקיעו שחקים עם הקמת הפרמיירליג. הקבוצות באנגליה היו משוכנעות שהן עומדות להפוך לחברות רווחיות מאוד וניסו לגייס מזומנים גם מהציבור. זה לא עבד. עם הזמן קבוצות החלו למחוק עצמן מהמסחר. רובן לא היו רווחיות והדוחות היו גרועים. הדרישה לדיווח ושקיפות הקשתה על פעילות בשוק ההעברות, והחשיפה של הסכמים מסחריים התבררה כחיסרון, ובאופן כללי התברר שבענף כמו כדורגל עדיף לפעמים לפעול במחשכים מאשר להיות חשוף לכל.
אלו שכן נשארו בבורסה הפכו לחור שחור עבור המשקיעים. הרבה מחקרים נעשו לאורך השנים וניסו לבחון את גורמי ההשפעה המרכזיים על המניות. פה ושם נמצא קשר בין ההצלחה במגרש לבין התשואה עבור המשקיעים. מחקרים מצאו שהתוצאות אחרי משחק בליגה בסוף שבוע שווה "משהו" למניה, ואפילו מצאו כי לתוצאה של משחק במפעל אירופי (ליגת אלופות) יש השפעה גדולה יותר, לטוב ולרע, מאשר משחק ליגה רגיל. אבל גם כאן קיימת בעייתיות שמצננת את הפעילות - המשחקים של הקבוצות באירופה מתקיימים כשהבורסה סגורה, ועם פתיחת המסחר המשקיעים כבר "רגועים" יותר ופחות רואים היגיון בהשקעה אמוציונלית של אחרי ניצחון.
אז למה בכל זאת מנפיקים?
עבור הבעלים הנפקה היא כמובן הזדמנות לרווח מיידי: משפחת גלייזר הנפיקה 10% ממניות מנצ'סטר יונייטד בוול סטריט וקיבלה תמורתם 233 מיליון דולר, כדי להקל על החוב שגררו מאז רכישת המועדון; ביובנטוס ההנפקה בבורסה של מילאנו (32% מהמועדון) אמורה הייתה לסייע לבניית אצטדיון חדש.
עבור האוהדים הנפקה היא לא בהכרח דבר טוב. חלק גדול מהאוהדים לא רואים עין בעין את הכניסה של קבוצה לבורסה, ולא תמיד קיימת הסכמה ברורה האם האופי התחרותי של קבוצת כדורגל מתאים למסחר בבורסה. בורוסיה דוטמונד הגרמנית החלה להיסחר בבורסה של פרנקפורט באוקטובר 2000. בשונה מקבוצות אחרות שמונפקות באחוזים יחסית נמוכים, דורטמונד הפכה לקבוצה ציבורית לכל דבר עם 60.25% מהמועדון שנסחר. לאורך השנים, עם ההתנהלות הכלכלית המפוקחת והזהירה לעתים יותר מדי, כשהקבוצה הציגה רווחים לא רעים - העלו האוהדים את התהייה האם הקבוצה מתנהלת כמו קבוצה עסקית שמשרתת את המשקיעים ואת רצונם להרוויח, על חשבון התחרותיות שלה על המגרש.
"אוהדים רוצים הצלחות. אוהדים רוצים שההנהלה תרכוש את השחקנים הטובים ביותר. המשקיעים מצדם, גם רוצים שהמועדון שבו הם השקיעו יצליח, כי הצלחה גוררת עלייה בהכנסות. אבל הם מעדיפים לא לרכוש את השחקנים היקרים כי אלו גוררים עלייה בהוצאות . הם רוצים חברה רווחית עם פעילות חיובית במניה", מסביר האנליסט הפיננסי פריידר בארטון, בראיון לאתר "Bundesliga Fanatic".
במקרה של דורטמונד המשקיעים באמת נהנים, כנראה יותר מהאוהדים. דורטמונד נמנית על חלק מצומצם מאוד של מועדונים שאף משלמים דיבידנד למשקיעים - כסף שלמעשה היה יכול להיות מושקע במקומות אחרים, כמו רכש או שכר שחקנים. ב-2017 החזירה דורטמונד 5.52 מיליון אירו כדיבידנד למשקיעים מתוך כרווח כולל של 28.2 מיליון אירו.
גם מנצ'סטר יונייטד, שנסחרת בוול סטריט החל מאוגוסט 2012, רחוקה מלספק את האוהדים בשנים האחרונות מבחינה תחרותית (אליפות אחרונה לפני חמש עונות), אבל בכל הקשור למשקיעים היא יופי של מועדון - היא מחלקת דיבידנד (9 סנט למניה) וסידרה עבורם עוד שנה מפנקת עם תשואה של 20%.