מפעל המלט נשר / צילום: תמר מצפי
הרחבת ייצור החשמל באמצעות גז טבעי היטיבה עם הציבור בזכות צמצום פליטות המזהמים לסביבה - אך היא מעמידה כעת את תעשיות המלט והבטון לפני אתגר חדש: במשך שנים ארוכות הן ביססו חלקים מפעילותן על חומרי לוואי שנוצרים בתהליך שריפת הפחם בתחנות הכוח, ומשתמשות באפר הפחם בקווי היצור של מלט או בטון.
כעת, כשהזמינות של חומרים אלה מצטמצמת והתעשייה מתמודדת עם מחסור שהולך ומחריף - המדינה לא מתירה לה לייבא אפר פחם מחו"ל בנימוק שהוא פולט קרינה רדיואקטיבית מסוכנת, וחישובי עלות-תועלת שהמשרד להגנת הסביבה עשה, הובילו אותה לקביעה שמוטב שאפר הפחם יישאר הרחק מכאן.
הליך שהתנהל במשך כשנה וחצי בבג"ץ בעקבות עתירה שהגישה יצרנית המלט נשר נגד המשרד להגנת הסביבה, הסתיים בשבועות האחרונות בדחיית העתירה, ובהותרת המצב הקיים על כנו.
במשך שנים ארוכות, תעשיות המלט והבטון היו דווקא הפתרון הזול והנוח בעבור המדינה, שביקשה להיפטר מאפר הפחם שהיה נטל סביבתי רציני: תחנות הכוח של חברת החשמל ייצרו את כל האנרגיה שצרכה מדינת ישראל באמצעות שריפת פחם, ולצד זיהום הסביבה נצברו בהן כמויות אדירות של אפר של פחם שרוף.
בעידן שבו המודעות הסביבתית היתה נמוכה, חברת החשמל נהגה להיפטר מהאפר שנערם בתחנותיה באופן שבו נפטרו באותם הימים מהרבה דברים אחרים: העמיסו על אונייה, הפליגו רחוק - וזרקו לים. רחוק מהעין, רחוק מהלב.
אלא שמאז הזמנים השתנו, וישראל חתמה, ביחד עם כל מדינות אגן הים התיכון, על אמנת ברצלונה שקובעת מגבלות שאמורות להגן על הים התיכון מפני זיהומים. אחת המגבלות היא שלא זורקים יותר זבל לים.
הבעיה האקולוגית שנוצרה מהצטברות אפר הפחם בתחנות הכוח נפתרה בהתחלה בהטמנה בקרקע, ובהמשך נמצא לו שימוש מועיל בכבשני הענק של מפעל נשר ברמלה במסגרת תהליך הייצור של מלט.
השיטה הזאת אומצה גם בקרב יצרניות מלט גדולות אחרות ברחבי העולם, וזאת לאחר שנמצא כי הוא זול וזמין מאוד, מחזק את המלט, חוסך בחומרי גלם אחרים ומפחית את צריכת הקלינקר - שבתהליך ייצור המלט הוא פולט לאוויר לא מעט רעלים.
כסף לא רע לחברת החשמל
כדי לנהל את האופרציה, משרדי האנרגיה, התשתיות, איכות הסביבה, הפנים, חברת החשמל וגופים נוספים הקימו את מינהלת אפר הפחם, שתסדיר את הנושא ותפקח עליו. לפי דוח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה (ראו מסגרת) המינהלת לא הרהיבה בביצועים.
כך, במשך שנים ארוכות אפר הפחם משונע מתחנות הכוח ברחבי הארץ לנשר ולמפעלים של חברות הבטון: בתחילת העשור, חברת החשמל סיפקה לתעשייה כ- 1.2 מיליון טון של אפר פחם בשנה, שחולקו באופן שווה בין נשר לבין חברות הבטון. בין 2012 ל 2016 חברת החשמל מכרה כ 5.6 מיליון וטון של אפר פחם לתעשייה ביותר מ 125 מיליון שקל. כסף לא רע, בהתחשב בעובדה שהסידור הזה חסך לה את עלויות ההטמנה בקרקע של אפר הפחם, בהיקף של כמיליארד שקל.
אלא שהמעבר לייצור חשמל על גז טבעי על חשבון שריפת פחם, הוביל לצמצום משמעותי בהיצע של אפר הפחם לתעשייה, שעומד כיום על 800-900 אלף טון בשנה. על כל 10 טון של פחם שנשרף בתחנות הכוח אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון - מצטבר טון אחד של אפר פחם שמתחלק לאפר תחתי ואפר מרחף. האפר המרחף מהווה 90% מהיצע אפר הפחם בשוק, והאפר התחתי, שאינו טוב לתעשיית הבטון, מהווה 10%. בתעשיית המלט האפר התחתי משמש גם כחומר בעירה בכבשני היצור.
בשנים האחרונות נשר מקבלת כ-400 אלף טון של אפר פחם, וכדי לענות על מחסור של 250 אלף טון בשנה היא ביקשה מהמשרד להגנת הסביבה היתר לייבא אותם מאיטליה: "בכל העולם מתקיים סחר באפר פחם", מספר בכיר בתעשיית המלט בשיחה עם "גלובס": "יש מדינות שסובלות ממחסור באפר פחם, כמו צרפת שמייצרת את החשמל שלה באמצעות כורים גרעיניים, ומייבאת אותו ממדינות שיש להן הרבה אפר פחם כמו איטליה שמפיקה חשמל באמצעות תחנות פחמיות".
אלא שהמשרד להגנת הסביבה מתנגד ליבוא של אפר פחם, מחשש להגברת רמת החשיפה לקרינה מייננת ולזיהומי אוויר, קרקע ומקורות מים בטווח הארוך. שם אומרים, "ניחא עם הזבל שלנו, שאיתו אנחנו עוד איכשהו יודעים להסתדר, אבל להביא לכאן זבל של אחרים - זה כבר לקחת סיכון לא מידתי".
לדעת הגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה, העלות של הרחבת השימוש באפר הפחם תוך יבואו לארץ תעלה על התועלת, וזאת בשל הימצאותם של יסודות רעילים ורדיואקטיביים במשאב שהתעשייה כבר למדה לאהוב.
גורמים בתעשייה מתגוננים ואומרים כי מדובר בריכוזים נמוכים של חומרים רעילים, וממילא בתהליך הכנת המלט והבטון הם נאטמים, לא נפלטים לאוויר ולא מהווים סכנה לשלום הציבור.
בכל מקרה, במשרד להגנת הסביבה סבורים כי יש להגביל את השימוש במלט שמצוי בו אפר פחם רק לבינוי של תשתיות, יסודות של מבנים או מרחבים שאינם משמשים למגורי אדם, וזאת בין השאר כדי לווסת את השימוש באפר הפחם -על רקע המחסור שצפוי עוד להחמיר, בשל המגמה להרחיב את ייצור החשמל בהתבסס על גז טבעי.
חילוקי דעות בין משרדי הממשלה
בתום שנה וחצי של התדיינות מול הרכב של שלושה שופטי בג"ץ בראשות מני מזוז, ההליך הסתיים כשידה של היצרנית נשר על התחתונה: השופטים החליטו לא להתערב בעמדה המקצועית של המשרד להגנת הסביבה - החלטה שמותירה על כנו את המצב הקיים, כך שככל שייצור החשמל על בסיס גז טבעי יתרחב - יוסיף ויתרחב גם המחסור באפר הפחם שנחוץ כל כך לתעשייה: "בזכות האפר הזה התעשייה מייצרת מלט 'ירוק' וידידותי יותר לסביבה, בגלל שהוא מפחית את השימוש בקלינקר שבתהליך השריפה שלו נפלטת לאוויר כמות גדולה של דו תחמוצת הפחמן", אומר בכיר בתעשיית המלט.
פסק הדין של הרכב השופטים ניתן לא בלי שהיתה ברקע מחלוקת בין משרדי הממשלה השונים: משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד האנרגיה תמכו בבקשת נשר לייבא אפר פחם, ואילו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות התנגדו לה בתוקף. האחרון אף דרש להחיל הגבלות משמעותיות יותר על השימוש באפר פחם בישראל.
השופטים קבעו כי עם כל הכבוד לשאר משרדי הממשלה, הסמכות הבלעדית בנושא נתונה לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, וכך אין בעמדתם של המשרדים האחרים כל רלוונטיות להליך: "חילוקי דעות בין שרים או בין גורמי ממשלה - אין מקומם בפני בית המשפט", נכתב בפסק הדין.
ומה עכשיו? בתעשיית המלט מזהירים כי המחסור באפר הפחם יתבטא בהעלאת הריכוזים של קלינקר בכל טון של מלט, או בצורך למציאת חלופות אחרות - כמו חול שחציבתו עשויה להוביל לפגיעה בערכי נוף וטבע. אם עד כה אפר הפחם היווה 10% בכל טון של מלט, הרי שעל רקע המחסור הגובר הריכוז שלו בכל טון כבר ירד לשיעור של 7%. ומבחינת תעשיית המלט יש עוד לאן לרדת.
ענף המלט הישראלי חווה תקופה מטלטלת, אחרי עשרות שנים שבהן נשלט באופן בלתי מעורער בידי המונופול נשר. נשר אמנם עדיין מונופול בענף, אך היבוא של מלט זול מטורקיה ומיוון, בעיקר בידי חברת הבת של מספנות ישראל סימנט איי.אס, מורגש היטב בשוק, ובאופן שניכר גם בשורות הרווח של היצרניות המקומיות.
התרחבות יבוא המלט מאתגרת במיוחד את היצרנית הקטנה מהר טוב, שהתלוננה כבר לפני זמן רב אצל הממונה על היטלי הסחר שבמשרד הכלכלה והתעשייה על יבוא שנעשה בתנאי היצף ובאופן שמפר את כללי הסחר הבינלאומי. החלטה סופית בנושא צפויה בקרוב, ובינתיים בתעשיית המלט מתרעמים: "יש כאן אפליה מובנית, כי המלט הישראלי יהיה עם אחוזי אפר פחם נמוכים יותר בגלל הירידה בהיצע, בזמן שישראל תמשיך לייבא סוגי מלט שמיוצרים בין השאר עם אפר פחם".
על רקע התגברות בתחרות בשוק, שמלווה גם בירידת מחירים, בתעשייה המקומית יצטרכו למצוא לאפר הפחם חלופות שכנראה יהיו יקרות ממנו - ועדיין לא ברור אם יובילו גם לעליית מחירים.
המבקר שפירא על הטיפול באפר הפחם: "בוקה ומבולקה"
מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, נתן את דעתו בדוח הביקורת שראה אור במאי האחרון לאופן הטיפול של המדינה באפר הפחם וסיכם אותו כ"בוקה ומבולקה".
המבקר מצא ליקויים בהסדרת השימוש באפר פחם ובפיקוח עליו, באופן שעלול לפגוע בבריאות הציבור ובהגנת הסביבה: "אין בקרה של הדרג המקצועי הארצי על אישורי מינהלת אפר הפחם להוצאת האפר מתחנות הכוח, והמינהלת נתנה יד לשימוש בו בתחום החקלאות והגינון ובניגוד להגבלות ולהתניות שקבע המשרד להגנת הסביבה". עיקר השימוש באפר זה לצרכי חקלאות וגינון הוא כמצע לגידול צמחים.
עוד הזהיר המבקר כי "נוצר מצב שהמדינה קירבה את אפר הפחם אל תושביה, והעבירה את פוטנציאל הסיכון לתוך הבית פנימה, לקירות, לגידול צמחי מאכל ולגינון. בכך גדל ביתר שאת הצורך בהסדרת השימוש ובפיקוח עליהם".
לפי המבקר, המינהלת העלתה את רף החשיפה לקרינה מייננת ממוצרי בנייה וזאת בניגוד לעמדתו של המשרד להגנת הסביבה. לפי המבקר, לפי אחד התקנים רמות אפר הפחם שניתן לשלב במוצרי בנייה לחדרי מגורים מהווה תוספת חשיפה לקרינה שדומה ל-30 צילומי רנטגן בשנה, לעומת הקרינה הטבעית שאדם חשוף אליה.
המבקר קרא למשרדי הממשלה לפעול במהירות למען הסדרת הנושא, וגם לשקול את המשך פעילותה של מנהלת הפחם, זאת בין השאר על רקע הידלדלות היצע אפר הפחם.