יש אנשים שממשיכים לחיות גם לאחר מותם, באמצעות פוליטיקאים ודמגוגים. אנחנו שומעים כמעט מידי יום אמירות כאלה ואחרות שעיקרן - לו מנהיג זה או אחר היה עדיין בחיים הוא היה עושה כך ואחרת - הכל לפי עמדותיו של הלוחש למתים.
רגב הלוחשת למתים
כאמור, זו שיטה של דמגוגים או שרלטנים, ומי תואם הגדרה זו יותר משרת הספורט מירי רגב. לאחר הפגנת המגזר הערבי אתמול נגד חוק הלאום היא שלפה את יצחק רבין וייחסה לו התהפכות בקברו בגלל תמיכת השמאל בהפגנה.
את האמירה הזאת, להבדיל מאחרות, דווקא צריך לקחת יותר ברצינות מאשר את כלל דיבוריה של שרת הספורט. כי היא הרי נוהגת להשתטח על קברי צדיקים, ואולי גם רבין נמצא ביניהם? ואם כך, הרי שהתהפכות בקבר יכולה להיות מורגשת על ידי מי שמשתטחת עליו. אלא אם זו הייתה רעידת אדמה קלה.
ציפי הנגררת
ראשת האופוזיציה ציפי לבני אינה נמצאת ברמה הנחותה של שרת הספורט. למרות זאת גם היא, בתגובה למירי, שלפה כמה אמירות של מתים מימין ומשמאל. כמובן שהווליום שלה יותר נמוך משל רגב הספורטיבית, אבל עדיין התייחסויות אלה הן מיותרות, ולא צריך להיגרר אחר רגב ושכמותה בעניין זה, או בעניין אחר כלשהו. תנו למתים לשכב במנוחה בקבריהם. ואם העמדות של החיים זקוקות לחיזוק מן המתים, כנראה שאינן ראויות לעמוד בפני עצמן.
ויכוח עם רגב זה זילות
פרובוקציות מצליחות בדרך-כלל לגרור עניין רציני אל השוליים הלא רציניים. העניין הוא חוק הלאום. מה זה משנה מה היה אומר עליו מנהיג מת כזה או אחר? זה משנה רק כאשר בעזרת התייחסות אל המתים, מצליחים להסיט את הדיון אל מחוזות לא רלוונטיים. זה משהו שהימין מעוניין בו, והגורמים המתונים בישראל חייבים להימנע ממנו. כאשר הם מתווכחים עם רגב ושכמותה, הם מורידים את עמדותיהם שלהם לרמה הנמוכה של שרת הספורט.
מפגן של חולשה
בכמה מקומות הגדירו את ההפגנה של הערבים כ"מפגן של כוח". זה רק מראה על חוסר הבנה עמוקה יותר של המתרחש באזורנו. האירוע אתמול בתל אביב המחיש חולשה קשה וחוסר אונים של הפלשתינים לעשות משהו משמעותי למען עצמם. כמה זמן עוד יעבור עד שהשמאל הישראלי יבין שלפלשתינים אין מדינה כי הם אינם רוצים בה, או, לחילפין, אינם מסוגלים להקימה. הכי קל, כמובן להאשים את ישראל ואת אמריקה ולעשות הפגנות. מדינה כמובן לא יוצאת מפעולות אלה, אבל לפלשתינים זה נותן תחושה של כוח, שלמעשה אינו קיים.