בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין/ צילום: אלון רון
התקשורת והציבור עוסקים רבות בתקופה האחרונה באחוז הגבוה של הנכשלים בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין ובקושי המיוחד של הבחינה האחרונה. זו טעות לשים את הפוקוס אך ורק ברמת הקושי של הבחינה, וחשוב לתת את הדעת על הפער והשוני החריפים בין האקדמיות למשפטים השונות.
מקצוע עריכת הדין הוא מקצוע מורכב והעוסקים בו חייבים להיות בעלי ידע רחב ומקצועי על מנת לשרת את הציבור נאמנה. לא בכדי, חוק לשכת עורכי הדין קובע כקריטריונים ראשונים במעלה כי אדם הכשיר להיות עורך דין הוא כזה שיש בידיו השכלה משפטית גבוהה ומה היא אותה השכלה גבוהה שנדרשת.
כמו בכל מבחן, גם הפעם התפרסמו טבלאות עם נתונים חשובים שמהם ניתן להסיק על אופן הלימוד, הרף שהסטודנטים צריכים לעמוד בו ומהימנות תעודת הגמר של האקדמיות השונות למשפטים, והנתונים מדאיגים. מהטבלאות מגיעים למסקנות עצובות מאוד בנוגע לאקדמיות מסוימות למשפטים. הנתונים מלמדים, כי בעוד שמבין הלומדים במוסדות הלימוד הראויים ובהם: ארבעת האוניברסיטאות, מכללת ספיר, המכללה למנהל והמרכז הבינתחומי, עברו את הבחינה בהצלחה 63.5% מהנבחנים, מבין המוסדות האחרים עברו את הבחינה בהצלחה רק 20.3% מהנבחנים. יש להדגיש כי הפער של 40 נקודות אחוז קיים גם במתכונות הבחינה הקודמות. פער עצום זה מדאיג ומעלה תהיות ביחס לטיב ההוראה במוסדות הלימודים האחרים למשפטים.
ישנו נתון מדאיג לא פחות והוא הפער בין כמות הנבחנים המגיעים ממוסדות הלימוד הראויים שמניתי לעיל לבין כמות הנבחנים ממוסדות הלימוד האחרים. ניתן לראות כי ממוסדות הלימוד הראויים ניגשו לבחינה האחרונה 840 מתמחים, בעוד שממוסדות הלימוד האחרים ניגשו אל הבחינה 1,962 מתמחים. מספרים מדהימים ובלתי מתקבלים על הדעת.
למוסד האקדמי שבו לומד הסטודנט חשיבות גדולה לעתידו המקצועי שכן, הוא המקום לפיתוח חשיבה משפטית והקניית כלים ללמוד נושאים חדשים במשפטים. העוסקים במקצוע נתקלים מדי יום בסוגיות משפטיות שלא נלמדו בבית הספר והם חייבים להיות בעלי מיומנות אקדמית כדי להתמודד עם הסוגיות הללו. בית ספר למשפטים ראוי חייב להכשיר את תלמידיו לכך, ובכך כושלים מוסדות אקדמיים רבים, דבר הבא לידי ביטוי בבחינת ההסמכה.
בראיונות שנערכו עם אנשי סגל ההוראה של אותם מוסדות לימוד אחרים, ניסו המרואיינים לספק הסברים לפערים הללו. אחד התירוצים, היה כי הם פותחים את שעריהם מלכתחילה לסטודנטים עם נתונים נמוכים יותר מהמוסדות הראויים. יש לברך על כך, אך הבעיה אינה נובעת מתנאי הקבלה המקלים בבתי הספר למשפטים הפותחים את שעריהם לסטודנטים רבים. מקור הבעיה מצוי דווקא בדרישות הלימוד והרמה הנדרשת לקבלת ציון עובר בעבודות ובחינות, המהווים תנאי לקבלת תעודת הגמר. מוסדות אלה לא מציבים רף שמתאים לדרישות המקצוע. לכן, מוצאים עצמם מדי שנה אלפי סטודנטים ממוסדות אלו, ששילמו שכר לימוד גבוה וקיבלו תעודת גמר, מחוץ למקצוע עריכת הדין. לתופעה זו יש לשים סוף!
נקודה חשובה נוספת בהקשר זה היא שכר הלימוד הגבוה שמגיע עד לעשרות אלפי שקלים בשנה במשך 3 עד 4 שנים, שמשלמים סטודנטים למשפטים לאקדמיות אלו, שלפי הנתונים, לרוב אין בצדו תמורה. שכר הלימוד הגבוה כשלעצמו הוא לא הנתון המדאיג, היעדר התמורה המלאה בגינו, שמתבטאת באחוזים הגבוהים של אלו שאינם צולחים את בחינת ההסמכה ממוסדות לימוד אלו, הוא הנתון המדאיג והעיקרי שיש לתת עליו את הדעת.
המסקנה החד משמעית מהנתונים היא ש-80% מאלפי הסטודנטים למשפטים הלומדים במוסדות הלימוד האחרים, המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אינם כשירים להיות עורכי דין, זאת על אף העובדה שהמוסדות הללו מעניקים להם תעודת גמר המעידה, כביכול, שהם רכשו השכלה גבוהה במשפטים, כמצוות חוק לשכת עורכי הדין.
הגיע הזמן, שהמועצה להשכלה גבוהה ולשכת עורכי הדין ייכנסו לעובי הקורה ויבדקו לעומק את הפער בין הסילבוס המוצג על ידי המוסדות האחרים לבין ההכשרה הלכה למעשה, שמקבלים הסטודנטים במוסדות לימוד אלה.
■ הכותב הוא שותף בכיר וממייסדי משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון ושות'.