כפיים לליברמן שהסתייג מ"קמפיין ההכפשה" של הורים שכולים ימנים, בשל הדברים שהם מנסים לטפול נגד אלוף יאיר גולן. ההורים ראויים לכל תודה על קורבנם, אך גם לגינוי על ניצול "מעמדם" כשכולים.
בדיווחים עיתונאיים נמסר שכמאה משפחות שכולות פנו לשר הביטחון ליברמן בבקשה שלא למנות את האלוף יאיר גולן לרמטכ"ל. הדרישה באה על בסיס כמה אמירות של גולן, שהן בתחום הערכיות האנושית. גולן הוא אחד המודלים המוצלחים למפקד בצה"ל. לוחם מצויין בשילוב אנושיות ורגישות לזולת; גולן חס בראש וראשונה על חיי חייליו, אולם גם אינו אדיש להרג אויב כשאין בכך הכרח צבאי.
נראים כאנשי ימין מובהקים
רוב ההורים השכולים המתנגדים לגולן הם אנשי ימין מובהקים, אולי כולם. זו התארגנות ימנית בעיקרה. השכול הוא העטיפה של הפוליטיקה, וזו תופעה מקוממת גם כשהיא באה מצד הורים ששכלו את היקר להם מכל.
האפסנאי מול הלוחם
אם לוקחים בחשבון את כל האלמנטים, את אמירותיו של גולן מצד אחד, ואמירות ומעשים של אפסנאי מצד שני - האם ליברמן ראוי להיות שר ביטחון, וגולן פסול כרמטכ"ל? והנה, לא שמענו את זעקת ההורים השכולים כאשר האפסנאי מונה לשר הביטחון. למה? כי הוא איש ימין? כי הוא נוח להם מבחינה פוליטית? האם אמירותיו ערבו יותר לאוזני ההורים מאשר אלה של גולן?
צה"ל זקוק לדעות לא מקובלות
האלוף גולן התייחס לכמה נושאים ואמר דברים שחלקם מעניינים מאוד, ומיעוטם מיותרים ואפילו מקוממים. במיוחד הרמיזה לנאציזם שאסור שמפקד בצה"ל, או כל יהודי, יעשה אותה. אבל מעבר, לכך גולן חרג מהריטואל המקובל בדרך כלל בנאומיהם של מפקדים רבים. צה"ל זקוק מאוד לאנשים שאינם מהססים לנקוט דעות שלא תמיד מקובלות, ואלוף גולן הוא כזה.
מה שווה צה"ל?
המחאה הימנית נגד גולן מזכירה את דבריה של שרת הספורט מירי רגב שתהתה מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? ובהתאם לכך: מה שווה הרמטכ"ל אם הימין אינו שולט בו? אנחנו, הציבור החושב, חייבים לנתץ את הנוסחה הזאת, בין לימין או לשמאל. כי זה באמת בנפשנו.
כפיים לליברמן
כפיים לליברמן שסירב להצטרף למקהלת ההורים השכולים מהימין. ואף הוסיף הסתייגות מ"קמפיין ההכפשה" בשל דברים הזויים שמנסים לטפול נגד אלוף גולן. ההורים ראויים לכל תודה על קורבנם, אך גם לגינוי על ניצול "מעמדם" כשכולים.