אדוארדו אלשטיין / צילום: איל יצהר
הפעילות הציבורית של המועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל מריו בלכר מתקיימת בשלשה מעגלים - האקדמי, הציבורי והעסקי. את המועמדות הנוכחית לתפקיד הנגיד חייב בלכר למוניטין האקדמי והציבורי שלו, כפי שהיה בשנת 2014 כאשר הוא היה מועמד לנגידות לראשונה. אך מה עם המעגל השלישי, העסקי, הפחות מוכר בישראל?
בלכר מקיים בתחום העסקי קשרים הדוקים, אפילו הדוקים-מאוד, עם המשק הארגנטיני. למעשה העיתונות הארגנטינית מתארת אותו כאישיות מקורבת מאוד לאדוארדו אלשטיין, בעל השליטה באי.די.בי, ואחד האנשים הבכירים ביותר במשק הארגנטינאי, בתחום הנדל"ן ועסקי אגרו.
בלכר משמש מאז 2005 כדח"צ בחברת הדגל של אלשטיין, IRSA, חברת נדל"ן הגדולה ביותר בארגנטינה, אשר פעילה בתחומי הנדל"ן המסחרי, קניונים ונדל"ן למגורים. בנוסף לכך, לפי העיתונות הארגנטינית, הוא היה פעיל במו"מ שהוביל להפרטת Banco Hipotecario, הבנק למשכנתאות הוותיק והגדול בארגנטינה. על פי הרישומים, בלכר משמש סגן נשיא של הבנק, אשר אלשטיין הוא נשיאו.
נוסף על כל אלה, בלכר מופיע ברישומיו של ממשלת ברמודה כדירקטור ב-dolphin fund, זרוע ההשקעות של אלשטיין. לפי הרישום, לקרן הרשומה בברמודה היו 4 דירקטורים, אדוארדו אלשטיין, שאול זאנג, גארי גלאדשטיין ומריו בלכר. ארבעתם עם גם דירקטורים ב-IRSA ומקורבים של אלשטיין. יש לציין שאת הרכישה של השליטה באי.די.בי ביצע אלשטיין באמצעות קרן דולפין, אך מדובר בקרן המאוגדת בהולנד ומוחזק על ידי קרן דולפין מגיברלטר, ולא זו הרשומה בברמודה.
אלשטיין עצמו, לפי העיתונות הארגנטינית, היה מקורב מאד לשלטון של הנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר, ולפני כן של בעלה נסטור קירשנר, שהיו בשלטון בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. בלכר, לעומת זאת, שמר, לפי אותה עיתונות על קשרים טובים עם סיעות ואישים שונים בפוליטיקה הארגנטינית. למעשה, על פי אותה עיתונות, נסטור וקריסטינה קירשנר העריכו מאד את בלכר, ועל פי הדיווחים הם ניסו למנות אותו לתפקיד שר האוצר עוד בשנת 2004, ורק בעיות בריאות של בלכר מנעו זאת. לפי ידיעות אחרות, בלכר נהג לייעץ לזוג קירשנר באופן פרטי בענייני כלכלה גלובלית.
לפי העיתונות בארגנטינה, לבלכר קשר מיוחד וידידות רבת שנים לדומינגו קבאיו (Cavallo) כלכלן ופוליטיקאי, אשר שימש שר האוצר בתחילת שנות ה-90 ובמשך עשור ניהל את המדיניות הכלכלית של המדינה, שבמסגרתה הוצמד הפזו של ארגנטינה לדולר בשער חליפין של פזו אחד לדולר. מדיניות זו הובילה למשבר כלכלי של שנת 2001, אשר הובילה לאיסור משיכת מזומנים על ידי הציבור.
עוד בטרם פרץ המשבר, ולפני שהוא נאלץ להתפטר, הציע הנשיא דאז פרננדו דה לה רואה לבלכר את תפקיד משנה הנגיד לבנק המרכזי של המדינה. לטובתו של בלכר פעל המוניטין הבינלאומי שלו, השנים הארוכות בהן היה יועץ בקרן המטבע הבינלאומית, היכרותו עם הצמרת הפיננסית בארה"ב והקשרים עם הצמרת הכלכלית האקדמית. בלכר היה חוקר פורה, ופרסם מאמרים בכתבי העת האקדמיים החשובים ביותר.
בעקבות התפטרות הנגיד של הבנק, מונה בלכר לתפקיד, בלכר החזיק בתפקיד חמישה חודשים בלבד, ונאלץ להתפטר לאחר שהביע התנגדות להמשך האיסור על משיכת מזומנים מחשבונות האזרחים בבנקים. הוא הציע במקום זאת תוכנית לדולריזציה של המשק הארגנטיני, ומתן אפשרות למשוך אג"ח של הממשלה במקום מזומן, כצעד לקראת נסיגה מהאיסור הממשלתי. מה שעבד לרעתו הייתה הקרבה הגדולה מדי בין הפוליטיקה לבין תפקיד הנגיד. מחליפו של דה לא רואה, דואלדה, לא היסס להקריב את הנגיד כאשר הדבר היה נחוץ לו מבחינה פוליטית.
בלכר הפך להיות גם מטרה להתקפות אנטישמיות גלויות, והואשם בהעברת כספים למה שכונה "מאפיה יהודית". לאחר פרישתו מהבנק המרכזי של ארגנטינה, בלכר עבר ללונדון, שבה שימש יועץ של הבנק אוף אינגלנד, ואף עמד בראש מכון של הבנק שעוסק בחקר הבנקאות המרכזית.
היחסים בין בלכר לקריסטינה קירשנר נשמרו במהלך השנים, במקביל לדיווחים על הקירבה של אלשטיין לנשיאה. בשנת 2010, החלטתה של קירשנר לנצל את רזרבות מטבע חוץ של המדינה למימון הגירעון הממשלתי הובילו לעימות עם הנגיד באותה עת, מרטין רדרדו. כבר ב-2009 מינה אלשטיין את בלכר לנציגו מול קירשנר במו"מ על בנקו היפוטקריו. בינואר קירשנר פיטרה את רדרדו, והממשלה התכוונה למנות את בלכר לתפקיד. אולם, פסיקה של בית המשפט העליון מנעה את פיטורי הנגיד המכהן ובלכר נאלץ לחזור לתפקידיו האחרים בעולם העסקים, כולל תפקידיו כדירקטור ב-IRSA.