מאגר לוויתן/ צילום: נובל אנרג'י
מגיל צעיר אנחנו מעריכים ומנהלים באופן יום-יומי את הסיכון שאנו לוקחים. בהחלטה לחצות את הכביש שלא במעבר חציה נשקל הסיכון אל מול הרווח במסלול הקצר. גם בסוגיות סביבתיות עלינו להשתמש בניהול הסיכונים, על אף שהן נוגעות בנו במקומות הרגישים ביותר של הגנה על הבריאות ועל המשפחה. עלינו לבחון בכלים של מידע ונתונים מבוססים את הסיכון מול הרווח.
והיות שזה נושא חם - נבחן לדוגמה את הקמת אסדת הקידוח לגז לוויתן.
אסדת לוויתן היא מתקן ימי לטיפול בגז טבעי, הממוקם כעשרה ק"מ מן החוף. מתקנים ומפעלים דומים מצויים ביבשה, ורבים מתושבי המדינה חיים לידם. למעשה, אסדות לוויתן ותמר הן מתקני התשתית הרחוקים ביותר ממרכזי אוכלוסייה בישראל. גם ההחלטה על מיקום הטיפול בגז בים התבססה על הערכת הסיכון ליציבות של מערכת הגז. אמנם בתחילה רצו לטפל בגז ביבשה, אולם משהובהר כי תוספת הסיכון קטנה, הטיפול הועבר לים.
מה לגבי תוספת הסיכון של החומרים הרעילים המשתחררים בעת הטיפול בגז טבעי? רבות דובר על הסיכון של ה"תעבית" (קונדנסט בלעז) - דלק קל הנמצא במאגרים הטבעיים יחד עם הגז הטבעי, ועובר תהליך הפרדה באסדה (או הפיכת הגז לנוזל). התעבית, בדומה לבנזין, מכיל בנזן הידוע כחומר מסרטן. אולם הבנזן קיים בריכוזים הגבוהים פי 10 לפחות בדלק שבתחנות התדלוק הנמצא במגע ישיר עם הנהגים.
מה לגבי תוספת הסיכון לכלל האוכלוסייה? מודלים של המשרד להגנת הסביבה מראים, שעד שהמזהמים יגיעו מהאסדה לחוף, הם יימהלו. אפילו בתנאים קיצוניים, המזהמים יגיעו לחוף בריכוז הנמוך פי מאה מהמקסימום המותר. גם אם ההערכות הללו אינן מדויקות, הרי שעדיין מדובר בסיכון נמוך ביותר.
מה לגבי בריאות הים והאקולוגיה הימית? - האסדה תאגור את התעבית במקרה של כשל בצינור המוביל את התעבית לחוף. אכן, התעבית עשוי להישפך לים ולזהם את החופים בעת אסון; אולם האסדה איננה המתקן הימי היחיד היכול לזהם את הים בנפט. לישראל מגיעות מדי שנה כ-5,800 אוניות, העוגנות קרוב לחוף ונושאות כ-4,000 טון של דלק, לעומת 280 טון תעבית על האסדה - כלומר פי 14 יותר.
מדי שנה ישראל מייבאת דרך הים כ-75 מיליון חביות נפט במכליות נפט. כל מכלית נפט נושאת כ-100,000 טון נפט גולמי, פי 350 מכמות התעבית הנאגרת באסדה. המכליות והאוניות מגיעות קרוב יותר לחוף מן האסדה. יתרה מכך, הניסיון בעולם מראה שתדירות אירועי שפך נפט הקשורים לכלי-שיט, גבוהה לאין ערוך מזו של מתקנים ימיים מקובעים, כמו קידוחים ואסדות. אם כך, נראה שאין תוספת סיכון לסביבה מהאסדה.
לסיכום, כאשר בוחנים לעומק את מידת תוספת הסיכון הסביבתי הנשקף לתושבים מן האסדה, נראה כי על אף שמדובר בהקמת מבנה שונה ממה שהורגלנו עד כה, הוא דומה מאוד למתקנים אחרים בישראל, ולא מהווה סיכון סביבתי גדול לעומת המצב הקיים. יתר על כן, אין חולק, כי סגירת תחנות הכוח הפחמיות בחדרה תביא להפחתה משמעותית במידת הסיכון של תושבי חדרה ואור עקיבא מזיהום אוויר. כי הפחם מזהם פי כמה יותר מאשר גז טבעי.
מעבר למשק חשמל המבוסס במידה משמעותית על גז טבעי, דורש פיתוח מהיר ויעיל של תשתיות גז טבעי. על כן, אם שאלנו מה תוספת הסיכון הסביבתי לתושבי ישראל מהקמת אסדת הקידוח לויתן? הרי שהתשובה היא שאין תוספת סיכון. להיפך - הקדמת האסדה תביא להפחתת הסיכונים הסביבתיים.
■ מנהלת תחום מחקר מדעי האדמה והים במשרד האנרגיה