רון לאודר / צילום: תמר מצפי
רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ואחד מהאישים המרכזיים בממסד היהודי בארה"ב, מוקיע את "המיעוט הרדיקלי" הדתי בישראל ותוקף בחריפות את חוק הלאום, את הקמפיין של הממסד הדתי בישראל נגד זרמים לא אורתודוכסיים ואת אפליית הלהט"בים בישראל במאמר תקיף ב"ניו יורק טיימס".
"במשך 4,000 שנה נראה העם היהודי כמצפן המוסרי של העולם", מציין לאודר. "התנועה הציונית הייתה דמוקרטית ללא פשרות כבר מראשיתה. היא מניפה על נס חירות, שוויון וזכויות אדם לכל. הציונות הייתה אחת מהתנועות הלאומיות הראשונות שהבטיחו שוויון מלא וזכות הצבעה לנשים. עם הקמתה, נעשתה ישראל הדמוקרטיה הראשונה והיחידה במזה"ת. הצהרת העצמאות מבטיחה 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי (ישראל) בלי הבדל גזע ומין... חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות'.
"תיאודור הרצל, חיים וייצמן, זאב ז'בוטינסקי, דוד בן גוריון וגולדה מאיר תמיד הדגישו את הצורך לשלב את הלאומיות היהודית עם הומניזם אוניברסלי", הוא ממשיך. "לכן, כאשר נראה עתה שממשלת ישראל מכתימה את הערך הקודש של שוויון, רבים מתומכיה חשים שהיא מפנה עורף למורשתה היהודית, לאתוס הציוני ולרוח הישראלית".
לאודר מוסיף: "בראש ובראשונה זו סוגיה מוסרית, אך לחוק הלאום עלולות להיות כמה השלכות לאומיות ובינלאומיות חמורות. בישראל, יחריף החוק הזה את תחושת הקיטוב והפלגנות. בחו"ל, עלולה ישראל למצוא את עצמה מזוהה עם מערכת ערכים שבורה וידידים מפוקפקים. התוצאה עלולה להיות, שמנהיגי המערב בעתיד יהפכו עוינים או אדישים לישראל. למרבה הצער, קווי המדיניות החדשים האלה לא יחזקו את ישראל אלא יחלישו אותה, ובטווח הארוך הם עלולים לסכן את לכידותה החברתית, את שגשוגה הכלכלי ואת מעמדה הגלובלי".
"אך האיום הגדול ביותר נשקף לעתידו של העם היהודי", אומר לאודר. "במשך יותר מ-200 שנה קשרה היהדות המודרנית את עצמה לקדמה. היהודים בעידן החדש התיכו יחדיו את גאוותנו הלאומית ואת זהותנו הדתית יחד עם דבקות בקדמה האנושית, בתרבות העולם הגדול ובמוסר".
"בין אם אנו קונסרבטיבים או ליברלים, אנו כולנו מאמינים בציונות הוגנת וביהדות פלורליסטית שמכבדת כל בן אנוש", כותב בעל המאמר. "לכן, כאשר חברי הממשלה הנוכחית בישראל מערערים, שלא מדעת, את האמנה בין היהדות לקדמה, הם מוחצים את ליבת הקיום היהודי העכשווי".
"כבר כיום, האתגר העיקרי שמולו ניצבת יהדות הגולה הוא פיצול דורי עמוק, שהולך ומעמיק", מוסיף לאודר. "בעולם כולו, אך במיוחד באמריקה הצפונית, יש לבני דור ה-Y (מילניאלס) ספקות, שמעולם לא הטרידו את הוריהם והורי הוריהם. המחויבות לישראל אינה ולמוסדות יהודיים אינה בלתי מותנית".
"כבר עתה, העברת הלפיד לידי הדור הבא היא משימה קשה, כפי שיוכלו להעיד מנהיגים, מחנכים, רבנים והורים רבים", הוא כותב. "אך כאשר ממשלת ישראל עצמה יוזמת חקיקה מזיקה, המשימה הזו עלולה להיעשות כמעט בלתי אפשרית. אם המגמה הנוכחית תימשך, ייתכן שיהודים צעירים שוב לא יסכימו לסמוך ידם על מדינה שמפלה יהודים לא אורתודוקסים, מיעוטים לא יהודיים ואת קהילת להט"ב. ייתכן שהם לא יאבקו בתנועת BDS; ייתכן שהם לא יתמכו בישראל; וייתכן שהם לא ישמשו יותר עורף אסטרטגי שישראל כה זקוקה לו".
"בואו לא נשכח: רובם המכריע של יהודי תבל אינם מזהים עצמם כאורתודוקסים; הם רואים עצמם כמסורתיים, חילוניים, קונסרבטיבים, רפורמים או נטולי הגדרה דתית", כותב לאודר. "צריך לכבד את הזרם האורתודוקסי, אך איננו יכולים להרשות שהפוליטיקה של מיעוט רדיקלי תניע מיליוני יהודים ברחבי תבל לחוש ניכור כלפי ישראל. אנו עם אחד, לא גדול, ואנו חייבים להפסיק לזרוע מחלוקות בתוכנו. כאשר נתאחד, העתיד יהיה ללא שיעור".
"תמיד התייצבתי לצד ישראל ותמיד אתייצב", הוא מסיים. "אך עתה, כאח אוהב, אני מבקש מממשלת ישראל להאזין לקולות המחאה והזעם שמושמעים בישראל וברחבי העולם היהודי. כנשיא הקונגרס היהודי העולמי, אני קורא למנהיגי ישראל לחשוב מחדש על פעולותיהם ההרסניות בקיץ הזה, גדוש הצרימות".
"זה לא מי שאנחנו, וזה לא מי שאנו רוצים להיות. אלה לא הפנים שאנו רוצים להראות לילדינו, נכדינו ולמשפחת האומות. הבה נפעל יחדיו כדי לשנות את המסלול ולוודא שישראל תוסיף להיות מדינה דמוקרטית, המדינה שהיא נועדה להיות".
זו אינה הפעם הראשונה שלאודר יוצא בהתקפה קשה כזו על ממשלת נתניהו. במארס השנה, במאמר קודם ב"ניו יורק טיימס", הוא מתריע על גוויעת פתרון שתי מדינות, כניעת ישראל לחרדים קיצוניים והניכור שחשים יהודי הגולה כלפי ישראל. באותו מאמר הוא שם דגשים בהדרת נשים ובהחמרת חוקי הגיור.
שני המאמרים, ובמיוחד המאמר החדש, שפורסם אחרי קבלת חוק הלאום, משקפים מורת הולכת וגוברת בקרב רוב יהודי ארה"ב, למעט הקהילה האורתודוקסית, מהמגמות החדשות של ממשלת ישראל.