דן מרגלית / צילום: איל יצהר
ביום השני למלחמת לבנון הראשונה טלפן אליי מנהל הטלוויזיה החינוכית יעקב לורברבוים ושאל אם אוכל להגיע לאולפן לשדר פריסות שלום ללוחמים. השבתי בחיוב, "בעוד יומיים או שלושה". "לא", הוא אמר, "מחר". כך נולדה התוכנית "ערב חדש", ששמה ניתן לה מאוחר יותר.
כ-10 ימים היא הייתה בליל של ראיונות עם פרשני העיתונות המודפסת, ובראשם זאב שיף מ"הארץ", זמרים ובעיקר פריסות השלום מהחזית. כאשר סגנית המנהל יוהנה פרנר שאלה אם כדאי להמשיך בה, לא ידעתי מה להשיב, והיא פסקה כי נמשיך עוד כמה ימים ואז נראה. ה"אז נראה" הזה נמשך 36 שנים.
בכיר התקשורת יצחק לבני אמר פעם לעורך הראשון של "ערב חדש", יוסי רונן, כי התוכנית גרמה לשינוי בהרגלי הצפייה של הציבור, שיילמד בחוגי תקשורת באוניברסיטה. מפני שמשעת שידור לילדים הפכה לשעה השואבת צופים מבוגרים. רפי רשף ועודד בן-עמי ואחרים הם ההוכחה לכך. 17:00 ואילך הפכו לשעה של אקטואליה.
היא הפכה יותר מזה. בפועל, "ערב חדש" שברה את המונופול של "מבט" בערוץ 1. מחקר אוניברסיטאי העיד כי רבים העדיפו את השיח שלה על פני העברית התקנית והנוקשה שנכפתה על "מבט". הזעם נגדנו באולפני רוממה היה רב. הגיעו הדברים כדי כך, שכאשר כל הארץ רעשה נוכח מאסר-השווא של הקצין עיזאת נאפסו, והוא שוחרר והתראיין על-ידי רפי רשף ב"ערב חדש" - ב"מבט" החליטו להענישו ולא לזמנו לאולפן, מפני שהעז להופיע קודם אצל האחות הקטנה והסוררת.
בפועל, החינוכית חידשה נורמות מן ההתחלה. בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה נהגה עדיין בארץ הנורמה כי ברעום התותחים שותקות המוזות. אך ביום הרביעי או החמישי לקיומה התיר לורברבוים לנסוע אל עמוס עוז בחולדה ולראיינו על הסתייגותו מהמלחמה. זו הייתה תפיסה מהפכנית, אף שהשידור היה מאוזן וכלל גם ראיון עם ד"ר ישראל אלדד מימין.
עתה כבה האור, וירד המסך. לא רק עליה. אילו רק עליה - ניחא. במשרד האוצר מעולם לא אהבו את הטלוויזיה החינוכית, בלשון המעטה, ולא את "ערב חדש", שכבר כ-15 שנים סובלת מהיעדר אמצעים להיאבק על המקום הראשון שכבשה לה בתחילת הדרך. כל המפעל הגדול של החינוכית כבה. "הנינג'ה" ו"האח הגדול" סילקו את "רחוב סומסום" ואת "זהו זה!", את הפרופסור יורם יובל וטובים אחרים מן המסך לטובת מה שהם קוראים "ריאליטי".
זו אמירה תרבותית. בעיקר אנטי-תרבותית. קמה על החינוכית קואליציה: בנימין נתניהו אינו אוהב שידור ציבורי, ובאוצר לטשו עין על הנדל"ן, והטענה כי מדובר בשמורת טבע אינה תופסת. לא רק מפני שניתן היה להשקותה ולהחיותה מחדש, אלא מפני שאפילו הייתה שמורת טבע היא ראויה להתקיים ככזאת.
אבל סגירת החינוכית היא הרבה יותר מסגירת החינוכית. היא אמירה בזכות הלשון הבוטה והחספוס והאטימות וחוסר הרגישות. יום אחד, כאשר ישראל תחזור אל הרגישות והדמוקרטיה המלאה, ושרי התרבות יהיו אנשים כזבולון המר וכיצחק נבון, יהיה צורך להתחיל מבראשית. כמו בשיר של נעמי שמר. יורשינו יחזרו עם רוח היצירה הייחודית שלה ועם אמצעים מודרניים אל מרכז הבימה. במחסן ימצאו את קטעי הווידאו והתפאורות הבלתי נשכחות.
■ הכותב הוא מנחה התוכנית "ערב חדש" בחינוכית.