שאול ואיריס אלוביץ' / צילום: שלומי יוסף
בעל השליטה בבזק, איש העסקים שאול אלוביץ, התייצב היום (ג') בבית משפט השלום בתל-אביב במסגרת מאבקו הבלתי נגמר לשחרור רכושו בשווי עשרות מיליוני שקלים שתפסה המשטרה במסגרת חקירותיו הפליליות בתיק 4000, המכונה "פרשת בזק"; אולם תקוותו לקבלת החלטה לשחרור הרכוש נגוזה במהירות. זאת לאחר שכבר בראשית הדיון הציעה שופטת בית משפט השלום, שרית קריספין, לאלוביץ לחכות לשובו מפגרת בתי המשפט של השופט עלא מסראווה, שדן בבקשות הראשונות שהגיש אלוביץ לשחרור הרכוש.
מסראווה צפוי לשוב מחופשתו בעוד כשבועיים, ועד אז נאלצו שאול אלוביץ ורעייתו איריס להסכים להארכת צו תפיסת הרכוש שלהם, שעבר כבר את תקופת 180 הימים הנקובים בצווי התפיסה שניתנו למשטרה.
אלוביץ ורעייתו נעצרו בפברואר השנה במסגרת סבב החקירות השני בתיק 4000, אז פשטה המשטרה על ביתם ותפסה רכוש בבעלותם בשווי מיליוני שקלים. בין היתר הוטל צו עיקול על 4 דירות של הזוג בתל-אביב ועל נכסים נוספים שלהם. כמו כן, נתפסו 3 מכוניות - המרצדס של שאול אלוביץ, אאודי ששייכת לפי הנטען לבן ליאור ואאודי ששייכת לאיריס. בנוסף, נתפסו חשבונות בנק וחשבונות ניירות ערך ופוליסות ביטוח שבבעלות הזוג אלוביץ וכן חפצי אמנות, תכשיטים ופריטים נוספים שנלקחו מביתם.
מפרוץ החקירה מנהלים בני הזוג אלוביץ - באמצעות עורכי הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר - מאבק לשחרור חלק מרכושם התפוס מידי המשטרה ומבקשים כי בית המשפט יורה על שחרור התכשיטים וחפצי האמנות שנתפסו, לטענתם, שלא כדין וללא צו.
בשבוע שעבר זכו בני הזוג לרגע של נחת במסגרת המאבק, לאחר שבית המשפט העליון הורה על המשטרה להחזיר לידיהם את התכשיטים בשווי 600 אלף שקל שנלקחו מביתם בעת החיפושים שבוצעו במסגרת החקירה, ובהם טבעות הנישואים שהוסרו מאצבעותיהם של בני הזוג ועגילים שהוסרו מאוזניה של איריס.
"סד זמנים בלתי אפשרי"
הדיון שהתקיים היום עסק בבקשת המשטרה להאריך את תוקף תקופת תפיסת שאר הרכוש של האלוביצים, שמרביתו נותר תפוס בידי המשטרה, מעבר ל-180 הימים שניתנו בצווים המקוריים. אולם כבר בראשית הדיון הבהירה השופטת לצדדים כי היא תשמע את טיעוניהם היום, אך בפועל התיק יידחה למתן החלטה למועד מאוחר יותר, ו"ייתכן בנסיבות אלה, עדיף שתינתן הסכמה זמנית להמשך החזקת התפוסים עד לדיון בפני השופט מסראווה המצוי כאן בשבוע האחרון של פגרת בתי המשפט", ציינה.
בא-כוחו של אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, אמר בתגובה כי הגם שהצעה ברורה מטעמי יעילות, היא גורמת עינוי דין נוסף לאלוביץ; וזאת, לטענתו, לאחר שהמדינה עצמה גרמה לעיכובים מיותרים בדיון בבקשה. "המדינה משתהה בהגשת הבקשה שלה להארכת התקופה ומחכה עד לרגע האחרון", ציין עו"ד חן והוסיף כי ב-6 בחודש פנה לתביעה בבקשה לדעת אם בכוונתה לשחרר את הרכוש התפוס או להגיש בקשה להארכה להמשך תפיסתו, בשים לב לכך שתקופת החזקת הרכוש התפוס מסתיימת ב-17 בחודש. בינתיים, כך טען עו"ד חן, בני הזוג אלוביץ נעזרים בבני משפחה ובחברים כדי להתקיים.
"אמרנו, ככל שהם מבקשים לשחרר את התפוסים, נא להודיע לנו, ככל שאתם מבקשים הארכה, אנא הזדרזו - כי בסופו של דבר הרכוש שנתפס זה רכושם של האלוביצים, כל רכושם, הם נעזרים בבני משפחה ובחברים בתקופה הזו, והם התחייבו בפני בית משפט עליו לא להגיע לרגע האחרון. למחרת, אכן המדינה (המשטרה) הגישה את הבקשה (להארכת התפיסה של הרכוש - א' ל"ו) לבית המשפט. כיוון שלא אנחנו יצרנו את הנסיבות, לא יכול להיות שהמדינה מגישה את הבקשה ברגע האחרון, וכתוצאה מכך אנחנו ובית המשפט נמצאים בסד זמנים שלא ניתן לקיים דיון ולתת החלטה בתוך תקופת התפוסים".
על הרקע הזה סירב עו"ד חן להצעת בית המשפט בשלב הראשון, תוך שהוא מציין כי "לא יכול להיות שאנחנו נישא את הצלב כתוצאה ממחדלי המשטרה, כאשר הם (האלוביצ'ים - א' ל"ו) צריכים לפנות לבני משפחה כדי לחיות".
אולם לאחר הפסקה שקיימו הצדדים, הודיע בא-כוחו של אלוביץ כי "בלית ברירה, לאור כך שבית המשפט אינו בקיא בחומר", הם מסכימים לדחיית הדיון, ובלבד שיקבע ליום הראשון של תורנותו של השופט מסראווה עם שובו מהחופשה. בתוך כך, הוסכם על הארכת תפיסת הנכסים עד למתן החלטה אחרת.
"גלגול האשמה על המדינה"
במהלך הדיון טענה באת כוח-המדינה כי בני הזוג אלוביץ עשו בחירה טקטית שלא להגיש בקשה לקבלת "דמי קיום", ולכן אין להם אפשרות להתלונן על כך כעת. "שתי ערכאות איפשרו להם לקבל כספים ולשחרר את הלחץ הגדול שהם טוענים לו. זו בחירה שלהם, אבל אי-אפשר במצב דברים זה לגלגל את האשמה שהמדינה נושאת באחריות", טענה.
על כך השיב עו"ד חן כי מה שבאת-כוח המדינה "שכחה להזכיר" היה כי השופט מסראווה קבע תשלום חד-פעמי, ובמחוזי התקבל הערר של הזוג אלוביץ, ונקבע תשלום עיתי; אז המדינה הציעה שהם יסכימו, על בסיס תצהירים, לקבל לכל היותר 8,000 שקל בחודש - אך בני הזוג סירבו. עו"ד חן הסביר כי בני הזוג לא קיבלו את ההצעה "המשפילה" מטעם המדינה להסכים על דמי קיום של 8,000 שקל, כיוון שהם ידעו כי הם מצויים לקראת תום תקופת צווי התפיסה, וכוונתם הייתה לבקש לשחרר את כל רכושם ולדחות בקשות הארכה של המשטרה.