גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מונופול הכשרות של הרבנות: מאות מיליונים בבד"צים ללא מס

עו"ד עמיחי פילבר, מי ששימש כמנהל תחום הכשרות במשרד לשירותי דת, מפרסם עבודה מקיפה בת 120 עמודים על מנגנון הכשרות בארץ ● תעשיית הכשרות מגלגלת לפי הערכות בין 3 ל-4 מיליארד שקל, מרביתם כלל לא מתקציב המדינה אלא מכיסי העסקים בישראל ● מחירי השגחת הכשרות? לא אחידים

דוד אזולאי / צילום: דוברות הכנסת
דוד אזולאי / צילום: דוברות הכנסת

"כללי הכשרות מטילים הגבלות על חופש העיסוק ופוגעים בזכויות קניין של יצרנים, משווקים ויבואנים של מוצרי המזון בישראל, אך גם התשתית הנורמטיבית של מערכת הכשרות רעועה וחסרה. החקיקה הראשית בנוגע לכשרות היא כללית ורב בה הנסתר על הגלוי. רק מעט מהכללים המפורשים יותר מוסדרים בתקנות; רובם מוסדרים בחוזרי מנכ"ל של המשרד לשירותי דת ובנהלים שאישרה מועצת הרבנות הראשית...", כותב עו"ד עמיחי פילבר, בעבודה מקיפה בת 120 עמודים שמתפרסמת על מנגנון הכשרות בארץ שכתב במסגרת פורום קהלת. 

עו"ד פילבר שימש כתקופה ארוכה כמנהל תחום הכשרות במשרד לשירותי דת. פילבר פרש סופית מתפקידו במרץ השנה לאחר שביקש לפני כן לצאת לחצי שנה לחופשה ללא תשלום. פילבר מכיר את מערכת הכשרות בישראל לפני ולפנים, הקים את תחום הכשרות במשרד לשירותי דת לפני כ-4 שנים וניסה להוביל שינוי בכל מערך הכשרות בישראל, אלא שזה לא הסתייע, למרות דוח המבקר החמור בנושא וכמה מפסיקות בג"ץ.

לאן הולך התקציב של המועצות הדתיות?

במכתב הפרישה הוא שלו הוא כתב את הדברים הבאים: "האמנתי כי לאור מצבה האנוש של מערכת הכשרות, שעון החול של פסיקת בג"ץ, הצעד הקיצוני שנקטתי והזעקה שזעקתי יחזירו את השפיות למערכת... בחצי השנה שחלפה הוכח מעבר לכל ספק, שלמנכ"ל הרבנות הראשית ולאגף הכשרות הארצית אין שום מסוגלות להוביל את מערכת הכשרות לחוף מבטחים, ולמרות שכמעט וחלפו שנתיים מאז הפעיל בג"ץ את הספירה לאחור - אין לרבנות אפילו תחילתה של תוכנית להסדרת מערכת הכשרות".

עו"ד פילבר מפנה אצבע מאשימה במכתבו להנהלת המשרד לשירותי דת ולגורמים ברבנות הראשית שאינם מעוניינים בשינוי, זאת בזמן שהוא זוכה לתמיכה ולמכתבי הערכה מהרב הראשי דוד לאו ומהשר דוד אזולאי. "ניסיתי להפוך כל אבן ולגבש פתרונות יצירתיים", כתב עו"ד פילבר במכתבו, "עשיתי זאת בתנאים בלתי-אפשריים ותחת מתקפה בלתי-פוסקת מצידם של מנכ"ל הרבנות הראשית והיועץ המשפטי שלה..." בזמנו הגיבו ברבנות הראשית לטענותיו של עו"ד פילבר ש"שאין דנים אדם בשעת צערו", ודחו את הצעותיו של לשיפור מערך הכשרות.

הרבנות טוענת שצוות היגוי שמורכב מבכירים ברבנות שוקד על שיפור מערכת הכשרות בישראל אבל זו בעצם לב הבעיה: האנשים שאחראים כרגע על הכשרות על כל קלקוליה, הם אלה שיקבעו איך היא תיראה בעתיד, כשבלאו הכי הדימוי הציבורי של הרבנות בישראל אינו מן המשופרים. וזו הבעיה, לא רק של הרבנות, אלא של כל הסקטור הציבורי בישראל: חוסר יעילות ובדרך-כלל שמירה על "נחלות", בורי שומן וסירוב לקבל כל תוכנית לשיפור. בסופו של דבר, מבחינה כלכלית, הרבנות היא מונופול בענייני כשרות, וכמו כמו כל מונופול, בכל תחום, היא רוצה לשמר את שליטתה.

עלות שנתית של עשרות אלפי שקלים לבית עסק

לפני שאפרט את עיקרי הממצאים מעבודתו של עו"ד פילבר, הערה חשובה מאוד: המטרה של הכתבה זו היא לא להשמיץ או לנגח את הכשרות או את הציבור הדתי, אלא אך ורק מתוך מטרה לשפר ולייעל את מערך הכשרות לטובת כל מי שעוסק בה: הן משגיחים והן בעלי עסקים. צריך להבין: התעשייה הזו מגלגלת לפי הערכות כמה מיליארדי שקלים - בין 3 ל-4 מיליארד שקל - ומרביתם הם בכלל לא מתקציב המדינה, אלא מכיסם של העסקים בישראל. האם זה מגולגל על הצרכן? כן, אבל צריך להיות הוגנים: זה רחוק מלהיות גורם משמעותי במחירים הסופיים לצרכן, יש לפניו עוד רשימה ארוכה של סעיפים הרבה יותר משמעותיים.

1. הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת: בלבול סמכויות

של מי האחריות על מערכת הכשרות? שני גופים, האחד מנהלתי והשני הילכתי, אלא שחלוקת הסמכויות בין השניים לא ממש ברורה: המשרד לשירותי דת אחראי מכוח חוק על הפעילות של 132 מועצות דתיות ברחבי הארץ. המשרד מאשר את תקני כוח האדם ואת רמות השכר של עובדי המועצות הדתיות, שהוא אגב שכר בין הנמוכים בסקטור הציבורי, ומפקח על הפעילות הכספית באמצעות אגף בכיר לתקצוב ובקרה.

בכל מועצה דתית פועלת מחלקת כשרות שתפקידה לנהל את מערכת הכשרות המקומית ולספק לרב המקומי במועצה הדתית את התמיכה והסיוע לצורך מתן תעודת הכשרות. הרבנות הראשית, היא זו שאחראית על מתן תעודות הכשר על כשרות. התבלבלתם ושאלתם את עצמם מה בדיוק ההבדל? זה בדיוק העניין: יש חוסר ודאות באשר לחלוקת הסמכויות והאחריות על מערכת הכשרות בין שני הגופים, וכרגיל זה מוביל למחלוקות שמובילות לשיתוק, לחוסר יעילות ולבזבוז כספי ציבור.

במצב הנוכחי אין ממש פיקוח והסדרה על הרבנים המקומיים והמועצות הדתיות ואין גם ממש כללים אחידים, וגרוע מכל ואת זה בעלי העסקים חווים, נוצר מן ג'ונגל פרוע מאוד של כל אישורי הכשרות, של העסקה "בשחור" ולמעשה סוג של שוחד לכאורה עבור אישורי כשרות. בפועל, מי שדומיננטית יותר בתעשיית הכשרות ולמעשה שולטת בכל ההליכים המרכזיים שנוגעים לכשרות היא הרבנות הראשית .

2. אישור כשרות וולנטרי? לא ממש, הוא הכרחי בכל עסק

הטענה הרווחת - הנשמעת בעיקר מצד הרבנות הראשית לישראל - שלפיה הכשרות בישראל היא בכלל וולונטרית ואיש אינו מחויב להשתמש בשירותי הכשרות, היא אולי נכונה ברמה התאורטית, אבל בכלל לא מתיישבת עם המציאות בפועל.

במציאות, בית מלון במדינת ישראל שאינו מחזיק בתעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית לישראל מנוע מהשתתפות במכרזים רשמיים של שירותי המדינה ואף אינו יכול לארח כנסים והשתלמויות של גופים ממשלתיים, כמו משטרת ישראל, צה"ל, שירות בתי הסוהר וגופים ממלכתיים אחרים. הרבנות הראשית גם אינה מאפשרת לערוך חופה באולם אירועים שאינו מחזיק בתעודות כשרות של הרבנות וכך הלאה, לכל עסק בישראל: מפעל שאינו מחזיק בתעודת כשרות מנוע משיווק של תוצרתו לרשתות השיווק, למרכולים ולמסעדות, שבפיקוח הרבנות.

המשמעות היא שיש לרבנות ולרב המקומי כוח רב בידיים באשר לדרישות הכשרות שעל כל בית עסק לקיים, מזמן ההשגחה, העלות הכרוכה בכך ואפילו, במקרים מסוימים, גם אילו כלים ומכונות על בית העסק לרכוש.

3. הבלוף של עבודת המשגיחים והכסף השחור בתעשייה

איך עובד הממשק בין בעל בית העסק לבין הרבנות? בעל בית עסק המבקש לקבל תעודת כשרות פונה למועצה הדתית, מתקיימת פגישת היכרות ולאחר מכן הרב המקומי או מי מטעמו מבקרים בבית העסק לבדיקה של העסק: המטבח, הכלים, משטחי הייצור והמכונות המשמשות להכנת המזון - כמו תנורים וכד'.

לאחר הביקור נכתב דוח המתייחס לשינויים שיש לבצע, לדרישת הכשרות הכלליות ולעניין מאוד משמעותי: שעות ההשגחה הנדרשות. בסופו של דבר נערך בין הצדדים הסכם שבו בעל העסק מתחייב לעמוד בדרישות ההשגחה, להעסיק את משגיח הכשרות כעובד שלו ולשלם את שכרו, הנגזר ממספר שעות ההשגחה שקבע הרב.

וכאן מגיע הבלוף הגדול של השגחת ומשגיחי הכשרות: משגיח כשרות אמור לקבל סחורה ולאשרה ולשמש מן "נכנס-יוצא" אצל בעל העסק - כדי לשמש כגורם מרתיע על השגחת הכשרות. שכרו של המשגיח נגזר משני התפקידים, אלא שבמקרים רבים משגיח כשרות המשובץ לעסק למשך שעה, למשל, נמצא בפועל פחות ממחצית מהזמן.

הרבנות מאפשרת למשגיחים לבצע במשך יום עבודה או חלקו, השגחה על עסקים שמשלמים להם בפועל שכר על 18-26 שעות השגחה. כלומר, הם עובדים לכאורה, על הנייר, יותר מ-24 שעות ביממה. ברור לכולם שזו עבודה בעיניים, שרוב המשגיחים אינם מבצעים בפועל השגחה של "נכנס-יוצא" ואינם מגיעים לבית העסק יותר מפעם ביום וחלקם לא מגיעים בכלל. האם המועצות הדתיות רוצות או מסוגלות לפקח על כל הברדק הזה שכולל כ-4,000 משגיחים? ממש לא.

וכאן מגיעים לתעשיית ה"שחור" בתעשיית הכשרות. מדובר בתשלום לא מוסדר של שכר למשגיחים ומפקחים תוך השתמטות מתשלומי מסים ולא מדובר בתופעות שוליות, אלא בנוהג הנפוץ. הסיבה העיקרית לתופעה היא צורת העסקה של משגיחי הכשרות, הכוללת תשלום במזומן או בשווה כסף כמו מזון מהעסק - צורת העסקה שנוחה לשני הצדדים - הן למשגיח והן לבעל העסק.

למשגיח נוח לעבוד "בשחור" משום שהוא עשוי לעבוד בעשרה בתי עסק ואף יותר ונדרש לתיאומי מס, מה שכמובן לא קורה. המשגיחים גם עובדים במקרים רבים בעבודות נוספות שאינן בתחום הכשרות ועובדת ההשגחה היא בבחינת השלמת הכנסה ובמקרים אחרים משגיחי הכשרות הם במעמד של "תורתם אומנותם" - סטטוס שאינו מתיר להם לעבוד בצורה מסודרת. גם למעסיק יש אינטרס של העסקה ב"שחור": חיסכון בהוצאות סוציאליות כמו תשלום פנסיה וכד'.

4. השוק הפרוע של העלויות: אין אחידות במחירים

לפי נתונים שאסף מבקר המדינה, רבנים שונים קובעים מספר שונה של שעות השגחה לבתי עסק דומים והמועצות הדתיות השונות גובות מבעלי העסקים סכום שונה עבור שעת השגחה. התוצאה היא, למשל, הפרשים של מאות אחוזים במחיר ההשגחה הנדרש מדוכני פיצה באותה העיר.

המועצות הדתיות מתוקצבות מהמדינה ומהרשויות המקומיות בכ-460 מיליון שקל, נכון ל-2015. סך הוצאות הכשרות עומד על כ-58 מיליון שקל ומנגד אגרות הכשרות שהמועצות הדתיות גובות עמד על כ-49 מיליון שקל, כך ש-9 מיליון שקל בלבד, כ-2% מסך ההקצבה הממשלתית למועצות הדתיות, מיועד לכשרות. בסך הכל זה כסף קטן במונחים תקציביים, אבל הכסף הגדול הוא כסף פרטי שמשולם למשגיחים ולצוותים בחו"ל.

5. הצרכן מפסיד: הרבנות מערימה קשיים על היבואנים המקבילים

יבואן המבקש להביא לארץ מוצר מזון ולהציגו ככשר אינו יכול להסתמך רק על גופי כשרות הפועלים בחו"ל או על רבנים הנותנים תעודת כשרות בחו"ל אלא כפוף לאישור של הרבנות הראשית לישראל. זו מאשרת לשיווק בישראל מוצרים וחומרי גלם ככשרים רק אם קיבלו אישור כשרות מאחד מ-38 גופי כשרות פרטיים, 12 מהם גופי כשרות ישראלים (בד"צים).

מה שקורה הוא שהמנגנון לקבלת תעודת כשרות על מוצרים מיובאים מטיל את האחריות על היבואנים והתוצאה היא שימוש במתווכים - מאעכרים - בשוק הכשרות. הרבנות מנחה ומלווה כ-1,750 יבואני מזון ומנפיקה כ-6,000 תעודות כשרות חדשות בכל שנה, מספרים שהולכים וגדלים מדי שנה. המספרים האלה רק ממחישים את "פוטנציאל" הכסף שמסתובב בתעשיית המאעכרים לאישורי כשרות.

גם העובדה שהרבנות אסרה לאחרונה יבוא מקביל של מוצרים שנרכשים לא מהיצרן אלא מספק משני, מכבידה על היבואנים - בעיקר הקטנים וחדשים בשוק - וכמובן פוגעת בסופו של דבר בצרכנים. בשל זאת, בחודש מאי השנה הוציאה הרבנות נהלים לקבלת כשרות ליבוא מקביל, אך תחת תנאים די מחמירים ולפיילוט לשנה בלבד.

6. תעשיית הבד"צים: מאות מיליונים שקלים והעלמות מס

בצד מערכת הכשרות הממלכתית פועלת מערכת כשרות "מהודרת" המופעלת על-ידי גופי כשרות פרטיים - הבד"צים - שפעילותם, נכון להיום, אינה מוסדרת. אין קריטריונים בשאלה מי רשאי להציג עצמו כבד"ץ, מה רמת הניסיון והמומחיות הנדרשים מבד"ץ בתחום הכשרות ועוד.

התוצאה היא שבשטח פועלים בד"צים בעלי שם, הידועים כבעלי מומחיות בתחום הכשרות שאכן מעניקים ערך מוסף לרמת הכשרות בבית העסק, אך לצידם פועלים גם גופים קיקיוניים המכנים עצמם בד"צים שלא ברור מי עומד מאחוריהם ומה ניסיונו בתחום הכשרות. לכן יש בד"צים שפעילותם נובעת לכאורה בעיקר מאינטרסים מסחריים, ומאחורי אישור הכשרות המוצג מטעמם בבית העסק ואין כלום. בדיקת מבקר המדינה העלתה שיש 27 מוסדות כשרות הפועלים כיום אבל כ-14 מהם אינם רשומים.

בכל מקרה, זו תעשייה שמגלגלת לא מעט, ולפי מבקר המדינה מדובר במאות מיליוני שקלים לשנה. הבעיה היא שהבד"צים כמעט לא משלמים מס או לא משלמים מס בכלל למרות שמרביתם מאוגדים כחברה בע"מ וחייבים במס כמו כל חברה. יתר על כן, המבקר מצא שיש מידע ברשות לאיסור הלבנת הון על חשד להלבנת הון ב-6 בד"צים.

דוגמה לכסף הרב בבד"צים: בחשבונות הבנק של מנהל אחד הבד"צים נמצאו 11 מיליון שקל. כשנקרא להסביר את פשר הדבר ברשות המסים, הרשות דחתה את הסבריו אבל לא השלימה את הבדיקות בתיקו האישי ולגבי התאגידים הקשורים אליו ולא בדקה את הקשר בין הגידול בהונו של המנהל ובין פעילות הבד"ץ.

7. תוכנית ההתייעלות וההסדרה: הקמת חברה ממשלתית לכשרות

עו"ד פילבר מציע במסמך שלו תוכנית הסדרה מקיפה וכוללת של מערכת הכשרות בישראל שבמרכזה הקמת חברה ממשלתית ללא מטרות רווח שעיקר פעילותה תהיה במיקור חוץ במטרה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות באמצעות תאגידי כשרות פרטיים תוך קביעת כללים אחידים לשכר ולתנאי העסקה של המשגיחים.

החברה הממשלתית תנהל מאגר של משגיחים שיועסקו בחוזה אישי קצוב בזמן עם אפשרות להארכה. תנאי העסקתם, מציע עו"ד פילבר, ייקבעו בהסכם קיבוצי וחברות ההעסקה לא יוכלו לשלם פחות מהשכר או לגרוע מהתנאים שנקבעו, כדי למגר את כל תופעת ה"שחור". פעילותו של עו"ד פילבר גרמה לרבים ברבנות הראשית לצאת נגדו. זה תמיד מה שקורה במונופולים שמאוימים על-ידי שינויים. 

השגחה עולמית: 15 אלף דולר לחודש לראש צוות שחיטת בשר בחו"ל; טיסות ואירוח בחו"ל למנהלי מחלקות ברבנות

יבוא הבשר לישראל מסתכם בכ-77 אלף טוען בשנה. לשם כך פועלים ברחבי העולם כ-35 בתי מטבחיים מאושרים, בין היתר, בארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי, ברזיל, צ'ילה, פולין, צרפת, ספרד, אירלנד ואוסטרליה, המופעלים על-ידי 15 יבואני בשר.

במשך השנה מתקיימות שתי עונות שחיטה, כל אחת בת 4-5 חודשים, ובכל עונה נשלחים לחו"ל, בהתאם לבקשת היבואנים 30-40 צוותי שחיטה. כל צוות מונה לפחות תשעה ועד 20 אנשי צוות, השוהים יחד במשך עונה שלמה, לעיתים מתבצעים חילופים במשך העונה.

בתקופת השהות בחו"ל אנשי הצוות חיים במגורים משותפי הסמוכים למפעל ומנהלים משק בית משותף מתקציב שהיבואן מעמיד לרשותם. צריך לשים לב: חברי הצוותים אינם מועסקים על-ידי הרבנות הראשית לישראל ותנאי עבודתם, תנאי הטיסה וסידורי הלינה נקבעים בינם לבין היבואן. יחד עם זאת, אישור אנשי הצוות וקידומם נעשה בפועל על-ידי הרבנות.

כמה הם מקבלים ואיך הם מועסקים? כאן מתחילות הבעיות: אין שוק חופשי, שבו יש משא ומתן בין היבואן לאיש הצוות, אלא שיבוץ של אנשי הצוות הבכירים על-ידי הרבנות הרשית לישראל. מאחר שהיציאה לחו"ל של צוות השחיטה כולו מותנית בסיכום תנאי השכר שלהם, אנשי הצוות יכולים להציב ליבואן תנאים לא הוגנים ומחירים יקרים. לפי עו"ד עמיחי פילבר זה יכול להגיע ל-15 אלף דולר לחודש ואף יותר לראש צוות, תלוי במצוקת היבואן, ו-3,000-5,000 דולר לחודש לעובדים זוטרים יותר.

איך משלמים? גם פה אין הסדרה או פיקוח והתוצאה היא: ג'ונגל פרוע. לפעמים מדובר בהעסקה באמצעות חברות הרשומות בחו"ל ותשלום השכר או חלקו נעשה במזומן וכד'. בקיצור, יש שוק "שחור" לדברים האלה, שהרי מדובר בשכר חודשי של עשרות אלפי שקלים לכל איש צוות ובגינו נוצרת גם חבות מס משמעותית.

במקרה של העסקה ב"שחור" הן המדינה נפגעת מאבדן מסים והן העובד נפגע מאיבוד בזכויות סוציאליות. וכמובן שיש את בעיית ניגוד העניינים, כיוון שמי שמשלם הוא זה שחייב לקבל את אישורי הכשרות. וזה לא הכל: לפעמים מנהלי מחלקות ועובדים באגף הכשרות של הרבנות נוסעים לבדוק ולאשר מפעלים וכמובן שהיבואן הוא מי שמממן את טיסותיהם ואת שהותם בחו"ל, ולאחר מכן הם נדרשים לקבל החלטות בעניינו. 

עוד כתבות

רשת הקשרים של ג'פרי אפשטיין במוקדי הכוח של אירופה / צילום: ap

סדקים בכתר ובקבינט: רשת הקשרים של ג'פרי אפשטיין במוקדי הכוח של אירופה

"אתה אדם טוב בצורה יוצאת דופן", כתב דיפלומט נורבגי בכיר לאפשטיין, והוא לא לבד ● ממסדרונות השלטון בפריז ועד למעצרו ההיסטורי של הנסיך הבריטי לשעבר: השערוריות המביכות בצמרת הופכות לחשד לפלילים ● המחיר הוא פגיעה אנושה באמון הציבור במוסדות היבשת

פטריק דרהי / אילוסטרציה: נוצר באמצעות AI

עם חובות של עשרות מיליארדים פטריק דרהי מנסה להחזיק את הראש מעל למים

דיווחים בתקשורת הזרה ושיחות עם שורה של גורמים משרטטים את דמותו של המיליארדר ואיל התקשורת פטריק דרהי, שבנה אימפריה על הלוואות בעידן של כסף זול, מתמודד מול חובות של עשרות מיליארדים וכעת רוצה גם לרכוש את רשת 13

אילוסטרציה: Shutterstock, Skydive Erick

רוצים לשמור על מוח חד? אלה השרירים שאתם צריכים לפתח

מחקרים מראים כי שרירים חזקים, וספציפית שרירי הרגליים, נמצאים במתאם עם קוגניציה משופרת באמצע ובסוף החיים – גם מעבר לקשר שלהם לכושר גופני אירובי

מערכת של התעשייה האווירית / צילום: תע''א

התעשייה האווירית יוצאת למכרז לרכישת 2,500 מכוניות. ומי לא יוכל להשתתף?

בצל עבודת מטה במערכת הביטחון לבחינת סיכוני מידע ברכבים חכמים, הועברה לספקיות הליסינג המשתתפות במכרז של התעשייה האווירית הנחיה לא רשמית להימנע מהצעת דגמים מתוצרת סין ● המשמעות: סינון רוב דגמי הפלאג־אין והחשמליות בקבוצות המחיר הרלוונטיות והסטת הביקוש להיברידיות יפניות וקוריאניות ● במקביל, באירופה מקודמת רגולציה להוצאת "ספקים בסיכון גבוה" משרשראות האספקה • השבוע בענף הרכב

ד''ר ירון דניאלי / צילום: גבריאל בהרליה

"הרוכשים איראנים לשעבר, והיה חיבור": האקזיט של חברת המכשור הרפואי מישראל

חברת האבחון הישראלית Metasight נמכרה ב59 מיליון דולר עם אופצייה ל-90 מיליון דולר נוספים ● הרוכשת  גארדנט הלת' שהוקמה ע"י יזמים איראנים, תהפוך את מרכז הפיתוח של מטאסייט ברחובות לאתר שלה בישראל

כנס שמים את הצפון במרכז בסיור כלכלי / צילום: כדיה לוי

סיור גלובס בעקבות המנהרות בגבול הצפון: איך חיזבאללה חפרו אותן?

סיור ביטחוני, שנערך בסמוך לגדר המערכת באזור מטולה, במסגרת כנס שמים את הצפון במרכז של גלובס, הציג למשתתפים את הסיפור שמאחורי מערך המנהרות החודרות לישראל שהקים חיזבאללה

אסף טוכמאייר וברק רוזן / צילום: אלדד רפאלי

תיאבון שלא נגמר: למה חברה עם 19 אלף דירות בצנרת צריכה עוד 10,000?

רכישת אקרו היא רק אחרונה ברצף חברות נדל"ן שרכשה ישראל קנדה בשנים האחרונות ● מי שבתחילת דרכה "עשתה בי"ס" ליזמים הוותיקים, נאלצת ליטול יותר ויותר סיכונים כדי להמשיך לגדול, מתוך תקווה שהמומנטום בשוק גם ישתפר

וולט מרקט, תל אביב / צילום: Shutterstock

מכה לוולט: רשות התחרות לא העניקה פטור, תצטרך למכור את וולט מרקט

הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, הודיעה היום כי לא תחדש את הפטור מהסדר כובל לוולט מרקט, המופעלת ע"י חברת המשלוחים ● המשמעות היא שחברת וולט תיאלץ למכור את זרוע הקמעונאות שלה ● וולט בתגובה: "צעד רגולטורי קיצוני שמעניש פתיחת תחרות במקום לעודד אותה"

זום גלובלי / צילום: Reuters

איראן לא לבד: צפון קוריאה חושפת רשימת יעדים לתקיפה

קוריאה הצפונית פורסת משגרים חדשים ומאיימת "להכניע כל איום חיצוני" • חברת פתרונות החקירה הדיגיטליים סלברייט מסתבכת בפרשה באפריקה • ומעצר של שלושה יהודים הצית סכסוך בין בלגיה לארה"ב • זום גלובלי, מדור חדש

דודו רייכמן, סגן מנהל מחלקת לקוחות מוסדיים, אי.בי.אי / צילום: יח''צ

שתי המניות שהן "הזדמנות של פעם בכמה שנים"

הכתבה הזו הייתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● דודו רייכמן, ממחלקת לקוחות מוסדיים בבית ההשקעות אי.בי.אי, מזהה הזדמנות בשתי ענקיות טכנולוגיה, בטוח שישראל תמשיך לתת תשואה עודפת על העולם, ומעדיף כאן את מניות הבנקים והנדל"ן ● עוד הוא מציע להתרחב למניות שבבים בשווקים מתעוררים, ולהתרחק מקמעונאות ותשתיות

מנכ''לית אנלייט, עדי לויתן / צילום: טל שחר

אנלייט מנצלת את הזינוק במניה: מגייסת כ-1.3 מיליארד שקל

חברת האנרגיות המתחדשות הגדולה בבורסה בת"א גייסה כ-1.3 מיליארד שקל מהמשקיעים המוסדיים במכירות מניות ● בעקבות כך, מחיר המניה יורד היום בכ-3.5% ● ע"פ החברה, הכסף ישמש ל"תמיכה בתכנית הצמיחה האסטרטגית שלה על פני הגיאוגרפיות השונות, תוך חיזוק של המאזן שלה"

הבורסה בתל אביב / צילום: Shutterstock

הבורסה ננעלה בעליות; השקל התחזק, ישראל קנדה זינקה ב-7%, הבורסה לני"ע ב-6%

מדדי הביטוח והבנייה זינקו במעל 2% ● מחזור המסחר עמד על 5 מיליארד שקל ● עליות באירופה ובחוזים בניו יורק ● דריכות בוול סטריט לקראת ההכרעה על מכסי טראמפ ● השקל מתחזק הבוקר ל-3.12 שקלים לדולר ● מחירי הנפט עולים ● הקרן האקטיביסטית שמהמרת: כוכבת ה-AI הבאה היא מיפן

זיו קורן (מימין) וניב חורש, מבעלי ראובני פרידן / צילום: אייל נבו

קבוצת ראובני פרידן ממזגת לתוכה את סוכנות Great Digital

ב-15 השנים האחרונות פעלה גרייט דיגיטל כסוכנות עצמאית, וכעת היא תמוזג לזרוע הדיגיטל של ראובני פרידן - ארלו ● היקף התקציבים של גרייט דיגיטל עומד על כ-20 מיליון שקל, ובין לקוחותיה נמנים WeWork, יוניליוור וקבוצת ניאופארם

סקוט ראסל, מנכ''ל נייס / צילום: SAP

מנכ"ל נייס: "ה-AI לא יחליף אותנו. אנחנו נרוויח מזה"

סקוט ראסל, שמסכם שנה בתפקיד, נשמע אופטימי אחרי שהחברה בניהולו עקפה את התחזיות ברבעון הרביעי של שנת 2025 ● חברת התוכנה שהייתה עד לא מזמן מהגדולות בבורסה, צופה צמיחה של 14%-15% בתחום הענן ● החברה יוצאת בתוכנית רכישה עצמית של מניות בהיקף של 600 מיליון דולר

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

לפני ההצבעה על ביטולו בכנסת: האוצר הזמין קמפיין לפטור ממע"מ ל-150 דולר

בשבוע הבא יעלה להצבעה בכנסת הצו להרחבת הפטור ממע"מ בייבוא אישי לסכום של 150 דולר ● יחד עם זאת, במשרד האוצר מבקשים כבר להכין קמפיין למען יידוע הציבור בדבר העלאת סכום הפטור

נשימה / צילום: Shutterstock

​קחו אוויר: מה הנשימה שלנו מגלה עלינו?

למה אנחנו מקבלים "דום נשימה" בכתיבת אימייל, איך בדיקה פשוטה מנבאת מי יתעורר מתרדמת והאם אף אלקטרוני יוכל לאבחן מחלות רק מלהריח את הבל הפה שלנו? חוקרי נשימה וריח מגלים עד כמה מורכבת הפעולה הכי אגבית שאנחנו עושים ● וגם: לא תאמינו איזה איבר עשוי להחליף את הריאות כמקור לחמצן

דירות להשקעה בכפר סבא שמיועדות להשכרה לסטודנטים לטווח ארוך של קבוצת ברדוגו / צילום: 3DVISION

הדירה נמכרת קומפלט עם הריהוט, אבל האם יהיו שוכרים?

קבוצת ברדוגו בונה מעונות סטודנטים בכפר סבא, ומציעה דירה מרוהטת בהנחה, ופטור מהצמדה למדד תשומות הבנייה. מה הסיכונים ולמי זה מתאים ● מאחורי המבצעים

מתקפת סייבר / אילוסטרציה: Shutterstock

ישראל היא המדינה המותקפת ביותר בסייבר, לפני אוקראינה וארה"ב

דוח בינלאומי חושף: בשנת 2025 יותר מ־12% מכלל מתקפות הסייבר הפוליטיות בעולם כוונו לישראל, ומומחים מזהירים שזה רק יתגבר

אהרונוביץ', אנגלמן, כץ / צילום: יוסי זמיר, ניב קנטור, עמית שאבי-ידיעות אחרונות

רשות המסים פוזלת לרווחים מפולימרקט, אבל שוכחת דבר בסיסי בפלטפורמה

הרשות רוצה נתח מרווחי השחקנים בפולימרקט, אבל איך היא תאתר אותם ● הבירוקרטיה מכה באזרחים חולים ● ומה לא נלמר מפגיעת הטיל בבזן ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

גם בארה"ב מתכוננים למתקפה אפשרית וטוענים - זה מה שטראמפ לא מבין לגבי איראן

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל • והפעם: איראן מוכנה להקריב הרבה בשביל שהשלטון ישרוד וזו בעיה לארה"ב, חמאס מתחזק בעזה, והתוכנית הביטחונית של טראמפ לעזה נחשפת • כותרות העיתונים בעולם