מסעדה- קפה נורדוי-16-8-18 / צילום: איל יצהר
שדרות נורדאו בתל אביב אינן נפגשות כידוע עם רחוב נחלת בנימין. אלא שבימים אלה, נורדאו ונחלת בנימין נפגשים גם נפגשים, בדמותו של מלון נורדוי (איות נוסף ומקובל קצת פחות לשמו של מקס נורדאו) המחודש הנמצא, כמובן, ברחוב נחלת בנימין (פינת גרוזנברג). סיפור היסטורי משעשע טוען שהבנימין שבשמה נקבע כדי לראות מי יעזור לשכונה החדשה - קק"ל (ואז יקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל), או משפחת רוטשילד (ואז יקרא הרחוב על שמו של הברון בנימין אדמונד). בסוף לא סייע איש מהללו והרחוב נקרא על שם... שבט בנימין.
מלון נורדוי נוסד ב-1925 והוא אחד הוותיקים ביותר הפעילים בישראל, וללא ספק המלון הפעיל הוותיק ביותר בתל אביב. שנים ארוכות הלך המבנה ההיסטורי בעל הכיפה המפורסמת והתדרדר, לא רק חיצונית אלא גם פנימית. המלון שימש למפגשי אהבהבים חטופים ואף למטה מזה. לי למשל, על אף רצוני העז וחיבתי למבנים תל אביביים היסטוריים יותר ואף פחות, לא היה מעולם את האומץ הדרוש להרחיק פנימה אל מעבר לסף כדי להציץ במבנה היפה והמסקרן.
לפני כשנה שב ונפתח המלון המחודש והמשופץ למשעי, וכיום שוב מפארות חזיתו הוורודה וכיפתו הכסופה את המדרחוב הוותיק והיפה של העיר הלבנה. כבר מרגע שנפתח המלון, ידעו פרנסיו לספר על המסעדה שתיפתח בחזיתו. זה לקח יותר משנה, אבל לפני כמה שבועות, לאחר משחק מקדים ארוך במיוחד, נפתחה גם מסעדת קפה נורדוי.
קפה נורדוי היא עוד מקום מבית היוצר של אנשי מסעדת דה, דה ודה המצליחה, האוחזת גם בבר היין בר א וין, שעליו דיווחתי כאן בעבר. שף המסעדה והקבוצה כולה הוא עינב אזגורי המוכשר כשד, מי ששימש בעבר כשף של בר היין סרווסריה.
אף שאני טוען כאן לא פעם שאיני "מבין" כלום בעיצוב, זה עדיין לא אומר שאין לי טעם משלי. וקפה נורדוי היא מסעדה כל-כך יפה, שאני מוכן אפילו להרחיק לכת ולטעון כאן טענה שעלולה לקומם עליי רבים. היא אפילו יפה יותר משהיא טעימה. והו, כמה שהיא טעימה. והיופי הזה - שמורכב מהמון חלקים שלכאורה אינם מתחברים אבל הם כן, כולל בר עגול למחצה ויפהפה, שלל פסלונים קטנים ומה לא - מוסיף המון לא רק כי הוא יפה. כשהוא מלווה בשירות אדיב וידעני של צוות לבוש בשחור-לבן חגיגי אך מעודכן, בברמן (סליחה, מיקסולוג) מצוין ובגישה כללית שאינה ממהרת להתכתב עם אווירת ה"כפיים" ההולכת ומשתלטת כאן על כל חלקה טובה, זה הופך לחגיגה.
התחלנו איפה בסלסלת לחם מצוינת, מלווה בצלחת חמוצים נדיבה ויצירתית במיוחד, שכללה חוץ מקורנישונים, גזרים ובצלצלי פנינה אפילו קייל(!) כבוש (וקייל שנתלה על הקיר במערכה הראשונה, יירה כמובן בשלישית) וגם ריבועי גבינה ונקניק. כיף גדול.
עכשיו הגיע קרפצ'יו טונה. לכאורה, שיא הבנאליה התל אביבית. בפועל, אחד הטובים שטעמנו. טונה מקומית טרייה, מתובלת באיפוק במעט שמן זית ומקושטת בחוכמה בשברי פיסטוק. נהדר. הוויטלו טונטו (בשר עגל ורוטב טונה) לא פיגר אחריה.
נתחי וייסברטן, קצת סטייל קורנדביף, עם רוטב טונה קום איל פו - ביצוע מופתי למנה קלאסית. טוסט שרימפס היה מפתיע, ממזרי וטעים. הלחם הרך נמרח ברוטב מוחו פורטוגזי ונוספו לו גבינת מסאדם הולנדית וקצת פלפלי חלפניו מוחמצים. הכול בילה בטוסטר לפני שהגיע לוהט, פיקנטי ונהדר.
מנת פריטו מיסטו - ירקות בטמפורה - כללה אספרגוס, ברוקולי, זוקיני ופרח קישוא ממולא בגבינות. פריך ומקסים. סלט חסת בייבי ג'אם עם עגבניות צלויות וגבינת מנורי (גבינת כבשים רכה) היה מרענן גם אם מעט שגרתי. עכשיו הגיע תורו של הקייל מהמערכה הראשונה לירות. תבשיל קייל ושעועית לבנה ענקית עם פרמזן מגורד מעל. לכאורה, אוי ואבוי. כלומר משהו מעדות הצמחונים (שאגב, זוכים פה לכבוד גדול בתפריט), ועוד עם קייל, אותו עלה מתועב. בפועל, זה היה קייל מסוג ה"כרוב השחור", כלומר זה המכונה כמדומני "דינוזאור", הכהה יותר ובעל הטעם המריר והעמוק. אני מסתכן לומר שזו הייתה המנה הטובה של הערב, עד כדי כך, ולא שהשאר היו רעות.
סטייק סינטה ברוטב ציר בקר ופורט עם גרטן תפוחי אדמה ועלי אנדיב אדום טריים היה קלאסי ונפלא. ספייריבס של טלה בקרמל זעפרן עם יוגורט מתובל בנענע היוו עזר מושלם כנגדו.
קינחנו בעוגת גבינה רכה ומופלאה ממש, גלידת שמן זית עם פלפל שחור, כמה מוזר ככה נהדר, וערימת קטנה של סופגניות עם רוטב שוקולד וקצפת שהייתה פשוט שערורייתית. אגף הקינוחים כאן הוא כזה המצדיק ביקור רק בעבורו.
קפה נורדוי הוא מסעדה נפלאה. לא פחות. אזגורי, שכבר הוכיח את יכולותיו הרבות בשאר המקומות שהיה - ועודנו - חתום עליהם, מגיע כאן לטעמי לבשלות ולבגרות נהדרות. אין זיקוקי דינור וגם לא צריך. אזגורי מוכיח גם לעקשן כמוני, כזה המחפש מטבחים עם אמירה מקומית, שגם ביצוע מדויק של מטבח אירופי קלאסי הוא תענוג גדול. בתנאי, כמובן, שיודעים לעשות אותו. והוא יודע. ועוד איך.
כדאי להכיר
קייל. ה"סופר פוד" הכה אופנתי לא חייב כאמור להיות אך ורק נחלתם של בריאותנים, צמחונים, טבעונים ושאר "נים" לא נים. נסו להכין איתו (עם זה המכונה גם כרוב שחור) את מרק הריבוליטה הטוסקני המהולל, עם שאריות לחם ישן ועגבניות. המתכון מהספר האיטלקי של ג'יימי אוליבר מומלץ מאוד, ולא קשה לאתרו ברשת.
קפה נורדוי
פרטים: קפה נורדוי. נחלת בנימין 27, תל אביב, טל' 050-3388833
מחירים: לחם - 22 שקל, חמוצים - 25, קרפצ'יו טונה - 52, פריטו מיסטו - 48, ויטלו טונטו - 65, קייל ושעועית - 39, סלט חסה ועגבניות - 47, טוסט שרימפס - 45, סינטה - 98, טלה - 98, עוגת גבינה - 47, גלידה - 32, סופגניות - 49 שקל
השורה התחתונה
יקר אבל שווה