ב-1982, כמשוגעת לנושא בובות בכלל ובובות תאטרון בפרט וכשחקנית בוגרת "בית צבי", התקשר אליי יוסי גרבר ז"ל - שחקן נפלא אוהב בובות בעצמו, והמליץ לי ליצור קשר מיידי עם החינוכית. "תוכנית חדשה עם בובות!", אמר. עשיתי כעצתו.
כך הגעתי לחינוכית כדי להיבחן כמפעילת בובה לתוכנית "פרפר נחמד" אצל הבמאית יעל גרף והמפיקה שושנה צחור ז"ל המופלאות. בחרדת קודש נכנסתי פעם ראשונה לחלל ענק מלא תפאורות, בובות ענק, קוליסות צבעוניות ושני אולפנים עמוסי פרוז'קטורים. ביניהם מתרוצצים וסוחבים עשרות אנשים צעירים, עסוקים בעשייה, מעבירים מסרים קולניים של "בוא לכאן, תלך לשם, תכף מתחילים, איפה זה ומה לעשות עם ההוא." אקשן מלא שמחה וצבע ומעורר התפעלות.
להפעיל בובה, להפיח בה חיים ואופי, אינו דבר של מה בכך. לשמחתי, יעל ושושנה אישרו את השתתפותי. החינוכית הפכה להיות לי בית. המקצועיות המורכבת כתזמורת רבת-משתתפים הייתה בלתי נתפסת. עשרות אנשים ומספר חודשים כדי להביא אל המסך, אל הילדים וההורים, את התוכנית הטובה ביותר - מהמפיקים, הכותבים, המוזיקאים, רמת השפה, המזכירות, התפאורנים, הבמאים ועוזרי הבמאים, המקליטים, התאורנים, המלבישות, האיפור וכמובן השחקנים ומפעילי הבובות. בנוסף - עשרות מקצוענים שמאחורי הקלעים - העורכים והממונים על הניתוב והצליל והמסך.
במשך עשרות שנים הכול נעשה באהבה אין-קץ. בחריצות, בתנאים מאולתרים ממוחזרים, ותמיד עם חיוך. זכיתי. במו עיניי וחושיי חוויתי טלוויזיה שיש לה חזון ומטרה ומסירות אין-קץ. מצחיק, אבל השכר לא היווה עבורנו עיקר. גם לא האוכל במזנון הצנוע והחמוד. אלא עצם העבודה.
ארשה לעצמי לחוש שמחה על שילדים רבים, ובתוכם ילדיי, זכו ליהנות, ללמוד ולגדול עם תוכניות מושקעות ונפלאות בחינוכית, שלא יחזרו כמותן.
ממני ומ"אוזה" תודה והמון אהבה!
■ הכותבת הפעילה את הבובה "אוזה" בתוכנית "פרפר נחמד" בטלוויזיה החינוכית.