רביע באדר / צילום: איל יצהר
לה-ואגון (Le Wagon), אחת מחברות סיירות התכנות הגדולות בעולם, מתחילה לפעול בישראל. ל"גלובס" נודע כי לאחר שני פיילוטים בתל-אביב, החברה פותחת את המחזור המלא הראשון של מחנה התכנות (Bootcamp) שלה בישראל, באוקטובר הקרוב. בעקבות זאת אמורים לעבור דרכה 100 תלמידים בסך הכל כבר השנה.
החברה הוקמה בפריז ב-2013 על ידי ארבעה מייסדים, שזהו המיזם הראשון שלהם. במחזור הראשון למדו 15 תלמידים, ואילו כיום יש להם יותר מ-3,000 ו-28 סניפים באירופה, באסיה ובדרום אמריקה - שפועלים במודל זכיינות (למעט סניפי פריז, לונדון וברלין). המספרים האלה הופכים אותם, לדבריהם, לפרויקט סיירות התכנות הגדול באירופה, ואחד הגדולים בעולם. בשלוש השנים האחרונות הקימו בוגרי התוכנית למעלה מ-100 סטארט-אפים, 30 מהם כבר גייסו הון. הזכיינים הישראלים של בית הספר הצרפתי הם רביע באדר וג'וי פואה, שנפגשו במהלך לימודיהם באוניברסיטת תל-אביב והפכו לשותפים עסקיים. באדר מנהל את בית הספר עצמו, ופואה את קשרי הקהילה.
מיזמים דוגמת לה-ואגון מנסים להתמודד עם המחסור במתכנתים להייטק, בעיה מדוברת מאוד בישראל ובעולם כולו. תכניות הלימוד במדעי המחשב באוניברסיטאות עוברות שינויים שנועדו להתאים ליותר סטודנטים מצד אחד, ולשוק העבודה המשתנה תדיר מצד שני. כך למשל, בשנים האחרונות, קמות במוסדות הלימוד השונים תכניות לימודים ביזמות. בנוסף, מטה ישראל דיגיטלית והמועצה להשכלה גבוהה עובדים על פתיחת מאגר קורסים מקוונים לתואר ראשון במדעי המחשב, שיהיה נגיש לציבור בחינם.
במקביל, פתרונות לימוד חלופיים לאוניברסיטאות צוברים תאוצה, ובראשן סיירות התכנות. מדובר בבתי ספר שמציעים קורס מזורז ואינטנסיבי, של 14 שבועות בממוצע, בעלות ממוצעת של למעלה מעשרת אלפים דולר. בזמן זה, תלמידים ללא כל רקע בתכנות או ידע מיוחד, לומדים תכנות פול סטאק, או "מתעמקים" בשפה מסויימת, ככל שהזמן הקצר מאפשר להתעמק. ב-2014 נספרו 43 מחנות תכנות בארה"ב ובקנדה בדוח של Course Report, עם 6,700 בוגרים. ב-2017 פעלו כבר 95 בתי ספר כאלה, עם 23 אלף בוגרים בסך הכל.
המגמה הזאת העלתה ספקות לגבי רמת האיכות של הלמידה המהירה והאינטנסיבית שמציעות הסיירות, והיכולת שלהן לייצר מתכנתים טובים שישתלבו בשוק העבודה. למרות הספקות, לאורך השנים חלה עלייה בהשמה של בוגרי התוכניות: לפי Course Report, ב-2015 רק 66% מבוגרי בתי הספר לתכנות הצליחו למצוא עבודה במשרה מלאה כמתכנתים, ב-2016 דובר על 73% מהבוגרים ובשנה החולפת הנתון עלה ל-80%.
לא ברור אם השינוי נובע משיפור איכות הלימודים עצמם, או מכך ששוק העבודה למד להתרגל לרעיון של סיירות התכנות, או מכך שהמחסור בכוח אדם לא מותיר למעסיקים ברירה. כך או כך, התחום רק צומח משנה לשנה, גם בישראל. רשות החדשנות שואפת להכשיר באופן זה 1,000 מתכנתים בשנה, בעוד שכיום המספר עומד על כרבע מכך.
פגישה מקרית בפאב בברלין
באדר מגיע ממשפחה של קצינים מהישוב הדרוזי חורפיש. בשיחה עם "גלובס" הוא מספר כי לפני שהביא את לה-ואגון לישראל, היה יזם בעצמו והקים שלוש חברות. כשהחליט לעזוב את התואר שהתחיל בכלכלה ומדעי המחשב, כדי להקים את המיזם הראשון שלו, הוריו "לא אהבו את הרעיון", והכישלונות הרבים שלו בדרך לא עזרו להרגיע אותם. מהסטארט-אפ הראשון שלו הוא יצא בזמן הלא נכון, ומכר את חלקו לשותפים שלו מעט לפני שהחברה צמחה, עברה מיתוג מחדש ועברה לפעול מארה"ב. אחר כך ניסה להקים חברה אחרת שקיווה ש"תעשה מהפכה" בתחום הביטוחים במזרח אסיה, אך הפרויקט נסגר עוד לפני שהתחיל בשל אי עמידה בתנאים רגולטוריים.
לאחר מכן הקימו הוא הקימו יוזמה שנועדה לחבר בין סטארט-אפים ישראלים למשקיעים בסינגפור בשם IZMUS. הם עבדו עם הממשלה הסינגפורית, דרך גוף שנקרא SGI (סינגפור אינובייט) שמפעיל תכנית של ארבעה מיליארד דולר לעידוד החדשנות במדינה. באדר מספר שהפעילות הכניסה כסף ויצרה כמה חיבורים אך לא צמחה להיקף משמעותי, והשניים בחנו אפשרויות עסקיות אחרות.
"בתקופה מסוימת בחיי תהיתי מה הלאה ועברתי לברלין", הוא מספר ל"גלובס", ערב אחד ישבתי בבר שאני מאוד אוהב, ופוקד אותו כל פעם שאני נמצא בעיר. הכרתי שם מישהו בשם פיליפ וון המרשטיין. הוא שאל אותי מאיפה אני וכשאמרתי לו שמישראל הוא אמר לי 'יופי, אנחנו מחפשים כבר שנתיים מישהו מישראל'. אחר כך הוא סיפר לי שהוא חבר בצוות הניהול של לה-ואגון, ושהחברה חיפשה שותף להקמת סניף בתל-אביב מאז 2016, ללא הצלחה". אלא שהרשיון להפעיל את בית הספר בישראל לא הגיע מיד.
"כל זכיין צריך לעבור את הקורס בעצמו, ולעבור תהליך קפדני של שיחות עם ההנהלה. יש להם סטנדרטים נוקשים מאוד כדי לפתח ולנהל את הקורס: על תהליך הקבלה, על סינון הסטודנטים, על ניהול הקורס עצמו, על בחירת המורים, ועל איך יראה המקום: הם דורשים שיהיו לפחות שישה מטרים רבועים לסטודנט, מורה על כל שישה סטודנטים, קפה שנטחן במקום ובירה חופשי.
"אני אמנם זכיין, אבל זו לא ההרגשה שנותנים לי. החברה מגובשת מאוד: יש לנו פעם בשבוע שיחה קבוצתית עם נציג של החברה ואנחנו נותנים ומקבלים פידבק. מעבר לכך אני חבר בקהילת צניחה חופשית של אנשי לה-ואגון, אנחנו נפגשים פעם בכמה חודשים בברלין וצונחים". באדר אינו יוצא דופן בכך: רבים מבוגרי לה-ואגון חברים בקהילות פנאי שנפגשות לעשות נטוורקינג וספורט אקסטרים ברחבי העולם.
איך מי שחווה כישלונות רבים בתור יזם יכול להתאים להובלת בית ספר ליזמים?
"מכישלונות אפשר ללמוד הכי הרבה. יש לנו יזמים מצליחים שמלמדים את התלמידים איך לנהל חברה ולגייס כסף, ואנחנו עובדים עם משרד עורכי הדין פרל כהן על איך לבנות סטארט-אפ מבחינה משפטית. ממני הם לומדים על הטעויות שלי - כדי לא לחזור עליהן בעצמם".
תשעה שבועות קשוחים במיוחד
בשונה מבתי ספר אחרים לתכנות, לה-ואגון מגדיר את עצמו כבית ספר ליזמים או כאקסלרטור מוצר. המטרה שלו היא ללמד יזמים לתכנת ולהוציא לפועל פרויקטים דרך למידה וניסיון עבודה ממשי. במהלך הקורס התלמידים עובדים על הקמת שני פרויקטים: אחד הוא כפיל של Airbnb, והשני - רעיון מקורי שלהם. העבודה מתבצעת בקבוצות, ונועדה ללמד כישורי עבודה בצוות אמיתי. מלבד שיעורים בתכנות, הקורס כולל שיעורים בהקמת חברה, שיווק וגיוס כספים עם עורכי דין, יזמים מנוסים ואנשי שיווק.
"המערכת עוקבת אחרי כל הקוד שהתלמידים כותבים במהלך הקורס ומנתחת אותו באופן אוטומטי", אומר באדר, "אחרי שמסתיים כל נושא לימוד, אנחנו יודעים לאיזה סטודנטים יש קשיים מסויימים ולוקחים אותם לחצי יום לימודים נוסף, שנועד לעזור להם עם הקשיים שלהם.
"בנוסף, בבוט-קאמפים אחרים את כותבת קוד ומחזירים לך פידבק אחרי יום או יומיים. כשאת כותבת קוד אצלנו במערכת, אחרי כל קטע קוד את מקבלת פידבק אוטומטי ממשי באותו הרגע. הזנו וניתחנו את הקוד של כל 3,000 הבוגרים שלנו, ובהתבסס על התשובות שלהם אנחנו יודעים לתת פידבק אוטומטי מיידי כמעט על כל תשובה". לדברי באדר, לה-ואגון עצמה מעסיקה 15 מתכנתים על פיתוח המערכת, חלקם בוגרי מחנות התכנות של החברה.
לצד הפידבק האוטומטי, אומר באדר, התלמידים לומדים לבקש עזרה: "לפעמים מתכנת יכול להיתקע שעות על באג ולא להצליח להתקדם. התהליך שלנו הוא שבכל פעם שיש לך באג אתה פותח טופס, מסביר את הבעיה שלך, והמורה רואה את זה ומגיע לעזור. היתרון הוא שכשאתה מסביר את הבעיה, אתה מבין אותה בעצמך יותר טוב. רוב הפעמים התלמידים פותרים את זה לפני שהמתרגל מספיק להגיע לעזור להם"
מחנות התכנות של לה-ואגון נמשכים תשעה שבועות, פחות מהקורס הממוצע, אך הם כוללים 450 שעות אינטנסיביות של תכנות. באדר מספר שהתלמידים בלה-ואגון לא מחזיקים בעבודה במקביל לקורס משום שהם נדרשים לעיתים ל-12 שעות תכנות ביום ויותר. בסופו של המחנה, הם יוכשרו בפיתוח FullStack עם התמקדות ב-Ruby on Rails.
למה דווקא Ruby on Rails?
"הערך מאחורי רובי און ריילז הוא חינוכי נטו. זו שפת High Level, כשכותבים את הקוד זה מרגיש כמעט כמו לכתוב באנגלית. היא קלה ללמידה ולכן היא שפה שטוב להתחיל איתה. אם אתה יודע את הבסיס טוב, לעבור משפה לשפה לוקח שבועיים, וזו הדרך הכי קלה להתחיל וללמוד את הבסיס. בנוסף, הקהילה של רובי און ריילז היא גדולה ופעילה אז התלמדים יכולים לשאול ולהתייעץ. חוץ מזה היא גם שפה דינאמית, זה אומר שמאוד קל לבנות איתה תוכנה שיכולה להשתנות בזמן ריצה בהתאם לנתונים שהיא מקבלת".